אדוני היקר! (מכתב פרידה)

אדוני היקר! (מכתב פרידה)

Brave Dwarf • 16 בנוב׳ 2007

אדוני היקר, אני עוזבת אותך היום, בשעה ארבע עשרים וחמש ונוטלת עמי את כל מה שהענקת לי בתקופה בה היינו יחד. את הזיכרונות, העדינות, האהבה, את חבל הכביסה, ואת המלפפון הגדול שקנית לי אתמול. אני לעולם לא אשכח כיצד הכרנו. זה התחיל מהמודעה שפרסמת, בה כתבת שאתה זקוק למנקה ממושמעת, טובת לב בעלת שדיים גדולים ותחת ענק. מיד ידעתי שאותי אתה מחפש. הכנסתי את שדיי לתוך החזייה הצפופה ואת התחת לתוך המכנס הצמוד שהתפר הקדמי שלו פישק את שפתי הכוס שלי וצעדתי אל מקום המפגש. אני חייבת להתוודות, אדוני היקר, אני לא באמת שחורדינית. באותו בוקר לראשונה בחיי צבעתי את שורשי שיערי בשחור והרמתי אותו למעלה בסיכה עגולה. למרות שניסית להחביא את התלהבותך, אדוני היקר, אני ראיתי את הברק שהבליח מעיניך ואת השולחן שהתרומם מעל דויד. בקבוק הבירה שלך איבד את שווי המשקל והתגלגל אלי. כאשר הספגתי את הבירה מבין שדיי בנייר טואלט שהגישה לנו המלצרית, ידעתי שנועדנו זה לזו.

שלוש פעמים בשבוע הייתי מגיעה אל ביתך. מכבסת את סדיניך שהיו דבוקים ומכוסים בכתמים שהתקשו. הייתי מקרבת אותם אל פניי ומסניפה את הריח החריף. אחר כך הייתי מסדרת את עיתוני הפורנו בארבע חבילות. אחת הייתי מניחה ליד הספה בסלון, את השניה בחדר השינה, עוד אחת בשירותים ואחרונה חביבה במקרר, על המדף מעל מגירת המלפפונים. יכלתי לראות אותך מדפדף בהם, אוחז בדויד ומשפשף אותו במהירות. בלילות, בדירתי הקטנה, אותה חלקתי עם חברותיי, בז'ז'ינה ורוז'ינקה, הייתי שולפת את המלפפון מתחת לכרית ומכניסה אותו לתוך הכוס שלי. הייתי קוראת לו דויד כדי להרגיש קרובה אליך. ואז יום אחד לא החזקתי מעמד ופרצתי בתשוקה כלפיך. "אני רוצה לשרת אותך, רוצה להיות שייכת לך, קח אותי", התחננתי. ואתה, אדוני הנדיב, הסכמת.

מאותו יום חיי השתנו לגמרי. אתה הרשית לי לנקות את ביתך כל יום. הסדינים לא היו עוד דבוקים כי הזרע שלך לא הספיק להתייבש ולהדביקם. למדתי את כל הפוזות מעיתוני הפורנו שלך. אך את לבך כבשתי דווקא על ידי הפוזה שלמדתי מעיתון שמצאתי זרוק באחת המגירות. במשך שבועות התאמנתי. אתה זוכר את הסימן הכחול שמצאת על לחי ימינית שלי? זה קרה במהלך אחד האימונים. ואז יום אחד, לקראת בואך, גלגלתי את השטיח, נעמדתי עליו ברגלי האחת ואת השניה השענתי על הקיר. את הראש שמתי על השולחן שעמד מאחורי ואת ידיי קשרתי בחבל הכביסה כאשר הקצה השני של החבל קשור לוו שעל התקרה. אתה איחרת באותו היום. ידיי שהתעייפו נפלו מטה וגרמו לחבל להימתח ולהיכרך סביב מותניי. אני זוכרת את החיוך שלך כאשר נכנסת והכוס הפעור שלי פגש את פניך. מיד הורדת את מכנסיך. כל הזמן שזיינת אותי קשורה, הייתי מאושרת שלמרות שהתחרטתי, לא הצלחתי להשתחרר מהקשירה במשך כל אותה שעה. אתה לא הבנת למה צעקתי "נאדיה קומנצ'י, נאדיה קומנצ'י" כשגמרת. זהו שמה של שחקנית הפורנו, ממנה למדתי את הפוזה ששינתה את חיי. במשך שעה ניסית לפתוח את הקשר המתוחכם. בסוף נאלצת לגזור אותו כדי לחלץ אותי מהקשירה.

ואז הגיע היום המיוחד הזה. בדיוק שטפתי את האסלה. באת אלי מאחור, הרמת את החצאית שלי ודחפת את הזין שלך לתוך הכוס שלי. בכל פעם שדחפת אותי קדימה, פניי התקרבו אל החור שבאסלה וניחוח אקונומיקה מהביל היה ממלא את נחיריי. ואחרי שגמרת בתוכי, סובבת אותי אליך, הוצאת את מברשת האסלה מידיי, אמרת לי "מהיום את המנקה הפרטית שלי", והכנסת את דויד לתוך הגרון שלי. מאותו יום, בכל פעם שאני רואה ניאגרה אני גומרת וריח האקונומיקה לעולם יזכיר לי את הרגע הקסום הזה. כמו אז, כשעשית לי מסיבת יום הולדת והבאת אותי לחנות חומרי בנין ואינסטלציה. העמדת אותי באמצע האולם כאשר הניאגרות והאסלות ניצבות סביבי. אתה ידעת עד כמה קשה לי לעמוד שם. ראית את פניי מאדימות וכתם רטוב מופיע על תפר מכנסיי, ולא הורדת את עיניך ממני. אני התביישתי מכל האנשים שעברו לידי, פתחו וסגרו את מכסי האסלה. רעש קרש נופל על החרסינה הלבנה הקפיץ אותי בכל פעם מחדש. הייתי קרובה לגמור, אך ידעתי שאתה איתי ועבורך הייתי מוכנה לעשות הכל. אחרי חצי שעה, ממש רגע לפני שהורדתי את מכנסיי והתיישבתי על אחת האסלות, רצת לכיווני, חיבקת אותי ונישקת אותי, ואמרת: "ידעתי שתצליחי לעשות את זה!" אתה היית גאה בי, במנקה הפולנייה שלך, פאני.

אתה כמעט ולא הענשת אותי. תמיד היית טוב אלי. אך יום אחד איחרתי לחזור מהמכולת בגלל השכן שלך רוז'ק שעצר אותי לשיחה פולנית ארוכה. מיד כשהגעתי הביתה, נפלתי על ברכיי והתחננתי בפניך שתעניש אותי על חטאיי. רציתי להשתחרר מתחושת האשם הכבדה. אתה, אדוני היקר, קשרת אותי אל השולחן במטבח ברגליים פשוקות וניגשת לכיור. "לא!!!" צעקתי אליך, "רק לא זה!". אבל אתה הסתכלת עלי והמשכת להתקדם אל הכיור. כאשר פתחת את זרם המים, ניסיתי לקרוע את החבלים. אתה לקחת את כפפת המטבח ותקעת אותה בתוך הפה שלי. דמעות אקונומיקה זלגו תחת שמורותיי ונפלו על הכפפה וכשהפשלת את שרווליך, עצמתי את עיניי. זה היה יותר ממה שיכלתי לשאת. הכאב העז בריאותיי כמעט חנק אותי. ואז זה קרה. אתה לקחת צלחת מלוכלכת מהכיור, מרחת אותה בסבון ושטפת אותה. אך זה לא הספיק לך. אתה כעסת עלי ורצית לגאול אותי מייסוריי אחת ולתמיד ולכן כדי להגביר את כאבי, לקחת את הצלחת הנקיה והנחת אותה במייבש. אני לא זוכרת דבר עוד כי התעלפתי. אבל את הלקח למדתי, אדוני היקר, מאז כשאני פוגשת את רוז'ק אני לא עוצרת לשיחות פולניות, אלא מדברת אתו עברית. ורוז'ק עברית עוד לא למד.

זהו ועכשיו הקטע הקשה, אדוני היקר. אתה זוכר את הסתימה שהייתה לנו באסלה? אמרת לי להישאר בבית ולחכות. צלצלו בדלת. הביתה נכנס גבר. ישר כשראיתי אותו הרגשתי את הכוח שהיה לו בעיניים. "אני משה", אמר הגבר. ואז הוא שאל את השאלה: "איפה האסלה?" קולי נאלם ולכן הצבעתי לכיוון השירותים בדממה. הוא פתח את ארגז הכלים שלו ושלף ממנו מוט ברזל ארוך. החריץ של התחת השעיר שלו הסתכל עלי מעל מכנסיו. לא יכולתי לעשות דבר, אדוני היקר, זה היה חזק ממני. הייתי מהופנטת. הוא הכניס את המוט לתוך האסלה. הכניס והוציא, הכניס והוציא ואני התחלתי לגמור. הוא הסתובב אלי, הניח את המוט על הרצפה ולחש: "אני יורד למטה, את תורידי את המים כשאצעק לך". התגעגעתי אליו כשלא היה, ואז קולו נשמע מהרחוב. התכופפתי על החלון וראיתי אותו יפה כמו חלום. הוא ניצב ליד צינור הביוב ודרש שאוריד את המים. לא יכולתי לסרב לו, כבר אז הייתי שלו. רצתי לשירותים והורדתי את המים מתוך הניאגרה. חזרתי אל החלון, הכנסתי את היד לכוס שלי והסתכלתי איך שהוא מכניס ומוציא את מוט הברזל שלו בתוך צינור הביוב. הוא פתח את הסתימה ומהצינור פרץ קילוח מים אדיר. אני גמרתי. כשמשה הבריג את הצינור על מקומו הוא עלה הביתה, לקח את הארגז שלו והלך. אבל אני לא וויתרתי. דחפתי לתוך האסלה גליל נייר שלם ושוב הייתה סתימה. אתה שוב הזמנת את משה. הפעם המתנתי לו ערומה וישר כשנכנס זינקתי אליו. אחרי שמשה זיין אותי הוא סיפר לי שגם הוא דלוק עלי והציע לי לעבור אליו.

אני מתחתנת, אדוני היקר, עם משה האינסטלטור, הערב, באולם תצוגה של חברת חרסה. זאת העוסקת ביצור אסלות וכיורים. אם לא תגיע אני אבין.

נ.ב. במחשבה שניה אני לוקחת איתי את מברשת האסלה.

ארוך מדי

RIS • 16 בנוב׳ 2007

הרבה יותר מדי.
כמעט נשברה לי הלסת...

גמד יקר שלום,

JabberwockY​(שולט) • 16 בנוב׳ 2007

ברצוני להודות לך מקרב לב על שהכנת את האשה שלך אלי בכזו מסירות.
לא חשבתי מעולם שאמצא את האחת. מעולם לא היה לי כח לחנך וללמד אותן לראות את היופי שבקרמיקה, מעולם לא חשבתי שאפשר, והנה – הצלחת. היא אכן מנקה מעולה, האישה שלך, ויודעת להשאיר את הדברים מלוכלכים כשצריך ולדבר פולנית, שלא לדבר על סוגי הקשירות שהיא יודעת לקשור את עצמה בהן – חסכון אדיר בזמן בשבילי, ואני אדם עסוק; עבודתו של השרברב לעולם אינה נגמרת.

רציתי לספר לך על חוקן האקונומיקה שעשיתי לה אתמול, כשהיא דוחפת לתוכה את הקצה הלא-נכון של מברשת האסלה וידיה קשורות מאחורי גבי, אבל היא פוחדת שתעלב. לכן, ומתוך כבוד אליה ואליך, אשאר בשתיקתי ורק אומר, בקצרה-

תודה.

משה, מומחה לעבודות צנרת ואינסטלציה.

dragon fly • 16 בנוב׳ 2007

משה יש לי סתימה

אתה מוכן לעזור לי?

Josephin​(לא בעסק) • 16 בנוב׳ 2007

לא יכולתי להפסיק לצחוק ,זה בא בזמן הנכון , תודה על סיפור מעלף

Lady Izadora​(שולטת){השד} • 16 בנוב׳ 2007

אקונומיקה טעם החיים

צ'יטה​(שולט) • 16 בנוב׳ 2007

חחח
יפה לך
לגמרי
תודה

יש לי גם סתימה!

kael • 16 בנוב׳ 2007

באחד מזרבוביות הג'קוזי...


משה, כפרה עליך, בא לך לבוא לעזור לי, נשמה?

שיהיה במזל טוב .

קליבר​(שולט) • 16 בנוב׳ 2007

והנה עוד בית מוקם בישראל ....
שתזכה למצוות ולשבת בסוכת עורו של לוויתן בשולחן הצדיקים בגן עדן .
( תשתדל לעשות את זה עוד היום , טוב ? )

מעולה!

silence​(נשלטת) • 16 בנוב׳ 2007

המיתוס של אינסטלטור בסרט כחול קיבל משמעות שונה לגמרי