איך יודעים אם זו סקרנות או רצון לחוויה?

אני לא בטוח שאפשר לדעת מראש בוודאות. מה שעוזר לי הוא להפריד בין ״אני רוצה לחוות את הדבר הזה״
לבין ״אני רוצה להיות האדם שכבר חווה אותו״.
אם אני מדמיין לא רק את הפנטזיה, אלא גם את המבוכה, הגבולות, האפשרות לעצור באמצע ואפילו לגלות שזה לא בשבילי ועדיין נשאר בי רצון, כנראה שיש שם יותר מסקרנות.
ומוכנות בעיניי אינה היעדר פחד. היא לדעת עם מי אני עושה את זה, מה אני צריך כדי להרגיש בטוח ואיך עוצרים בלי להרגיש שנכשלתי. משם אפשר לבדוק בקטן. לא כל פנטזיה חייבת להתממש, ולא כל ניסיון חייב להפוך לחלק מהזהות שלי.

כשאני סקרנית לגבי משהו, אני קודם כל שואלת את עצמי האם זה משהו שאני באמת רוצה ויכולה להגשים.
איך זה יהיה בפועל? האם אני מוכנה לעשות פעולות בכדי להגשים את זה? (מציאת פרטנר. לקרוא ולשאול ולהתעניין ) אם יש בי את הכוחות והרצון באמת לעשות פעולות בשביל זה, אז כן .
אם אני סקרנית אבל לא רואה את עצמי עושה משהו לגבי זה, כנראה שכרגע זה נשאר בגדר הסקרנות.
חשוב גם לציין שיש הבדל עצום בין איך הפנטזיה בראש לבין איך היא באמת בפועל .
לפעמים מנסים ומגלים שזה לא כזה ואו כמו שחשבת.
לפעמים גם לא מנסים כי כמו שאמרתי, אין רצון מספיק חזק בשביל לעשות פעולות לגבי הגשמת הפנטזיה.