Madame T(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
הפתעה במשרד - סיפור - חלקים א+ב+ג
מעלה כאן את הסיפור במלואו, ברצף אחד:
שעות אחה"צ המאוחרות, ישב במשרדו, לבד, שקוע בחומר שמונח לפניו. החדר היה חשוך למדי, רק מנורה אחת דלקה ומעט אור נכנס גם מהמסדרון. השתדל לסיים לעבור על החומר, בשביל זה נשאר מאוחר, אבל מדי פעם מצא עצמו שוקע בהרהורים. ברגע מסויים היתה לו תחושה, שהוא שומע רחש קל במסדרון. זה בטח נדמה לי, אמר לעצמו, מאחר שידע שהוא היחיד שנשאר בעבודה, שאר העובדים כבר הלכו הביתה. ושוב ניסה לחזור ולהשלים את החומר. לפתע כבה האור במסדרון ושוב שמע את אותו הרחש, הפעם מאחוריו. הפעם לרחש הצטרף גם ריח, ריח עדין ונעים של בושם נשי. פנה להסתובב לאחור כדי לראות מי זאת שנמצאת שם מאחוריו, אך לפני שהספיק להסתובב הרגיש במשהו רך נכרך ונקשר סביב עיניו וקול נשי לוחש לו באוזן: 'מה שלומך, כלבלב קטן שלי?'... בטרם הספיק להגיב, הוצמדו ידיו מאחורי הכסא עליו ישב וחבל נקשר סביב פרקי ידיו ורגליו. הוא היה כעת מרותק לכסא, ידיו, רגליו ועיניו קשורות, נתון לחסדיה... למרות שידע מי היא אותה אישה מסתורית, שהשתלטה עליו תוך רגעים ספורים, ללא כל התנגדות מצידו, נותר המום במשך דקות ארוכות, כשהוא מנסה לשווא לומר משהו, אבל המלים נותרו אילמות. רק שמע וחש את נשימתו שלו עולה ויורדת ואת דפיקות ליבו בקצב מהיר מהרגיל. היא הבטיחה שתפתיע אותו ביום מן הימים, ואכן הוא הופתע, ללא ספק. תהה מה היא זוממת ומה תעשה בו כעת כשהוא עומד לרשותה, ללא אפשרות תזוזה וכשאינו רואה דבר. באותם רגעים, למרות גודלו הפיזי, שהיה רב משלה, הרגיש חוסר אונים מוחלט. לפתע חש יד נשלחת מתחת לחולצתו וצובטת בחוזקה את אחת מפיטמותיו, הוא נאנק מכאב, אך היד המשיכה לצבוט בכוח, עוברת לסירוגין מפיטמה לפיטמה. אצבעות היד הנשית השניה נגעו במקביל בעדינות בשפתיו, משחקות לאורכן, כשמדי פעם אצבע נתחבת לתוך פיו. לקק, כלבלב שלי, שמע את קולה הרך, והוא ליקק בתאווה את אצבעותיה העדינות והריחניות, אחת אחת. לשון חמימה ורטובה חדרה אל אוזנו וליקקה בסיבובים קטנים תוך שהיא נושכת קלות את תנוך אוזנו מדי פעם, ידעה שזה מטריף אותו. נשק אותי, לחשה לתוך אוזנו הרטובה מליקוקיה. עיניו היו עצומות מתחת לצעיף המשי הרך שקשרה סביבן, חש את שפתיה נצמדות לשלו, לשון חודרת אל פיו לנשיקה עמוקה, עוצרת נשימה. רצה מאד לחבקה באותו רגע, אבל ידיו הקשורות מאחורי גבו לא איפשרו זאת. הרגיש כמו בובה בידיה והיא עושה בו כרצונה... לא היה רגיל כלל לתחושת חוסר האונים הזאת. הוא היה זה ששלט במצב בדרך כלל. שאל את עצמו למה הוא בעצם מסכים לכך, שאותה אישה תעשה בו כרצונה. אבל התשובה היתה ברורה לו. כשהוא נמצא איתה, שומע אותה, מריח אותה, מרגיש אותה קרוב אליו, הוא פשוט שוכח מהכל, הופך לכלי משחק בידיה, שנועד רק לשרת אותה. הוא עצמו אינו חושב באותו רגע, נרגע, בוטח בה לגמרי, יודע ששום דבר רע לא יקרה לו מידיה, ופשוט מתמכר ומתמסר לה... אתה שקט מאד, כלבלב שלי, שמע את קולה לוחש באוזנו. כן, גבירתי, מצא שוב את קולו, אני שמח שאת כאן. התגעגעתי... היא הסירה את צעיף המשי מעיניו, אך ידיו ורגליו נותרו עדין קשורות. התישבה על שולחנו, הסירה את אחת מנעליה וקירבה את רגלה העדינה העטופה בגרב שחור ודק אל אפו, אל לחייו, אל שפתיו. הוא עצם את עיניו ופשוט התמכר למגע העדין של רגלה על פניו. האם תרשי לי ללקק את כפות רגליך, גבירתי, שאל בלחש? עוד מעט כלבלב שלי, סבלנות.... הרגיש את ההתרגשות עולה בו למחשבה שעוד מעט יזכה לטעום את בהונות רגליה של גבירתו. ניסה לדמיין לעצמו את התחושה, כאשר פתאום חש את רגלה, ממנה הסירה את הגרב, נתחבת לתוך פיו. זה היה האות... מייד שלח את לשונו וליקק בוהן, בוהן, כשהוא עוצם את עיניו ושואף את ריחן העדין. שמע את נשימתה עולה ויורדת, ידע שליקוק בהונותיה חביב עליה והשתדל לעשות את מלאכתו נאמנה. הרגל השניה, אף היא נטולת גרב, הצטרפה לראשונה והוא ליקק פעם את בהונות זו ופעם את בהונות זו. היד נשלחה שוב אל מתחת לחולצתו וצבטה בחוזקה בפיטמותיו. ציפורניה החדות שרטו את בטנו עושות את דרכן כלפי מטה לכיוון הבליטה שהחלה להווצר במכנסיו. ואז קמה בפתאומיות מהשולחן עליו ישבה כשהיא נעמדת מאחורי הכסא אליו היה קשור עדין בידיו וברגליו, נצמדה אליו מאחור. חש את נשימתה החמה ואת ריח הבושם האהוב עליו מציף אותו וכן את החזה השופע והחם שלה דרך האריג הדק שלבשה, בגבו. מענין מה היא מתכננת עכשיו, חשב לעצמו, הכיר אותה כבר וידע כי אף פעם לא אצה לה הדרך. היא אוהבת לעשות הכל לאט ובמתינות, ודווקא דרכה השלווה והאיטית לכאורה הזו היא שגירתה והטריפה אותו יותר ממה שהיה רגיל אליו עד כה... התירה את ידיו ורגליו ומשכה את חולצתו מעל לראשו. חלק גופו העליון נותר עירום. רד למטה כלבלב שלי, על הרצפה, על ברכיך, מולי. התיישבה בכסא שלו במקומו והביטה אליו במבטה החודר; המבט הזה, שתמיד גרם לו להרגיש שהיא קוראת את מחשבותיו, גם בלי שיאמר מילה. כל כך רצה לחבק אותה, להצמד אליה, להרגיש את חום גופה מקרוב. האם תרשה לו? הביט בה במבט מתחנן והיא קראה את השאלה בעיניו. עוד מעט, לא כרגע, אמרה. העבירה את ידה בליטוף עדין על חזהו כשהיא מדי פעם צובטת ומועכת את גופו. לקחה שני מהדקים משרדיים והצמידה לפיטמות שלו. הכאב החד הקפיץ אותו לרגע, אבל הוא היה מוכן לסבול למענה. המשיכה ללטף, לצבוט, למעוך ולשרוט לסירוגין. החזה השופע שלה היה בגובה עיניו. כל כך רצה לטמון בו את ראשו ולשקוע בתוך החמימות והרוך האינסופיים הללו... ושוב תלה בה את מבטו המתחנן, אולי עכשיו?... והיא ממשיכה בשלה, כאילו הוא בובה שלה וחלק גופו העליון צעצוע בידיה לעשות בו כרצונה. ואז בתנועה חדה, הסירה את המהדקים מעל פיטמותיו הכואבות, ליקקה בלשונה את קצה אצבעה והעבירה אותה עליהן בעדינות. הוא נאנח אנחת רווחה קלה. היא שמעה את האנחה וחייכה לעצמה ואז הושיטה את שתי זרועותיה ואספה אותו אליה, אל חיקה החמים והרך. הוא שקע לתוכו בהנאה אבל ידע, שהמפגש הזה עדין לא תם... לפתע שינתה את עורה. האישה הרכה והנעימה של לפני רגע נעלמה. דחפה אותו ממנה והוא נפל על הרצפה. תוריד מהר את המכנסים והתחתונים, ציותה עליו. רוצה לראות אותך עירום לגמרי, כלבלב קטן ועלוב שכמוך. רד על הברכים, ראש למטה, אל תסתכל עלי. המום מהשינוי הפתאומי בהתנהגותה מיהר לבצע את אשר דרשה, כשליבו פועם בקצב מהיר. לא הבין מה קרה, אבל לא היה לו זמן לחשוב יותר מדי. לא רצה להרגיז אותה. רק לבצע את הוראותיה. משכה אותו בשערותיו והשכיבה אותו על ברכיה. ואז הרגיש אותה מכה בחוזקה בידיה, אחת אחרי השניה, בישבנו, שעל פי התחושה האדים מרגע לרגע. תוך כדי המכות, פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל, נהיה מגורה יותר ויותר ואיברו התקשה. הרגיש כתלמיד המקבל עונש מידי מורתו, רק סרגל המתכת היה חסר.... לרגע הפסיקה להכות בו בידיה, התכופפה אל התיק האדום, שהיה מונח לרגליה ושלפה משם דבר מה. הרגיש כי משהו נוקשה וחד מצליף בישבנו, כן היה זה סרגל המתכת הארוך שלה... תחושת התלמיד הסורר, שמורתו מענישה אותו התחזקה, ישבנו צרב מהמכות שנחתו עליו בזו אחר זו ללא רחמים ויחד עם זאת הרגיש שהגירוי גובר והולך. ידה האחת המשיכה להכות בו בסרגל ואילו השניה נשלחה אל איברו שהתקשה ותפסה בו בכוח תוך כדי שהיא מועכת אותו בין אצבעותיה. ובין הגירוי לכאב החד קרה דבר מוזר, לפתע הרגיש שדמעות זולגות מעיניו. כן, הוא הגבר הגבוה, גדל המידות, הדומיננטי בחיי היום יום שלו, בוכה על ברכיה כמו ילד קטן... לא יכול היה להבין מאיפה בא הבכי המשונה הזה, שהשתלט עליו פתאום. הרגיש את ידה, שהפסיקה להכות בישבנו מלטפת את ראשו. מה קורה, כלבלב שלי, לחשה באוזנו, מדוע אתה בוכה?.... |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
אוקיי, אני מתלבט אם לכתוב ביקורת כנה או לא. בכל זאת זה לא אתר של ספרות אלא אתר של פמדום, אבל בסופו של דבר אם אנחנו רוצים להעלות את האיכות של האתר הזה (ואישית יש לי חשק לזה), אז יש מקום לביקורת בונה וכנה, אחרת נחזור בסוף לשממה הדקה של התמרמרויות של עבדים על מלכות נצלניות.
אז לביקורת: לא התחברתי. אני לא אוהב את השימוש במילה "לפתע" בצורה כל כך אינטנסיבית. לפתע תפסה אותה והצליפה בו, לפתע נתנה לו להריח את הנעל, לרגע עשתה ככה וככה ואז עשתה ככה וככה. לטעמי הרבה יותר מדי תיאורים גרפיים, כמו התיאורים על הצלפות או על הליקוקי רגליים, בעיני הם פשוט תופסים נפח ריק. בסופו של דבר התיאורים האלו נשחקו כבר עד דק בסיפורים מהסוג הזה. אישית אני גם לא מתחבר למונח "כלבלב", אבל זאת סתם סטייה שלי. כן אהבתי שהייתה לסיפור אג'נדה, להציג את הטרנספורמציה שעובר אדם שהוא מזוכיסט אולם בחיי היום יום הוא "גבר גדול" ודומיננטי. מה שהופך את הסיפור הזה ללא סתם רצף גרפי של פעילויות מיניות, אלא לסיפור עם מחשבה וכוונה מאחוריו, וזה יפה ונותן תוכן לפעילויות שמתרחשות. אבל לטרנספורמציה עצמה לא התחברתי. הפאנצ' ליין הזה על הגבר שהוא אוברמאנש בחיי היום יום ובמקרה הוא גם מזוכיסט, עובד רק בקושי בכתבות עיתונאיות ובדיסוננס קוגניטיבי שאנחנו עושים לעצמנו, אבל מזוכיסט הוא מזוכיסט גם אם הוא מנהלצ'יק בחברה גדולה, וכשזה נכתב ככה שחור על גבי סיפור, זה בסופו של גורם לי להבין שוב עד כמה התירוץ הזה שתמיד עולה בכתבות עיתונאיות רדודות, איך המזוכיסט הוא דומיננטי בחיי היום יום ולכן מחפש להשלט, הוא תירוץ מגוחך וחוטא בצורה קשה לאמת שהיא "קווים לדמותו של המזוכיסט". אוף, כמה אני שונא עיתונות לפעמים. המזוכיסט הזה שהוא גבר דומיננטי בסיפור הזה, לדעתי לא יעבור את הטרנספורמציה הזאת שאת מתארת. זה אחת מן השתיים, או שהוא מזוכיסט ונהנה מכל הסיפור, ואולי קצת כואב לו ואפילו יש דמעות כאב, אבל זאת החוויה של החיים בשבילו, או שהוא לא מזוכיסט ולכן לא יכנס לכל הסיפור הזה מלכתחילה. אם הוא מזוכיסט אז העולם הפנימי שלו הוא של מזוכיסט וזאת בעצם הנקודה העיקרית שלי  .
נקודה נוספת שהייתה חסרה לי היא התיאור של העולם הפנימי של המצליפה בסיפור. מה המניעים שלה? מה היא חושבת?, באופן אישי זה הרבה יותר מסקרן אותי. בסופו של דבר אני חושב שהכתיבה שלך יפה, שאת כותבת סיפורים שיש להם משמעות, אם כי הסיפור עצמו היה רווי מדי בתיאורים גרפיים לטעמי, ובמקרה הזה בכלל לא התחברתי למשמעות של הסיפור. אשמח להמשיך לקרוא סיפורים נוספים שלך. |
|
|
| toy |
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
נהדר
מאדאם נורא נהניתי מהסיפור. קצב הקריאה פשוט הותאם להתנהלות שלה, בהתחלה רגוע ואז סוויצ' וצללתי לסיפור עד סופו עם הדמעות, שפשוט התאים למה שבדיוק כתבתי בפוסט.
כן ירבו... |
|
|
|
rimmer
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
תודה מאדאם.
אני מאמין שלרובנו יש פנטזיה כזו או אחרת על משהי שעובדת איתנו, משהי שמכירים מהמשרד או המשרד השכן או משרותי הפרסום של המשרד שלנו או שרותי הסלולרי שהחברה מקבלת. והסיפור שלך מאדאם קצת נוגע שם נדמה לי. צאנרוחה. ברשותך, אני חולק עליך. ומבלי להככנס לביקורת שלך, ואולי אפילו, בכוונה מבלי להכנס לביקורת שלך. אנחנו באתר פאמדום. ובתור שכזה, החומרים העולים פה הם החשובים, הסגנון, הניסוחים, היכולות הספרותיות. הם הפחות חשובים, לטעמי לפחות. ושוב מבלי להכנס לביקורת הספציפית שלך על הסיפור הספציפי הזה, אם אנחנו נעודד פה ספרות יפה. אנחנו אולי נקבל מעט ספרות יפה, וסביר שעוד פחות מזה ספרות פאם דום. והכי סביר, לא נקבל לא את זה ולא את זה. אז ברשותך צארנוחה, אם כבר, בו נקרא לכל מי שיש לו רצון וצורך לכתוב משהו פאם דומי, לכתוב את זה פה, ובלי קשר ליכוחות ספרותיים. בכבוד. רימר. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
רימר, אני כל כך לא מסכים איתך...
ברגע שנמשיך להגיב לכל סיפור בתגובות "כל הכבוד", "מגרה", "מלכה שולטת" וכיוצ"ב, תגובות של שתי מילים עילגות שלא מכילות לא מחשבה ולא השקעה (שהיו באותה מידה יכולות להכתב בטיפקס על ידי ילדה בת 11 במושב האחורי של קו 501), הפורום צולל למצולות. הביקורת היא לא ספרותית (ואני גם לא איש ספרות), אלא מביעה את מה שאני חושב לגבי הסיפור, לא רק שזה נכון, חכם ומעניין לעשות את זה כך, אלא שזה הדבר שיחייה את הפורום ובסופו של דבר גם יביא לכמות שאתה רוצה, וגם לאיכות שאני רוצה. אני גם חושב שרוב מי שמפרסם משהו ישמח שאנשים ישקיעו מחשבה על מה שיצר ולא ימרחו תגובות עלגות. רק לשם השוואה תכנס לפורום הבנים על הבנות. |
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
צ'ארנוחה כתב/ה: רק לשם השוואה תכנס לפורום הבנים על הבנות.
ואני לתומי חשבתי שאנחנו כבר בו... 
{זה במסגרת המבחנים למיהי אישה הראויה להקרא שולטת? תנו לי לנחש - ככל שהיא יותר טובה כמשרתת....} מאדאם היקרה, סחתיין על הפנטזיה, כתיבתה והבאתה לכאן שבת שלום
|
|
|
| עבד לחוכמה שלך(נשלט) |
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
תודה גבירתי
תודה על הסיפור המדהים הוד מעלתך מאדאם טי.
אין ספק שזו התגשמות חלומותיו של כל נשלט . |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
need i say more?
(סליחה) |
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
צ'ארנוחה כתב/ה: need i say more?
(סליחה) you really don't {ואם כבר להתנצל אז אולי על המחשבה שרק דעתך בעולם נכונה וחשובה?} |
|
|
|
Madame T(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
3 ביולי 2009
קוראים יקרים :)
ראשית, תודה על כי קראתם ואף הגבתם - מורטישיה, צ'ארנוחה, toy, רימר וכלבלב מתאלף.
אציין כי עד כה לא הזדמן לי לכתוב סיפורים רבים בכלל וסיפורי פמדום בפרט, ואני בהחלט מעריכה את הכנות והביקורת של צ'ארנוחה - הן לגבי דברים שהפריעו לו בסגנון וגם לגבי התוכן. כמובן, שאין זה אומר בהכרח שאני מסכימה לכל מה שכתב, אבל מודה לך על ביקורת שמעידה שאכן קראת ומצאת לנכון להעיר/להאיר ובצורה מכובדת וענינית. מה שתואר הוא פנטזיה מסוימת, חלק מהדברים שהתרחשו בה קרו בפועל - והם אולי 'התיאורים הגרפיים' אליהם התכוון צ'ארנוחה, אבל הוא בהחלט קלט את רוח הדברים של המעבר מגבר שולט בחיי היום יום שלו להיותו מעין 'כלבלב מאולף' עם סיום התהליך. ברור, שבתוך סיפור קצר כזה קשה להביא את מלוא התהליך ואז יש יותר תיאור של מעין שרשרת של 'פעולות' שהתרחשו. אגב, לקחתי לתשומת ליבי את הערתך לגבי התענינותך בצד של השולטת, מה היא מרגישה, מה המניעים שלה וכן הלאה וגם את שאר הערותיך. אבל זה כבר יהיה כנראה בסיפור הבא
|
|
|