lori{ע_מ}
|
לפני 16 שנים •
3 ביוני 2008
לילה לבן
אחרי יום עמוס ומתיש שהתחיל ממש מוקדם בבוקר הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה המיטה שמחכה שאכנס לתוכה אבל יש לו תוכניות אחרות. הוא מפוצץ אדרנלין ועוד מתעסק עם הדברים שלו אז הוא שולח אותי להיות על הברכיים ליד המיטה ושולח את כפות הרגליים שלו ישר לתוך הפה שלי. זו הפעם היחידה שהוא מתקשר איתי בזמן הזה. הוא הסביר לי פעם שזו הדרך שלו לתחזק אותי. כמו חור שחור של תשומת לב שצריך כל הזמן לספק לו גירויים אז הוא נותן לי משהו להתעסק איתו.
ובשיאים האלה של העייפות כשכל מה שאני רוצה זה לגמור את היום הזה וללכת לישון, להיות מסוגלת לאסוף את עצמי חזרה לשפחה שכרגע צריכה להניח את הרצונות שלה בצד ומול המאבק הזה בעצמי להיות מסוגלת לא לשבור את הכלים ולהתחיל ללקק כל חלק בכפות הרגליים.. הוא הכי אוהב לזיין לי את התחת. לפחות ככה נראה לי. באחת הפעמים הוא הסביר לי תוך כדי שהוא חופר בתוכי עם היד שלו למה הוא הכי אוהב להתעסק לי עם התחת. הסברים על כך שהתחת שלי ממש צר ומפעיל לחצים מכל הכיוונים הנכונים.. אבל בעיקר אני זוכרת את ההסבר שלו על כך שהתחת שלי זה תחת רעב. שלא משנה כמה הוא מתעסק לי איתו ודוחף לתוכו דברים ומוציא ושוב מכניס התחת המורעב שלי תמיד רוצה עוד. שואב פנימה כל דבר שהוא מכניס לתוכו. כמה שאני בוכה ומייללת ומנסה את כל המניפולציות האפשריות זה לא עוזר. כשזה מגיע להתעסקות שלו עם התחת שלי זה קרב אבוד מראש ואז הוא צוחק על זה שיש לי פרצוף נעלב כל פעם שהוא מתעסק עם התחת הרעב שלי. יש לנו כמה מסלולי ריצה קבועים שאנחנו עושים. אם אנחנו לא יחד אז כל אחד עם האוזניה וככה מעבירים שעה- שעה וחצי בשיחה או בהתנשפות בפלאפון. אבל באחת הפעמים נסענו למקום אחר. יחסית חם בחוץ אז כמעט אין אנשים במסלול הזה. הקולר עליי. הנוכחות שלו כמעט בלתי מוררגשת. אנחנו מתחילים לרוץ, בהתחלה זה בקצב אחיד. מהר מאוד הוא מתחיל לפתוח פער.. אין לי בעיה עם ריצות למרחקים ארוכים, הבעיה היא שאני איטית והוא יותר מהיר ממני. כשאני מגיעה לסוף המסלול הוא מחכה לי שם, מאפשר לי להסדיר קצת את הנשימה. כשאנחנו מתכוננים לחזור הוא מחבר לקולר את שרשרת הברזל. כשאני מנסה לרגע להתנגד עם מילה אחת הוא משתיק אותי. בדרך חזרה כבר יותר נעים בחוץ ומתחילים לראות יותר ויותר אנשים. אני מנסה להדביק את עצמי אליו, כמה שפחות יבחינות בשרשרת. כשאני מתחילה להתעייף הוא כבר מושך אותי עם השרשרת אחריו ואני כבר לא בטוחה אם אני יותר לחוצה מזה שייראו את השרשרת או מזה שכבר אין לי כוח להמשיך לרוץ. בסופו של דבר אני מוכיחה לעצמי שאני כן מסוגלת לרוץ יותר מהר, גם כשקשה וגם כשכואב אני מצליחה להדביק אותו ולרוץ לצידו. באחת הפעמים שלנו בקניון, כשהוא חיכה לי בחוץ בזמן שהייתי בשירותי נשים הבחנתי בו דרך המראה מציץ פנימה. כשאמרתי לו שהמקום ריק הוא מיד נכנס וגרר אותי מהשיער לשירותי הנכים. הפחד שמישהי תכנס פתאום מול הפחד שאני אצעק ויישמעו ואז ייכנסו גרם לי לשתוק ופשוט ללכת אחריו כשאני מכופפת קדימה. כשאני יושבת על מכסה האסלה הוא זיין לי שם את הגרון. וכשכבר לא הייתי מסוגלת לשלוט בדמעות שלי והן פשוט יצאו החוצה הוא היה קרוב לגמירה. "לא לבלוע. להחזיק הכל בפה". כשאני עוד מתאמצת להחזיק את כל הכמות בפה שלי בלי לירוק ובלי לבלוע הוא נתן לי לסדר את השיער והאיפור בתא ויצא איתי החוצה. אחר כך בחנות בגדים, כשעברתי על הבגדים שתלויים על הקולבים והסתכלתי עליו בחוסר אונים כשמוכרת התעקשה לנסות לעזור לי ואני לא מסוגלת לומר לה מילה הוא חייך אליי ולא התערב. רק כשהחלטתי אחרי מדידה שאני קונה את החולצה הוא סינן לי באוזן לבלוע רק כשאני בקופה ולא לשכוח להגיד תודה למוכרת.. ובסופו של יום. אחרי ששנינו התקלחנו, אני מכורבלת בתוך החיבוק שלו במיטה, הגוף שלו בנוי כך שהוא מכיל בדיוק את הגוף שלי, יוצר בשבילי שקע שלתוכו אני מתכרבלת. אבל הפעם אני מתעקשת להסתובב ולהיות עם הפנים אליו, רואה רק חלקים ממנו בזכות הפנס שיש מחוץ לחלון. המבט שלו אומר לי הכל. ולמרות העייפות אני נרדמת עם המחשבה שאם רק היה מורה לי עכשיו לגשת שוב לכפות הרגליים שלו וללקק אותן לילה שלם הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. |
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
אני מאד אוהבת לקרוא את כרוניקות האהבה שלכם.
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
איזו שלולית נהייתה לי פה..
כתיבה נהדרת, כרגיל. אני מתנדבת לעיצוב הספר "101 קטעים של לורי". שמחה ומאושרת בשבילכם. הייתי רוצה פעם אחת לשמוע מעבודת את סיפור המעשה באופן שהוא היה מספר. את כותבת גדולה, לורי. אוהבת אתכם מאוד. נ.ב. מזמן לא הסתובבנו יחד בקניונים, נכון? :-) |
|
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
מקופלת כתב/ה: הייתי רוצה פעם אחת לשמוע מעבודת את סיפור המעשה באופן שהוא היה מספר. את כותבת גדולה, לורי. אוהבת אתכם מאוד. אני בדיבורים והוא במעשים :-) אוהבת אותך המון מותק ותודה |
|
|
A kitten
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
מקסים
נהנתי מאוד לקרוא את החוויות שלך לורי. |
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
את כל מה שרציתי להגיד לך אמרתי לך בפרטיות בכללי של הצ'ט!
שפנים.. |
|
|
עקשנית(נשלטת)
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
אני אנסה לומר את דעתי בלי עוקצנות מיותרת על אף שחטאתי בעברי בניסוח בלתי הולם :
אני חושבת שהפוסטים באופן כללי די חוזרים על עצמם באופיים. אין גיוון ולא מגוון. נכון שבאופן אישי אני לא מתחברת ואף נמנעתי מלשבור את החגיגה... תמיד זה אותו דבר, את מספרת סיפור בדרכך על אקט שבו בד"כ את עומדת בכבוד... כל פעם האקט קצת שונה ואת מתארת את אותה החוויה .. וואלה יש מגוון גדול של תחושות בעולם ובטח לסאבית ואת בוחרת כל פעם להעביר לנו אותה תחושה ואותה חוויה. איפה הקושי? איפה התנגדות? יש רק התמסרות בעולם שלך? אז לגבי הספר שיהיה בהצלחה... אחרי פרק אחד בטח הייתי מבינה את כוונת כל הספר
בהצלחה
|
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
עקשנית כתב/ה: אני אנסה לומר את דעתי בלי עוקצנות מיותרת על אף שחטאתי בעברי בניסוח בלתי הולם :
אני חושבת שהפוסטים באופן כללי די חוזרים על עצמם באופיים. אין גיוון ולא מגוון. נכון שבאופן אישי אני לא מתחברת ואף נמנעתי מלשבור את החגיגה... תמיד זה אותו דבר, את מספרת סיפור בדרכך על אקט שבו בד"כ את עומדת בכבוד... כל פעם האקט קצת שונה ואת מתארת את אותה החוויה .. וואלה יש מגוון גדול של תחושות בעולם ובטח לסאבית ואת בוחרת כל פעם להעביר לנו אותה תחושה ואותה חוויה. איפה הקושי? איפה התנגדות? יש רק התמסרות בעולם שלך? אז לגבי הספר שיהיה בהצלחה... אחרי פרק אחד בטח הייתי מבינה את כוונת כל הספר
בהצלחה כל אחת והעצמה שלה. אצל לורי, נראה שהעצמה זה בעקביות שלה. אני דווקא שמתי לב שלא פעם היא כן מספרת על הקושי שלה אבל הכתיבה שלה טובה מאוד בעיניי והיא מצליחה להשכיח את מה שנקרא "אפקט ראשונות". ניתן למצוא מקבצים של סיפורים קצרים שמה שמייחד אותם זה אופי דומה של כתיבה. של חוויה. באופן טבעי. אני חושבת שהכתיבה של לורי משקפת את מה שהיא חווה עכשיו. אם תלכי אחורה ותבדקי את הכתיבה שלה בעבר, תגלי שלסיפורים שלה יש נימה קצת אחרת. משמעות קצת אחרת, חוויה אחרת. אני יכולה לברך אותה שהחוויות שהיא חווה הן כאלה. ואת יודעת, עקשנית, זה עניין של הסתכלות, נקודת מבט. אם את מאושרת לאורך זמן, סביר שתהי עסוקה באושר ולא במקומות הקשים. וזה לא שהם לא קיימים. |
|
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
עקשנית כתב/ה: אני אנסה לומר את דעתי בלי עוקצנות מיותרת על אף שחטאתי בעברי בניסוח בלתי הולם :
אני חושבת שהפוסטים באופן כללי די חוזרים על עצמם באופיים. אין גיוון ולא מגוון. נכון שבאופן אישי אני לא מתחברת ואף נמנעתי מלשבור את החגיגה... תמיד זה אותו דבר, את מספרת סיפור בדרכך על אקט שבו בד"כ את עומדת בכבוד... כל פעם האקט קצת שונה ואת מתארת את אותה החוויה .. וואלה יש מגוון גדול של תחושות בעולם ובטח לסאבית ואת בוחרת כל פעם להעביר לנו אותה תחושה ואותה חוויה. איפה הקושי? איפה התנגדות? יש רק התמסרות בעולם שלך? אז לגבי הספר שיהיה בהצלחה... אחרי פרק אחד בטח הייתי מבינה את כוונת כל הספר :) בהצלחה :) אין לי שום בעיה עם "שבירת חגיגה". אני אפילו מעריכה תגובות שמנמקות למה מה שכתבתי לא מתאים למה שהמגיב מכיר או מעדיף. הסיבה שאני כותבת כל פעם על אקטים שונים ואותן תחושות היא מפני שלא קיים בי הצורך לספר על דברים אחרים. את מבינה? הכתיבה שלי יכולה להראות בעינייך מונוטונית ולא מגוונת ובעיניי אחר היא תראה אחרת. אני מעדיפה לשתף רק בחלק קטן מהתחושות שעולות בי. ואולי אף יהיו אחרים שימצאו בכתיבה הזאת יותר ממה שאת מוצאת. תחושות אחרות שעולות בי אני מעדיפה לא לשתף. למה? כי זה ביני לבינו בלבד ואני שומרת לעצמי את הזכות לקבוע כמה את או כל קורא כאן אחר תוכלו "להכנס" למערכת היחסים שאני נמצאת בה. ולגבי הספר, אני בספק אם יהיה כזה, אבל במידה ויהיה אשמח לשלוח לך עותק חינם בו תוכלי להשתמש כתחתית לכוס הקפה שלך :-) |
|
|
| gilsherr |
לפני 16 שנים •
4 ביוני 2008
מקופלת כתב/ה: איזו שלולית נהייתה לי פה..
כתיבה נהדרת, כרגיל. אני מתנדבת לעיצוב הספר "101 קטעים של לורי". שמחה ומאושרת בשבילכם. הייתי רוצה פעם אחת לשמוע מעבודת את סיפור המעשה באופן שהוא היה מספר. את כותבת גדולה, לורי. אוהבת אתכם מאוד. נ.ב. מזמן לא הסתובבנו יחד בקניונים, נכון? מתי תבינו בנות יקרות שההרטבות שלכן מגעילות אותי? |
|
|