| zipi62 |
לפני 17 שנים •
23 באוג׳ 2007
תהליכים נפשיים שעוברים על השפחה תוך כדי אילופה
שלום לכולם.
נתקלתי באופן אישי בתופעות שונות תוך כדי בניית קשר חדש ומעמיק. אחד מהם היה כעס מאוד חזק שהופנה כלפי אדוני האם ניתן לקבל הסבר רחב על התופעה ו/או כיצד מתמודדים במצב כזה האחת השפחה עצמה שניים האדון ? מודה על כל תשובה או הפנייה לחומר העוסק בעניין zipi58 |
|
|
| ערגה |
לפני 17 שנים •
24 באוג׳ 2007
זיפי
ראיתי את השאלה גם בפורום השני...
לא נתקלתי בעבר במאמרים או התייחסות ספציפית לשאלה ואני מאמינה שהיא קשורה בתהליכים אישיים ומגוונים שכל אחד חווה בדרך ובכל קשר הוא אחר. אולי אם תפרטי לנו מעט יותר אפשר יהיה לעזור? או לפחות למצוא נקודות הזדהות או הקבלה  ,
יש כעסים כמובן, בהתחלת כל קשר וודאי שגם בהמשכו, זו טיבה של דינאמיקה בין שני אנשים שונים. אין מתכוני פלא אולם לא אוכל להתייחס לשום דבר ספציפי היות ואיני יודעת במה המדובר. רק דבר אחד עולה במוחי באופן כללי כפתרון לכעסים- תקשורת! תקשורת פתוחה וזורמת, וזכות לכל השותפים בקשר להגיד מה שבראשם וליבם. היא הכרחית על מנת ליצור קשר טוב וגם להתגבר על כעסים ומכשולים. ואם אין תקשורת יש לאפשר אותה.
בהצלחה! |
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
אני אענה גם פה
הכעס,מנסיון
הוא חלק מהתהליך. בכל תהליך ישנם כמה חלקים לא זוכרת את כולם אבל בערך ,עצב ,אי אמון ,כעס(עצמי או כלפי גורם אחר),הסתגלות והשלמה-קבלה. אם כעסת עליו על דברים שעשה או אמר, אז אחד מהללו, עדין לא "התיישב" אצלך. והכעס הוא בעצם,לדעתי משהו פנימי עצמי על שאת בכלל "מרשה" ונותנת לו לעשות את הדברים וגם בקטע של "מי אתה בכלל" שאתה עושה ככה וככה. מה שקורה אצלי לפחות לא אדבר על אחרות בתהליך של לקבל אדון ,אחרי שהיחלטתי לנסות ולהיות איתו זה בערך כזה מה שלמעלה ישנו עצב מסויים כי אני יודעת שהולכת לוותר על האישיות החופשית שלי, בחלק מהזמן, ישנו גם כעס עצמי, אצלי, בסגנון WTF למה לי אחרי כל הנסיונות הרעים שעברתי.. ואז אני מתחילה לקבל את הרעיון שבעצם זאת אני אבל חלק מהזמן אהיה גם מישהי אחרת "שפחה" של אדם, ז''א מין שינוי פאזה אבל לא שינוי באישיות ואז אם ורק אם,הוא, המתאים,אחרי שאני מכירה אותו וחוויתי אותו על בשרי ונשפי ויודעת שהוא זה הוא באה ההשלמה העצמית והקבלה, של מה שאני. כי לא תמיד ,אני בכל אופן, עדיין אחרי כל השנים האלו מקבלת את עצמי כמה שאני בחלק מהאופי שלי, שפחה ולפעמים אני מאוד כועסת על זה ולא רוצה ונמאת הרבה זמן לבד, מבחירה עד ששוב צץ הצורך של להיות שייכת בכל מה שכרוך בזה |
|
|
| zipi62 |
לפני 17 שנים •
26 באוג׳ 2007
תהליכים נפשיים
תודה לך
מקסימה אחת |
|
|
| המאסטר |
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
כל הכעסים והתסכולים הם פרי יוצר של תסכול אישי אולי בחיים או בעיה שנוצרה ואין למי לפנות או לייעץ אז זה יוצא במצב הנוכחי של השליטה כי כל שפחה ואדון מגיעים למצב הזה מתוך בחירה של עצמם ולא מכפיה ככה שיוצא שצריכים להסתכל לתוך עצמך ולראות ולנסות להבין למנ מגיעים למצב כזה כי הכעס לא בא לבד הוא תוצר של משהו
|
|
|
| zipi62 |
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
תהליכים נפשיים
תודה לך מאסטר
על הדברים שלך |
|
|
| המאסטר |
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
אני מקוה שאת הבנת את הרעיון בעניין הכעסים שצריך לפעמים גם לשמור אותם לעצמך ולא להגיד אותם למי שמולך אני יכול לעזור לך בכל רגע נתון שתרצי לשאול
|
|
|
רצה עם זאבים(נשלטת)
|
לפני 16 שנים •
24 בינו׳ 2008
היי ציפי:)
ציפי מתוקה... הבחירה להיות נשלטת (שפחה.. כלבה מה שתבחרי
 , היא שמובילה אותנו לרגשות שאנחנו חשות בתחילת כל קשר חדש, כל אחת מאיתנו הרי נמצאת כאן מהסיבות שלה, אני יכולה ממש להבין על מה את מדברת, כי מצד אחד את אוהבת את הרגשת הכניעה ויש בל הרצון להיות מסוגלת להיות כנועה וצייתנית, צורך, הייתי אומרת, ומצד שני, את בטח אדם עצמאי בחייו הפרטיים ודומיננטי, כך שהענין להצליח להיות כל הדברים שציינתי, מצריך ממך המון כח ואנרגיה, כי הרי זה כמו כל אימון אחר.
וגם כל פעם שאנחנו מצליחות לרצות את אדונינו, אנחנו חשות גאוה, כי כל פעם שאני צריכה לציית או לעמוד במשימות, זהו הרגע שאני פוגשת את עצמי, ומתעמתת עם עצמי, ומבינה עוד משהו, ועוד קליפה מתקלפת ממני. לכן באחד התהליכים שאנחנו עוברות כמו שכתבה מישהי לפני, ישנו כעס, שבתחילה מופנה אליו ורק לאחר מכן אנחנו מבינות שהוא כלפי עצמנו. לכן אני מסכימה עם מאסטר שאומר שלא צריך תמיד לשתף את האדון, או להראות לו את הכעס, אלר לבקש לשוחח איתו, אחרי שאת עצמך הבנת אותו, או לבקש ממנו לעזור לך להבין את הכעס לברר מהיכן הוא בא, בכל אופן אני עושה כך
וואי נסחפתי! סליחה על המגילה 
|
|
|
| zipi62 |
לפני 16 שנים •
24 בינו׳ 2008
תשובה
שלום רוקדת בגשם ...
תודה על תשובתך הקולעת, מכל תשובה למדתי משהו והפנמתי דברים רבים, קראתי את הפרופיל שלך אהבתי את הדרך שכתבת על עצמך ושמחתי לשמוע שמצאת אדון כלבבך הצליחו והעשירו האחד את השניה zipi62 |
|
|
| ערגה |
לפני 16 שנים •
24 בינו׳ 2008
לרוקדת בגשם רוקדת בגשם כתב/ה: ..... לכן באחד התהליכים שאנחנו עוברות כמו שכתבה מישהי לפני, ישנו כעס, שבתחילה מופנה אליו ורק לאחר מכן אנחנו מבינות שהוא כלפי עצמנו. לכן אני מסכימה עם מאסטר שאומר שלא צריך תמיד לשתף את האדון, או להראות לו את הכעס, אלר לבקש לשוחח איתו, אחרי שאת עצמך הבנת אותו, או לבקש ממנו לעזור לך להבין את הכעס לברר מהיכן הוא בא, בכל אופן אני עושה כך
.... אהבתי את הדברים שכתבת אולם עם המשפט שהשארתי מצוטט כאן איני מסכימה. הייתי משנה את הניסוח. זה נכון שלא תמיד צריך לשתף אולם בתוך הקשר, ולא חשוב כרגע מה סוג הקשר אבל כאשר הוא בדס"מי אז על אחת כמה וכמה, אנו רוצות להיות טבעיות, אנו רוצות להרגיש לגיטימציה לרגשות שלנו, ולכן, גם כשיש כעס והוא אולי רגש שפחות נעים לשתף בו או להרגיש אותו מהצד השני, יש מקום להעלות אותו ולתת לו מקום. לפנות אל המאסטר רק אחרי שהבנתי מה מקור הכעס שלי אומר שלפעמים אני פשוט לא אצליח להבין ולא אוכל לפנות וגם יהיה קשה מאוד להתמודד לבד עם התסכול והקושי. למה מפחדים לדבר על כעס? קראתי שוב את תגובתו של המאסטר של זיפי (אני אוהבת זיפי ויודעת שזה ציפי... ). ברור שהכעס לא בא לבדו, הוא לא נולד מכלום הרי.
למה צריך לפתור לבד ואי אפשר לבדוק ולנסות להבין יחד? וזה נכון לשני הכיוונים. ממש לא ברור לי. אני מסכימה שלהשתלח ולהתקיף סתם בלי כל הסבר רק כי כועסים זה לא לעניין. מצד שני לא להביע את הכעס עד שתרתי אותו עם עצמי מהווה בעיה בתקשורת לדעתי ודה לגיטימציה לחלק מהרגשות שלנו. וזו להערכתי האישית את יחסי הבדס"מ, (במידה והם לא מכונים לסקס פיסי בלבד) לא המטרה... והנה לך שבת גשומה, צאי במחולות ובכייף ! |
|
|