שוטרת*
|
לפני 15 שנים •
2 במרץ 2009
השכנה מלמעלה.
אם אי פעם הפנטזיה על השכנה הסקסית מהקומה למעלה היה שביב של אמת, זה היה חייב להיות מבוסס על נועה.
הדלת שלה היתה נטרקת בצורה שגרמה לו לקפוץ מהכיסא בכל פעם ולהביט בה מחור הדלת קופצת בקלילות ומדלגת על פני המדרגות. באותו היום, הוא שמע רעשים מוזרים. ציחקוק נשי מעורב בקול בס גברי נמוך ושקט. הוא ניסה להציץ, אבל היא כבר היתה מחוץ לטווח, ועדיין- נראה היה שהיא לא זזה, כי לדירה היא לא נכנסה. הוא פתח את הדלת והציץ, ולא ממש הבין מה שהוא רואה. גבר, חצי גוף עליון ערום, מעין חבל כזה שכרוך מסביב לגרונו, מנסה לעלות במדרגות האחרונות כשהיא עליו. כשהבחינו בו שניהם, היא חייכה אליו את החיוך הזה של 'היי שכן, מה קורה?', כאילו אין שום דבר חריג במה שהוא הרגע רואה, ירדה מגב הגבר, משכה אותו ברצועה אחריה ונכנסו. הוא לא הפסיק לחשוב על מה שראה, משך כל אותו לילה. יותר מכל, הטרידה אותו עובדה אחת, עובדה זקורה שהיתה תוצאה ישירה של מה שראה. עובדה זקורה היטב. המראה הזה לא עזב אותו, גם לא כשקם בבוקר וזה הדבר הראשון שחשב עליו . דפיקה בדלת העירה אותו מההירהורים השונים, הוא ניגש לדלת, ומולו היא עומדת. "בוקר טוב יואב, מה שלומך?" "אני מצוין, בואי תיכנסי.." הלב שלו הלם בחוזקה. לראות אותה הולכת בדירה, צועדת בביטחון כאילו זה המקום שלה, והוא נשרך אחריה חסר ביטחון ולא ממש מבין.. "תרצי לשתות משהו?" היא חדלה ממה שנראה היה כסקירה שלה את המקום, "לא, האמת שאני ממש ממהרת. פשוט הודיעו לי מעכשיו לעכשיו שיש נסיעה חשובה שאני אמורה לצאת אליה מהעבודה, ורציתי לבקש ממך טובה" "וודא.." היא לא חיכתה לתשובה שלו והמשיכה "תראה, אני מגדלת צמחים נדירים אצלי בדירה, שחייבים לקבל טיפול , והייתי רוצה שתעלה פעם ביום להשקות אותם ואולי גם לאוורר קצת.." הוא עוד לא הספיק להגיב, והיא התקרבה אליו, הניחה בידו את המפתח לדירתה, והוסיפה בחיוך "זה בסדר,נכון?" "כ...כן.. כן בטח." גימגם. סוף סוף יוכל לראות מה יש שם מאחורי הדלת המסתורית הזו שסיקרנה אותו כל כך. אם המחיר זה לשפוך קצת מים על העציצים- לא נורא. "מצויין, אז כדי שלא תתבלבל בסדר של ההשקיה ומה שצריך לעשות, אני אכין לך פתקים מסודרים לפי תאריך." אמרה וחייכה תוך שהיא זורקת 'להת" לאוויר. הוא קם יום למחרת רענן ומלא מרץ, ומצא את עצמו מדלג על כל סידורי הבוקר ושועט אל עבר דירתה. את המדרגות הוא עלה בזמן קצר מאוד, אך כשהגיע לדלת ביתה, נעמד. כמה פעמים שמע קולות מוזרים בוקעים משם, כמה אנרגיה מוזרה הייתה עוברת בו בכל פעם שהוא עבר לידה, ועכשיו כשהמפתח בידו - הוא חושש. פתאום כל הסיטואציה נראתה לו לא קשורה אליו בכלל, אבל הוא התחייב והבטיח, והוא חייב, כנראה שלעצמו. הכניס את המפתח לחור המנעול, שני סיבובים והדלת פתוחה.. התריסים היו מוגפים ועיניו היו צריכות להתרגל לאפילה בכדי שהוא יוכל סוף סוף לסרוק את הדירה, ולגלות דירה רגילה לכל דבר.. סלון צנוע , ריהוט מינימליסטי, תמונות חביבות על הקירות ו.. עציצים. הוא חייך לעצמו ונזף בעצמו שמגיע לו על הסרטים שהוא מפתח לעצמו בראש, מעל לשידה שבפתח הבית, מצא את הפתקונים שהשאירה לו. 'בוקר טוב יואב. מספרתי את העציצים על מנת להקל עליך. אז להיום, 2 ו 4' הוא נגרר בכבדות למטבח, מילא מים, השקה את העציצים, יצא נעל וירד לדירתו. כל אותו היום הוא הסתובב בתחושת אכזבה ושיעמום, כל החושים שלו שהכניסו אותו לסרט שיש בה משהו מיוחד ואחר, כנראה שהטעו אותו. המחשבה הזו נורא הציקה לו, גם בבוקר למחרת כשקם, אכל את ארוחת הבוקר והתפנה לעלות לדירתה. הוא ניגש לשידה, פתק שני, 'בוקר טוב יואב, 1+4, ואודה לך אם תוכל לפתוח חלונות מעט' הוא השקה את העציצים, פתח את החלונות,ולא מיהר לצאת. הדליק סיגריה, נשען על החלון וסקר שוב בעיניו את הבית ה'מאכזב'. ואז החליט לעשות סיבוב בחדרים, אולי בכל זאת.. עבר חדר חדר, כל חדר יותר רגיל ומאכזב מהשני, הוא ניסה לפתוח את הדלת של חדר השינה, אך לא הצליח. אותה היא נעלה.העובדה הזו לא הפריעה לו מדי, ממילא לא היה מוצא בה כלום. אז עכשיו עד שהיא תחזור, הוא על תקן גנן משרת שלה. מגיע לו. זה מה שהוא צריך לשלם על הסקרנות החולנית שלו ועל הפנטזיות שיש לו. יום שלישי, הוא נכנס לדירה, 'יואב,היום לא צריך להשקות את העציצים, אבל אני אשמח אם תוכל להאכיל את הכלב. במגירה במטבח ישנו מפתח עם חוט אדום, זה המפתח לחדר השינה. אה.. ועוד דבר.. אל תנסה לדבר איתו, הוא לא ממש חכם הכלב הזה, הוא לא מגיב.' אישה מוזרה, חשב לעצמו. 'מעולם לא ראיתי אצלה כלב, ובכלל, לנעול אותו בחדר השינה בטח איזה סירחון שיש שם.. ולהגיד לי לא לדבר עם הכלב? מה היא חשבה, שאני אתחיל לספר לו על כל אכזבות החיים?' הוא ניגש למטבח , לקח את המפתח תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו שזה לא היה חלק מהדיל, ניגש לחדר השינה ופתח את הדלת. כלום לא הכין אותו למה שראה. אור אדמדם בחדר החשוך והמוגף, מיטה עגולה במרכזה כשמסביבה מחוברים אליה כל מיני ווים קטנים עם חבלים, שתי מוטות עץ בצורת איקס מוזר כזה על הקיר, כיסא מאסיבי מלכותי שכזה עם קטיפה אדומה וסילסולים שונים, תמונות של נעלי עקב אדומות, אלו שהוא נדלק עליהן ביום הראשון בו ראה אותה והן לכדו את תשומת ליבו, מדף שלם מקיר לקיר , עם המוני זוגות מגפיים מסודרות מכל הסוגים, הוא פשוט הסתחרר. הוא ידע! ידע שיש שם משהו בבית הזה שהוא לא 'רגיל', הוא הסתובב בחדר כמו ילד במגרש משחקים, נהנה ממגע השוטים השונים שהיו תלויים על הקיר, מהקסם שהרגיש בחדר, רק לאחר דקות רבות נזכר בכלב..הוא הביט סביבו ולא ראה אותו. כנראה שהיא סגרה אותו בשירותים בחדר, חשב הוא נכנס לשירותים, והחיוך נמחק לו מהפנים. קבוצת בגדים זרוקה על הרצפה, ועליה הגבר שהוא ראה אז במדרגות, כשלצווארו שרשרת כבדה ומסיבית שהייתה קשורה לידית הדלת ..! "אתה בסדר?!" הגבר לא הביט בו ולא ענה, ראשו היה מוטה מטה, לידו שתי קערות ריקות, והוא מכורבל על ערימת הבגדים הזו. "פאק! מה זה השטויות האלו?!", מלמל לעצמו כשהוא רץ מהר לשחרר אותו, אך אותו גבר לפתע הרים אליו מבט מאיים שגרם לו לעצור. כאשר עצר, מבט הגבר השתנה, הוא נעמד על 4 והחל לזחול לכיוון המקלחון, וחזר עם פתק נוסף בפיו. התקרב ליואב והרים ראשו כמסמן לו לקחת את הפתק. יואב ההמום, לקח את הרגליים ונס מהדירה, אפילו לא סגר את הדלת אחריו,הגיע לדירה נסער ונרגש ולא הצליח לעכל מה שראה. 'מה זה? היא מטורפת? הוא מטורף? מה הולך שם? אני לא חוזר לשם!' הוא הדליק טלויזיה ואת המערכת שלו בו זמנית, ניסה לקרוא עיתון תוך כדי ולפתור תשבץ- כלום לא הסיח את דעתו. הוא מיהר לקחת את תיק העבודה שלו ולצאת. במשרד התמונות עדיין רדפו אותו, הוא לא ידע מנוח ולא הבין מה הגבר הקשור הזה עושה.. ואז התמונה של שתי הקערות הריקות, והגבר- הקשור.. וזה שהוא שם יומיים, והיא לא תגיע.. רגע.. הוא בעצם, נתון לחסדיו! 'אני ארוץ לשחרר את הפסיכי הזה, ושיעשה מה שהוא רוצה.' חשב לעצמו כאשר חזר לדירה , הדלת היתה עדיין פתוחה לרווחה, כך גם חדר השינה. הוא ניגש לגבר הזה בהחלטיות וניסה שוב לשחרר אותו, אך שוב הגיע המבט המאיים הזה. "תשמע, אני לא יודע מה הקטע שלכם, אבל באמת שאני מתכוון ללכת ולא לחזור, אז או שתתן לי לשחרר אותך, או שאני פשוט הולך ותגווע כאן למוות מרעב" הגבר שום התרומם על ברכיו, זחל לעברו, וניסה שוב להגיש ליואב את הפתק. המבט בעיניו מלא התחינה, הפעם גרם לו לקחת את הפתק. הוא חטף את הפתק מפיו של הגבר המוזר, ומבלי שישים לב, שיחרר אותו מהרצועה במהירות. "זהו, שיחררתי אותך. תעשו מה שבא לכם. אני לכאן לא חוזר." הסתובב וחזר לדירתו כעוס. זרק את הפתק על השולחן בכניסה וניסה לחזור לעיסוקיו. ללא הועיל. הפתק הזה הציק לו אבל הוא הצליח להחזיק את עצמו שלא לגעת בו, מצד שני, לא הצליח לזרוק אותו.. בבוקר למחרת, אחרי לילה נטול שינה, הוא קם ממיטתו עצבני וכועס, הוא קילל את עצמו ובמיוחד את הסקרנות שלו בזמן בו ניגש לפתק וקרא- 'שלום יואב. שמחה שהחלטת להתגבר על הפחד שלך. זה הכלב האנושי שלי, השם שלו זה 'גור', אני מאוד אוהבת אותו וסומכת עליך שתעשה בדיוק מה שרציתי. הוא קיבל פקודה - אותה הוא לא יפר - ויהי מה, גם אם תשחרר אותו - הוא משם לא יזוז. אתה, שרצית להיכנס לעולמי- הוכנסת. כעת מאוחר לך מדי לסגת. אני יודעת מה אני רואה בך, ולמה איפשרתי לך את הזכות הזו. כעת, צא מההלם, ותדע- היד שלי ארוכה ומגיעה לכל מקום גם כשאני לא כאן פיזית, וכרגע, יואב יקר, היא דיי מונחת מסביב לגרונך -עכשיו תעשה מה שכתבתי! האוכל במקרר.' משהו בו זז. משהו בו התשנה. אולי זה הטון הישיר הזה שלה, אולי זו תחושת הקסם הזו שהחדר מכניס אותו אליה, אולי ואולי, הוא רק ידע בוודאות שני דברים - 1. יש לו כלב להאכיל. 2. כל תא בגופו משתוקק להרגיש אותה. פתאום הוא הרגיש שהוא נזקק לחיבוק שלה, לליטוף, להרגעה, לריח..ולעוד משהו.. משהו לא מוסבר- הצורך שנולד בו, לגרום לה להתגאות בו. לפני שהבין משהו נוסף, מצא עצמו רץ במעלה המדרגות, פותח את דלת ביתה, ניגש אל המקרר, מוציא משם קערה כסופה עליה נכתב בטוש שחור בכתב עדין ומסולסל 'גור', מחמם את האוכל, וכלל לא בודק אם הוא שם, ה'גור'. היה לו ברור שכן. נכנס לחדר המהפנט, חצה אותו בנחישות אל עבר חדר המקלחת, וראה אותו מקופל, ישן על ערימת הבגדים, שלה, עם הריח- שלה.. הוא הניח את הקערה מול אפו, וזה הריח והסתער על האוכל המוצע לו. הוא התיישב לצד הכלב האנושי הזה, שהיה עסוק בלטרוף את האוכל, והעביר מבט על ה'מיטה' שהוצעה לכלב הזה. הנה החולצה האדומה אותה לבשה השבוע כשירדה במדרגות.. השמלה השחורה אותה לבשה כשיואב ראה אותה רוכבת על גבו של הכלב, עת הם עלו במדרגות, תחתונים וחזיות מפוזרים להם שם, הנה החליפה האפורה שהיא לבשה כשהגיעה אליו הביתה.. לפני שהבין מה ולמה, החל לקנא בכלב הזה על שהריח אותה כל כך קרוב.. 'חיי כלב'.. מלמל לעצמו.. "אז מה? אני צריכה לארגן מקום לכלב נוסף?" קולה חתך את האוויר וקטע את מחשבותיו, ואת פעימות ליבו ונשימתו לכמה שניות טובות. הוא הביט בה. אלילה. שיערה השחור והחלק, מעולם לא בהק יותר, עיניה הכחולות מעולם לא נצצו יותר, לבושה בשמלה אדומה קצרה וצמודה מבד מבריק שכזה, שהדגיש את כל קימוריה הנאים בצורה בולטת ואת הצבע החלבי של גופה, ומגף שחור שהגיע עד לירכיה החטובות.. הכלב עזב את קערת האוכל וזחל בזריזות לעברה, והחל לנשק את כפות רגליה ולחבק אותה כאילו חייו תלויים בכך. היא התכופפה וליטפה את ראשו כשכל הזמן הזה, עיניה לא עוזבות את יואב. "איזה כלבלב מסריח שאתה.. לא טיפלו בך כמו שאתה רגיל פאפי?" אמרה בנימה משועשעת.. "יואב", הוא רק הביט בה ולא יכול היה להוציא הגה, "תעזור לי לקלח את הכלב שלי?" אין מחשבות, אין התנגדויות, אין לבטים, אין רוצה/לא רוצה, יש רק 'היא אמרה. היא רוצה' "מייד" שמע את עצמו אומר. היא לחשה לכלב שלה דבר מה, וזה מייד יצא מהחדר, וחזר עם הכיסא המלכותי הזה מהחדר. היא התיישבה על הכיסא, רגל על רגל, והביטה אל יואב כאילו אומרת 'שים לב, אתה נוגע בחפץ שלי.'. וחדרה לנשמתו דרך עיניו. "תתחיל." הכלב ניגש אל יואב, שהחל להפשיט אותו בעדינות, בדק שהמים בטמפרטורה הנכונה, והכניס את הכלב שלה למקלחת. הוא החל לסבן את גופו במסירות, כל חלק וחלק בגופו. כל החוויה היתה לו ראשונית ובכל סיטואציה אחרת, כנראה שהיה נמלט בצרחות, אך היא שם. היא מביטה בו. הוא עושה את זה עבורה. "מצויין" קטעה את רצף מחשבותיו ופעולתו, למרות שלא סיים, "רק שחבל שעשית את זה כשאתה לבוש, עכשיו כולך רטוב ומלוכלך. תתפשט, אני אקלח אותך." יואב לא הבין כבר כלום, ולא ניסה. רק ציית. בגדיו הושלו ממנו במהרה, והוא עמד ערום מולה. "תתקרב", אמרה בקול חד. הוא נפל על ברכיו, ופשוט זחל אליה. זה היה הדבר הכי טבעי לעשות. היא אחזה את פניו בידה, "יש בעיה, יואבי.. " חייכה אליו, "אני מקלחת, רק מה ששייך לי. ואני לא בטוחה שזה המצב איתך. מה אתה חושב?" "אני שלך. גוף ונפש, מרגיש שלך. רוצה שלך. צריך 'שלך'. קלחי אותי ,קחי אותי.. בבקשה.." היא חייכה, התרצתה, השכיבה אותו על הרצפה הקרה, נעמדה מעליו, הרימה שמלתה, וקילחה אותו במימיה , קילחה אותו במים זהובים לקול גניחות העונג ויבבות הבכי שלו. |
|
|
יערה46
|
לפני 15 שנים •
2 במרץ 2009
יופי של סיפור
אהבתי........... 
|
|
|
tch(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
2 במרץ 2009
נפלא...
כל כך התחברתי שאין לך מושג.
להתחיל עם להשקות את העציצים... 
להמשיך עם ניקיון יסודי וספונג'ה בכל הבית .... 
לדאוג לכביסה של השכנה המדהימה... 
ולאחר מכן לדאוג לגהץ את בגדיה בהנאה רבה... 
לדאוג לקניות לפי רשימה מפורטת וקפדנית... 
להכין קפה לגבירה כשהיא מגיעה הביתה... 
וכמובן לעשות עבורה עוד המון דברים ,כמו להאכיל את כלבה, והרי זה יעודו של משרת,לא? אחלה מקלחת הוא קיבל בסוף,השכנה מלמעלה תרתי משמע 
תודה שגרמת לי לחייך בהנאה. סיפור מדהים ונפלא. 
|
|
|
ליידי תמרה(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
2 במרץ 2009
סיפור משובח!
ואני הרי בכל-מקרה גרה בשכונה של סוטים. ויש לי עציצים לרוב.
אוי, כמה רעיונות אופרטיבים העלית לי לראש. 
|
|
|
| AviR(נשלט) |
לפני 15 שנים •
2 במרץ 2009
הסיפורמעניין ומרתק! אבל, נשמעה קצת מפחיד... האם במציאות קיים דבר כזה?..
|
|
|
|
2001(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
האו האו
היכן יש מלכות כמו המלכות ההן ?
סיפור מדהים שוטרת, מגרה ומסקרן |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
אהבתי
|
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 15 שנים •
3 במרץ 2009
שמחה שאהבתם (:
ולאלו ששואלים, המציאות עולה על כל דמיון.. 
והבטחה קטנה שלי שאני צריכה לקיים - מוקדש לך
|
|
|
|
צייתן ואמין(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
4 במרץ 2009
אהבתי,שוטרת מהממת,גם יפה וגם אופה.
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 15 שנים •
4 במרץ 2009
אחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי.
בכלל באתר. 
|
|
|