Stranger-It
|
לפני 16 שנים •
12 במרץ 2008
המזקירה (2).
כל ההמשכים יפורסמו כאן.
** הפרק הראשון : http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=131156&blog_id=17923 היא הולכת למכונת הצילום, מצלמת את העמודים הראשונים בשלמותם בדיוק כמו שביקש, ואז לקראת העמוד העשירי היא מתחילה לחשוב עם עצמה איך תבצע את זה, האם להיות יותר מדי שקופה או לעשות את זה בצורה מרומזת? ובכלל, איך הוא יגיב, מה אם כל החודש האחרון הכל היה סתם תוצר של הדמיון המפותח שלה, מה אם הוא בכלל לא בעניין, מה אם היא בכלל אוויר בשבילו ואין לו כל עניין בה או במחשבות המשונות שלה? רעד של חוסר בטחון עובר בה והיא מחליטה להתנער מזה, היא הולכת על זה ולא אכפת לה מה תהיה התוצאה, היא רוצה להציב את עצמה בפני המבחן הזה, בפני ההתמודדות. החל מהעמוד העשירי היא מתחילה באופן שיטתי לפספס את האותיות שמונחות להן בשולי הדף, בהתחלה היא מבצעת את זה באופן לא מורגש אבל היא יודעת שהוא ישים לב, הוא יבדוק כל דף ויעקוב אחרי המהלכים שלה, לקראת סוף הצילומים כבר כמה מילים שלמות התפספסו להן ומן חיוך מלא זימה מתיישב לו על שפתיה. היא חוזרת אליו כשליבה הולם בה, צעדיה מדודים ואיטיים והיא מרגישה כאילו הדלת הולכת ומתרחקת והמסדרון הופך לצר יותר ויותר.. רגע האמת הגיע היא לוחשת לעצמה. הוא עובר על העמודים הראשונים, מרוצה מהדיוק שלה. ואז מגיע לעמוד העשירי, מישיר אליה מבט וממשיך לבדוק את שאר העמודים, נוכח לגלות שהטעות מסלימה וחוזרת שוב ושוב. הוא לוקח לעצמו כמה רגעים, עוצר את העולם ומשתיק הכל, נותן למחשבות שלו חופש .. הוא כבר יודע על פי החודש האחרון שעומדת מולו אישה אינטלגנטית שלא עושה טעויות כאלה בצורה כה בוטה, הוא כבר מכיר את דפוס הטעויות השטותיות שלה, הרי הוא כבר נתקל באחת כזו לפחות פעם ביום, בדרך כלל הוא מוותר ומבליג על אותן טעויות כי הוא עדיין בוחן אותה, עדיין לא יודע לאן היא מכוונת אבל הטעות הזו יש בה משהו שונה.. היא כאילו זועקת לו שיתייחס אליה בין כל עמוד עם כל טעות נוספת. הוא מחליט לשים הכל על השולחן.. עכשיו או לעולם לא. "סגרי את הדלת מיד" הוא אומר לה בטון תקיף וקצת יותר רציני מהרגיל. היא מקשיבה לו .. היא לא מאמינה שזה קורה, אבל מרגישה שהרגע הגיע, עכשיו היא תדע האם כל התחושות של החודש האחרון אמיתיות או סתם המצאה שהזתה במוחה. סוגרת את הדלת מאחוריה ומתקרבת לכסא כדי לשבת.. "אל תשבי , התקרבי אליי". היא מתקרבת לאט, כל צעד מחושב ומלא חששות, אין לה מושג למה הכניסה את עצמה. "יש סיבה שאת עושה את הטעויות השטותיות האלו"? "לא, זה באמת נעשה בתמימות".. העיניים שלה מסגירות אותה, יש בהן חיוך זנותי שובב.. הוא כבר למד להריח את זה.. את הגוף הרעב שלה. "לא נראה לי שיש תמימות בשום דבר ממעשייך מהרגע הראשון שנכנסת למשרד הזה".. הוא לא חושש להסתכל לתוכה, הוא יודע שהיא לא רגילה שמתמודדים איתה והוא לגמרי שם.. לא נרתע לרגע. "אני כבר יודע להבחין בין טעויות אמיתיות שמתרחשות כאן לבין הטעויות השטותיות שאת עושה מידי יום.. מה את מנסה לומר לי בכל נסיון כזה שלך?" היא נשברת, בוחרת בכך במודע. "לא רוצה להסתיר יותר, אתה מתהלך כאן כל יום עם המראה הקשוח והמרוחק שלך, אני יודעת שאתה בוחן אותי, אני יודעת איך אתה מסתכל עליי, אני מרגישה את זה, אז לקחתי כמה צעדים מאוד מחושבים כדי שתבין, בתקווה שתרגיש כמוני, בתקווה שאני לא הוזה את כל המילים האלו שלא נאמרות בקול בינינו. אני רוצה שתספר לי, תגלה לי האם אני טועה או צודקת". זהו, עכשיו הכל מונח על השולחן מבחינתה, היא לא יודעת איך בכלל הגיעה למקום הזה שבו היא ככה חושפת את עצמה בפני אדם שזר לה, למרות החודש שעבר. היא לא יודעת מי הוא, אם מחכה לו אישה בבית, מה תחומי העניין שלו ואם כל המחשבות האפלות שרצות בתוכה בכלל מתקיימות בעולמו. הוא מביט בה כשהיא מדברת, מנסה לראות את הכנות בעיניה החומות, הוא מחליט להקשיב לאינטואיציות המפותחות שלה ולהקשיב לה עד שתסיים את דבריה. בשלב מסוים מילותיה נעלמות והוא רק מריח אותה, כמו חיה שמתכננת לטרוף. הוא מסתכל על השפתיים שלה בזמן שהיא מדברת, מרגיש את הנשימות שלה משתחררות לאוויר החדר.. חום נעים עוטף אותו. הוא מעריך את הכנות שלה, את התעוזה של כל התקופה האחרונה, מהרגע שנכנסה למשרד בעצם.. משהו שם ניצת והיא לא התייאשה. "את בטוחה שאת מבינה למה את נכנסת?" הוא שואל אותה בשיא הרצינות, אין לו כוח לסצינות מיותרות של נשים חלשות ופגיעות. "כן, אני מבינה".. תשובה קצרה ועניינית, אבל מכילה בתוכה הכל, מכילה בתוכה אותה, את כולה. המשך יבוא... |
|
|
| האוהב |
לפני 16 שנים •
12 במרץ 2008
יש לך את זה.
גם את כשרון הכתיבה וגם את התפיסה הדקה והחדה של הבדס"מ האיכותי (בעיניי כמובן ) . ד"ש. |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
13 במרץ 2008
עונג צרוף
כתיבתך היא פשוט עונג צרוף.
מצפה להמשך. |
|
|
קוסמי(אחר)
|
לפני 16 שנים •
13 במרץ 2008
את מדהימה
|
|
|
|
Stranger-It
|
לפני 16 שנים •
13 במרץ 2008
המזקירה (3).
"אם כך לכי שם לפינת החדר, התפשטי לגמרי, עמדי על ברכייך עם פנייך מופנים לקיר ותסתמי את הפה שלך עד שאומר לך לפתוח אותו שוב. זה ברור לך?"
"ברור".. היא אומרת וכבר חושבת איך היא הולכת לעשות זאת, אף פעם לא הרגישה הכי בנוח עם גופה העירום והחשוף, במיוחד לא בנסיבות כאלו מול אדם זר לחלוטין. אבל היא הכניסה את עצמה לזה אז הגיע הזמן שתתמודד עם התוצאות. היא מתרחקת ממנו לעבר אותה פינה, פותחת את כפתורי המכנס ולאט לאט מסירה אותו מעליה, אחריו את החולצה, ולבסוף את הסט התואם של התחתונים והחזיה האדומים. היא עסוקה מדי בהתמודדות הקטנה הזו עד כדי כך שהיא לא מרגישה את עיניו כמעט נוגסות בבשרה, מה גם שגבה מופנה אליו. היא יורדת על ברכיה בצורה מוקפדת ומסודרת ומתבוננת בקיר, מתחילה לבדוק כל סנטימטר לבן של הקיר שמולה, היא מרגישה איך דקות ארוכות עוברות להן, אולי כבר שעה והברכיים שלה כבר כמעט לא עומדות בזה.. חושבת על הסימנים שיהיו לה וכמה קשה יהיה לה לעמוד וללכת אחר כך ואז מנערת את זה ממנה . "תפסיקי להתלונן פולניה".. היא מחייכת לעצמה. הוא מביט בה, מליון מחשבות רצות בראשו.. לרגע הוא תוהה אם זה בכלל הדבר הנכון לעשות, מה יהיה אם היא לא תאהב את מה שתכנן עבורה בראשו או תתחרט על כך ותלך לספר לכל הצוות שעובד איתו.. הוא נזכר באותו רגע שהביט בה, הרגע שבו החליט להקשיב לאינטואיציות שלו.. לעיתים נדירות הן מצליחות לאכזב אותו. "הסתובבי אליי והשארי כמו שאת, על הברכיים". היא מסתובבת באיטיות, מרגישה את הכאב בברכיים אבל מנסה בכל כוחה להתעלם ולרצות אותו.. משום מה היא רוצה שיראה אותה ככה .. חשופה. "הושיטי את ידייך לצדדים, תני לי לראות את הזונה שמתחבאת בתוך העיניים שלך, היי גאה בה" היא פורשת ידיה לצדי גופה, השדיים הבהירים והרכים נחשפים בפניו, הפטמות הורודות בהירות האלו עושות לו חשק לקום ולטרוף אבל הוא מתאפק, כל כך מתאפק. "פשקי מעט את הרגליים". היא קשובה לו, מילותיו הופכות למן סוג של מזון והיא רוצה רק עוד, רעבה לעוד. מפשקת את רגליה לאט עד שהוא רואה את הכוס המגולח למשעי שלה.. נקי לחלוטין.. בהיר, זמין ומזמין. "עכשיו השתחווי קדימה עם כל פלג גופך העליון ותני לשערך להתפזר על הרצפה". היא לא כל כך מבינה את מהות הבקשה אבל מצד שני היא גם לא כל כך מבינה איך בכלל הגיעה לרצון הזה שלה אז היא מניחה להכל .. מתמסרת לרגע .. ולו. שם על הרצפה משהו משתחרר, הנשימות שלה נרגעות ועדיין כל גופה דרוך וערני, מצפה. היא נותנת מנוחה למחשבות, לרצונות, לכל התקופה האחרונה שבה חיכתה לרגע הזה.. כרגע היא כלום, כרגע היא מה שיבחר לעשות ממנה. "הרימי את ראשך כלבה". היא מוצאת את רגליו צמודות לפניה, היא לא הרגישה אותו צועד לעברה מפני שטרח להוריד את הנעליים.. "תראי לי מה את שווה, תראי לי שאת מתנצלת על כל הטעויות האינפנטיליות שעשית כאן במשך כל התקופה האחרונה כדי לזכות בתשומת ליבי." מבלי לחשוב היא מניחה את ראשה על רגליו כאילו היו כרית אנושית וחמה, מתלטפת עליהן ומנשקת אותן, מחזיקה אותן בידיה כאילו היו פיסת האוויר היחידה שנותרה עלי אדמות, נושמת אותו לתוכה. היא מרימה את ראשה אליו מלמטה , מחפשת את עיניו והוא שם מביט בה, לא מאכזב אותה .. "אני מתנצלת, לא התכוונתי להיות זונה טיפשה, רק רציתי שתתייחס אליי". "תראי לי למה את מתכוונת כשאת מבקשת סליחה, אני לא מחפש מילים ריקות מתוכן, הראי לי מעשים שיגבו". היא מטפסת אל מרכז גופו, מריחה את המכנס שלו, מתלטפת עם פניה וידיה על כל חלק בו עד שמגיעה לחגורה. תוך כדי מבט מתמיד בתוך עיניו היא משחררת את החגורה באיטיות, שולחת אותה הרחק מהם.. פותחת את כפתורי המכנס שלו ומורידה אותו מעליו, הוא לא עוזר לה, רק מתפנק בידיים שלה. אחרי שהמכנס כבר לא עליו היא מצמידה את פניה לתחתון שלו, מריחה אותו, נושמת אותו, מתבוננת בו מבלי שישים לב, עכשיו היא גם רואה כמה היא משפיעה עליו. כמה הוא רעב אליה בדיוק כמוה, כמה היא הצליחה במשחק ששיחקה והיא שמחה, מחייכת לעצמה חיוך גאה. בדיוק באותו רגע הוא תופס אותה בשערה חזק ומרחיק אותה בבת אחת. "אל תחייכי לעצמך זונה טיפשה, כל אחת יכולה לעשות בדיוק מה שאת עושה כרגע, זה אני שבוחר להתגרות ממך או לא אז כדאי שתתחילי להעריך, את נמצאת במשבצת הזו כי בקשת וכי אני רוצה להעניק לך, אל תזלזלי כי את תפסידי". היא משפילה מבט והוא לא נותן לה, מושך בשערה חזק יותר .. "אני מתנצלת" היא משרבבת מבין שפתיה, "אני סתם זונה יהירה וטיפשה, אני מודה לך שבכלל הסתכלת עליי". הוא לא מקשיב לה, לוקח אותה בשערה ומושך אותה לעבר הכסא שלו. היא לא צורחת מכאב אבל היא מרגישה את הדמעות זולגות לאט.. מלטפות בחום את הלחיים שלה. הוא מתיישב ואומר לה לחזור למקום שהייתה בו. היא שוב מתלטפת ברכות על התחתון שלו, מוצאת מן נחמה לא מוסברת בדיוק במקום הזה.. "סליחה, סליחה, בבקשה תסלח לי, לא התכוונתי, סליחה".. הוא שומע לחישות בוקעות ממנה והוא מחזיק את ראשה, מביט בתוך עיניה ורואה בהן משהו שלא היה שם עד עכשיו, רכות, עדנה, שמץ עצבות. הוא מעביר את גב כף ידו על לחיה בליטוף ארוך ונעים והיא בלי לחשוב מנשקת ברכות את היד שלו, כאילו היה המלך שלה באותם רגעים ולה נותר רק לסגוד ולהעריץ. מבקשת רשות בעיניה להפשיט אותו והוא מאשר.. היא מורידה אותם ממנו לאט ובעדינות .. מלטפת אותו עם כל נגיעה. מסתכלת על הזין היפה שלו ומסתכלת עליו.. הם חולקים חיוך בפעם הראשונה. היא מנשקת את הירכיים הפנימיות שלו ומתחילה ללקק לאט את הזין העומד שלו .. מרגישה אותו נמתח עוד על לשונה החמה והעוטפת. הוא מלטף את שערה.. נהנה לדעת שהמחשבה שחלפה במוחו במקלחת של הבוקר שנראה כה רחוק ממנו כרגע... מתגשמת לה. המשך יבוא... |
|
|
|
Stranger-It
|
לפני 16 שנים •
15 במרץ 2008
המזקירה (4).
היא מתחילה למצוץ לו.. באיטיות.. עוברת על כל סנטימטר בעדינות וברכות.. טועמת אותו ושואבת אותו לתוך גרונה.. הוא נותן לה את חופש הביצוע.
מלקקת את הביצים שלו ומלטפת את הבטן שלו, את הירכיים שלו.. היא שם לחלוטין.. מסורה לרגע. בשלב מסוים האחיזה בשיערה מתחזקת והוא שולט בה, מחליק אותה על איברו בקצב שהוא מכתיב. כל פעם עמוק יותר.. נותן לה להכיר אותו הכי מקרוב שאפשר.. כמעט בתוך גופה.. בתוך הגרון שלה. הקצב הופך מהיר וולגארי.. היא נחנקת פעם אחר פעם ולא אכפת לו .. הוא נהנה לראות את ההתמודדות בעיניה והיא כבר איבדה את היכולת למחות .. מכאן אין דרך חזרה .. היא לא רוצה בה. הוא מנתק אותה מהזין שלו .. כולו רטוב ואדום .. מושך בשיערה שוב.. מניח אותה על שולחן העבודה שלו כמו שרצה מהרגע הראשון שראה אותה.. פניה קבורים בתוך ערימת הדפים, לא בא לו לראות אותה עכשיו, הוא רוצה רק להשתמש בה, שתהיה כלי הקיבול שלו. הוא מפשק את רגליה ומעביר שתי אצבעות על הכוס הכל כך כל כך רטוב שלה .. רק עכשיו הוא מרגיש ורואה כמה היא רעבה הכלבה המיוחמת הזה שעומדת מולו.. נתונה לחסדיו. הוא אפילו לא משחק איתה, מחדיר אליה שתי אצבעות בבת אחת עמוק פנימה מרטיב אותה היטב .. נכנס ויוצא כמה פעמים .. לא משאיר לה מקום להנות מזה ומוציא אותן .. מעביר על חור התחת שלה .. הוא רוצה אותו לפני הכל .. הוא רוצה שתצרח מהדפיקות שלו. והיא שכבר צופה את מה שעומד להתרחש מתחילה להתכווץ מבלי לרצות בכך. הוא סוטר לה על ישבנה שוב ושוב ושוב .. "אל תחשבי זונה, אל תתקיימי, תהיי רק חור, זה כל מה שאת". היא לוקחת נשימה עמוקה ומשחררת .. נעלמת. הוא דוחף לה אצבע רטובה לתחת לאט עד הסוף .. מסובב אותה מעט ומרחיב אותה.. מוציא אותה עד הסוף ושוב מכניס לתוך הכוס שלה .. שוב מרטיב והפעם קצת משחק .. נותן לה להנות מהכיף הזה לפני שהכאב המענג יגיע. מוציא מהכוס ומכניס שוב לתחת בתנועה חדה יותר, עמוקה יותר. היא נאנחת לתוך הניירת.. הוא נהנה ממנה .. מחייך לעצמו ודופק אותה עם האצבע .. נכנס ויוצא. שניהם כבר הפסיקו לחשוב על המקום שהם נמצאים בו.. בין אם רגשית או פיזית.. כרגע הם במחול מטורף של תשוקה וכוח.. הוא הלוקח והיא הנלקחת.. הכל מרצון.. הכל בהבנה. בשלב מסוים הוא דוחף עוד אצבע, היא משחררת ונותנת לו .. הוא מזיין אותה מהר .. טוחן את הבפנים שלה באצבעותיו ומתענג עליה .. הוא מחליט שהספיקו לו המשחקים והוא רוצה את הכל בתוכה , את כולו. הוא מצמיד את ראשה לשולחן חזק יותר, הוא לא רוצה לשמוע אותה עכשיו, הוא רוצה רק להשתמש בה, לזיין אותה, לפרוק לתוכה.. לתת מזור לכל הטיזריות שהיא הפעילה עליו בתקופה שעבדו ביחד. הוא מפשק אותה חזק יותר.. פוקד עליה להחזיק את הישבנים שלה בפישוק רחב והיא מצייתת.. הוא מתקרב עם הזין הקשה שלו וממשש את הפתח עם הכיפה .. חודר לאט ובתקיפות לתוכה .. אין לה מקום להאנח או להביע את רצונה או כאבה .. היא רק כלי עכשיו .. היא כלום. והיא שלו .. לאותם רגעים ארוכים היא כל כך שלו .. מכורה למגע הבא, לחדירה, לידיים שלו. היא מרגישה אותו בתוך החור הצר שלה .. מרגישה איך היא נמתחת מבפנים, כמעט נקרעת אבל למרות כל הכאב והרצון להתנתק מזה היא רוצה עוד .. סקרנית לדעת כמה יכאב, כמה הוא יכול לפתוח אותה .. הוא שולח יד מרגיעה לכוס שלה, מלטף אותה ומשחק עם הדגדגן שלה וחודר עמוק יותר. עכשיו הוא כבר מזיין אותה, נכנס ויוצא, בכל פעם חזק יותר ועמוק יותר .. האצבעות שלו בתוך הכוס שלה, מרגישות את הזין מבעד למחיצה שמפרידה בין החורים שלה. הוא אומר לה שוב ושוב שהיא זונה טובה, כלבה מזדיינת אמיתית.. והיא בתוך כל הטירוף הזה מחייכת לעצמה .. היא מספקת אותו וזה שווה הכל בשבילה .. היא מרגישה את המערבולות בבטן, היא רוצה לגמור והיא לא יכולה לבקש ממנו היא לא יכולה לאותת לו, היא יכולה רק לקוות שירגיש את הרעידות המטורפות שלה וייתן לה להתפרק בתוך זרועותיו, ככה כשהוא בתוכה, עמוק בתוך גופה .. שולט בחורים שלה .. במי שהיא באותם רגעים. "אני יודע שאת רוצה לגמור, לא נראה לי שאת זכאית לזה אחרי מה שעשית עד כה.. נראה לי שהיום את רק קיימת בשבילי .. היום רק אני אגמור ואת תכילי הכל, זו תהיה הסליחה המושלמת.. " היא שותקת כי אין לה ברירה אחרת .. היא בחרה בזה והיא תלך עם זה עד הסוף .. מתסכל כמה שיהיה. הוא מזיין אותה אפילו חזק יותר ממקודם עכשיו, נכנס ויוצא, נאנח ומתנשף.. הוא לא רגיל להשתחרר ככה אבל איתה הוא רוצה .. הוא יודע שהיא הזונה החד פעמית שלו ואחרי המקרה הזה היא כבר לא תגיע למשרדו יותר, היא כבר לא תהיה חלק מסדר היום שלו, מענגת ככל שתהיה .. לא יהיו יותר טעויות אינפנטיליות, לא יהיו יותר הליכות מפתות כשהיא מביאה לו את התה שלו, הוא לא יחזיק בה כאן.. ככה הוא בחיים לא יוכל לעבוד.. היא הסחת הדעת המושלמת בשבילו, ולכן הוא מחליט עם עצמו שהיא תזכה להכיל אותו , היא תזכה בזרע שלו עמוק בתוך כל המערכות שלה .. בנעיצה חדה בתוכה הוא משחרר הכל.. יורה לגופה מטחים של תשוקה והנאה. שניהם נשארים ככה על השולחן והוא נשכב על הגב שלה עם הזין שלו עדיין בתוכה .. הוא עוטף אותה והיא רועדת .. המשך יבוא.... |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
15 במרץ 2008
את מצליחה להעביר מנעד של תחושות באופן כה חד, כה צלול..
הכל כה חי ונוגע. תודה לך. מצפה להמשך. |
|
|
|
Stranger-It
|
לפני 16 שנים •
17 במרץ 2008
המזקירה (5) - הסיום.
שניהם נשאבים לתוך בועה של נינוחות ורפיון, חיוך רגוע ושלו מרוח על שפתותיהם.
הם לא חושבים לרגע על הסיטואציה, המקום, איך בכלל הגיעו לכאן או למה, פשוט מתמסרים לתשוקות הגוף ולצרכיו, נושמים עמוק ומכילים אחד את השניה כשמסביב הכל עצר, הזמן, העולם, היקום. אחרי כמה דקות שנראות עבורם כמו נצח הוא מרים את עצמו מעליה ומתנתק מהחיבוק שעטף אותה, מתיישב על הכסא ומתבונן בה חלשה וקטנה, בובה עייפה ששיחקו בה כל היום וכל מה שנותר לה עכשיו הוא לספוג הכל ולנוח. הוא מלטף את שערה, מראה לה את הצד הרך שלו, את ההבנה בעיניו, שובר את הדיסטנס שעטף אותם עד כה. היא חוזרת לעצמה, המחשבות מחלחלות פנימה והיא מעכלת מה שקרה כאן וכמה טוב זה היה.. המילה הראשונה שהיא מסוגלת להוציא מפיה היא "תודה". היא קמה לאיטה, מתכופפת אליו ומנשקת את ידו במן מחווה טבעית וראויה, הוא מישיר מבט לתוך עיניה ומחייך. עכשיו הם כבר שוב בתוך המציאות, העולם חזר לפעול והשעון שוב מתקתק לו ברקע, במוחם עוברת אותה המחשבה, אלו הן דקות אחרונות של עונג. היא לא תגיע למשרד הזה שוב, זה לא מקצועי וזו לא היא, מעולם לא הייתה כזו, היא בחרה להיות שם ברגעים האלה במודע ומרצון אבל המחיר הוא לא לראות אותו שוב.. הם נועדו לרגע הזה ולרגע הזה בלבד. הוא מביט בה ומודה לה ללא מילים, יודע בליבו שלא יהנה עוד מהחורים שלה, מההתמסרות הענוגה שלה והוא שלם עם התחושה הזו, אין שם אכזבה או קושי. היא מתקרבת אליו, נושקת לשפתיו ברכות שלא ידעה שקיימת בה, הוא מאפשר לה, נותן לה גישה חד פעמית למרחב הכי אישי וחשוף שלו. היא פוסעת לאותה נקודת התחלה שם ליד פינת הקיר שלידה התפשטה כשציווה עליה ומרימה את בגדיה, מתלבשת באיטיות ומסדרת את עצמה לכדי מראה שיהיה כמה שיותר דומה לעצמה מלפני שהכל התחיל. הוא נשאר על הכסא, מתבונן בה במבט מסופק ומרוצה. היא פוסעת לעבר הדלת, בלי מילים, מביטה בו בשניה שהיא פותחת את הדלת ובוהה בו, מנסה לשמר את עיניו בזכרונה, את המבט, את הריח של החדר, את החורים שלה שעוד פועמים מהעוצמה שגופה חווה לפני זמן קצר. באיטיות היא נעלמת מאחורי הדלת בזמן שהוא ממשיך להביט ללא תזוזה. הוא קם מהכסא ומתלבש, חוזר למציאות המוכרת לו, החיוך מתעקש להשאר על פניו והוא לא מנסה למחוק אותו בשום דרך, נהנה להשאיר אותה בתוכו, משוטטת ומנעימה את תחושותיו. מעביר מבט בוחן על החדר כדי לוודא שהכל נשאר אותו דבר, ממש כמו לפני שהכל קרה ויוצא באופן רשמי מהבועה שהכילה אותם באותם רגעים. בדלת היציאה מהמשרד הוא מוצא פתק מודבק "לעולם לא אשכח את ההתמסרות הראשונה, את העונג ואת הפשטות, תודה". מכניס אותו עמוק לכיסו, מחייך, יוצא מהמשרד וחוזר לחייו. היא ללא ספק המזקירה הכי טובה שהייתה לו עד היום (: תודה רבה לכולם על התגובות. |
|
|
| פשוט אחרת |
לפני 16 שנים •
18 במרץ 2008
היכולת שלך להעביר את זה בצורה מוחשית כל כך ,
את הדקויות , את הסערות ואת השלווה . להיכנס לראשים של שניהם ...גרררר . אהבתי מאוד . |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
18 במרץ 2008
תודה. על אחת היצירות הכי סוחפות, על מילים שהן הרבה מעבר למילים.
על תמונות שמצליחות לגעת. תודה. |
|
|