כל הדברים שרציתם לדעת על שליטה ולא מצאתם באלפוני

כל הדברים שרציתם לדעת על שליטה ולא מצאתם באלפוני

רפאל • 21 ביוני 2006

דן קאפ, לפני כשבוע הבעת דאגה למוחי ולחיי. רציתי להחזיר לך טובה, ולפיכך כתבתי מדריך לשליטה במיוחד בשבילך.



אינני יודע מה אתה עושה כשלוט ומה אינך עושה. אבל אם אתה חושב את עצמך, ביחס לסאבית שלך, לזה שבידו הכוח לשבור אותה נפשית - משהו מקולקל שם מאוד. אין זה משנה כלל מה אתה עושה עם כוח זה, אם אתה נותן לו דרור או מרסן אותו, - עצם המחשבה שלהיות שולט פירושו להתמקם במקום אפשר לשבור בו נפשית, ולהיות נשלטת פירושו להתמקם במקום שאפשר להישבר בו נפשית - זו מחשבה מפחידה. והיא זרה בעיני לכל מה שהוא בחינת בדס"מ, וכל מה שהוא בבחינת SSC.

מוזר, אבל דווקא האנשים שלכאורה מתונים בנטייתם, אותם האנשים שגם חוזרים ומדברים על מוסר של בדס"מ ובטיחות, מחזיקים בעמדות הקיצוניות ביותר והקשות ביותר ביחס לשאלה "מהי שליטה?". מתוך שהם חוזרים ומרתיעים מפני הסכנה, שהאדון ישבור את נפשה של הסאבית, הם קובעים את הסאבית כישות פסיבית לחלוטין, תמימה, טיפשה וחסרת אונים, ולעמותה, את האדון, כמי שנצור בו כוח דמוני, מתוחכם והרסני. כללו של דבר - הם חוזרים ומציגים את הסאבית כנאנסת פוטנציאלית, ואת האדון כאנס פוטנציאלי.

בכל דרשותיך, דן קאפ, אתה חוזר ואומר דברים והיפוכם. מחד: בדס"מ אינו אונס. ומאידך: חובה עלינו להרתיע תמיד מפני הסכנה הגלומה בכל אינטראקציה בדס"מית להיעשות אונס. כאילו בכל מערכת יחסים בדס"מית מסתתר משהו מן הצורה של אונס. ועמדה כזו היא עמדה שמביסה את עצמה. אין היא מדגישה אתה ההבדל שבין בדס"מ לאונס, רק מטשטשת אותו, ומרשה שיעשו במושג "אונס" שימושים מניפולטיביים.

יש משהו מזעזע בעמדה הזו שחוזרת ומציגה את הסאבית כישות חסרת אונים שמפקידה את עצמה ומפקירה את עצמה בידי אדונה. שהיא פורקת עול ביחס לחיים והיא מעבירה את האחריות שעליה אל אדונה. שאינה יודעת מה טוב בשבילה, ואדונה אחראי לעניינים אלו. שבתוך אותו הקשר אינה יכולה להיות דבר שפועל באופן פוזיטיבי, רק קורבן. אפשר לבנות אותה ואפשר לפרק אותה. אבל היא עצמה אינה בונה, אינה מפרקת, ואינה עושה דבר. היא רק מוכשרת להיות מאושרת או לחילופין - להישבר נפשית. אחריות אפשר שתימצא אצל האדון לבדו. רק הוא עושה. רק הוא פועל. רק הוא מוביל. ורק הוא בונה את הקשר.

אולי הגיע הזמן להבין, דן קאפ, שהסאבית אינה יוצר חלש, שאינו יודע מימינו ומשמאלו, וייכנע לכל מניפולציה רגשית שתבוא מצד האדון. כאילו האדון תמיד חכם ממנה וחזק ממנה. הגיע הזמן להבין שהסאבית יכולה להיות אישה חזקה. חזקה מאוד. לא פחות מהאדון. ובכניעותה אינה שמה את עצמה במקום של חולשה, רק במקום של תשוקתה. ושאותה סאבית יכולה להיות שותפה מלאה לקשר הבדס"מי ולבנייתו. לא בדרך של שליטה מלמטה, רק בתוקף היותה מודעת, חזקה ברוחה, ואחראית לבחירתה. וזה גם המשמעות האמיתית של SSC, ושל העובדה שכל קשר בדס"מי מיוסד, במובן הפשוט ביותר של המילה, על הסכמה.

SSC אינו רק כתב אישום פוטנציאלי נגד אדון שסרח. העובדה שבדס"מ מושתת על הסכמה, אין פירושה רק שחובה להישמע ל"לא" של הסאבית. אלא שעל הסאבית, כל סאבית, חובה להגיד יותר מאשר "לא". כלומר, גם דברים שלהם תוכן פוזיטיבי מובהק. וזו המשמעות האמיתית של עקרון ההסכמה: שלעולם נמצא בקשר גרעין של הסכמה פוזיטיבית ותשוקה הדדית, שעושה את שני הצדדים לאחראים מלאים לקשר. המשמעות הדבר היא שחובה על סאבית להיות יותר מאשר קורבן פוטנציאלי. שחובה עליה להיות מודעת ואחראית להימצאותה במסגרת הבדס"מית. ושאחריות זו אינה ניתנת להעברה לאדון. ושאם אינה עושה כך - היא עצמה חורגת מגבולות ה-SSC.

והאופן שבו אותה, דן קאפ, חוזר ומציג כל סאבית כקורבן פוטנציאלי, או כנאנסת בכוח, שאינה מוכשרת לדבר בחייה מלבד להיות קורבן או נאנסת, הוא מה שחוזר וחותר, בדרך פתלתלה, תחת עקרונות ה-SSC. ה-SSC במובן הכי בנלי שיש.

אתה הוא האיש, דן קאפ, שמדבר על שליטה במושגים של העברת כוח. ואם כן, כיצד ניתן לדבר על הכוח המסוכן שנמצא ברשות האדון, הכוח לשבור את הסאבית או לעשות לה דבר שהוא בבחינת אונס? כיצד אפשר שהכוח הזה יצא ברשות האדון אם הוא לעולם לא נמסר לו? כיצד ניתן לטעון מחד שהכוח הזה הוא זר לשליטה, אבל בניגוד למערכת יחסים ונילית הכוח הזה עוד נמצא ברשות האדון, באשר הוא אדון, וחוזר ושם אותו בחזקת אנס פוטנציאלי?

הגיע הזמן להפנים את המשמעות השלמה של הקביעה שבדס"מ אינו אונס. ושאונס אינו סוגיה בדס"מית. הגיעה הזמן להבין שאונס אינו דבר ששולט יכול לעשות בתוקף היותו שולט. שעובדת היות אדם בעל נטיות בדסמיות או אדם בעל נטיות וניליות, אינה משנה לעניין האונס. הגיעה הזמן לחדול מן השימוש במושג האיום של "דום מסוכן". בדיוק מאותה סיבה שאין ברשותנו מושג של "וניל מסוכן". המושג הזה איום מבחינת נשים שנאנסו באמת ומונעים מהן את השימוש בלשון גלויה. והוא איום מבחינת אותם דומים שמעולם לא אנסו אבל חוזרים ובדרך שאינה דרך תולים בהם אשמת אונס.

צריך להבין שהעיסוק האובססיבי בנושאים של אונס, התעללות, ניצול, ושבירה נפשית הוא זר למקום הזה. שאין לו שייכות עקרונית לקהילה הבדסמ"ית יותר מאשר לקהילה של חובבי מדע בדיוני. וכל ניסיון אובססיבי לדון ב"סכנת האונס הבדס"מי", כאילו היה דבר כזה, רק מנציחה את האמונה שבדס"מ ואונס קשורים זה בזה, שסאבית היא לעולם נאנסת פוטנציאלית, שאדון הוא לעולם אנס פוטנציאלי, והקשר של שליטה אינו אלא החייאה של מושג העבדות הקדמוני.

וצריך להבין שהמקום לעסוק בו באונס הוא בית-משפט או משטרה. ולא במסגרת התארגנויות וירטואליות החותרות תחת החוק ועקרונותיו. הטיעון, שבית-המשפט ומוסדות המשטרה אינם מוכשרים בעקרון להתמודד עם אונס במסגרת מערכת יחסים בדס"מית, בא תמיד מצד אנשים שחושבים בדס"מ באופן מעוות. אנשים החושבים את הבדס"מ כמקום שבו הסאבית חדלה להיות אזרחית המדינה, ושהאחריות על חייה יורדת ממנה ועוברת לאדונה. כלומר, הם חושבים את המדינה הדמוקרטית למקום שבו מותר להחיות את מושג העבדות הקדום, ושאפשר שאדם אחד יעשה, באמת ובתמים, אחראי מבחינה משפטית על גופו ונפשו של אדם אחר. (כדרך שאנחנו עוד מרשים, למשל, שהורה יהיה אחראי על ילדיו.)

לא רק הביטול של ה"לא" של הסאבית אינו SSC, אלא שעצם המחשבה על הסאבית כעל קורבן פוטנציאלי נצחי, ועל סוג אדם שהפונקציה המהותית שאותה הוא ממלא כאדם היא אמירת "לא", אינה SSC. ואין זה משנה, דן קאפ, אם אתה טוען את הדברים האלו באופן מפורש וחצוף, או שאתה מניח אותם כדרך אגב ובצורה מטושטשת בכל הודעותיך. יש משהו איום, לדעתי, בהתעקשות שלך לראות בסאבית את מי שבעקרון יכולים רק "לעשות לה דברים", את האחת שלעולם ובאופן עקרוני אינה אשמה בדבר. סוג של עמדה שלא באה כדי לחזק אישה שאמנם נפגעה, ולהעניק לא את הכוחות להיחלץ למן המקום הקשה שאליו נקלעה. אלא עמדה הפוכה - כזו שמבקשת מראש להגדיר נשים מסוימת בחזקת נאנסות וקורבנות, ולבצר אותן במקום הזה. במקום שבו הן תרגשנה את עצמן לעולם חלשות וכנועות לשרירות לבם של אחרים.

האנס - הוא אונס. אבל במובנים רבים האידיאולוגיה שלך, דן קאפ, עושה דבר שחומרתו אינה פחותה מזו של האונס עצמו. היא דוחפת קבוצה שלמה של נשים לחשוב שאת עצמן כנאנסות פוטנציאליות, ולאמץ תודעת קורבן, מבלי שנעשה להן דבר. אין זו אידיאולוגיה שנלחמת באונס, או במשהו מן הסוג הזה, רק אידיאולוגיה שמקדשת את תודעת הקורבן. היא לוקחת את כל הסאביות, דורכת אותן לקראת חוויה של אונס, ומחנכת אותן לחשוב בדס"מ בכפוף לפחדים תמידיים. והרי שזה דבר מעוות ונורא. אין שום סיבה בעולם שאישה, סאבית או לא, תחשוב את עצמה תמיד כנאנסת פוטנציאלית. דברים רבים מאיימים עלינו באופן תמידי ומוחשי, ובכל זאת - אין אנו חיים בכפוף לפחד תמידי וחרדה.

ולבסוף - צריך להבין שאין שום סכנה מיוחדת בבדס"מ. באהבה אנשים עוברים ייסורים עזים. לפעמים את העזים שבייסורים. ובכל זאת - אין אנחנו חושבים את אהבה כעניין שהוא מסוכן ממהותו, ושצריך לחזור ולדון בסכנות הכרוכות בו. וכך גם בדס"מ - אין בו שום סכנה עקרונית. אין דבר שעושה את הבדס"מ למסוכן בצורה שתצדיק את העיסוק האובססיבי בסכנות. בסופו של האידיאולוגיה שלך, דן קאפ, אינה מונעת התרחשויות מסוכנות, אלא שהיא מייצרת (במלוא מובן המילה) תודעת סכנה. לא את אותה תודעה מינימלית שנחוצה להתמודדות בנאלית עם דברים של בדס"מ. אלא תודעה אובססיבית ומוגזמת, שאין בה כל תועלת, והיא מביאה עמה בעיקר חולי נפשי וחרדות מיותרות.

בדס"מ הוא קודם כל מקום של תשוקה. מקום של שני אנשים. מקום של מודעות ואחריות אישית. ולא מקום שבו הסאבית משוחררת מאחריות קיומית, ומעבירה אותה אל אדונה. זו המשמעות האמיתית של SSC. לא במובן השיפוטי והמתיפייף, אלא במובן הבנאלי ביותר של המושג. ואין זה משנה כלל עד כמה הקשר הוא אקסטרימי או טוטאלי.

הבעיה שלנו אינה אדונים מסוכנים, אלא השימוש במושג כלאיים ממין זו המורה על אדם שהוא בעת ובעונה אחת אדון ואנס, וגם לא-אדון ולא-אנס. הבעיה שלנו אינה מקרי אונס (כי הרי בקהילה שלנו אין מקרים כאלו יותר מאשר בכל מקום אחר), אלא העיסוק האובססיבי בעניינים של אונס, שבסופו של דבר מוביל לזילות מושג האונס. "כולן פה בחזקת נאנסות", ולפיכך, כאשר קורה הדבר האמיתי, אי-אפשר לנהוג בו בכובד ראש, ושוב אין מדובר אלא ב"דום מסוכן". הבעיה שלנו אינה חוסר הבנה שבאה מן החוץ, וחושבת בדס"מ לדבר של אונס וכפיה, אלא מחשבה מבולבלת מבפנים החושבת בדס"מ לאונס ואי-אונס בעת ובעונה אחת.

אם SSC מדבר על הסכמה, חייבים להפנים שהשמירה על כללי ה-SSC אינה מוטלת על האדון לבדו. היא חובה של שני הפרטנרים. היא דבר שעושים בעקרון בשניים. וההשתחררות מתודעת הקורבן הפוטנציאלי היא תנאי לכל SSC.

בכל אתר היכרות רגיל אנשים כותבים בכרטיס שלהם את התשוקות והעדפות מיניות. רק כאן - אנשים כותבים את הגבולות שלהם. ההתעסקות כאן ב"לא" היא אובססיבית. היא חולה. והיא מחלישה. בכל הכנות, אני חושב שהדבר הטוב בשביל בדס"מ מוצלח, כמו בכל דבר אחר, הוא להתעסק בחיוב. בתשוקות וברצונות. ולא בשלילה בפוטנציאלית, שבאופן ספקולטיבי נוכחת תמיד. וזה גם הדבר הטוב ביותר שהקהילה יכולה לעשות - להתעסק יותר בתשוקות, ובדרכים החיוביות שבהן אפשר לממש רצונות. ולהתעסק פחות בסכנות, באיסורים, ובעניינים של אונס.

הילדים הבריאים ביותר הם תמיד אלו שהוריהם אפשרו להם לשחק בבוץ.

שתי הערות

RIS • 21 ביוני 2006

.

זהו ניתוח מעמיק של מה שאפשר לכנות בשם הזמני : הפרדוקס של האדון והעבד.
וזה דורש קריאות נוספות.
ועוד מחשבה.

ובכל זאת – כמה מחשבות מיידיות שצפו ועלו תוך כדי קריאה.

(ואגב, הייתי רוצה לראות את השרשור הזה במקום מרכזי יותר. אולי למעלה, אולי באלפוני, אולי ב"בנים על בנות").

הערה ראשונה.

הביטוי שציטטת, "העברה של כוח", הוא ביטוי שאני מתעב בכל ליבי.
עוד המצאה מעוותת של ה"מיינד" האמריקניזמי שמחפש נוסחאות והגדרות ללא לאות וללא רחמים. בעיקר ללא רחמים על עצמו.

אין דבר כזה – העברה של כוח.
סתם סיסמא, נוסחא תפלה, ריקה מתוכן.
אין דבר כזה, העברה של כוח. אולי רק אצל הנוטריון.
מה שישנו הוא רק – נטילת חלק בכוח. או יותר נכון – בעוצמה.
בדסם מתאפיין בהיותו "יצרן" של עוצמה. ומי שנוגעים זה בזו בנגיעת הבדסם נוטלים חלק – ייתכן שמכיוונים מעט שונים – באותה עוצמה.

העברה של כוח זה מסחרה.
נטילת חלק בעוצמה זו יצירה.

הערה שניה.

לדעתי, רפאל, בהקשר של "סכנת האונס כדגש אנטי בדסמי" - אתה שוגה שגיאה מתודולוגית.

אכן, החלק של דבריך שבו אתה תוקף את הגישה שמסירה כל אחריות מהשפחה (אתה אומר "סאבית" אבל אני מעדיף את המונח "שפחה") הוא חלק שנראה – לפחות בקריאה ראשונה – מדוייק ומנוסח כהלכה.

(יודעי ח"ן ודאי יודעים שיש הבדל בין "חפץ" לחפץ, בין "שרמוטה" לשרמוטה ובין "מושתנת" למושתנת.
גם בין "בוז" לבוז ובין "השפלה" להשפלה.
די יהיה להזכיר שהנגיעה הלא הנכונה ולו אפילו היא רק מרפרפת – יכולה להעליב שפחה עד עומקי נשמתה – גם אם היא מסכימה – בעת המגע עצמו – להיות מושפלת עד עפר).

אבל החלק שבו אתה מבצע את הכירורגיה של הדיכוטומיה בין עולמות של אונס לעולמות הבדסם הוא מעורפל מדי, כולל מדי, מבליע טשטוש בין מושגים שחייבים קטגורית שיובחן ביניהם.

בתוך עולם הבדס"ם, נשים מתמסרות למגע שיודע להיות חריף מאוד, גס, מחוספס, קשה.
מגע מהדק, מגע שבמהלכו מופעל כוח, מושרה כאב, מגע שבמסגרתו אלה שנוגעים חווים חוויות רבות עוצמה של הסבת כאב, השפלה והחפצה.

במסגרת המגע הזה מתרחש לעיתים קרובות מצב שמשחזר בצורה כזו או אחרת ריסון של אחד הצדדים – לצורך הפשטות אנקוט בלשון "שפחה".
ריסון = קשת שנעה על ספקטרום שבקצהו האחד מתממש חוסר אונים קיצוני ובקצהו האחר, למשל, אפשר לראות נקיטת מצב פסיבי ו"מקבל", לא בהכרח עם קשירה או אזיקה פיזית. לפעמים מכנים את זה שליטה מנטאלית.

הרבה יותר, ואני מדגיש - הרבה הרבה הרבה יותר מאשר בעולם הונילי – אם כי גם שם זה מתרחש כל הזמן, מאפשר מצב הריסון לצד אחד – נקרא לו הצד המרסן – לנצל לרעה – abuse - את הצד המרוסן.

במילים אחרות שפחה, נניח לצורך הדיון שהיא שפחה חדשה בתחום – עשויה לאפשר בקלות יחסית לגבר די זר לה שיקשור אותה, למשל, ויחסום את פיה.
במצב עניינים כזה, אם אותו גבר יעשה בה מעשים שמבחינתה אינם מעשים שבהסכמה, בין אם החריגה מהציפיות שלה היא מתונה או קיצונית – בעיני זה אומנם סוג של אונס.

ואם אכן דן קאפ ואחרים – רואים כ ך את סכנת האונס שמרחפת על הבדסם – אני נוטה להסכים איתם, למרות שהפילוסופיה האחרת שלו שגויה בעיני ואף מסוכנת, כפי שאף התובנות שלך מפרטות למעלה.

כי כמו שכתבת איפשהו למעלה – בעיני אכן השפחה מפקידה את עצמה במובן מסוים. וברור שמובן זה איננו כולל גם את המצב שבו היא מפקירה את עצמה.

מה שנכון – מצב השפחה שמנצלים את חוסר האונים שלה לרעה איננו כמו מצב הילד שמפתים אותו לסור למקלט נטוש באמצעות סוכריות ודברי מתיקה.

חזקה על השפחה בהיותה אדם בוגר וסביר שתדע להבחין בין פסיכופת שחיוכו מתוק מסוכריותיו ובין גבר שרוקד איתה חיזור שהיא חפצה בו לא פחות ממנה.

אבל מעבר למבחן "האדם הסביר" אין לבוא אל השפחה בשום טענה של חוסר אחריות אם פותתה בערמומיות שגם אדם סביר ומנוסה לא היה מבחין בה.

לכן זו נקודה שדורשת הבחנות חדות יותר, נוקבות יותר. במיוחד כדי שלא ייווצר טשטוש בינה לבין הטענה האחרת שלך כלפי הדרך שבה אנשים מגדירים את הבדסם שלהם על פי השלילה והפחד ולא על פי החיוב וההסכמה.

אך בינתיים – כמו שאמרתי – הדברים דורשים עוד עיון ועוד קריאה, ואלה אומנם יבואו.

Hear Hear

סאנדיי​(נשלטת) • 21 ביוני 2006

אני שמחה שבין כל שרשורי ההזדעקות על הסכנות בבדס"מ מישהו סוף סוף מציג את העמדה ההופכית הזו. מעבר להסכמתי עם הנאמר, הבעיה היחידה שלי עם הפוסט של רפאל (ת'אמת יש לי כמה בעיות נקודתיות איתו, אבל העיקרית) היא הטון האישי שננקט בו. צורת החשיבה וההתבטאות שאתה יוצא נגדה (בצדק רב) היא חלק מהלך רוח כללי העולה לאחרונה (ולא רק לאחרונה) מן הפורומים באופן מאוד דומיננטי, בקולניותו אם לא במספר תומכיו בפועל. תחימת הדיון במסגרת סגירת חשבונות אישית חוטאת לו, וחוץ מזה אותי לימדו שכביסה לא עושים בסלון.

huan • 21 ביוני 2006

רפאל יש דבר כזה "ןןניל מסוכן" אותו וניל מסוכן הוא האנס,החבר המכה,המטריד מינית ואותם וונילים מסוכנים להבדיל מה"דומים המסוכנים" של הקהילה יושבים במקום טוב בכלא (טוב לא תמיד אבל לפחות צריכים לשבת שם) הסיבה שזה לא קורא בקהילה נובעת מכך שמערכת החוק לא מבינה את הבדסמ,היא נובעת מהעדר תמיכה הקיימת בעולם הוונילי בדמות הקו לנפגעות אונס אשר עד ללא מזמן היו אנטי בדסמיות ורק בעקבות פעילות פרטית של אנשים מהקהילה הדבר הישתנה(כן יש את הקו החם אבל לרוב המוחלט אין מושג שהוא קיים ואיך לעזעזל פונים אליו) לכן אנשים נאלצים לפעול באופן פרטי וקהילתי כאשר השאיפה הסופית צריכה להיות הפיכת מערכת החוק למערכת המסוגלת ורוצה להיתמודד עם נפגעי ונפגעות הקהילה הבדסמית. אך כל עוד הדבר לא הושג עדיין צריך לעשות משהו ויש מקום לעשות אותו.
אף אחד לא חושב שהסאביות ם יצורים פאסיבים וחלשים יש החושבים שהם פשוט עושות לפעמים דברים מטומטמים כי אינם מכירות את דרכי ההיתנהלות בעולם הבדסמ (לדעתי האישית הם לא שונים מדרכי ההיתנהלות בעולם ה"רגיל" אבל יש רבים ורבות ובעיקר מתחילים אשר לא יודעים את זה).
אין זה אומר שהם טיפשות או מטומטמות לרובם פשוט אין את האינפורמציה הנחוצה כדי להיתנהל בבטיחות ובאחריות בעולם הזה. הדבר משול לאדם המגיע למדינה חדשה ונתון לרמאויות ומניפולציות ביגלל שאינו מכיר את זכויותיו וחובתיו.
כמו כן אסור לטעות הבדסמ מסוכן יותר מהעולם החיצוני והטעיות וחוסר הידע בו עלולים לגרום לתוצאות קשות מפני שאנו עוסקים בכאב,בהשפלה ועושים לגוף ולנפש תרגילים שללא ידע עכולים לגרום לנזק בלתי הפיך לגוף והן לנפש. האם הצד הנשלט יכול לעשות משהו בנידון?...לא תמיד אם אתה קשור או נמצא בסאב ספייס אתה מנוטרל כמעט לחלוטין ובמקרה של הסאב ספייס גם לא תמיד יכול לומר את ה"לא" ואינך מודע ב100 אחוז לסביבתך ולמה קורה לך (יש שולטים שאף פעם לא היו בסאב ספייס ואינם יכולים להבין את חוסר האונים שאדם נמצא במצב כזה)
בצד הנפשי כמו שאמרתי אנשים לא תמיד יודעים את זכויותיהם וחובתם ולכן כשאומרים להם ש"ככה זה בבדסמ" ללא מידע אחר גם האנשים הכי חכמים בעולם לא יוכלו שלא להסכים.
ולכן כשדום משתלט על חייה של הסאבית,משאיר אותה לבד בים קשורה,מנתק אותה בהמשפחה, סתם מכניס אותה לקשר לא טוב שבו היא סובל ,או אונס אותה אין לסאבית אינדקציה לדעת ש"זה לא חייב להיות כך" כי היא פשוט לא יודעת אחרת ולא ביגלל שהאי לא חכמה מספיק או כל דבר אחר.
בכל זה אני מתייחס גם לסאבים בהבדל אחד שלרוב הדומיות המסוכנות בנקום להישתלט לה על החיים משתלטות להם על הארנק ואי אפשר להשוות כמה אלפים פחות בחשבון למצב שבו הסאבית נשארת שבורה ומפורקת לחתיכות שאין מי שיאסוף אותם.
אתה מדבר על אהבה שיכולה להיות מסוכנת אך בבדסמ לא פעם ולא פעמים מדובר על יותר מאהבה מדובר ביחסי תלות שבהם הצד השולט שולט על חלקים גדולים מהחיים של הצד הנישלט דבר שבעולם הרגיל מוכר כלא נכון ודפוק אך בעולם הבדסמ לאל שאין בידם את הידע יכול להחשב כדבר רגיך ונורמאלי.ותסכים איתי שהמקרה של התלות והיתפרקותה מסוכן בהרבה מרוב מקרי ה"זריקה".
הכוח של האדון הוא לא מיתוך העברת כוח אלא מהמצב הפגיע שהצד הנישלט נמצא בו לפעמים,חוסר ידע,ופנטזיות.

אני חושב שהיתיחסתי לכל הסוגיות שבהם תקפת את דן קאפ לתקוף אדם קונקרטי במקום להביא את דעתך באופן בלתי תלוי זאת אמנם דרך רטורית מקובלת אך הכבוד שבה מוטל בספק.

תגובה לנאמר

}{מוראנה}{ • 22 ביוני 2006

רפאל, מסכימה עם דברייך ומזדהה איתם לחלוטין.
השולט תפקידו להוביל, לנווט , לנתב את המערכת הבידיאסאמית הזאת יחד עם זוגתו הנשלטת
היא חלק ממנו, היא הכח המניע את המערכת כולה, בלעדייה אין בעצם כלום.
איפה האהבה פה?.....
למה היא נשכחה לה לפתע כשהיא מגיעה למערכת יחסים בידיאסאמית
כמו שנאמר: שליטה עושים באהבה או לא עושים בכלל!
ואונס זו מילה רעה ונוראית, אין דבר כזה כשיש אהבה בין השניים
אם תצליחו להפנים ולהבין שכל מערכת יחסים כזו היא תבלין נפלא למערכת הזוגית הקיימת
אם תקחו את זה בצורה הנפלאה הזאת ולא מתוך מניע רע ומכוער, תראו כמה עוצמה יש בה
כמה הנתינה והקבלה הם מקסימאלים
אהבה ורק אהבה היא הבסיס לקשר מסוג זה!
אין קיצוריי דרך בעיניין
ואונס לא בבית ספרי ולא בבית ספרם של רבים וטובים!
תפסיקו לעסוק באלימות הזאת , לא מילולית ולא פיזית
דיי!!!!!!
העולם שייך לאוהבים!
ומי שחושב על אונס כדרך חינוך הוא פושע לא פחות מכל אדם שיושב מאחורי סורג ובריח
תחשבו על זה
יום נפלא לכולם

ו

צ'יטה​(שולט) • 22 ביוני 2006

או, יפה מאד. אני שמח, רפאל, שהעלת את הנושא הזה פה, כמו שהעלת. הפוסט הזה שלך, שכתוב באופן מדהים, ומנוסח להפליא, ועל כך מחמאות רבות. גם התגובות עד כה, מעוררות בי כבוד רב, לכותביהם, ולנאמר. כתובות באופן מדהים, ונוגעות בנושא באופן הכי ראוי שאני יכול להעלות על דעתי. דיון מהראויים שראיתי, בנושא, שאכן הגיע הזמן, לעסוק בו ברצינות הראוייה, ולהתעמת פה, עם המחלוקת הזו, שמתגלה לה, בשירשורים רבים, שזה לא הנושא העיקרי שם כלל.

תודה רפאל, על היוזמה, בזמן הכי הכי, מבחינתי, באופן הכי ראוי, לדעתי. אגב, אני ממש מצר על כך, שהנושא הזה לא נפתח באלפוני. לדעתי, שם מקומו. אפילו חושב שחשוב, שתפנה לכלובי שיזיז אותו לשם. למען יקראו וידעו.

אז ככה.
תסמונת הקורבן הניצחי, ועידודה בשירשורים חוזרים ונשנים. מעוררת בי תחושה לא טובה בלשון המעטה. אני מסכים לחלוטין, שהעיסוק האובססיבי בסכנות וטראומות הגלומות בעולם הזה, מנציחות, הרבה פעמים, את אותו דבר שמזהירים מפניו. ובזה אתה צודק לחלוטין.

נתחיל מהמחלוקת הכי בסיסית בינינו, הההצגה שלך את הנושא, כאילו, הסאבית ביחסים, יכולה להיות אחראית לחלוטין למה שקורה. שאין לאדון שלה, יכולת להרע לה, באופן מיוחד, לעומת יחסים ווניליים. זו נקודת המחלוקת הבסיסית, בינינו, באכסיומות שהנחת. בו ברגע, שאכסיומה זו, תוכח כלא נכונה, כל מה שכתבת, יתמוטט כבניין קלפים.

בוא ניקח לשם ההוכחה, והדיון, מקרה מאד קיצוני, לטובת הנחת היסוד שלך. נצא מהנחה לרגע, שאותה סאבית, אדם עוצמתי ביותר, ובעלת אינטואיציות חדות כתער. נלך ונוסיף על כך, שהיא באה מרקע ריגשי מאד בריא, וללא שום טראומות עצומות נסתרות בעברה. לאותה מדהימה, יש תפישת מציאות מאד משובחת. בעלת מבנה אישיות תקין, ואינטליגנציה ריגשית מאד מפותחת. בקיצור נמרץ, מלח הארץ.

ניקח אותך, איש בעל מניעים טהורים ונאצלים, לשם הדוגמה. אתה מאד מעריך אותה, ואפילו, מתחיל להתאהב בה, במסגרת יחסים בדסמים, לעילה ולעילה, שאתם מתחילים לפתח. מערכת זוגית זו, מובילה, מצד שניכם, למקום זוגי ומקסים, המשלב בדסם.
אתה כאדון ראוי, מתחיל בהדרגה, לקחת שליטה, באופן ראוי כמובן. אותה שליטה, שאתה לוקח, מובילה את אותה מדהימה, להתמסרות.
מה בעצם טמון באותה התמסרות ? טמונה בה אמונה, שהיא מפקידה את נפשה בכפך, ולו רק לצורך הסשן.
ואתה מסשן, חזק, עמוק, ולוקח התמסרות מאד רבה. אותה מקסימה, מגיעה קרוב, לנקודת ההתמסרות החזקה, שנקראת סאב ספייס. שם, מניסיוני הדל, במיוחד אחרי, נוטים להם לצאת, ממגרות אפלות ונסתרות, ממעמקי הארון, שדים מהעבר. והם יוצאים שם, בהמוניהם. בלי שליטה, של אף אחד מהצדדים. מנסיוני עד כה, כמות השדים שיוצאת לה, מאד תלויה בקצב של יצירת אותה התמסרות. ואתה, כשולט מאד אחראי, כמובן מודע לכך, ומתקדם לאט, בקצב המתאים לאותה אחת.
אבל מה, אנחנו לא תמיד מסוגלים לדעת הכל, ובטח ובטח, שלא מסוגלים בכלל, לשאוף לשלמות אוטופית, ולעיתים, אפילו אתה, תיקח מהר מדי, ולו ברגע מסויים.
ואו אז, יוצאים שדים, וחלקם, ראוי להם שיישארו בארון. נפשה העוצמתית של אותה סאבית ראוייה, לא בנוייה עדיין לעסוק בשד הזה שיצא. גם לכאלה, שהתבגרו באופן מאד תקין, יש שדים. לכולם יש.
ושם בסשן הזה, כשיצא שד, ולו אחד, אבל ממש נוראי. היא ערומה שמה, לגמרי. היא הפקידה נשמתה אצלך, סמכה עליך. ואתה איש ראוי ונאצל. אבל גם ככזה, אתה יכול לטעות שם בהכלה של אותו שד, ובליווי של בחירת ליבך, בעיסוק בו. בין אם בהליכה לטיפול בנושא, או החזרת השד לארון, באופן, שלא יבצבץ מאותה מגרה אפלה, כלל.
ושם, בדיוק במקום הזה, ולא רק בזה. נוצר מצב, לא שיוויוני לחלוטין. ואפילו אם אתה, פועל ממקום נאצל וחכם, אתה עלול ליפול שמה. אני לא רוצה בכלל לעסוק, בכאלה שפועלים שם לא ממקום טוב. לא פה. אבל כן אולי רק להזכיר, ולו במשפט, שיש אנשים, שבמקום הזה שלך, אין להם אפילו כלים, להתמודד, עם אותו שד שיצא. כל שכן, עם אותה סאבית מדהימה, שנמצאת כרגע, במקום מצוקתי, ותלוייה באדונה. אין בכך כדי לומר, שהיא לא יכולה לקבור חזרה את אותו שד בארון, בעצמה.

אבל תשמע רפאל. יש פה ביחסים בדסמים, מקומות פסיכוטיים, מאד עמוקים. זה לא משחק זה. בטח שלא שעשוע מיטה קינקי פלוס. זה עסק רציני. ומי שמביא את הסאבית שלו למקומות עמוקים, הוא נמצא בפוזיציה שונה לגמרי ממה שתיארת בפוסט הזה, וגם היא. היא פגיעה שם. מאד נורא הכי פגיעה שבעולם. ושם זה מקור הבעייה, כמו גם ההנאה.

ללכת ולהציג את היחסים הבדסמים, ככאלה, שלא צריך לעשות עניין מאותם יחסי שליטה. להציג אותם כיחסים בין שני אנשים עוצמתיים. שאין צורך בכלל, לאחד לקחת אחריות, ולו מסויימת, ולא קטנה. גובל בתמימות לדעתי.

איך בכך לומר בכלל, חלילה מלרפות את ידי, אותה סאבית עוצמתית מסיפורינו, לקחת אחריות על הסיטואציה. אבל איש יקר, היא מגיעה שם ברגעים לא מעטים, למקומות מאד עמוקים, וצריכה ליווי, של אדונה. היא שם נמצאת במצב נזקק, חלשה, מתמסרת. זה מקור העוצמה שבסיטואציה, הנקיות הזו, של נשמה מתחככת בנשמה. בלי שום הגנות, שיא העוצמה, שיא הקירבה. ושם אין חארטה שם. רואים כל זיוף, מרגישים. כל דבר שהוא בגדר לא אמיתי לחלוטין, ניכר מייד. ואתה הרי אמיתי, אבל האם כולם כאלה ? לא חלילה מכוונה רעה. מחוץ לדיון לרגע. אבל אולי נגיד, מחוסר מסוגלות, להיות שם באמת, ממש.

וואללה איש
זה עסק רציני זה, בדסם. אל תזלזל בעומק שמגיעים אליו פה. ויש שם סכנה. לא בגלל אנשים רעים אפילו. ואתה ממעיט בערכה של הסכנה הזו, באופן גורף, לכל אורך הזמן, אותו אני קורא אותך.

ושים לב, רפאל, שבהישמטה של אותה הנחת יסוד שלך, התמוטט כל בניין הקלפים שבנית באמנות כזו רבה.

ים של כבוד

מUחדת • 22 ביוני 2006

באתי להושיט יד לידידי רפאל ולהועיל בבניית מגדל הקלפים המאוד יציב לדעתי.
השדים שבתוכנו מתפרצים בכל מיני נקודות. לאו דווקא נקודות קיצון.
הם שם. אם לאדם יש נטיות "פסיכוטיות" זה בטח לא כי הוא בסאב ספייס.
אותה שליטה "נלקחת" לא מביאה אף אחד/ת להתמסרות. התמסרות מתרחשת כשיש חיבור בין הבריות, נקודה. אני מסורה עד אין קץ לאהובי ולדברים שחשובים ובוערים בי- אני לא צריכה שמישהו "יכוון" או "יקח" אותי לעבר ההתמסרות.
או שאני מסורה ומתמסרת. או שלא.

השדים הלא ראויים לצאת עדיין {?!} של אותה "סאבית ראוייה" לא קשורים כהוא זה בהבחנה הפסיכואנליטית של דום זה או אחר.
אין אוטופיה בדס"מית- וההנחה לפיה מישהו יכול בכלל לכוון את השדים ה"ראויים" לצאת וכו'- היא לא פחות מהזוייה.
זה שסאבית {או כל בחורה} נמצאת במצב מצוקה כזה או אחר- לא הופכת אותה לתלוייה באדונה כשם שאני {שאינני מתהדרת בשום הגדרה בדס"מית} יכולה להתמך על ידי הקרובים לי- אבל המצוקה שלי לא הופכת אותי מיד לתלוייה.
ואף אחד לא יכול לשלוט בשדים של האחר. גם לא דום מדהים, עמוק, מוכשר ובעל כושר העברת כוחות {...} יוצא מגדר הרגיל.

אנחנו
הרבה לפני כל הגדרה-
בני
אדם.
ומה לעשות שהטייטל המקודש "דום" לא מוסיף מיד תואר שלישי בפסיכולוגיה. על אחת כמה וכמה פסיכיאטריה {ע"ע: מצבים פסיכוטיים}.
גם סמים עלולים להביא למצבים פסיכוטיים- ויש כאלו שלקו בהם אחרי שתי שכטות ורבע של קנאביס.

שם היא הכי פגיעה בעולם?
רק בסיטואצייה בדס"מית ורק מול שולט?
הממ...

האחריות היא תמיד של שני הצדדים. כן.

היא שם במצב נזקק, של חולשה? היא שם במצב נזקק מבחירה. ומחולשה מרצון.
ותתפלא- סביר להניח שגם בלי "ליווי מבוגר" או דום או נושא נשק- היא תתמודד עם השדים שלה- כמו שעשתה כל חייה עד שפגשה בדום זה או אחר: על ידי כוחותייה היא, חברים, ספרים וגו'.
אם היא הגיעה למצב פסיכוטי- שום צעד אותו תעשה בתוך מערכת השליטה {מ ב ח י ר ה } לא יוציא אותה מהפסיכוזה- מלבד איש מקצוע.

דום הוא אדם שבחר הגדרה. הוא לא איש מקצוע, לא נערת ליווי ולא קוסם המשקם נפשות חבולות.
אבל בהחלט יתכן שעבור אחת הוא ישמש לפחות אחת מההגדרות האלו כי אין "שליטה נכונה".

אגב- אותם אנשים שהתחככו לי בנשמה, שחשתי נכונות להיות גם חלשה לידם, מתמסרת וגו'- אינם בהכרח קשורים לעולם הבדס"מ. ולמצבים פסיכוטים יכולתי להגיע עשרות פעמים בלי קשר למחטים שננעצו לי בפיטמה או למספר ההצלפות שספגתי.

ההנחה שמישהי עלולה להגיע למצב פסיכוטי בגלל סשן או דום- היא בדיוק מה שרפאל ציין בפוסט שלו- זלזול אמיתי במי שבחרה לעצמה תואר נשלטת.

Dolfi • 22 ביוני 2006

תודה לצ'יטה שתלה הכוונה בבלוג שלו, פוסט נהדר.

בדומה לאחד המגיבים, גם אני אקח לעצמי קריאה נוספת, אבל הנה כמה מחשבות ראשוניות.



אידיאולוגיה שמקדשת את תודעת הקורבן - לא יכולתי שלא לחשוב על זה באופן הכי ישראלי שיש.

פיגועים.

עצם העובדה שאני נזהרת מלנסוע לסיני בגלל שבחדשות אומרים לי שזה מסוכן, מרגיזה אותי מאוד. הייתי רוצה שלא יהיה מסוכן שם. אני גם חושבת שאיום ונורא, מה שהידיעה הזו עושה לחוסן שלי כאדם, המוגבלות שהיא מטילה על חופש התנועה שלי, הפחד שהיא משרישה בי... מצד שני, מזל שהסתפקתי בחוף גורדון, בדיוק ביום בו היה הפיגוע הראשון בטאבה... אותו אחד שכולנו היינו בהלם ממנו ורבים כמוני אף אמרו תודה (למי שלא יהיה שם למעלה) על כך שאיכשהו, למרות התכנון, מישהו שכנע אותנו להשאר בארץ.

אז להתריע זה חשוב, אבל זו לא השאלה, השאלה היא למה זה חשוב דווקא בבדס"מ.

מפתה אותי להסכים איתך רפאל, מפתה אותי לכופף יד בתשעים מעלות, לעשות שריר ולהגיד "קטן עליי!" הייתי רוצה כמוך, להאמין שסאביות הן נשים חזקות ועל כן שום דום, מעצם היותו דום, לא "ישבור" אותן. הכל טוב ויפה, הוא לא זוכה לכוחות פלא מתוקף תפקידו, סאבית לא הופכת למשהו פאסיבי מתוקף תפקידה, אך יש משהו שאתה מפספס. אני נזכרת בעצמי, כשרק נכנסתי לפה לראשונה, היה לי ברדאק בכוס שאין לך מושג. עשיתי דברים מטורפים. דברים שבמבט לאחור אני לא מבינה מאיפה לכל הרוחות היו לי הביציות לעשות. דברים שהיום לא הייתי עושה. לא בעולם וונילי ולא בעולם בדס"מי... כי זה פאקין מסוכן, בכל מקום. אבל איכשהו, הברדאק הזה בכוס שהזכרתי קודם, גרם לי לרצות את זה מספיק בשביל להתעלם מהסכנה... והברדאק הזה הוא חלק מההכירות שלי עם בדס"מ. אז האם לדום כזה או אחר היו כוחות על? לא. אבל הסאבית (הזאת) בהחלט הייתה בתקופה של לא מעט בלבול בחייה, ככזו, היא יכלה להיות קורבן מאוד נוח למי שרצה להרע לה... מה שלא קרה למזלי הרב.

אני חושבת שיש שביל זהב, בין לרסק את החוסן שלנו כנשים, לבין לידע אותנו בכך שסיני מסוכנת... ואפילו להזכיר לנו את זה יותר מפעם אחת, ככה... למקרה שממש בא לנו לנסוע לסיני.

רפאל • 22 ביוני 2006

אין וניל מסוכן ואין דום מסוכן. יש אנס. אין שניים יש אחד. אין אונס ונילי, ולעומתו אונס בדס"מי. יש אונס. הבדלים בין דבר לדבר תמיד קיימים. אבל הניסיון לקבוע הבדל עקרוני, בין שני סוגים של אונס הוא השורש של רעות רבות. זו היתה הטענה שלי.


מובן שיש דעות קדומות. ומובן שיכולים להתעורר קשיים כשמביאים לבית המשפט דבר שאינו מוכר לו. אבל הרעיון שמערכת החוק לא מבינה את הבדס"מ בעקרון - הוא פשוט לא נכון לדעתי.

מערכת החוק היא דינמית ולא סטטית. היא פתוחה להתמודדות עם תכנים חדשים וליצירתם של תקדימים. וזו הדרך שבא יוצרים שינויים חברתיים. מתמודדים עם המקום שבו נמצאת החברה. הולכים ויוצרים תקדימים. גם אם זה קשה. פשוט אין דרך אחרת.

הקהילה לא צריכה לייצר פה גטו עם מערכת צדק חלופית, שעוקפת את מערכת החוק הקיימת, ומערערת על נורמות אלמנטריות של עשיית משפט. מהלך כזה הוא גול עצמי מהרבה סיבות.


אני עדיין חושב שמרבית הסאביות הן מספיק חכמות כדי לנהל מערכות יחסים בדס"מיות. והן גם מספיק חכמות כדי להתמודד עם טעיות שהן עושות וללמוד מהן. אין פירושו של דבר שתמיכה הדדית היא עסק מיותר, רק שאינה עסק שצריך למסד אותו.

חוזק לא בא מתוך כך שנוהגים באדם כאידיוט, מעבירים אותו חניכה, ותובעים ממנו לשנן כללי התנהגות. חוזק בא מתוך כך שנוהגים מאדם כחזק ודורשים ממנו לקחת אחריות למעשיו. במילים אחרות, אינך רוצה קורבנות? - אז הפסק לנהוג בסאביות כקורבנות פוטנציאליות ותן להן את הקרדיט שלו הן ראויות. גם אם הן טועות לפעמים. וגם אם לא נוהגים בהן תמיד בהגינות.

כמובן שיש גם מקרים של טמטום מוחלט. אבל לטמטום מוחלט עוד לא המציאו תרופה. וקהילה אינה צריכה לקבוע נורמות כלליות לפי סוג כזה של טמטום.


סאביות מן השורה יודעת טוב מאוד שזה לא חייב להיות כך. וסאבית מן השורה לא תישאר במקום שהורס אותה. ואם היא נשארת - יש שם בעיה שקשורה בה בין השאר. ולא רק בקיומו של "דום זודוני שכל מאוויו הם להרוס אותה". אז כמובן שראוי להושיט יד לסאבית שנמצאת במקום כזה. למעשה - ראוי להושיט יד גם לדום שנמצא שם, כי לרוב הסיטואציות האלו הרסניות לשני הצדדים. אך כך או אחרת - אין זה עיסוק בעניין שהוא מהותי לבדס"מ ולטבעה של הסאבית באשר היא סאבית.


וניל או בדס"מ - יחסי תלות הם הרבה מאוד פעמים הרסניים. וכמו שהסברתי בהודעה הפותחת באריכות רבה - אני חושב שבדס"מ אינו קשור כלל ביחסי תלות (למרות שבהודעה הפותחת לא השתמשתי במושג זה). יש סאביות תלותיות ויש שלא. זו טעות לחשוב שליטה כסוג של תלותיות ממוסדת, שנותנים לה דרור, ומחייבים את האדון לקיים אותה ולהזין אותה.


אין לי דעה בלתי תלויה. אין לי תאוריה פוליטית-חברתית בדס"מית. ואני גם לא חושב שצריכה להיות אחת כזו. יש לי בעיה עם כל אלו שמחזיקים בתאוריה כזו ומרצים אותה. בכלל זה יש לי בעיה עם האידיאולוגיה של דן קאפ, ועם הדרך שבה הוא מנסה למכור אותה לכל כדבר של שפיות וביטחון. אני מאמין, במידה רבה, שהאידיאולוגיה הזו אחראית לכך שהכלוב נראה כפי שהוא נראה - חדור בשיפוטיות, ביקורתיות, חינוך להתנהגות בדס"מית "נורמטיבית", לינצ'ים, משפטי שדה, שרשורים על "דומים מסוכנים", ודיונים על עניינים של אונס.

דן קאפ אינו היחיד שמחזיק באידיאולוגיית "הסאבית החלשה", ובאידיאולוגיית "האונס הרובץ לפתח". אבל ללא ספק הוא מרביץ את תורתו כבר שנים רבות ובעקביות. להציג את הביקורת שלי על האידיאולוגיה שלו כתקיפה של אדם קונקרטי - זה קצת עקום.

למיוחדת מאד

צ'יטה​(שולט) • 22 ביוני 2006

ההומור הציני המשובח שלך, יכולת ההתנסחות שלך, והדברים שאת אומרת, מוסיפים טעם, צבע, ואפילו ריח לדיון הזה. אני שמח שהצטרפת לדיון, ומברך אותך בבואך.
חבל רק נורא, ממש טיפה בעצם, שאני כפי שאת כבר מבינה, חלוק עלייך לחלוטין, ולא עלינו, גם את עלי.

תראי, אני לא מאמין, שדום, צריך לקחת ולו במעט, תפקיד טיפולי, ובטח שלא לרכוש השכלה בהקדם, בתחום הפסיכולוגיה הקלינית.

אני סבור, שיש משהו בסשן, שנלקח חזק, למקום עמוק, שגורם לסאבית שבו, להתמסר מעבר למה שחשבה. שמה נוצרת עוצמה. אין בכך כדי להכנס לדיון אחר, של העמקה אינסופית ותוצאותיה. אבל בלקיחה החזקה הזו, קורים דברים, שיכולים לקרות גם, בלקיחת סמים, מהמשפחה הפסיכוטית.
תפקיד הדום שם, הוא לא טיפולי, בשדים הללו, בכלל לא. הוא נדרש להכיל את בת זוגו המקסימה לעיל, במצב אליו הגיעה, כתוצאה ישירה של אותו סשן.

איני יודע, מה נסיונך הבדסמי, ואני לא רוצה להתהדר בשלי כלל. אך אני חוויתי, באופן אישי, ובלתי אמצעי, התמסרויות כאלה, שהביאו לחוויות בעוצמה, שלא הכרתי מעולם, קודם לכן. אולי זה בכלל נובע, מאישיותי הנלוזה, והקושי שלי בלחוות קירבה. אבל אני בתחושה שאני לא בודד פה בכך.

יש פה גורם מערער, בסשן. משהו שמטלטל את האישיות של שני הצדדים, אך במיוחד את זה של הסאבית. וכגורם כזה, יש צורך במיומנות, ולו מסויימת, בהכלה של תוצאותיה.