דתיים/ות וחרדיים/ות לכתבה בעיתון?

באיזה עיתון מדובר?

פשוט הידע שלי נובע מהעיסוק המקצועי שלי בתחום, ולא מבוסס סתם על דיעה לא-מנומקת של צריך או לא צריך. זאת גם ממש לא דיעה אישית שלי, אלא שזה מבוסס מחקר.

אני למעשה לא בא מחברה דתית או חרדית. אבל לא בזה העניין. עצם זה שאת חושבת שבחברה החילונית לא קיימות כמעט פגיעות מיניות, מראה על חוסר ידע בתחום. יש ידע מאוד נגיש שמראה על עשרות אוחוזים של פגיעות מיניות בקרב גברים ונשים. מעבר לזה, בתוך עולם הבדסמ יש גם הרבה פגיעות. וזה מצער. וזאת הסיבה שהקמתי קו סיוע שנועד בדיוק עבור אנשים שעברו פגיעה על רקע של בדסמ. ממש לא חשבתי שזה מה שאני אעשה, אבל המציאות הראתה שזאת סוגיה בולטת שדורשת מענה.

את צודקת, יש אנשים שזה רק ילבה אצלם שנאה. אבל שום כתבה שלא עוסקת ישירות בחיכוך הזה בין חילונים לדתיים או חילוניים, לא תשנה את זה. מעבר לכך שלא מדובר פה רק על חרדים, אלא גם על דתיים מכל הסוגים, אנשים יודעים למצוא את הכתבות והחומרים האלה, גם מבעד לצנזורה הקהילתית בחברה החרדית. ואליהם זה מכוון. אם זה יעזור אפילו למספר מצומצם של אנשים להבין את המיניות שלהם בצורה יותר חיובית, להרגיש פחות לבד, או אם בתוך הקהילה הבדסמית תהיה יותר הבנה כלפי האנשים האלו, זה כבר צעד קטן בכיוון. ברור שכתבה אחת לא עושה שינוי עמוק ורחב. אבל כל דבר כזה הוא צעד בכיוון. בעיני צריך להסתכל על התהליכים האלו בעדשה רחבה יותר ולראות תהליכים שקורים בזכות כל מיני צעדים קטנים יותר וגדולים יותר. זה גם לא תהליך חד כיווני.

זה יפורסם בוואיינט, נדמה לי במדור יהדות. או לחילופין במדור יחסים.

כל מי שמשתף פעולה עם כתבה כזו באתר הצהוב בישראל צריך להיות מנודה לאלתר מכל גישה לכלוב או לפעילות אחרת של הקהילה. לדעתי.

אשרייך צדיק

אפשר לחשוב שהכתבה ביתד נאמן או בהמודיע
ממש רובין הוד

מדור יהדות 🤣
תקשיבו פתאום אני מבינה שנפלנו בידי טרול מהזן הנחות

חסידי ביום ונשלט מאזוכיסט עד העצם בלילה אבל אין לי את האומץ להיחשף.

טקטס שכתבתי שאולי יעניין:

אני גדלתי כחרדי וחסידי, וזו הזהות הכי עמוקה שלי. מגיל קטן חונכתי לבטל את ה"אני" שלי מול אלוהים, להיות כלי שמתואם רק לרצון שלו. עוצבתי סביב ציר מרכזי אחד: עבודת השם. חונכתי לבנות בתוכי משכן לאלוהים, להתקשר אליו ב"ביטול" מוחלט ולקיים את מצוותיו כצורך קיומי ותכלית הבריאה. המושגים של שכר ועונש, יראה ואהבה, היו התוכנה הבסיסית של הנפש שלי.

אבל בחיים הליברליים שלי היום נוצר קונפליקט קיומי – לא אשמה, אלא כאב וגעגוע לקשר חי איתו שנחלש. בתוך הוואקום הזה, אני זקוק לשייכות המוחלטת ולסמכות העליונה.

כאן נכנסת השולטת. היא מקבלת ממני את היכולת שלי להתמסר באופן טוטאלי, צורך שנשאר בי גם כשהקשר עם אלוהים השתנה. הקשר הזה מגיע לשיאו ברגע של עונש; זה לא סתם כאב פיזי, אלא שחזור מטלטל של המערכת שעליה גדלתי – דרך מוחשית להרגיש שוב את הדיוק והגבול. כשהיא מענישה, זה רגע מטלטל שנוגע במקום הכי עמוק בתוכי. העונש שלה הופך למשהו "אלוהי", דרך מוחשית להרגיש שוב את הדיוק, את הגבול ואת הקשר הישיר עם סמכות עליונה.

אבל יש כאן רובד עמוק יותר: היא מבינה בדיוק את המקום שלה כאלוהים שלי. היא מבינה שהיא נכנסה לתוך הוואקום הזה, והיא לא עוצרת שם. לאט לאט, בצעדים בטוחים, היא דוחקת אותו הצידה. היא מצמצמת את הנוכחות שלו בתוכי כדי להפוך לאלילה היחידה, כדי שאהיה שייך רק לה.

כשהיא דורכת על מה שקדוש לי, היא למעשה בונה לעצמה כס מלכות חדש בתוך הנשמה שלי. היד שלי, שיוצאת מתוך הטלית הקרועה ומתרפקת על המגף שלה, מבטאת את ה"ביטול" המוחלט שלי מולה. היא מעניקה לי את הקבלה והאהבה הנוכחת שאני כל כך צריך, ובדיוק בנקודה הזו היא מחליפה את השמיים. היא הופכת להיות הכתובת היחידה לרעב שלי, האלוהים המוחשי שסוף סוף מקבל אותי בלי תנאים מעבר להיות פשוט רק משכן עבורה.

היי
אני אישית ממש אשמח ואתעניין לקרוא כזאת כתבה וללמוד עוד על כל העולם הזה,
עם זאת אני חושב שזה צריך להיות משהו שפחות נגיש לציבור הרחב כי בסופו של דבר זה משהו שאני עצמי וגם אחרים יפחדו להיכנס אליו,
אם היה כזה דבר באתר שנותן אפשרות להבין יותר וללמוד יותר ולהשכיל יותר זה היה יכול להיות מדהים,
בכל מקרה תודה רבה על היוזמה גם אם היא לא יהודה על כולם...