love me & leave me

love me & leave me

אנדרפוט • 19 בפבר׳ 2006

לאחרונה יצא לי להרהר במחשבה - האם אני בלתי אפשרי
הרי אולי אני נמשך רק אחרי נשים בלתי מושגות וברגע שהן מושגות לי ומחזירות לי אהבה, אני מיד מוצא אותן בלתי מושכות. היתי רוצה להאמין שזוהי לא הפתולוגיה הנפשית שלי משום שהיא מזמינה הרבה יאוש ואומללות בחיים שהם קצרים מדי וטעוני מימוש.

מצד אחד יש משהו מושך במישהי מרוחקת וקשה להשגה, הרבה יותר מושך מאשר מישהי שנופלת על צווארי ולא מסתירה את משיכתה אלי. אבל השנים נוטות לשחוק ולהזיז אבנים וחלקים ניכרים עוברים מהפנטזיה לחיים וגם ההפך, ובתוך המישמש הזה אולי אני באמת רוצה מישהי רק לפרק הזמן שבו היא טרם התמסרה לי, משום גודל הריגוש והצורך לעמוד על קצות האצבעות בשביל להרשים ולענג אותה.
אם עושים השלכות פשוטות מעולם הבדסמ, אחריו אני כרוך, ומהדיאלקט הפאמדומי, אפשר בקלות להגיע למסקנה הפשוטה שאני כגבר כנוע, הפכתי לדפקט שבדידותו נובעת מדרכו ואופיו הרגיש, אך הבלתי רציונאלי.

יש גם שתיים שלוש דוגמאות מחיי של נשים שחיזרתי אחריהן אבל אחרי שנוצרה התקרבות ואינטימיות, פתאום הפסקתי לחשוק בהן. פתאום אתה מסתכל על מישהי והיא מזכירה לך את הדודה שלך או משהו כזה. היות ואינני נמנה על סוג הגברים המכונים - מאנייקים - אני סובל מאוד מאובדן החשק ומהאכזבה הנשית לה אני גורם.

נראה לי שדווקא אני יותר ויותר מתבשל ומתבגר לאיזה קשר משמעותי וארוך, פשוט צריך למצוא את הבחורה הנכונה, מישהי שארצה ואמשיך לרצות.

Tame • 20 בפבר׳ 2006

אני מבין אותך
ולתקופה מסויימת גם הזדהיתי עם זה לחלוטין..
אבל אני מאמין שזה בר שינוי ושבשנים האחרונות אני מצליח לשנות את זה.
אם אני אראה שיצאתי לחלוטין מהדפוס הזה אני אוכל להיות בטוח שאכן כך הדבר.

מצד שני אני לא שולל את העובדה שאולי זה דפוס שטמוע בנו משום שאנחנו אנושיים ולא משום שאנחנו נמצאים תחת אייזה מגדר..
וזה עדיין לא משנה את מה שאמרתי קודם

ממניאק מניאק כוחנו עולה

godisafemale​(שולטת) • 20 בפבר׳ 2006

עכשיו ברצינות,

במקום להשתתף בניסוי של עצמך אנדר, לחכות שמשהו יקרה ואתה תתהפך..

או במקום לחכות ל"זותי" שתבוא עם הווגינה המזמרת ותחתוני הצוקהארה..

אולי דביל קטן תיגש לטיפול?! לפני שהחיים יהיו הסטוריה לא מרתקת עבורך.

היום מקובל להתחיל כל גישה אל האני המתנהג - באימון אישי coaching

לי יש הרגשה שאתה ופסיכולוגיה בגרוש וחצי תהיו חברים טובים למסע מרתק.

תנסה להישאר קצת יותר עם הנוכחית או עם המזדמנות בכלל, כחלק מהניסוי.
ולא לברוח שניה לפני שהיא נותנת לך שפיץ. אולי אתה זה שמבריז כשנגמרה לך ה"סחורה" ?!

ועכשיו הכי ברצינות: אתה כנראה שטוח כמו צלחת סושי סוג ט', כל קשר מתחיל להיות סוער ומעניין דווקא בשלבים המתקדמים שלו, אם לא תהיה שם לא תכיר את עצמך וגם לא את העולם שמולך.

אבל נו מה קורה לי בשעה הזו של הלילה.. מדברת למניוקיז... שלא עושים רושם של סובלים במיוחד מטיפשותם שלהם.

אבל כמו שאמר הפטיש לכריש " אחי זה אנושי להיות א'הבל"

נשיקות ומכל הלב הצלחה ממני. סליחה מראש על הטונים המחורצפים.. אני בביוץ!

ועכשיו הכי הכי בשיא הרצינות

המלט • 20 בפבר׳ 2006

קודם כל
---------

Leo Szilard, פיזיקאי מבריק ממוצא הונגרי (1898-1964) שבשלב די מתקדם בקריירה שלו
הפך לביולוג, ניסח לעצמו "עשר דיברות", מענינים בפני עצמם. (כאן:
http://tingilinde.typepad.com/starstuff/2005/03/the_ten_command.html)
הדיבר השישי הינו :
.Do not desire what you cannot have

וזה די קרוב לדיבר העשירי שלנו, "לא תחמוד אשת רעך". נדמה שהנפש האנושית הינה
חמדנית מטבעה, ושאינה יכולה להתקיים ללא חימוד - ולכן נראה תמוה שקיים איסור גורף כזה --
שהרי איך אפשר לאסור את הטבעי?


שאלה ותשובה בצידה
------------------------

האם היעדר ההשגה בביטוי "אשה בלתי מושגת" שאנדרפוט מזכיר = "what you cannot have"
= "אשת רעך וכל אשר לרעך?". כנראה שלא. אם יורשה לי לשמש פרשן לדברי חברי המלומד,
הרי אין בביטוי "נשים בלתי מושגות" משום קביעה מוסרית, קטגורית, חוקית כלשהי, שעשויה
לנכס להן את תוית ה "what you cannot have" המשותפת לדיברות של הפיזיקאי ושל האלהים.
אלא ככה: לכתחילה, האשה מושכת מאד, ממלאת את עולמו של הנמשך, והאפשרויות הרבות
העומדות בפניה לדחות את חיזוריו, הופכות אותה למעשה לעוד יותר נחשקת, ולכאורה,
ל"בלתי מושגת". אך למעשה, אין היא בלתי מושגת כלל וכלל, שהרי אנדרפוט מעיד כי לבסוף
מתרחשת ההשגה, ובעקבותיה חוסר הענין.

אחר כך
--------

הנה כי כן, רוב בני אדם מתאוים אל מה שאינו ברשותם, כמו בקלישאה "הדשא של השכן ירוק יותר",
שאינה אלא בעצם הסוואה של הקלישאה "אשתו של השכן שווה יותר". אך תאווה זו לעתים
רחוקות מתממשת, הן מסיבות של אמונה דתית (הדיבר העשירי) , והן מסיבות של אמונה
בדיברות הפיזיקאי ההונגרי , והן מסיבות פרקטיות לחלוטין = נסיון לשגל את אשת השכן, טומן
בחובו סיכון לא קטן בצידו. אף על פי כן, אין מחלוקת כי בעצם ההתאוות והחימוד למה שאינו
ברשותנו, טמון ריגוש רב, ובהיותנו פריקים חסרי תקנה של ריגושים, אנו בלית ברירה
מחפשים שבילים אחרים, בהם נוכל לנסות לשחזר את הריגוש הזה. ושוב, היות וריגושים אלה
הינם חלק מטבענו, הרי שגם ענין ה"קשה להשגה" הינו חלק מטבענו - ובכל פעם שמישהי
"קשה להשגה", אפשר להיות בטוחים שמפלס הריגוש בסביבתה עולה. ואם כבר הוזכר כאן
פיזיקאי, אז כולם מכירים את החוק הפיזיקלי שאומר ש what goes up, must come down, ולכן, יש
גבול לכמה אפשר להעלות את מפלס הריגוש כתוצאה מ"קשה להשגה", ובסופו של יום, או יומיים,
או שבוע, או שנתיים, או פאקיגנ לייף-טיים, ברגע שה"לא מושגת" למעשה מושגת בפועל, תם
הריגוש.


אם כן, מדוע להקניט את אנדרפוט על כי בסה"כ ביטא רגשות טבעיים של בני אדם?



לגופו של ענין
--------------

התיאורטיקנים שאימצו לעצמם את הגישה האופטימית יאמרו, שכאשר תפגוש את האופליה
האחת והיחידה שלך, אתה תדע שזו היא, ובין אם היא תהיה קשה להשגה או לא, כאשר
תשיג אותה, לא תרצה יותר אף אחת אחרת.

לתיאוריה הזו יש כמה בעיות. ראשית, ענין האופטימיות. מה פתאום להיות אופטימי אם אפשר שלא;
ושנית, איך באמת יודעים? הרבה פעמים פוגשים מישהי, וחושבים שזהו זה, ואח"כ מסתבר שלא.
אהה. יאמרו התיאורטיקנים-שאימצו; היא פשוט לא הנכונה. ואם תטיח בפני התיאורטיקנים-שאימצו
את השאלה הפשוטה אך המטרידה: ומה יבטיח לי שאפגוש? תגלה שאין להם מה להשיב. לכל
היותר, יוכלו להציע לך סימפטיה, ועוד קצת אופטימיות. מצד שני, מה עוד נותר לנו חוץ
מאופטימיות?

Tame • 20 בפבר׳ 2006

פוסט מעניין המלט
אני אישית מכיר הרבה סימוכין שכאלה לנושא מכיוון הרוחניות דווקא. זה משעשע כל ההתעסקות הזו עם הרצון שלנו, לדעתי הרצון שלנו אפילו יותר "אינטימי" לנו מאשר הרגש שלנו.

בכל מקרה שמחתי לקרוא שהעלת את הרמה של האשכול בחזרה

המלט חכם

godisafemale​(שולטת) • 20 בפבר׳ 2006

זה לא פורום פסיכיאטריה.

לדעתי האישית בלבד

zboy{זאתי} • 20 בפבר׳ 2006

לא יעזור לנו כלום, זה חלק מהטבע שלנו למצוא עניין בחדש ובבלתי מוכר, וזה גם חלק מהטבע שלנו להמשך אל שלא נמשך אלינו, ולהפך, כאילו אנחנו עטופים שדות מגנטים רגשיים בהם משולים הצפון/דרום למשיכה/דחייה.
תרבות הזוגיות מחנכת אותנו כבר אלפי שנים להתנגד לטבע זה בתוכנו, אבל אנחנו יכולים להיות חכמים, נאורים ומודעים ככל שנרצה, הטבע חזק מאיתנו.
רציתי גם להתייחס אלייך, 'אלוהיםהיאישה', באופן אישי לא הייתה לי בעיה עם הטונים המחורצפים, אם הייתה איזו שהיא ענייניות מאחוריהם, מלבד הצורך לפגוע, אילו שהם סימוכים מדבריו של אנדרפוט שיסבירו את השגותייך החכמות לגביו, אבל אולי באמת תקופת ביוץ יכולה להצדיק גם מלחמת עולם, לא כל שכן הוצאת קיטור.
zboy

אנדרפוט • 21 בפבר׳ 2006

hamlet - interesting points of view

godisafemale - too furious for my liking

it's an interesting subject and i'll be writing as soon as i'm back home on my hebrew keyboard

יהלום • 22 בפבר׳ 2006

המלט, סימוכין מעניינים!

אתה עבד מזויף. אתה מאוהב רק בעצמך.

isolde​(שולטת) • 22 בפבר׳ 2006

אם היית באמת מעריץ נשים או אישה אחת מושבע היית רואה בה את כליל השלמות באשר היא עושה אומרת וקיימת.
לא היית בכלל עסוק בלחשוב על עצמך ועל מה אתה מרגיש ואם היא עושה לך את זה או לא ולמה.
זה עבד אמיתי.
כזה אני מחפשת.
ואנחנו לעולם לא מושגות. גם אם נדמה לך שאתה מכיר אותנו או יודע עלינו משהו זה רק נדמה לך.
נשים הן אניגמה לכם הגברים הנחותים וכך יהיה תמיד.