גמילה מבדסמ

גמילה מבדסמ

מיתוסית​(שולטת) • 13 באוק׳ 2006

באתר שכן, מישהו אמר שהוא רוצה להיגמל מבדסמ ושאל איך עושים את זה ושרע לו עם זה שהוא רוצה להיות מושפל ונשלט (זה תמצית). אז זו התשובה שכתבתי לו ואני חושבת שהיא מספיק חשובה כדי שאכתוב אותה בבלוג שלי ופה, כדי ושאני אוכל יותר מאוחר לקרוא אותה ואולי להבין כמה דברים על עצמי ועל החיים שלי וגם כדי לשמוע מה אתם חושבים על זה- האם היו לכם תקופות שחשבתם להיגמל מבדסמ, שהגעתם למסקנה שעדיף להיות ונילי? האם נכון לנסות ל"עבור גמילה" ואיך עושים את זה? האם הרגשתם רע עם עצמכם שאתם "כאלה", או למה אתם רוצים להיות מושפלים ושיכאיבו לכם או להכאיב ולהשפיל? איך התמודדתם עם זה?

מיתוסית​(שולטת) • 13 באוק׳ 2006

הפוסט שלך מאוד נוגע ללבי בגלל שאני שם, הייתי שם ואני מבינה הכל.
קח נשימה, זה הולך להיות ארוך והשתפכות לב רצינית...

אתה חווה כרגע סוג של משבר שאני מאמינה שכמעט לכל אחד שהוא בבדסמ היה בזמן זה או אחר.
קוראים לזה בפסיכולוגיה דיסוננס קוגניטיבי. זה אומר שיש לך רצון או דחף למשהו ומשהו אחר בתוכך (נניח מוסר או חינוך) מתנגד לזה ונותן תירוצים לזה.
איך להסביר את זה בצורה טובה יותר?
זה כאילו שיש בתוכך שד ומלאך.

השד אומר לך: אני אדם מיני. אני מגיל קטן רוצה להישלט, טוב לי להיות מושפל, ככה אני מרגיש הכי טוב ושלם עם עצמי, זה מרגיש לי טבעי, זה פשוט אני.
המלאך אומר: תפסיק לדבר שטויות. סאדו מאזו זה סוטה. למה אתה צריך את השטויות האלה? זה רע. זה הורס לך את החיים. אתה לא יכול לנהל חיים נורמלים, יש מעט בחורות שהן שולטות ומה הסיכוי שתמצא אחת כזאת שמתאימה לך. בכלל, למה אתה רוצה להיות מושפל? איזה אדם רוצה להרגיש נחות? זה נראה לך נורמלי!? ואתה כל הזמן חייב להסתיר את זה מכולם...
השד: אבל זה מה שאני רוצה, ככה נולדתי, זה חלק מהאופי שלי, מה"אני" שלי. אני חייב לקחת את הסיכון שאמצא את האישה של חיי. אני לא רוצה לצאת עם ונילית, להרגיש ממורמר ואז לחיות חיי סבל, להתגרש או לבגוד.
המלאך: נסה "לחנך" את עצמך להפסיק לאהוב ולהימשך לבדס"מ.

וכן הלאה...

אבל מה? שניהם צודקים. השאלה מי יותר חזק. ברוב הפעמים זה השד.

למזלי הרב, מעולם לא התביישתי בנטיה שלי, הקרובים אליי יודעים עליה והרגשתי מצוין עם זה, שזה אפילו עושה אותי מיוחדת ומקורית. זה נראה לי מלהיב ומרגש ותמיד ראיתי את הטוב שבתחום ובקהילה, גם אם התקשתי הרבה זמן למצוא את מה שאני רוצה בקהילה ואני לא אספר לך כמה פעמים התייאשתי כמעט...
ניסיתי "להיגמל", אבל איך אפשר להיגמל ממשהו שהוא חלק ממך?? זה כמו שתנסה בכוח להיות הומו, או שתנסה בכוח להתנזר מסקס לעשר שנים או כל דבר אחר שהוא חלק מהטבע שבך...

את תחילת דרכי עשיתי כשולטת, זה היה נראה לי הכי הגיוני והכי מתאים לי ואני כרגע לא חוששת להודות שזה נראה לי אז הכי בטוח, הכי נכון ותואם את האישיות הדומיננטית שלי. מלבד זאת, קשה לאדם להודות שיש לו נטיות של נשלט, הרבה יותר מנטיות של שולט.
אבל גם אז חוויתי את הדיסוננס הקוגניטיבי ושאלתי את עצמי הרבה מאוד שאלות שלחלקן עד היום אין לי מענה:
למה אני אוהבת את זה? למה אני לא יכולה להיות ונילית? אולי אני יכולה אבל התמכרתי לעיסוק בזה? אולי הכל שכנוע עצמי והרגל?
אם אני מגדירה את עצמי כאדם טוב, הומאני ואלטרואיסט- איך אני יכולה להרגיש טוב עם עצמי כשאני מכאיבה לאדם אחר? איך אני יכולה ליהנות מלהרגיש טוב כשאני משפילה מישהו? כשאני מתייחסת אליו כעל אפס?
הפעם הראשונה שסטרתי לעבד, היתה אחת החוויות הכי קשות שהיו לי בתחום, יותר מהכל (למרות שזה נשמע מוזר). זה קרה עוד לפני הסשן הראשון שלי כשולטת ובכלל, הוא בכוונה התגרה בי ואני התלבטתי ארוכות לפני שעשיתי את זה, ו"עברתי" את המבחן.
כל הזמן חשבתי: "למה שאסטור לו? הוא לא עשה לי שום דבר רע..."
כי החשיבה בהתחלה היא עדיין ונילית וקשה לעשות את ההפרדה בין בדסמ שהוא מבוצע בהסכמה בין שני אנשים שנהנים מזה לבין החיים האמיתיים בהם כולנו רגילים ומחונכים לראות בכאב ובהשפלת האחר משהו רע ואסור.

ואחרי שהבנתי את האמת הפשוטה הזאת, החיים הפכו להיות קלים יותר, כי ידעתי שאני לא אדם רע, אני לא אדם אלים, אני לא אדם גזען או סקסיסט, אני לא חושבת שנשים עליונות על גברים או ההיפך בצורה אבסולוטית, שהכל משחק ובזמן שהוא קורה- משתדלים שהוא יהיה הכי אמיתי שיכול להיות...

ואחרי כשנה כשהבנתי שאני גם נשלטת בעקבות כמה סשנים, היה לי קשה מאוד לחשוב על עצמי כנשלטת:
מה, אני נשלטת?? אני אתן לגבר אחר להשפיל אותי? אני הרי פמיניסטית! שאני ארד על ארבע? זה הרי פחיתות כבוד!
וכו.
זה היה בלתי נתפס על הדעת. כבר חשבתי להשליך הכל, להתרחק... זה עשה לי רע כל המחשבות האלה וההתעסקות בזה ואחרי הסשן השני שלי כנשלטת הרגשתי ממש רע ובכיתי... חשבתי לעצמי: "למה זה מגיע לי? למה לא יכולתי להיות נורמלית? לא מספיק לי הבעיות הרגילות של החיים??"

אבל תוך פחות משבוע הבנתי שאני מתחלפת ושיניתי את ההגדרה שלי ומיד הרגשתי טוב יותר. ומאז אני פחות או יותר בעליה מבחינת היחס שלי לבדסמ.

אבל מה, קראתי את מה ש-X כתב לך ואני לא מסכימה איתו (למצוא ונילית ולהתרחק מהקהילה בהדרגה), בדיוק בגלל שזה מה שאני ניסיתי לעשות- ולא בכוונה וכשאני קוראת את מה ש-Y כתבה על הנישואים הראשונים שלה לונילי (היא התגרשה ממנו אחרי 9 חודשים)- נהיה לי ממש רע.

למה?
במשך הרבה זמן יצאתי והכרתי רק בדסמים. וחשבתי לעצמי: מה יקרה אם אכיר ונילי שימצא חן בעיניי? האם זה יהיה אפשרי או מועד לכישלון?
וזה קרה. והתלבטתי רבות והחלטתי ללכת על זה. ואני יוצאת עכשיו כבר חמישה חודשים עם אדם מדהים אבל... ונילי- קינקי.
ורע לי וטוב לי. וקשה לי- מאוד.
כל כמה זמן אני מנסה להדחיק את הנטיה הזאת, לחשוב שאני יכולה, שהוא עושה אותי מאושרת...
אבל אז זה בא בגלים ובתקופות של ייאוש, האם אני צריכה לוותר על משהו אחד שמסב לי אושר למען משהו אחר?
ואני צריכה לעשות החלטה קשה שאני כל הזמן דוחה אותה וכל הזמן מנסה למצוא פיתרון אחר, אני מסרבת להאמין שאני לא יכולה להיות עם ונילי קינקי, כשיש אהבה כזאת והכל נהדר חוץ מ... זה.

אז כן, אני שלמה עם עצמי, אבל יש תקופות שאני שונאת את זה. יש זמנים שאני חושבת: מצד אחד זה מה שעושה אותי לכזאת ובלעדי זה לא הייתי מכירה כל כך הרבה אנשים נפלאים, לא הייתי מתנסה בדברים מדהימים, אפילו לא הייתי מכירה את החבר שלי...
מצד שני, זה מסבך לי את החיים מהבחינה שקשה למצוא בנזוג מבפנים, מהקהילה, ואם אתה מוצא בחוץ, זה כמעט בלתי אפשרי שזה יעבוד אם אתה חזק בקטע...
ואז אתה כן חושב שאתה היית מעדיף להיות בלי זה.

אני חושבת שלהדחיק לא יעזור לך, אתה חייב להשלים עם הנטיה הזאת ולהבין שזה בסדר, זה נורמלי- פשוט שונה.
שזה אתה ואתה חייב לקבל את עצמך עם הטוב והרע שבך והבדסמ יכול להיות לך הכי טוב בעולם או הכי רע בעולם- הכל תלוי באיך אתה רואה את זה והאם אתה מוצא מישהו שיעזור לך להגשים את הפנטזיות שלך...
וכשזה יקרה, אתה תרגיש על גג העולם, זה ממכר להרגיש במקום הכי טבעי, להרגיש מסופק, שלם...
מינית ונפשית.

אחר כך תתחיל לחפש ברצינות מלכה שהיא גם אישה טובה, אישה שמבינה שבדסמ זה רק משחק ושמחוצה לו אתם שווים ,שאתם בני אדם שטוב להם יחד בלי קשר לבדסמ...
זה יקח זמן, אפילו יותר ממה שאתה חושב ואולי יהיה לך מזל ופתאום היא תיפול עליך
ואז אתה תבין שזה היה שווה הכל.

Re: גמילה מבדסמ

זאלופון​(שולט) • 13 באוק׳ 2006

כן, כשהגעתי לתובנה שכדי למצוא קשר בדסמי טוב אני צריך גם התאמה ונילית רגילה וגם התאמה בדסמית, כלומר לא מספיק שנמצא חן זה בעיני זו בתור בני אדם, צריך גם שהיא תהיה סאבית כלבבי ואני אהיה אדון ראוי בעיניה. באותה תקופה נראה לי מסובך מספיק למצוא אחד מהשניים, ולמצוא את שניהם יחד באותו אדם נראה כמעט בלתי אפשרי. מה גם שלא היו סביבי יותר מדי דוגמאות מוצלחות לכך שזה באמת אפשרי ומתרחש במספרים מניחים את הדעת.


אין נכון או לא נכון. כל אחד ומה שנכון לו. חשוב יותר למה רוצים להגמל, האם אפשר אולי לטפל בסיבות לרצון להגמל במקום בבדסמ, והאם בכלל אפשר להגמל, מה שהוא בספק רב, לפחות עבור אלו שזה באמת טבוע בהם.


אני גיליתי את עצמי בגיל מוקדם מאד, עוד לפני שהיה לי אינטרנט שיכולתי לראות שהוא מלא בדברים כאלה ושיש עוד אנשים כמוני ויש לזה שם ואנשים נורמלים עושים את זה ונהנים מזה. באופן טבעי תהיתי מה זה אומר עליי ולמה אני כזה והאם זה טוב או רע. בתקופה המוקדמת יותר, כשלא היו לי לא כלים מחשבתיים ולא כלים טכנולוגיים להתמודד, פשוט דחקתי את המחשבות עד כמה שיכולתי. אני כזה וזהו. למעשה, המסקנה הסופית הזו של "אני כזה וזהו" לא השתנתה יותר מדי גם היום אבל היום אני יודע הרבה יותר ומכיר הרבה יותר ובעל עמדות פילוסופיות מגובשות הרבה יותר כלפי הבדסמ והחיים בכלל.
הפתרון שלי הוא לשאול למה ולענות, בדרך כלל תוך שלילת הסיבות. לדוגמה, שלילת תשובות אפשריות לשאלה "למה זה מפריע לי?" תוביל להבנה שבעצם לא נגרם נזק לאף אחד, שאף אחד לא יודע מאיפה זה בא ואין טעם להצמד להשערות בלתי מבוססות, שאין כמעט שום דבר שלילי שאפשר לומר על הבדסמ שיש לו ביסוס מעבר לדיעה קדומה, שהרצון הזה הוא חלק ממני אבל הוא לא אני ולא מקרין על כל האישיות שלי, ועוד ועוד. בסופו של דבר מגיעים למסקנה הפשוטה שככל שהאמצעים האמפיריים והלוגיים שעומדים לרשותנו כיום מגיעים, זה לא אומר שום דבר רע. ובטוח לגמרי שזה מאפשר לי התנסויות וחוויות שלעולם לא היו לי אם הייתי ונילי. אז דווקא נחמד

מלאכים ושדים

shuki boy​(נשלט) • 13 באוק׳ 2006

נראה לי שבילבלת בין המלאך והשד. המלאכים לא רוצים להשאיר אותך כלוא בארון, מלאכים לא חושבים שמיניות זה משהו שצריך להסתיר.

outsider1 • 13 באוק׳ 2006

לי קרה מקרה הפוך. הייתי באתרים ואניליים, אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזה לא בשבילי. עכשי אני שמח יותר לאחר הגעתי לשני אתרים של BDSM ישראלי תודה לאדון הראשון (תפתחו את התנ"כ ותבינו מי זה).

Re: מלאכים ושדים

מיתוסית​(שולטת) • 13 באוק׳ 2006

לא התבלבלתי.
לפי הדתות המונותאיסטיות השטן והשדים מסמלים יצרים, ארוחות שחיתות, מיניות מוקצנית ומוחצנת, אורגיות ענק ו.. סקס כבר אמרתי??
המלאכים הם המוסר, הם החברה, הם הטוב שבנו... אלה שאומרים שסקס נועד להביא ילדים לעולם ושהתנוחה המיסיונרית היא השולטת (למרות שמעולם לא הבנתי מה רע כל כך במיסיונרית, זו דווקא אחת התנוחות האהובות עליי...)

פתוחה • 14 באוק׳ 2006

כחולית ההודעה שכתבת גרמה לי לחשוב הרבה. נראה לי שאני כמו זה שכתב את ההודעה בגלל שגם לי יש הרבה שאלות וגם אני מרגישה לפעמים רע בגלל שאני רוצה להיות על ארבע או על הברכיים ולשרת גבר ושבכלל בחיים אני מאמינה בשיוויון והכל
אולי גם אני ארצה גמילה עוד מעט אם אני לא אמצא אדון טוב או אולי אם אני אחווה דברים רעים פה...

outsider1 • 14 באוק׳ 2006

פתוחה, למה את מוותרת כל כך מהר? גם לי הייתה את הבעיה הזאת כמה פעמים מאז שמצאתי את ה-BDSM, זה קורא אבל מה לעשות שיהיו תמיד אנשים אשר יעזרו לך. תראי, את רוב הזמן שלי ב BDSM ביליתי באתרים אמריקנים היות ולא מצאתי שום אתר ישראלי. כאשר מצאתי התאכזבתי שפניתי לפנויות ואו שהן לא ענו, או שהתברר שהן משוייכות, או שהן לא היו מעוניינות. היה לי משבר... אני יודע בזה, אבל למזלי תמיד מצאתי אנשים שיעזרו לי שצריך.

לא מצאת מישהו אז תני לעצמך זמן להרגע ( אני יודע כמה זה מאכזב), תנוחי, תבלי עם חברות ותחפשי מחדש. אין שום דבר רע בלהגיד: לא הצליח לי, עכשיו נקח פסק זמן. בכלל מסתבר שיש בארץ יותר מאתר אחד שבו תוכלי למצוא מישהו, אז תמיד תחזיקי לך אפשרות נוספת לניסיון.

יש הבדל בין החיים שאנחנו מנהלים לזה שיש לנו כאן זה נכון. אבל ההבדל הזה הוא יחסית קטן היות ובאתרים כאלה רואים מי אתה באמת. במציאות לעומת זאת את מנהלת הצגה בשביל להיות קרובה למשפחה וחברות. שיהיו לך יחסים טובים עם הבוס וכולה. אני במקומך הייתי נותן לעצמי עוד הזדמנות או שתיים לפני שהייתי מוותר על מה שחשוב לי... ולפי ההודעה שהשארת: זה חשוב לך.

אני מקווה שתמצאי מישהו שיכיר בצרכים שלך, יאהב אותך ויהיה קשוב למה שאת חושבת.

נטיה מול התניות חברתיות

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 15 באוק׳ 2006

שלום פתוחה,

גם בת הזוג שלי ואני היינו אי פעם עם אותם סימני שאלה - האם זה בסדר לרצות לשלוט על אדם אחר? איך זה מסתדר עם תפישה חברתית שכל בני האדם שווים? האם אני נורמלי/ת? האם אני לא מנצל אדם אחר שאיננו נורמלי/ת?

ועם הזמן וההתנסויות, לומדים שאין סתירה בין האמונות שלנו, האהבה שלנו, הדיעות שלנו לבין הנטיה המינית שלנו.

ואם יש מזל - גם נהנים מאד בדרך...



לגבי חוויות רעות - בדסמ איננו מקשה אחת, אלא שם המקבץ מרחב רחב מאד של פעילויות.
הספרות והמדיה מציירים לנו תמונה של בדסמ שרחוקה מאד מךהתאים לכל המגוון הרחב הזה.
חפשי את מה שמתאים ומהנה עבורך, ואל תסכימי לכאב שרע עבורך, גם אם לאחרים יש הסברים מאד משכנעים למה זה אמור להיות "הבדסמ האמיתי".

וכשתמצאי אותו, סביר להניח שתרגישי שמתאת את החתיכה החסרה בפאזל שלך...

Re: גמילה מבדסמ

בירדי • 15 באוק׳ 2006

[quote="זאלופון"]

אני לא מסכים איתך. קודם כל, מה זאת אומרת "טבוע בהם"? אין בבדס"מ שום דבר טבוע או קבוע. מידה ההשפעה שיש לכוחות הסאדיסטיים או המאזוכיסטיים על החיים של כל אדם לא נובעת מגורמים פיזיים. היא לא גזירת גורל או "נטייה מינית" כמו שכמה אנשים אוהבים לחשוב. גם אם נניח שכל אדם נולד עם כוחות כאלה, זה המבנה התרבותי שמסביבו וקורות חייו שמכריעים עד כמה הם משפיעים על התנהגותו המינית והלא מינית.

אם אדם חושב, שמבחינה מוסרית, יש משהו פסול בלהשפיל אדם או להכאיב לו - גם אם יש באדם השני משהו שמבקש את זה ומסכים עם זה, טבעי שיהיה בו משהו שישאף להפסיק להימשך לבדס"מ, גם אם עצם המעשה גורם לו סיפוק וגם אם תהליך הגמילה כרוך בקשיים (כמו להפסיק לעשן סיגריות, למשל). לייעץ לו "להיגמל מהרצון להיגמל" זה חוסר אחריות.

לדעתי, השינוי הזה הוא אפשרי. כמו כל גמילה, הוא כרוך בכאב ובקשיים, וכמו כל גמילה, מי שמצליח יוצא מהתהליך אדם חופשי ועצמאי יותר. לא כל אחד מסוגל להיגמל, כי לא לכל אחד יש את הכוח הנפשי לעשות את זה. אבל, שינוי מסוים בחיים, בלווי תהליך נפשי מתאים ותמיכה מספקת, יכולים להפחית את השפעתם של יצרים סאידסטיים או מאזוכיסטיים בחייו. בעיניי, זה אפילו תהליך חיובי.