| gillian(נשלטת) |
לפני 17 שנים •
25 באוג׳ 2007
אהבה
היום בבוקר מאסטר החליט לקשור אותי.
הוא פקד עלי להתפשט לגמרי ולשכב עירומה על המיטה. על הבטן. בינתיים הוא הוציא מהמגירה מספר חבלים ופתח את הקיפולים שלהם. ברקע ניגן תקליטור אוסף שירים שצרבתי בשבילו ובדיוק בזמן שנשכבתי על הסדין הלבן שעל המיטה ניגן השיר "לילות משי לבנים". "יס איי לאב יו, יס איי לאב יו, או או או, איי לאב יו" רעד עבר בכל גופי כשלפתע חשתי את השפתיים שלו מרפרפות על עורי החשוף. "את רועדת", העיר מאסטר ואני שתקתי. 'אני אוהבת אותך כל כך, מאסטר', חשבתי אך לא הוצאתי מפי אף מילה. "גם אני אוהב אותך", הוא השיב לי, כאילו קרא את מחשבותיי. כשהוא פוקד עלי לשכב או לשבת בתנוחה מסויימת כדי שיוכל לקשור אותי, אני עוצמת את העיניים ומשתדלת להקשיב לגוף שלי. לאפשר לו לעשות בגוף שלי מה שהוא מתכוון בלי שהגוף, אפילו בלי כוונה, יתנגד. אני מכניסה את עצמי למין סוג של מדיטציה, ומרפה את כל השרירים שלי. ואז הוא יכול להניע את הידיים והרגליים שלי כרצונו. עכשיו הרגשתי שקיפל לי את הברך והביא את העקב הימני שלי את לחי הישבן. חשתי את ליפופי החבל הנכרכים סביב השוק והירך שלי. בשני מקומות כרך עלי חבלים, אחד סמוך לברך, והשני במעלה הירך, עוקד כך את הקרסול. מאסטר אוהב לכרוך כל חבל ארבע כריכות ואחר כך עוד ארבע מסביבן, למתיחה. אחרי שהוא מתיר את הקשרים, סימני החבל נותרים מקועקעים בגופי למספר שעות. עומקם מעיד על עומק האהבה שהוא חש כלפי, כך אמר לי לא פעם. היום מאסטר הידק את החבלים די חזק. הרגשתי שאף אילו רציתי להשתחרר בעצמי מהקשרים לא יכולתי. אבל באמת בכלל לא רציתי להשתחרר. לפעמים מאסטר קושר אותי בצורה סימטרית, ולפעמים הוא בוחר לקשור בצורה א-סימטרית. ואז, אם הוא מניח לי להישאר במנוחה בצורה א-סימטרית לאורך זמן אני מקבלת תחושות מאוד מוזרות ומשונות. מאסטר תמיד אומר לי לספר לו לאחר מכן איך הרגשתי, אבל לא תמיד אפשר לתרגם את התחושות הללו למילים. לפעמים במקום לספר לו במילים אני מבקשת ממנו רשות לספר אחרת, וכשהוא מרשה לי, אני מעבירה לו את התחושות שהיו לי ע"י מעשה כזה או אחר, כמו לכרוע ברך לפניו ולנשק נשיקה כנועה את כף הרגל שלו, או להתיישב על הברכיים שלו, לכרוך את הידיים סביב הצוואר שלו ולנשק את הפה שלו בתאווה. בכל אופן, הפעם מאסטר לא הניח למחשבות לנדוד הרחק, ומיד לאחר שסיים לקשור את הרגל הימנית שלי, קשר באופן דומה גם את השמאלית. שכבתי עכשיו על הבטן, כששתי הרגליים שלי מקופלות לאחור, והעקבים נוגעים בלחיי הישבן. מאסטר ביקש ממני להרים את האגן, וכשהרמתי דחף מתחתיי כרית. אחר כך אמר לי לשכב חזרה במנוחה, ולקח את שתי הידיים שלי אל מאחורי הגב. הוא כרך חבל אחד סביב פרקי הידיים, והצמיד אותן בחוזקה זו לזו. הרגשת חוסר אונים החלה עוברת גלים גלים בגוף שלי, וסחרחורת נעימה של אובדן שליטה גמור הציפה אותי. הרגשתי כמו כלי שהבעלים שלו עוטף אותו בצמר גפן, כדי לשמור עליו מכל משמר. חבל נוסף הוא כרך סביב האמות שלי, ממש מתחת למרפקים. כשהידק את הכריכות נמשכו הידיים לאחור קצת מעבר למה שאני מסוגלת להביא בכוחות עצמי. המרפקים נצמדו זה לזה, השכמות נמשכו לאחור, והחזה שלי הובלט קדימה. בדרך כלל מאסטר אוהב להדק את המרפקים שלי לאחור כדי שיוכל להתענג על מראה החזה הזקור שלי, אבל הפעם, כאמור, שכבתי על הבטן, והחזה נדחס את תוך הסדין הלבן. יכול להיות שאחר כך יהפוך אותי על הצד, או אולי על הגב, למרות שקצת קשה לשכב ככה כששתי הידיים קשורות מאחורי הגב. ויכול להיות שלא. בשלב הזה, אין לדעת. לא רק שאני לא יודעת, כנראה שגם מאסטר לא יודע. לעיתים רחוקות הוא מתכנן מראש את כל המהלכים. בדרך כלל, ככה סיפר לי לא פעם, הוא זורם ממהלך למהלך, כשהוא קשוב למשוב שהוא מקבל מהתגובות שלי, ובהתאם למוזה ששורה עליו באותו רגע. לאחר שסיים לקשור את הידיים שלי, שאל אותי מאסטר איך אני מרגישה. ואני שהרגשתי מתוחה ורפויה בו-זמנית, קשורה ומשוחררת כאחת, לא ממש ידעתי מה לענות. "שלך", עניתי בלחש, וזכיתי לנשיקה ארוכה וממושכת על הכתף שלי בתגובה. מאסטר לקח חבל נוסף וקשר אותו אל החבל שהיה קשור קרוב לברך הימנית שלי. הוא מתח את החבל הצידה, כנראה כלפי אחת הטבעות המקובעות לצד המיטה. יכולתי לנסות להזיז את כל גופי כלפי החבל הנמתח, אבל ידעתי שלא זאת הכוונה שלו. כפפתי הצידה את הירך הימנית שלי, והרחקתי הצידה את הברך הימנית ככל יכולתי. חבל נוסף הוא קשר אל החבל של הברך השמאלית, וכשמתח גם אותו, פישק כך את הרגליים שלי הצידה לרווחה. כשאני עושה תרגילי מתיחה בעצמי, אני מצליחה להגיע לשפגאט מלא. אבל כשמאסטר קושר אותי, בדרך כלל הרגליים לא מגיעות לפתיחה מלאה של מאה ושמונים מעלות. אני לא יודעת האם זה בגלל שאני לא לגמרי משוחררת, או בגלל שהוא לא מפעיל מספיק כוח כדי למתוח אותן עד הסוף. אבל הפעם הוא מתח את החבלים הצדדים בחוזק רב, והפישוק שלי היה מושלם. "את כמו מטוס הפוך", אמר לי מאסטר, "הכנפיים הקדמיות קשורות מאחורי הגב, והכנפיים האחוריות פרושות לצדדים. אבל שלא תעיזי לעוף לך לשום מקום, אני חוזר מיד". "אם לעוף, מאסטר, זה רק איתך", אמרתי לו, "אבל, אני אחכה לך כאן, כמו שאמרת". לאחר דקה חזר. שיערתי מה בידיו, מפני ששמעתי את דלת הפריזר נפתחת ואחר כך נסגרת, ושמעתי את קול דפיקת המגש בקערה. ואכן תוך מספר שניות הרגשתי את הקרח החלקלק מלטף את הגוף שלי, מלמעלה למטה וחזרה, ומעביר בי צמרמורות של רעד, עונג ותשוקה. מאסטר אוהב למצוץ את קובית הקרח לפני שהוא מלטף אותי, וככה הוא ממיס קצת את השכבה החיצונית, כדי שהקרח הקר יהיה חלקלק ולא דביק. מאסטר המשיך ללטף אותי ככה בקוביות הקרח מספר דקות. אני שכבתי על המיטה, קשורה בחוסר אונים, וניסיתי להישאר שלווה עבורו ככל הניתן. אבל מאסטר תמיד מנצח, ותוך זמן לא רב התשוקה אליו מתחילה לבעור בי, ואני נעשית חסרת מנוחה. לא שאני זזה הרבה או מתנגדת, ממש לא. אבל הגוף שלי מאבד את שארית השליטה שעוד נותרה בי, ונכנע לו לגמרי. מאסטר הרגיש מיד במה שקרה, והעיר בצחוק שלמרות הקרח אני די חמה היום. ועל כן, כדי לצנן אותי, החליק את קוביית הקרח פנימה לתוכי. אבל הקוביה היא רק פיתרון זמני, ולאחר שקרביי הסתגלו לקור, חזרה התשוקה לבעור בתוכי. שתי קוביות נוספות שמצאו דרכן פנימה גם הן לא נתנו פיתרון מלא למצב. "מה אעשה איתך, ילדונת שלי", שאל מאסטר, "את בוערת כאש למרות כל מאמציי". "קח אותי, מאסטר, כך", לחשתי, "בבקשה". ידעתי שאם יחליט להיענות לבקשתי, לא יהיה זה הפעם דרך המבוא הקדמי. הפתח האחורי שלי צר למדי, וכהוא, לעיתים רחוקות, בוחר להידחק לתוכו, העונג והכאב מתערבבים בגופי, עד שאי אפשר לדעת מי מהשניים גובר. לפעמים הצירוף של העונג והכאב משכר כל כך, שאני מאבדת את יכולה השליטה המינימלית, הגוף שלי בוגד בי, ואני גומרת מבלי לבקש קודם את רשותו. מאסטר אמר לי פעם שהוא באופן עקרוני מרשה לי לגמור מתי שאני רוצה, וכמה פעמים שאני רוצה, ושהוא לא כועס אם אני גומרת בלי לבקש ממנו רשות. אבל אני תמיד מקפידה לבקש ממנו רשות לפני שאני גומרת. כלומר, בפעמים שיש לי יכולת שליטה מינימלית על עצמי. כשאני מבקשת ממנו רשות לגמור, הוא בדרך כלל מרשה לי מיד. אבל לפעמים, הוא מחליט דווקא לאסור עלי, ואומר שאם כבר שאלתי, אז התשובה היא 'לא', ושאני במחילה מכבודי, אתאפק קצת. הזמן שלקח לך לקרוא את הפסקה הקודמת ארוך אין מונים מהזמן שעבר מרגע שביקשתי את מה שביקשתי, ועד שהרגשתי את החרב מפלחת את קרביי. מאסטר פשט במהירות את בגדיו, נעמד על הברכיים בין שתי רגליי הפשוקות לרווחה, הרטיב מעט על קצהו, ונדחק אלי בחוזקה. יבבה קצרה של כאב נמלטה מבין שפתיי. "כואב"? שאל שאלה רטורית. "כן", לחשתי בתגובה. "תגמרי, אני מרשה לך", הספיק להקדים אותי הפעם. אחרי שגמרתי הוא התחיל לנוע בתוכי אט אט. הרגשתי את חום גופו מצד אחד של הדופן הפנימית, ואת הקור שעדין נותר בקוביות הקרח שטרם נמסו לחלוטין מצידה האחר. הרגשתי איך הוא חודר אל תוכי עוד ועוד, מפלח את דרכו אל ליבי. איך הוא תופש וכובש עוד ועוד את מה שכבר כבש לעד. בזמן שפמפם בתוכי גהר מעלי כשהוא נשען על ידיו, כדי לא להכביד עלי. אבל עכשיו הוא דחף את הידיים מתחת לגופי, וחפן בשתי הידיים את השדיים שלי. 'בדיוק מתאימות לכפות ידיי', הוא נוהג להגיד לי מדי פעם. כובד משקל גופו העיק על גופי, ולחץ בחוזקה על ידיי הקשורות מאחורי גבי. ואז הרגשתי אותו מתפרק בתוכי, ומותיר את מהותו בתוך גופי. עוד דקה או שתיים המשיך ככה לשכב עליי, עד שנרגע לגמרי, ואז גלגל את עצמו הצידה. הוא התרומם וניגש לפתוח את החבלים הצדדים שפישקו לי את הרגליים. חשבתי שהוא יתיר את כל החבלים, אבל הוא אמר שזה היה מהיר וקצר הפעם, ככה שאולי כדאי שישאיר אותי קשורה עוד קצת. הוא נשכב לצידי, סובב אותי לשכב על הצד, החדיר את הרגל שלו בין שתי רגליי, והחדיר את היד שלו מתחת לגופי. ואז הסתובב על הגב, וככה העמיס אותי לשכב עליו, כשאני עדיין קשורה, החזה שלי על החזה שלו, רגל אחת שלי בין הרגליים שלו, ורגל אחת מבחוץ, ושתי ידיי קשורות מאחורי הגב. את הרגל שלו, שבין רגליי המקופלות הוא קיפל והעמיד, ככה שהירך שלו נדחקה אלי בחוזקה. השפתיים שלו מצאו את השפתיים שלי, והלשון שלו חדרה פנימה אלי. הוא הניע את האגן שלו בתנועות מעגליות והירך שלו נדחקה אלי בכוח בין הרגליים. הוא לא היה צריך להתאמץ הרבה לפני שסחט ממני תחינה שירשה לי לגמור עוד פעם. ועוד פעם אחר כך, ואחר כך עזר לי להתיישב ולשפד את עצמי עליו. הקרח שכבר נמס לגמרי הותיר בי רטיבות שהתערבבה עם הרטיבות הטבעית שלי, והוא החליק אלי פנימה בלי כל קושי. התחלתי לנוע מעליו כדי לענג אותו, והוא אחז בשדיים שלי, מעך אותם ומדי פעם צבט את הפטמות. אחר כך הוא משך אותי אליו, חיבק אותי צמוד צמוד, וגמר שוב בתוכי. "הרקד אותי, עד סוף האהבה" זימר ליאונרד ברקע. מאסטר המשיך להחזיק אותי ככה מעליו, כשהוא מלטף את גופי בקצות האצבעות והציפורניים. אבל אחר כך אמר שיש לי מזל שעדין לא הכנתי כלום לארוחת הצהריים, ככה שאין לו ברירה אלא להתיר לי את הקשרים. אחרת, כך אמר, אולי היה מחזיק אותי קשורה ככה עד מחר. ידעתי שהוא סתם צוחק, כי מעולם לא השאיר אותי קשורה יותר משעה. עכשיו שהמגש עם העוף ותפוחי האדמה והפטריות והבצל עם רוטב התפוזים והדובדבנים מתבשל לו בתנור, יש לי כמה דקות לכתוב את מה שכתבתי כאן. זאת הפעם הראשונה שמאסטר אומר לי לכתוב בפורום את מה שהיה. אולי יגיד לי בעתיד לכתוב שוב, ואולי לא, אני לא יודעת. גם הוא בטח לא יודע. כרגיל, הוא יזרום עם המוזה שתשרה עליו. |
|
|
kay9(נשלטת){T}
|
לפני 17 שנים •
25 באוג׳ 2007
אהבה !
מרגישים את האהבה הגדולה ביניכם .
רגוע ומסעיר , בדסמ משובח , תענוג לקרוא. לילה טוב. |
|
|
פתוחה ל...
|
לפני 17 שנים •
25 באוג׳ 2007
נפלא
תמסרי למאסטר שלך שכאן בפורום מחכים שהוא יורה לך לכתוב עוד ועוד
ריגשת אותי |
|
|
Josephin(לא בעסק)
|
לפני 17 שנים •
25 באוג׳ 2007
תענוג לקרוא
 לילה טוב ושבוע קסום
|
|
|
מאלפת בשוט ומבט(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
Re: אהבה
מעביר את התחושה , מקסים, מרגש
עוד! |
|
|
JabberwockY(שולט)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
רהוט, פשוט ויפה.
אכן, תענוג לקרוא. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
ואוו!
מצויין לחלוטין.
|
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
27 באוג׳ 2007
מענג.
|
|
|
l.w
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
נוגע, מרטיט,
ענוג בפשטות וברהיטות של התמונה במילים. עושה סמוק  מבפנים.
תודה. |
|
|
חתולההה
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
מיאווווווווווווווווווו
אהבתייייייייייי
|
|
|