חמישי גשום

לפעמים, אחרי התבוננות מספיק עמוקה במראה אתה מגלה שמי שעומד מולך הוא אומנם מוכר לך, אבל הוא ממש לא אתה...


כשניטשה בכה, בכו גם השמיים ואיתם האל, אבל לא האל ולא ניטשה הסכימו להודות בכך.


כשפרוייד חפר למטופלים שלו במוח, הנחיריים שלו היו כל כך מפוצצות בקוק שכל מה שהוא למעשה עשה זה היה לחפור בעצמו.


בילבי הצטיירה כילדה שובבה, ג'ינג'ית ופרועה, אבל כשאתה נולד במקום שאופק המרחבים שלו כל כך רחב והשקט העומד באוויר יכול לעכל אותך, גם התעטשות נחשבת קריאה.


ביופרד אלן די, ממציא ניתוח המעקפים אומנם תרם בחייו לכך שרבים עוד יהלכו פה, אולם בדרכו הנאורה הוא פשוט לא חישב את העובדה שכל מעקף למעשה מוביל אותך לאותה הנקודה רק תשוש יותר.


אלברטו אלכסנדר, הפדופיל האמריקאי שהואשם והוצא להורג, הואשם לא בגללו אלא בגללנו. אנו, המבוגרים, פשוט לא השכלנו להבין שפדופיל הוא אדם בוגר שכל כך מפחד להתבגר עד שהוא מנסה בכל דרך להחזיק בילדותו ונעוריו, וכן, בדיוק כמו ילדים הוא לא ממש מתחשב בתוצאות...


הבעיה הכי גדולה של בני האדם היא חוסר ההשלמה עם היותם חיות. זה גם מסביר את העובדה שהם מקנים לכל מיני פעולות שלהם אופי שלא קיים בהן. התרבות היא רק התרבות, כל החיות עושים אותה. השפשוף ההוא עושה נעים וזהו. זה מה שזה. לא צריך לכנות את זה סקס או כל מילה אחרת פרט למה שזה. בטח ובטח שלא לחפש בין אותם השפשופים אהבה.


אהבה היא המקום שבו אתה מוותר על עצמך אל מול זה או זו שבגין מי שהם אתה מבקש לעשות זאת. אהבה היא המקום שבו לא ממש חשוב לך מי אתה אל מול חומו ורכותו של זה שמולך. אהבה היא הוויתור על העצמי, והסיבה שבגינה כל כך קשה למצוא אהבה היא שמעטים מאיתנו יודעים מיהם מלכתחילה בכדי לוותר.


הסאדו מזוכיזם לא הומצא ביום שבו הגבר הראשון הרים את ידו על גופה של נקבה כפותה או ההפך. הסאדו מזוכיזם הומצא ביום הראשון שבו הבנו כי להעניש את עצמנו על מי שאנחנו ומי שאנחנו לא זו גם הדרך לוותר לעצמנו על זה שאנו עצלנים מידי או חלשים מידי בכדי לנסות ולשנות את מי שאנו.


במקום שבו יש שכלתנות אין אהבה. במקום שבו יש דעות אין אהבה. במקום שיש אופי, תפישה, טבע או דימוי עצמי, אין אהבה. אהבה נוצרת רק במקומות שבהם יש ספייס, וספייס מתקיים רק במקומות שבהם אתה חכם מספיק בכדי להבין שכל מה שהשכלת להבין עד היום היה טיפשי.


בכל פעם שדום משפיל את זו שהוא איתה, הוא למעשה מודה שהעיניים שלו חייבות לראות את כולם זוחלים על הרצפה בכדי שהוא יוכל להראות להם שהוא נמוך יותר מים המלח.


בכל פעם שסאבית נותנת את עצמה לדום, היא למעשה מודה שהיא חושבת שאין מה לקחת.


בכל פעם שמלכה מלקה עבד היא למעשה מודה שהנשיות שבה מבכה בכאב את עברה.


לפעמים, כשמסתכלים על פרפרים, אנו מדמים לעצמו כי הם חופשיים ומלאי שמחה.
בפועל, רפרוף הכנפיים שלהם מעיד על התזזית שבה הם מצויים, להצליח ולמצות את היממה הספורה שיש להם לקיים חיים. אני לא יודע מה יותר טוב, לשהות כאן שמונים שנה או יממה. אני מניח כי מי שחי בשלמות עם עצמו יכול למצות מהלך חיים שלם ביממה ומי שלא, יכול להסתובב סביב הזנב של עצמו גם חמישה גלגולים. אתה יכול לראות את זה על זקנים שמבקשים להיאחז בחיים עוד יום, עוד שעה, כי הם מרגישים שהם לא מיצו, ומנגד על זקנים הנאנחים באנחת שובע ומוכנים לרפרוף כנף אחרון.


היום שבו אתה מבין כי התבגרת והתרחקת מהילדות והנעורים שלך זה היום שבו אתה פתאום כבר לא כועס כשאומרים לך שאתה עוד ילד.


הדרך לאשרר טענה היא להתנגד לה בכעס.


לפעמים אני חושב על זה שכל מה שאני כותב בכלל לא קשור לאתר הזה, אבל אחר כך, לכשיוצא לי לקרוא את מה שכתבתי, אני מבין שכל מה שאני זה מה שהאתר הזה.
ניסיון בלתי נלאה לחשוב שאני זה לא אני.