נשלטת/מתחלפת אמונוגמית

תיארת בדיוק את מה שאני לא רוצה. זאת הסיבה שויתרתי על הקשר, בין היתר. זה מבטל את החופש שלי לשלוט. מבטל אותי.

נשלט רוצה להשלט על ידך או לא. האינטואיציה שלך טבעית והגיונית בעיני

שאלה כנה.
כמו מה למשל? איזו מסגרת שנקבעת מראש ע״י צד שלישי יכולה לאפשר אוטונומיה מוחלטת בקשר בין השניים?
אוטונומיה מוחלטת זה כשהכללים נקבעים בין השניים. ברגע שאחד מהצדדים מגיע עם חוקים שנקבעו ע״י צד שלישי, זאת כבר לא אוטונומיה.
אם אשתי אוסרת עלי לשחק עם הנשלטת אחרי שקיעת השמש, האוטונומיה שלנו תהיה כפופה לרצונותיה. משמע, זאת לא אוטונומיה.
אני לא טוען שמערכת יחסים כזאת לא יכולה להתקיים, שהיא לא יכולה להיות מרגשת, עשירה, ואותנטית, אבל היא תתנהל תחת חוקים ״מלמעלה״.

יש הבדל בין "אשתי אוסרת עליי" לבין "הקשר הראשי קובע" שהמשמעות שלו היא "יש כללי יסוד שמוסכמים על כל המעורבים בקשר הראשי וחלים על הקשרים המשניים".
כיוון שהקשרים המשניים מודעים להם מראש, זו המציאות שבה הם מתקיימים ובמסגרתה יש אוטונומיה.

מערכת משנית שיודעת שהיא כזו מתגמשת לפי המגבלות של המערכת הראשית כי אלו הנסיבות, בדיוק כפי שאנשים בפרק ב' מתגמשים לפי זמני השהות עם הילדים או מי שיוצא עם אדם שומר שבת יודע שהוא לא יהיה זמין עבורו בסופ"ש. לאנשים יש אילוצים וזכותו של מי שיוצא איתם לבחור האם הם מקובלים עליו או לא.

השאלה מה יקרה באותו יום בו השולט בקשר הראשי יגיד די, נגמר לי. אין יותר שום קשר נוסף. בלי סיבות. בלי תירוצים. בלי דיונים. זו המציאות החדשה.

לא טענתי שמדובר בתרמית. ברור לי שכולם נכנסים למערכת היחסים הזאת מתוך מודעות והסכמה. לכן דבריך נכונים, אבל לא רלוונטיים לשאלה שלי. המודעות אינה מבטלת את הניואנסים שהעלתה שירז. אני הגבתי לטענתך שמדובר באוטונומיה מלאה. ואוטונומיה מלאה קיימת רק כשהכללים נקבעים בין שני הצדדים עצמם. ברגע שחלק מכללי היסוד מגיעים ממערכת אחרת, מדובר באוטונומיה חלקית או יחסית ולא מוחלטת. אני מאמין שקשר כזה כשהוא מודע, יהיה אמתי וחופשי במידה רבה, אבל כל עוד הוא מתקיים בגבולות שנקבעו מחוצה לו, הוא פחות אוטונומי במובן הטהור של המילה.

אפשר להשוות בין מסגרת כמו אמונה וילדים, משמע בין ״אילוצי החיים״, ל״אני לא יכול לעשות משהו כי הקשר הראשי שלי אינו מאפשר״, תנאי חיים מול סמכות של מערכת יחסים אחת על אחרת. השוואה כזאת מאפשרת להבין מדוע אדם יסכים לנהל מערכת יחסים עם מי שממהר לקראת כניסת שבת או ילדים, אבל לא יהיה מוכן לנהל מערכת יחסים תחת מגבלה שנקבעת ע״י מערכת יחסים זוגית אחרת. מה עוד שבפרק ב’ הרבה פעמים שומרים שבת ביחד.

לא מסכימה. אוטונומיה מלאה מתאפשרת כאשר בתוך ההתנהלות של הקשר אין גורמים שמחליטים עבור הצדדים ומתערבים להם. ברגע שכל הצדדים יודעים לאיזה מערך הם נכנסים ומה טווח הפעולה שלהם, האוטונומיה קיימת עבורם.

מבחינת הקשר זה לא באמת משנה אם ביום שישי אי אפשר להפגש כי הוא שייך למערכת הראשית, לילדים או לאלוהים.

ואם נניח יש הגבלות מיניות הן אמורות להיות שקופות מבחינת מבחינת הפרטנר ועבורו הן אמורות להיות פשוט טווח המיניות של מי שמולו. אם היא מגדירה למשל שלא תהיה ביניהם חדירה, זה לא אמור לשנות אם זו החלטה שהתקבלה בקשר הראשי, אם זה סגנון השליטה שלה או אם יש לה וגיניסמוס.

לגבי הקושי לבצע סוויץ' או תחושת הביטול כשולטת - אלו קשיים שלה מול עצמה, לא של המערכת ולא מול המערכת המשנית.

ובנוגע לאיום ניתוק השאלטר שve-ra ציינה: לא הגיוני לבצע תרחיש כזה בלי סיבה ודיון, כשיש עוד אנשים מעורבים. סביר להניח שאם דבר כזה יקרה זה כי המערכת הראשית נפגעה או תנאי בסיסי והכרחי הופר, ובמקרה כזה הגיוני והכרחי לחתוך כדי להגן עליה.

בוחרת דקה להתייחס לזה כי זה כל כך מדוייק
וזה גם מה שקורה במערכות יחסים א-מונוגמיות שאינן בדס"מיות
זה שיש שולט.ת (או קשר הררכי כלשהו) בתמונה לא הופך את זה שאי אפשר להביע התנגדות ללחתוך מבלי סיבה מוצדקת או דיון
בעיניי, זה מאוד מקביל לקשר ראשי עם קשר משני
זה לא שפשוט חותכים את הקשר המשני אם מישהו.י בקשר הראשי קובע.ת "עכשיו זה נגמר" (לפחות לא במרבית המקרים) אלא יש שיח בנושא שמטרתו להבין את הסיבה
וכן, לעיתים, כמו כשכבר לוטוס ציינה את הסיבות, זה מסתכם בסגירת הקשר המשני

זו שליטה עם עשרות כוכביות. בהחלט חשוב שהנשלט וכל המעורבים יכירו במגבלות שלו כי הן מגבלות שהונחו על ידי השולט. אחרת, זה לא יותר ממשחק חביב כלשהו בארגז חול. ייתכן שיש שיהנו מזה, אבל כמו ששירז אמרה, זה מבטל אותה- זה מבטל את השולט.

זו אבחנה מאד נחרצת. יצא לך להתנסות במערכת כזו ובמגבלות שלה כדי לקבוע אותה?

כי אני מתארת מערכת שמתקיימת בפועל במשך תקופה ארוכה, לא נראית ככה ולא מבטלת אותי.