נוריתE
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
בשם האהבה
הייתי עם X כמה חודשים
הוא לימד אותי הרבה דברים הוציא ממני דברים שלא ידעתי שקימים מחדש ליטש ועיצב אותי לשרת אותו כמו שהוא אהב ודרש ורצה. חילקתי את הזמן שלי בין העבודה והביית והמישפחה לבינו כמה שיכולתי ואהבתי אותו , כמה אהבתי ואז יום אחד, פיטרו אותי מהעבודה אחרי כמעט חמש שנים והא מייד אמר את לא תלכי לחפש עבודה, את תעבדי אצלי בתור מזכירה ועוזרת אישית (!) הוא גם רשם אותי כך אצל רואה החשבון שלו כדי שהכל יהיה מסודר. משם התחילו החיים האחרים שלי הייתי כמובן לא עוזרת אישת מזכירה אלא שפחת ביית רציתי את זה, ביקשתי לעזור זה היה הביית השני שלי כל יום הייתי באה כזה בשמונה עוזרת לו אחרי המיקלחת הוא היה נוסע לעבודה ואני שמה מה שצריך לעשות עד שהוא חזר מהעבודה כזה בארבע חמש בערבים שהייתי נשארת אצלו לישון לפעמים גם אז הוא היה מרשה לי לצאת מוקדם יותר וולחזור כזה בשמונה תשע והשגרה נעשתה כמו בצבא שלש שתיים שמירות בשבוע וכל שבת שניה או שלישית ככה איכשהו התחלתי להרגיש וכבר פהו שם בדברים קטנים התחלתי גם "לחרוק ולזייף" הוא אמר כל הזמן כמעט כשהאשר הבת שלי תלך לצבא אז אני אעבור לגור איתו ואני הייתי מאושרת לא עלתה בכלל השאלה שאורזת את הבת והכלב ועוברת לשם וטוב שכך שהבת שלי נסעה לאילת אכן ארזתי את הכלב ועברתי לכמה ימים 0אל תשאלו איך אחר כך נקתי את המכונית שלו מהשערות של הכלב..) יום אחד הוא אמר ליילוש את צריכהלעבור לגור אצלי ואמרתי מאסטר אמרנו.. עוד כמה שנים אחרי הצבא. לא הוא אמר עכשיו אבל הילדה? הילדה תצריכה ללכת לפפנימיה הוא אמר את לא מתאימה לגדל אותה (!?) תקבעי תור לעובדת סוציאלית בקופת חולים.... הלכתי איתו לסוציאלית והא דיבר איתה בנכחותי על זה שפיטרו אותי ועל זה שקשה לי לתפקד לבד בבית ו ו ו.. לא הזכיר את הבידסמ ואני האזניםשלי לא מאמינות למה שפיו אומר אז היא שאלה אותי, את רוצה שהבת שלך לך לפנימיה? ואני הסתכלתי לו- ישר בעיניים ואמרתי לא. הכל חזר לשיגרה גם הזיופים הקטנים והחריקות גברו ,הרגשתי שאני מתנתקת מהמציאות ואז , נפלו התאומים. את צריכה טיפול הוא התחי ללהטיף באזני באותה תקופה טיפול פסיכאטרי,את לא מרגישה טוב את לא מתפקדת טוב גם ההתנהלות שלך ככלבה שלילא בסדר לאחרונה(או משהו כזה.. זה היה ) כן מאסטר תודה שאתה דואג לי מאסטר הלכתי לרופא הוא רשם משהו קל חודשיים אחרי ואני עדיין לאט לאט התפרקתי תקבעי תור לפסיכאטר הוא אמר אני בא איתך הוא ניכנס לחדר לבד,הם דיברו..אין לי מושג על מה כשניכנסתי אני הרופא כבר רשם מכתב את רוצה להתאשפז? ניסית להתאבד. נכון? הייתי איתו לבד בחדר חתמתי על המכתב. מאסטר הביא אותי לפתח חדר המיון חיבק אותי את חזקה אמר את אמיצה... ונסע. אניאוהבתאותך מאסטר לחשתי לרכב המיתרחק וניכנסתי פנימה. |
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
Re: בשם האהבה
נמחק.
|
|
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
אני לא יכולה למחוק פה הודעות.
לא שמתי את זה בשביל למחוק או שיימחק. לכו עכשיו ותקראו את כל סיפורי(/פנטסיות) השליטה האקסטרימים/מזעזעים/ מגרים /מה שלא תגדירו בבנים על הבנות. iv made my point |
|
|
שפנפנת חצות
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
סיפור מזעזע.
מה קרה אחר כך? הוא שמר איתך על קשר אחרי שהשאיר אותך שם? סיפרת בבית חולים שהוא שיקר ולא ניסית להתאבד? הוא היה מתוחכם. על ניסיון התאבדות מאשפזים בבית חולים כדי לא לקחת סיכונים. הוא ידע מה לומר כדי לאשפז אותך. אסור לנתק מגע עם כולם ולתת למאסטר לבודד אותך לגמרי בלי שאף אחד יודע מה קרה איתך. איך ניצלת מהאשפוז? |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
בבית חולים כבר סיפרתי הכל
אבל נישארתי שמה כמעט חודש כי בסך הכל עברתי התמוטטות מהכל הוא שיחרר אותי אחרי שבועיים וגם "פיטר" אותי שאוכל לדווח לביטוח לאומי הוא גם ניסה באותו זמן לשלח אותי ל מוסד סגור. כי הוא דאג לשבריאותי הנפשית והחליט שמחלקהסוגרה לא מספיקה כדי לטפל בי לא משנה איך הוא לא היצליח כי כבר ידעו את האמת. האישפוז היה הבריחה ממנו. הבריחה הסופית (גם כן צורה של שיחרור -צינית) |
|
|
|
שפנפנת חצות
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
 סיפור מזעזע.
טוב שהרופאים עזרו לך להחלץ ממנו ולעבור את הטראומה הזאת.
|
|
|
huan
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
אני לא חושב שבשם האהבה זו הכותרת המתאימה לפוסט....אולי "בגלל אנשים חרא ותמימות" מתאים יותר...כאשר בראשונים צריך לטפל ואת השני להפוך למודעות.
|
|
|
melody
|
לפני 17 שנים •
16 בדצמ׳ 2006
ליילה יקרה,
נראה שלאחרונה עוברים עלייך דברים מאוד לא טובים, אם את ככה נספחת, ומעוותת אירועים. |
|
|
ימית 2000
|
לפני 17 שנים •
17 בדצמ׳ 2006
ו?...
מה מוסר ההשכל? מי אשם? מי צריך לקחת אחריות על הדבר המזעזע שתואר פה? ומה בין זה לבין הסשנים הנהדרים שמתוארים בפורומים? אני לא מצליחה למצוא את הקשר. ואני גם לא מבינה איך אנשים מבוגרים מגיעים למצבים כאלה. ולמה הם לא מבינים שייתכן שהבעיה היא איתם, ולא איתנו.
|
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
17 בדצמ׳ 2006
Re: ו?... ימית 2000 כתב/ה: מה מוסר ההשכל? מי אשם? מי צריך לקחת אחריות על הדבר המזעזע שתואר פה? ומה בין זה לבין הסשנים הנהדרים שמתוארים בפורומים? אני לא מצליחה למצוא את הקשר. ואני גם לא מבינה איך אנשים מבוגרים מגיעים למצבים כאלה. ולמה הם לא מבינים שייתכן שהבעיה היא איתם, ולא איתנו.
כמו שאמרתי, גם לוורדית, הבעיה היא גם איתם וגם איתנו. אני נפלתי קורבן לדום מתעלל. אני הייתי אשמה בכך שסמכתי בעיניים עצומות והעברתי את כל האחריות מעצמי אליו. הוא היה אשם בכך שניצל זאת לצרכיו ופגע בי. צריך שניים לטנגו. זה קורה גם לאנשים מבוגרים, וגם לאנשים צעירים. אולי מדובר באופי פגיע יותר, אני לא יודעת, אבל זה הרבה פחות נדיר ממה שחושבים, אנשים פשוט לא מדברים על זה. אני חושבת, ימית, שכדאי לאמץ ראיה מאוזנת. יש בדס"מ נהדר ובריא, ויש בדס"מ שפוגע. הקהילה היא לא מקשה אחת, והבעיה היא לא אדם אחד, וגם למי שנפגע מותר לדבר, גם אם זה הורס לאנשים אחרים את הראיה הורודה של התחום. |
|
|