| Adonasuy(שולט) |
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
העוקץ.
"מהודק מידי?" אני שואל כשאני גומר לקשור את פרקי ידיה וקרסוליה לפינות המיטה.
היא מותחת את ידיה ומנסה להרים רגליים- "לא, אפשר לזוז קצת..." שוב בודק שהחבלים לא מהודקים מידי. מביט בעירום המרהיב שלה. ב- X האנושי ששרוע מולי. מבטה עוקב אחרי. אני רואה את הפחד והציפיה בעיניה. את הידיעה ששום סשן לא בנאלי. שהיא נקשרה כך לא כדי שאצליף בה או כדי לשים מצבטיים על פטמותיה ועל שפתות ערוותה... הפחד מדליק אותה. ומראה ההבעה המפוחדת שלה מדליק אותי... מהתרמיל שלי אני שולף שני גלילים מאורכים. יודע שמזווית הראיה שלה קשה להבחין מהם. מסתובב ומסתיר אותם מאחורי גבי, פוסע אליה כשחיוך מבשר רע על פני... נשימתה הופכת לשטוחה ומהירה יותר. שדיה גואים בהתרגשות ופטמותיה כבר סמורות... אני מתכופף וטועם פטמה אחת. עובר לשניה... נשיכת קלות שממלטות מפיה אנחות עונג. מזדקף ונועץ מבט. מעביר את ידי קדימה וחושף אל מול עיניה המשתאות את הגלילים- מיכלי פלסטיק עם סירופ שוקולד וסירופ מייפל.. לוקח לה רגע אחד שבו היא נושפת את האוויר מראותיה בהקלה וחיוך עולה על פניה. אני מטה את המיכלים כך שהפיות המחודדים שלהם פונים לעבר גופה ומתחיל לסחוט אותם כשידי נעות בתנועות אופקיות, משרטט על גופה קווים בנוזלים הצמיגיים... היא מצחקקת כשהסירופ פוגע בגופה ומנסה להביט אל שדיה ובטנה שמתכסים בדוגמת שתי וערב בצבעי חום עינברי ושחור. אחרי כמה דקות כל גופה, מהצוואר עד קרסוליה מכוסים בנוזלים המתוקים. היא מחייכת. מלקקת את שפתיה ולוכדת טיפה שניתזה על שפתה התחתונה. "מממממממממממ" היא נאנחת, ספק אלי, ספק לעצמה. אני שם את המיכלים בצד ושולף את המצלמה. מודעת לנוכחות העדשה, היא עוטה על פניה את אחד המבטים הזנותיים שלה, ומפנה מבט מצועף אלי, שפתיה משורבבות בפינוק וכל כולה תאווה גועשת... קשה להניח את המצלמה מהידיים, אבל אחרי כמה תמונות אני שם אותה בצד ושואל: "מה לדעת יקרה עכשיו?" "תאכל אותי?" היא מצחקקת. אני מצמצם את עיני. נועץ בה שוב את המבט שלמדה להכיר. שותק. החיוך נעלם מפניה. מביטה. רואים את הגלגלים עובדים. "מה?" היא לוחשת. בלי לומר מילה אני שולח יד לתרמיל ומוציא צנצנת. אחרי כמה שניות היא מבינה מה הצנצנת מכילה וצרחה נמלטת מפיה. "שלא תעז!!!" "אם לא תזוזי הן לא יעקצו אותך". "אני בדרך למילת בטחון!!!" "זכותך. זכותך גם לבטוח בי" ובסיום המשפט אני פותח את המכסה המנוקב ומשחרר עדה רגזנית של דבורים התנועת ניעור קלה על בטנה. היא כולאת את נשימתה לרגע ופולטת אותה בצרחה נוקבת..."אימאלהההההההה!!!!!!" "אימאל'ה לא פה, יקירתי, ואני לא יודע מה היתה אומרת אם היתה רואה אותך כך", אני משחרר סארקזם. היא מבועתת. עיניה עוקבות אחרי הרמשים שמטיילים על גופה. האוצר שמצאו עם היציאה מהכלא המאולתר שלהם השכיח מהם את עצבנותם, כך נראה. הם חגים מעט בזמזום מעל שדה המתק ונוחתים זה ליד זה. עשרות עשרות על מצע הסירופ והגוף שמתחתיו. מביט בפניה המבועתות. צווארה מתוח ועיניה סוקרות את שדה הקרב שמתחתיה. היא רועדת כולה ויבבות חנוקות נמלטות מגרונה. נוטל את המצלמה. מתמקד בפניה. מצלם. זום אאוט כי לקלוט את כל גופה... שולח יד אל מצחה. מטה את ראשה לאחור, אל הכרית. "תרגעי" אני מורה "תנשמי עמוק. עצמי עיניים. תרפי את השרירים. אם תעשי כדברי לא תעקצי". כמו בהיפנוזה, נשימתה הופכת שלווה יותר. עוצמת את עיניה. אני מרגיש איך שריריה נרפים. שולח יד למטה, אל בין ירכיה. מלטף. מוצא את הדגדגן ומתחיל לעסות אותו. צובט אותו מעט ומרגיע כיצד הוא תופח בין אצבעותי. מתמלא בדם. דבורים סקרניות חגות בזמזום סביב הפרח המוזר הזה שצומח לפתע. פטמותיה שוב סומרות.. מרגיש את הרטיבות על אצבעותי.... החיוך חוזר לפניה. היא עדיין מתוחה מעט אבל מתמכרת לעונג... ואחרי כמה דקות מיבבת "אני רוצה לגמור....", פוקחת עיניים כדי לפגוש את ההנהון שלי ועוצמת אותן שוב כדי לשקוע בהתכווצויות האביונה שלה... אני נותן לה להרגע מעט ומנצל את הזמן לצלם שוב ואז גורף בידי את כל החרקים מגופה, עם הסירופ הדביק, לתוך מגבת. "איך הן לא עוקצות אותך?" היא שואלת בתמיהה כשגופה נקי מהם. "הם, לא הן" אני מפטיר ביובש "זכרי דבורים. אין להם עוקץ. באמת חשבת שאסכן אותך?" היא נועצת בי את מבטה. דקה ארוכה של שקט. ואז... "אמרו לך פעם שאתה מנייק?". |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
מטורף !
|
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
גניבה ספרותית
ויסלח לי האדון הנשוי, אבל אי אפשר שלא להגיב לכתיבה כל כך מעוררת
"מהודק מידי?" אני שואל כשאני גומר לקשור את פרקי ידיה וקרסוליה לפינות המיטה. היא מותחת את ידיה ומנסה להרים רגליים- "לא, אפשר לזוז קצת..." שוב בודק שהחבלים לא מהודקים מידי. מביט בעירום המרהיב שלה. ב- X האנושי ששרוע מולי. מבטה עוקב אחרי. אני רואה את הפחד והציפיה בעיניה. את הידיעה ששום סשן לא בנאלי. שהיא נקשרה כך לא כדי שאצליף בה או כדי לשים מצבטיים על פטמותיה ועל שפתות ערוותה... הפחד מדליק אותה. ומראה ההבעה המפוחדת שלה מדליק אותי... מהתרמיל שלי אני שולף שני גלילים מאורכים. יודע שמזווית הראיה שלה קשה להבחין מהם. מסתובב ומסתיר אותם מאחורי גבי, פוסע אליה כשחיוך מבשר רע על פני... נשימתה הופכת לשטוחה ומהירה יותר. שדיה גואים בהתרגשות ופטמותיה כבר סמורות... אני מתכופף וטועם פטמה אחת. עובר לשניה... נשיכת קלות שממלטות מפיה אנחות עונג. מזדקף ונועץ מבט. מעביר את ידי קדימה וחושף אל מול עיניה המשתאות את הגלילים- מיכלי פלסטיק עם סירופ שוקולד וסירופ מייפל.. לוקח לה רגע אחד שבו היא נושפת את האוויר מראותיה בהקלה וחיוך עולה על פניה. אני מטה את המיכלים כך שהפיות המחודדים שלהם פונים לעבר גופה ומתחיל לסחוט אותם כשידי נעות בתנועות אופקיות, משרטט על גופה קווים בנוזלים הצמיגיים... היא מצחקקת כשהסירופ פוגע בגופה ומנסה להביט אל שדיה ובטנה שמתכסים בדוגמת שתי וערב בצבעי חום עינברי ושחור. אחרי כמה דקות כל גופה, מהצוואר עד קרסוליה מכוסים בנוזלים המתוקים. היא מחייכת. מלקקת את שפתיה ולוכדת טיפה שניתזה על שפתה התחתונה. "מממממממממממ" היא נאנחת, ספק אלי, ספק לעצמה. אני שם את המיכלים בצד ושולף את המצלמה. מודעת לנוכחות העדשה, היא עוטה על פניה את אחד המבטים הזנותיים שלה, ומפנה מבט מצועף אלי, שפתיה משורבבות בפינוק וכל כולה תאווה גועשת... קשה להניח את המצלמה מהידיים, אבל אחרי כמה תמונות אני שם אותה בצד ושואל: "מה לדעת יקרה עכשיו?" "תאכל אותי?" היא מצחקקת. אני מצמצם את עיני. נועץ בה שוב את המבט שלמדה להכיר. שותק. החיוך נעלם מפניה. מביטה. רואים את הגלגלים עובדים. "מה?" היא לוחשת. בלי לומר מילה אני מכסה לה את העיניים, ניגש לדלת הכניסה ופותח לחבר'ה. אחרי כמה שניות היא מבינה מה קורה וצרחה נמלטת מפיה. "שלא תעז!!!" תוך שעה אנחנו מרוקנים את הדירה מכל מה ששוה משהו והולכים. בחיי, הפראיירים האלה מעולם הסאדו, ממש בית הבראה לשודדים מקצועיים: קצת צ'יטוט באינטרנט והופ הם מזמינים אליהם הביתה, פותחים את הדלת ומושיטים את הידיים כדי שיקשרו אותן. לזה קוראים תנאי שרות ! |
|
|
דנדיליון(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
קיד וקסידי
האחד מטורף והשני סתם פסיכי. אתם עושים גם וועדי עובדים?
|
|
|
| Adonasuy(שולט) |
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
דנדיליון כתב/ה: קיד וקסידי
האחד מטורף והשני סתם פסיכי. אתם עושים גם וועדי עובדים? אני "עושה" ועדי עובדות. בעיקר של מולדביות. למה? |
|
|
מUחדת
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
אלף פעם אמרתי
חייבים לעשות משהו עם מכת הדבורים בבניין!
במקום להשקיע את כל הכסף בדקורציות כעורות עם צבעים פרה-היסטוריים יכולת לתקן את דלת הכניסה. {בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז. אהבתי ת'סיפור.} |
|
|
|
דנדיליון(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
Adonasuy כתב/ה: דנדיליון כתב/ה: קיד וקסידי
האחד מטורף והשני סתם פסיכי. אתם עושים גם וועדי עובדים? אני "עושה" ועדי עובדות. בעיקר של מולדביות. למה? המולדביות כל כך אהבו את המופע, עם הטריקים והקסמים (שאתה שולף ארנב מהכובע והוא הופך ליוסף, הרס אותם לגמרי) שהן רוצות עוד, הפעם לבעלים (אתה יודע, המולדבים. בעצם גם המולבניים התעניינו ומכירת כרטיסים מוקדמת החלה. תביא את החליפה עם הנוצצים. יוסף יגיע עצמאית, עם העז והאלפקה. ) |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
קדימה, מר אדון נשוי
נעשה סשן משותף? אתה תביא את הדבורים, אני את הזבובים והג'וקים - יהיה שמייח! 
גאנג-באנג של מעופפים.. סיפר טובבבבבבבבב
|
|
|
| Adonasuy(שולט) |
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
דנדיליון כתב/ה: Adonasuy כתב/ה: דנדיליון כתב/ה: קיד וקסידי
האחד מטורף והשני סתם פסיכי. אתם עושים גם וועדי עובדים? אני "עושה" ועדי עובדות. בעיקר של מולדביות. למה? המולדביות כל כך אהבו את המופע, עם הטריקים והקסמים (שאתה שולף ארנב מהכובע והוא הופך ליוסף, הרס אותם לגמרי) שהן רוצות עוד, הפעם לבעלים (אתה יודע, המולדבים. בעצם גם המולבניים התעניינו ומכירת כרטיסים מוקדמת החלה. תביא את החליפה עם הנוצצים. יוסף יגיע עצמאית, עם העז והאלפקה. ) אני מתכנן מופע חדש, שבו אזמין את הקהל לשלוף מחטים מהתחת שלך. עדיין זוממת על העז והאלפקה? |
|
|
|
Yosefus(שולט)
|
לפני 19 שנים •
8 בספט׳ 2005
Adonasuy כתב/ה: דנדיליון כתב/ה: Adonasuy כתב/ה: דנדיליון כתב/ה: קיד וקסידי
האחד מטורף והשני סתם פסיכי. אתם עושים גם וועדי עובדים? אני "עושה" ועדי עובדות. בעיקר של מולדביות. למה? המולדביות כל כך אהבו את המופע, עם הטריקים והקסמים (שאתה שולף ארנב מהכובע והוא הופך ליוסף, הרס אותם לגמרי) שהן רוצות עוד, הפעם לבעלים (אתה יודע, המולדבים. בעצם גם המולבניים התעניינו ומכירת כרטיסים מוקדמת החלה. תביא את החליפה עם הנוצצים. יוסף יגיע עצמאית, עם העז והאלפקה. ) אני מתכנן מופע חדש, שבו אזמין את הקהל לשלוף מחטים מהתחת שלך. עדיין זוממת על העז והאלפקה? מר נשוי, התבלגן לך הכל: זו האלפקה שזוממת על המחטים ! ובברכת "מכל עז יוצא מתוק" יוס |
|
|