עולם ושמו שאול (סיפור בהמשכים)

עולם ושמו שאול (סיפור בהמשכים)

Mooooon • 3 בינו׳ 2008

חלק א'

ד"ר עמוס צעד במרץ אל חדר טיפול נמרץ, עם מלאי חיוכים והלצות חדשות באמתחתו. היה לו מצב רוח טוב במיוחד באותו בוקר, ללא סיבה מיוחדת. סתם עוד בוקר אחד שאתה קם ופתאום יש לך מצב רוח טוב, שיכול להמשך ככה עד שמי שהוא מהלקוחות במחלקתו יחליט להתפגר, או שאיזו שהיא אחות תעשה שטות שתעצבן אותו, או שהבוס יעשה שוב מהפכה במדיניות התורנויות. אבל שום דבר מאלו לא איים עליו באותו בוקר ולא הייתה לו כל כוונה לשקוע בעגמומיות האפורה של העניינים השוטפים. אחות מאיה הופיעה, אחרי היעדרות של כמה ימים, וזה היה חידוש מרענן. “ברוכה השבה, נגמרה השביתה בגנים ?”
"בית הדין הוציא לגננות צווים", אמרה. “צבים ?! איך חיה איטית כזאת יכולה לעקוף (לאכוף) סיום שביתה ??”. אחות מאיה גיחכה קלות לנוכח הפגנת "השנינות” הלשונית.

"אני רואה שיש לנו אורחת חדשה". האישה הצעירה משכה את תשומת ליבו, ממספר סיבות. קודם כל כי הייתה צעירה ויפה, סיבה מספקת כשלעצמה. פניה היו עדינות ובהירות, שערה השחור, ארוך וחלק. יופייה נפגם במראה הצינור של מכונת הנשמה. והיא נראתה בסדר. ללא פגיעות גוף, כוויות או סימני מחלה שבדרך כלל הביאו אנשים למחלקה האקסקלוסיבית שלו. הרופא ניגש לעיין בתיק שלה, שהתגלה כדל ביותר. הובא אתמול בערב, ישירות לטיפול נמרץ, ללא רוח חיים. לפי הרישום היא נצמא בביתה, ללא הכרה, ומתה מוות קליני בעת הפינוי באמבולנס. עברה החייאה, אך נשארה ללא הכרה ומונשמת. אבחון – מחסור בנתרן, כנראה מהרעלת מים. הרעלת מים ?? הרופא גילה עניין גובר, מיקוד עניינו עבר מהפציינטית לאירוע. הוא הכיר את הפטלוגיה של הרעלת מים, אבל מעולם לא נתקל קודם במקרה אמיתי. אדם צריך לשתות כמה ליטרים טובים תוך זמן קצר, כדי להגיע למצב הזה. אף אדם שפוי לא ישתה כל כך הרבה, ורוב הלא שפויים גם לא – הם פשוט לא יצליחו.

מיד עם הגעתה קבלה זריקת מי מלח, אבל הנזק הבלתי הפיך כבר נגרם. "היא מתה כבר אתמול" חשב. הוא הסתכל עליה שוב, פניה היפות גורמות לו עצב. "איזה בזבוז". הוא ניסה לדמיין אותה שותה שלושים כוסות ברצף. המראה לא נראה לו הגיוני. מה יכול היה להביא אותה לידי כך ? חדר טיפול נמרץ היה שקט כעת, היה לו זמן פנוי. הוא פנה למחשב וניסה לברר פרטים נוספים על התופעה במילון הרפואי. "היפרהדרציה - הרעלת מים, נגרמת משתייה מרובה תוך פרק זמן קצר. כניסת מים עודפים מדללת את רמת האלקטרוליט (נתרן) ופוגעת בתפקוד תאי. עלולה לגרום לעילפון, התקפת לב ומוות.”

“! Abyssus abyssum invocat”

אהה ?! הרופא ניתק את עיניו מהצג, תר אחר מקור הקול.

“Crudelius est quam mori semper timere morte”

לתדהמתו המילים בקעו מפיה של האישה. שפתיה נעו, עיניה פקוחות לרווחה.
האם התעוררה ? באיזו שפה דברה ? הוא צעד לעברה.

“ ! Mors ultima ratio. Pacta satan sunt servanda”

פיו של הרופא נפער. אחות מאיה בהתה בהלם גם היא. קפוא במקומו כמו בחלום, עבר לא מעט זמן עד שקלט שהצליל המרוחק ששמע היה צפצוף המוניטור שהתריעה על דום לב. מיומנות והתרגול באו לידי ביטוי מיד, הרופא נכנס למצב אוטומטי. “מאיה, 2000 יחידות אפינפרין, עכשיו!” הוא קירב את עגלת הדפיברילטור, הצמיד אלקטרודות, כוון ל-250 וולט. בום! גופתה קפצה. חמש לחיצות חזקות על החזה. בום! אין תגובה. מאיה הגישה את המזרק. 2000 יחידות אפינפרין לתוך שריר הלב. חמש לחיצות על החזה. אלקטרודות. בום! אין תגובה. בום! אין תגובה.
רופא כפה על עצמו, כמעט בכוח, להפסיק לפעול אוטומטית. היא הייתה מתה, ושום טיפול החייאה לא ישנה עובדה זו. מהמצב רוח הטוב של הבוקר נשאר רק בדל של זיכרון עמום.

ואני שואל

ראובן • 3 בינו׳ 2008

מדוע לחלל את שמו וזכרו של ספר מדע-בדיוני מעולה, על מזבח גחמותיך הפרא-רפואיות?!
מאידך גיסא, הכתיבה רהוטה, כך שאעקוב אחר ההתפתחויות ואקווה לטוב.

ראובן

Re: ואני שואל

Mooooon • 3 בינו׳ 2008

ראובן,

הייתה כאן דינמיקה קצת שונה. כשהתחלתי לכתוב את הסיפור, החלטתי על השם בלי קשר לשום ספר אחר. אחרי זמן מה נזכרתי שבילדות קראתי ספר באותו שם אבל אז כבר הייתי נעול על השם ולא רציתי לשנות. בכל אופן, אין בין ספר לסיפור שום קשר רעיוני.
אגב, אני תמיד חשבתי שאני היחיד שקראתי את ההספר ההוא. ספר מבריק אבל כתיבה מאוד בעייתית.

Re: ואני שואל

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 4 בינו׳ 2008

זהו הסיפור.
יתר על כן, אין בו אמת.


מה עם המשך הסיפור שלך?

Re: עולם ושמו שאול (סיפור בהמשכים)

נמשכת{משויכת} • 4 בינו׳ 2008

[quote="IO moon"]חלק א'

שמחה לראות שחזרת לכתוב מאוד נהנת ובהחלט מחכה להמשך

לשיר הנחמדה

Mooooon • 7 בינו׳ 2008

לשיר הנחמדה (כאילו דה ?)
מכל הלב - באמת תודה
במיוחד אחרי שלמדתי אתמול, בדרך קשה
שזהו ציטוט מהספר, ולא הכפשה.


יום רבעי או מה שהוא כזה.

חלק ב'

Mooooon • 8 בינו׳ 2008

פקד אשכנזי עיין בגופה וחילק את תשומת ליבו בין המחשבות שלו לבין קולו של הפתלוג המשטרתי, אשר הכתיב את הדוח לעצמו. “פיום קנה הנשימה, להחדרת צינור אוויר. נעשה בעת הטיפול בבית חולים. סמני לחץ על פרקי הידיים, כנראה מקשירה. נעשו לפני הגעה לבית חולים. רמת האלקטרולית באשפוז ...”
“חכה. למה החלטת שהקשירה הייתה לפני האשפוז ? אולי נקשרה במחלקה ?”
מאושפזים חסרי הכרה נקשרו לעתים כדי למנוע מהם תנועות בלתי נשלטות העלולות לפגוע בעצמם.
“רצועות קשירה של בית החולים לא משאירות סימנים. אלו סימני חבל או אזיקים. ולפי צבע העור, הם נעשו לפני יותר מיום. וחוץ מזה", הפתלוג חייך בזדוניות, “הסימנים מוזכרים כבר בטפסי הקליטה של חדר מיון.” פתולוג חייך שוב, מרוצה מההזדמנות להקניט. “לא קראת את דוחות האשפוז, אה ?” - הוא לא אמר זאת, אבל המסר היה ברור.

אשכנזי קרא את הדוחות, למרות שלא היה זקוק לכך. המצב היה ברור לו מההתחלה, את הספקות לגבי מועד הקשירה העלה רק למען הפרוטוקול, כדי שלא יחשב לאחד שקופץ למסקנות מראש. “מטומטם, אתה באמת חושב שהייתי מפספס את זה ?” חשב.
הבחורה הייתה אתמול בסשן בדס"מ, ומי שהוא קשר אותה הכריח לשתות מים. אולי רצה לראות אותה משתינה. גם אשכנזי עצמו לא טמן את ידיו בצלחת, והוא לא היה היחיד במחלקה. “ליגה למקומות עבודה" הוא קרא לזה, ולא בכדי הועברה החקירה אליו. באופן לא רשמי הוא היה אמון על רוב החקירות הנוגעות בסטיות מין. הפתולוג לא ידע זאת. הפתלוג גם לא הבחין בשריטות זעירות על החניכיים.
“קח דגימת עור ושומן מהשער שלה ותריץ התאמת דנ"א. אני רוצה לדעת מי משך לה בשער אתמול בערב, בזמן שדחף לה בקבוק מים לפה".

לאחר בחינת הגופה הוא ניגש לדבר עם הרופא בטיפול נמרץ. הרופא נראה מוטרד ביותר. אשכנזי שמע את הסיפור המוזר על משפטים שנאמרו לפני המוות.
“האם הבנת מה שהוא מדבריה ?”, שאל.
“לא" אמר הרופא, “היא דברה שפה זרה"
“יש לך מושג איזו ?”
“נשמע כמו יוונית.” הרופא נראה מתלבט. “או לטינית" אמר בנימה מסויגת. “יש ברפואה הרבה מושגים בלטינית, הביטויים נשמעו דומים.”
לטינית ? לאשכנזי זה נשמע הזוי.
הרופא פתח וסגר את הפה, מנהל מאבק עם עצמו אם להגיד דבר מה.
“מה מטריד אותך ?"
“תשמע, היא הייתה מחוברת למכונת הנשמה, היה לה צינור אוויר בגרון"
“למה זה מטריד אותך ?”
“אי אפשר לדבר במצב הזה. צינור אוויר חוסם את מיתרי הקול. אין כל אפשרות לדבר !”
“אבל היא בכל זאת דיברה. אולי צינור האוויר לא כל כך לחץ"
“אתה לא מבין !”, הרופא המובעת צעק כעת, “אין כל אפשרות לדבר !”

אחרי זמן מה עזב אשכנזי את בית החולים, נושא עמו רגשות מעורבים לגבי הרופא המובעת. הוא היה מצפה שאדם רציונלי ישלוט ברגשות שלו גם אם פגש תופעה לא מוסברת. במקצועו, פגש אשכנזי תופעות משונות ומסתוריות יותר מכל אדם אחר, ולמד שמאחרי כל תופעה לא מוסברת בדרך כלל מסתתר סוד, וברוב המקרים – גם עבירה.

הוא השיג צו חיפוש וניגש לדירתה של המנוחה, יודע בדיוק מה לחפש. מחשב עדיין פעל, חיפוש קצר בהיסטוריה והוא היה באתר בדס"מ עם הניק שלה. ומיד מצא תכתובת עם "אמן המגע", כולל מועד פגישה של אתמול בערב. לפי תכתובת נראה שנפגשה עמו כבר בעבר.

צו נוסף, למפעיל האתר, ולמחרת היו לו פרטי IP (כתובת אינטרנט) של ה- “אמן". ועוד צו, למפעיל השירות, וכתובת IP הפכה לשם, מספר תעודת הזהות וכתובת מגורים. בדיקה בארכיון הממוחשב הביאה פריצת דרך מיידית – נגד המניאק התנהלה בעבר חקירה בחשד להריגה בנסיבות דומות! זה היה לפני שאשכנזי הצטרף למחלקה. אז לא נמצאו ראיות מספקות להגשת כתב האישום. “הפעם אמצא, מבטיח לך", חשב אשכנזי. “אסגור אליך לאט לאט, בלי רעש וצלצולים".

אשכנזי דאג להוציא לחשוד צו עיכוב יציאה מהארץ. אחר כך בדק את אקדחו, בו לא השתמש זמן רב. להרוג מי שהוא במהלך אקט מיני יכול אולי להתפרש כרשלנות פושעת. בפעם ראשונה. אבל בפעם השנייה זה כבר סיפור אחר. ללא ספק, היה לו עסק עם פסיכופט. אשכנזי גלש עוד קצת באתר הבדס"מ והסיק שהחשוד שלו אינו מגלה כל מתח – הוא המשיך לתקשר גם בימים אחרונים, כאילו לא קרה דבר. אשכנזי תכנן לבקר אותו כבר למחרת בבוקר.

חלק ג'

Mooooon • 13 בינו׳ 2008

אבל בבוקר היו לו עיסוקים אחרים. אחותה של המנוחה הגיעה מקנדה, היה צורך לשוחח עמה, ולו רק בשביל הנימוס. אשכנזי הופתע מהדמיון במראה – אותו שער, תווי פנים, מבנה הגוף. היא הייתה מבוגרת בשנתיים. מהאחות לא למד הרבה. היא הייתה יותר מיושבת בדעתה ומסלול חיים שלה פנה לכוונים אחרים. היא התחתנה, ילדה, והיגרה בעקבות בעלה. שקועות בעניינן, האחיות היו רק בקשר מזדמן. כעת התייסרה על כך.

אחרי צוהריים התקשר אשכנזי אל החשוד ותיאם איתו פגישה לאותו ערב. הוא לא זימן אותו אל תחנת משטרה, כי באותו שלב לא רצה להכניס אותו ללחץ ומגננה. את זה עוד יוכל לעשות בהמשך, ובגדול. כמו כן רצה לראות את תכולת דירתו.
בשבע בערב עלה אשכנזי במעלית לקומה 11 ודפק על דלת הדירה עליה התנוסס שלט קטן מפליז בו נכתב "ד"ר משה גולומב, אורתודנט". את הדלת פתח גבר בשנות הארבעים, מקריח, בעל מבנה גוף אתלטי ושמור היטב. הגבר חייך חיוך רגוע ומנומס. אשכנזי נכנס, סורק את הדירה במבטו. הוא היה בחדר קבלה של קליניקה פרטית.

“מר גולומב ?", שאל.
“זה אני. אני מניח שהגעת בעניינה על נטע"
“כן. אני חוקר את נסיבות מותה של נטע ירושלמי, ויש לי מספר שאלות אליך"
החשוד הביט בו, הבעת פניו רגועה וידידותית.
“האם נפגשת איתה ביום ראשון השבוע ?”
“כן"
“תועיל לספר לי על אותו מפגש"
“אנחנו משחקים, או ליתר דיוק – שחקנו, משחקי מין. אני קושר אותה, מצליף בה, ועוד כל מני דברים. הכל כמובן במידה סבירה ובהסכמה.”
“באופן ספציפי יותר, מה עשיתם ביום ראשון"
“היא הגיעה אלי בערב, קשרתי אותה אך לא התקדמנו הרבה. היא לא הרגישה טוב, מספר פעמים התלוננה על צמא. בסוף נסע הביתה.”
“כיצד נודע לך שמתה ?”
“למחרת התקשרתי אליה ולא הייתה תשובה. ניגשתי לדירתה ודברתי עם השכנה. היא ספרה לי שפונתה באמבולנס. אז התקשרתי לבה"ח.”
“יש לך מושג ממה מתה ?”
“לא, בבה"ח לא היו מוכנים למסור לי פרטים"
“היא מתה מהרעלת מים" אמר אשכנזי והתרכז בקריאת תווי פניו של החשוד, אך ללא הועיל.
“הרעלת מים ? אתה מתכוון ששתתה מים מורעלים ? אני נתתי לה מים מינרלים מבקבוק כאשר בקשה.” הפנים הביעו הפתעה מודאגת.
“היא שתתה יותר מדי מים. רגילים, לא מורעלים", אשכנזי חש תסכול גובר. “כמה מים שתתה אצלך ?”
“אולי ליטר, לא עקבתי במדויק. בקשה לשתות מספר פעמים, כשידייה קשורות. הבאתי לה בקבוק לפה. אולי שתתה עוד בבית, אחר כך".
“באילו אביזרים ואמצעי עזר אתה משתמש ?”
“אוממ. יש לי אזיקים ושוט ושרשראות. כמה דילדוים, משחות. יש לי אפילו שוקר חשמלי"
“שוקר חשמלי ?”
“נותן מכות חשמל קצרות , יוצר הרגשה דומה להצלפה. לא מסוכן"
“לא חוקי בארץ"
“לא ידעתי. חוקי בארה"ב, שם קניתי אותו.”
“השתמשת בו לאחרונה ?”
“כן, לפני מספר ימים.”
“על נטע ?”
“כן. אבל היא לא נפגעה ממנו"
השיחה נמשכה ואשכנזי ידע שהוא מפסיד. הוא התמודד עם שקרן מעולה שאסטרטגיה שלו הייתה מושלמת. הוא חשף לאשכנזי את כל הפרטים שידע כי ישיג ממילא, ולא שום פרט נוסף. ולמה שהסתיר לא הייתה גישה. אשכנזי היה מסוגל למפות בדיוק רב את העובדות והשקרים ששמעה, אך לא הייתה לו כל דרך להוכיח.
הוא ידע שאשכנזי ימצא את השוקר כשיערוך חיפוש, וגם סביר להניח שיוכל להוכיח שהשתמש בו לאחרונה. לכן לא תרח להסתיר פרט זה.
אשכנזי הגיע למבוי סתום. אין טעם לטחון מים, הוא זקוק לגישה אחרת. הוא ימצא דרך. הוא הודעה בנימוס ויצאה מהבית.

הוא נהג באיטיות, ראשו גדוש במחשבות קשות. לפני שחזר למשרד, גמלה בלבו החלטה. הוא ישקיע עוד מאמץ לאתר ראיות שיוכלו להפליל את המניאק. אבל, אם לא יצליח, זה לא יהיה סוף הדרך. הוא ידאג שימצאו ראיות. גם אם יצטרך ליצור אותם בעצמו.
כי היה פרט אחד שהמניאק לא הצליח להסתיר. כי הוא היה שקרן של מילים, לא של רגשות. לכן הוא כלל לא תרח להסתיר, שהמוות של האישה איתה היה בקשר לא מזיז לו, ולו במעט. וזה, מבחינתו של אשכנזי, היה סימן היכר מובהק לכך שיש לו עסק עם פסיכופט.
אשכנזי נתן לדמיונו המעשי להתגלגל הלה, וכבר ראה בעיני רוחו אילו ראיות ישתיל ואיפה.

אך מהלך בדברים עמד לקבל תפנית שאפילו שוטר מוכשר כמו אשכנזי לא יכול היה לחזות. שבוע מאוחר יותר, הצורך בראיות כבר לא רלוונטי.

the_drow​(שולט) • 15 בינו׳ 2008

בהחלט אהבתי...

בכוח המוח-אשה • 15 בינו׳ 2008

עוד.