תהום(מתחלפת)
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
מה הסוד? שגורם לתור בשירותי הנשים להיות כ"כ ארוך.
כדי שהנשים תצחקנה והגברים יבינו למה לוקח לנו כל כך הרבה זמן" הרבה זמן לצאת מהשירותים"
הסוד הגדול של הנשים הקשור לשירותים ציבוריים, הוא שמאז שהיינו קטנות ואמא לקחה אותנו לשירותים ציבוריים, היא לימדה אותנו לנקות טוב את הקרש שעל האסלה, אח"כ לשים חתיכות נייר טואלט על הקרש, ואח"כ אמרה – "לעולם אל תשבי על הכסא בשירותים ציבוריים". אח"כ, היא הייתה מראה לנו את "התנוחה", שבה יש לחפש את נקודת שיווי המשקל בה יושבים / לא יושבים מעל הכסא כך שהגוף לא יגע בשום אופן בחלק כלשהוא מהכסא. שיעור "התנוחה" הוא אחד השיעורים הראשוניים בחייה של ילדה, חשוב והכרחי, שילווה אותה כל חייה. אבל עכשיו, בגילנו המופלג, עמידה ב-"תנוחה" היא קשה מאוד, במיוחד כאשר השלפוחית מלאה, או טו טו מתפוצצת. כאשר מוכרחים ללכת לשירותים הציבוריים, אנחנו נפגשות בשורה ארוכה של נשים שמעוררת את המחשבה אולי כולן מחכות לבראד פיט, אבל מסתבר שלא כך – את מצטרפת לתור של הנשים שמחייכות באדיבות (במקרה הטוב...), מצליבות רגלים וידיים במה שנראה כהודעה ברורה ש-"אני עומדת לעשות במכנסיים !!". את מתחילה להציץ בחלק התחתון של דלתות השירותים לראות שבכולן יש זוג רגליים – כולם תפוסים. סוף סוף מגיע תורך, במידה ולא הגיעה פתאום "הילדה שלא יכולה להתאפק יותר"...ונפתחת דלת אחת, ואת קופצת על המציאה, כמעט מוחצת בדרך את זאת שיצאה מבפנים. את נכנסת ואת שמה לב שהניאגרה לא עובדת (זה קורה לעתים מ א ו ד קרובות...), לא חשוב – את תולה את התיק על הוו שעל הדלת, ואם אין וו (בדרל כלל אין...), את בוחנת את הסביבה, הריצפה מלאה נוזלים בלתי מזוהים, ואת לא מעיזה לשים שם את התיק, אז את תולה אותו על הצוואר ותוך כדי זה שאת רואה אותו מתנדנד לפנייך ומתפללת שהרצועה לא תחתוך לך את הצוואר מאחר והתיק מלא שטויות שהכנסת אליו במשך הזמן, ושבד"כ את לא צריכה, אבל שיש לי, כי אולי, פעם, מי יודע, אולי, תצטרכי.. אבל – בואי נחזור לעניין הדלת. מכיוון שגם מנעול הסגירה לא ממש היה בסדר, האפשרות היחידה זה להחזיק אותה ביד אחת, כשביד השנייה, בבת אחת, את מורידה את התחתונים, נעמדת ב-"תנוחה" ו.... אהההה, סוף סוף, איזו הקלה. וזה הרגע בו השרירים מתחילים לרעוד – כי את תלויה באוויר, הרגליים בזווית, התחתונים עוצרים את זרימת הדם, יד אחת מושטת לעבר הדלת שלא תיפתח, ותיק ששוקל יותר מ-5 ק"ג תלוי לך על הצוואר. את מתה לשבת, אבל לא היה לך זמן לנקות את הכסא, ולא לשים ניירות טואלט על הקרש. בתוך תוכך את חושבת שלא יקרה כלום, אבל הקול של אמא שלך מהדהד בראש – "לעולם אל תשבי על הכסא בשירותים ציבוריים!". אז, את נשארת ב-"תנוחה" והרגליים ממשיכות לרעוד. כתוצאה מחישוב מוטעה של המרחק, איזה זרם דקקקקקקקקקקקקקיק מרטיב את ישבנך עד הגרביים! ורק במזל לא נרטבות הנעליים. מאחר ואימוץ ה"תנוחה" מחייב ריכוז, את מתעלמת מהתקרית ומחפשת את גליל נייר הטואלט אבבבבבבבל – לכל הרוחות...!!! הגליל ריק !!! (הוא תמיד ריק) – אז את מתפללת שבתוך 5 הקילו שנמצאים בתיק שתלויי על הצוואר, יהיה איזה טישו – אבל, כדי לחפש, את צריכה לשחרר את הדלת... את מהססת מעט, אבל אין ברירה. ברגע שאת משחררת את הדלת, מישהי מבחוץ דוחפת, ואת צריכה, בתנועה חדה, לעצור את הפלישה ולצעוק "ת פ ו ס ". את מסיקה שמהצעקה שלך, כל אלה שבחוץ יקלטו את המסר ואת יכולה לשחרר את הדלת, אף אחת לא תנסה יותר להיכנס (בעניין הזה, אנחנו הנשים מאוד מנומסות), ואת מתחילה לחפש את הטישו שבתיק, כשמצאת, היית רוצה להשתמש בכולם, אבל – צריך לזכור שיתכן ותצטרכי אחד בהזדמנות אחרת... את מתחילה לספור את הרגעים שנותרו לך עד שתצאי, כולך מזיעה, כי לא הורדת את המעיל מאחר ואין איפה לתלות את המעיל, והחום שיש במקומות הקטנים האלה הוא בלתי יאמן. מבלי להביא בחשבון את המכה מהניסיון שנעשה לפתוח לך את הדלת, ברצועה של התיק הלוחצת על הצוואר, הזיעה הניגרת בכל גופך וזרזיף הנוזלים בין רגליך... הזיכרון של אמך שתתמלא בושה אם תראה אותך ככה! כי הישבן שלה מעולם לא נגע בכסא בשירותים ציבוריים כי באמת "...את לא יודעת איזה מחלות את יכולה לתפוס שם..." את מתמידה בעמידה. את מתה מעייפות, כשאת מתיישרת את לא מרגישה את הרגליים, את מסדרת את הבגדים במהירות האפשרית , מנסה להוריד את המים ואת יוצאת החוצה. ליד הברזים, הכל מלא מים ואת לא יכולה להשתחרר מהתיק ולו לשנייה אחת, את לא יודעת איך מופעל הברז עם החיישנים האוטומטיים, אז את בודקת ונוגעת עד שיצא זרם חלש של מים, את שמה מעט סבון (אם יש...) ואת רוחצת ידיים בפוזה של הגיבן מנוטרדאם כשי שהתיק לא ייפול ישירות אל מתחת למעט המים הזורמים. במייבש הידיים את אפילו לא מנסה להשתמש ואת מיבשת את הידיים במכנסיים (את לא תבזבזי את הטישו שהשארת בתיק לעניין זה...). היה לך מזל אם לא נדבקה אלייך חתיכת נייר טואלט בנעל ואת ממשיכה לסחוב אותה, או יותר גרוע, אם לבשת חצאית, שזו נתפסה בגרביים שהעלית עליך במהירות האור וכל ישבנך אומר לכולם "הי, אני כאן...". ברגע זה, את רואה את הגבר שלך שנכנס ויצא משירותי הגברים, ועוד היה לו זמן להתיישב לקרוא ספר כשחכה לך שואל בטמטום " למה זה לקח לך כ"כ הרבה זמן?" ואת לוחשת בשפתיים קפוצות – "היה תור ארוך". זאת הסיבה למה אנחנו הנשים הולכות בקבוצה לשירותים:- מתוך סולידריות, כדי שאחת תחזיק את התיק והמעיל, האחרת תחזיק את הדלת, שלישית תעביר לך טישו מתחת או מעל הדלת וככה זה הרבה יותר מהר ונח מאחר ועלינו להתרכז בעמידה ב-"תנוחה". אז, תודה לכל אלה שליוו אותי אי פעם לשירותים, ושימשו לי לוו ולקולב או החזיקו לי את הדלת !!! **הקטע הנ"ל נשלח אליי במייל והייתי חייבת לשתף אותו איתכם.** |
|
|
Tish Adams
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
ענק וזאת הסיבה שמצאתי שיטה שחוסכת את ה"תנוחה" וכל מה שמתלווה אליה. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
D= אכן ענק, רק תוספת אחת קטנה: לפעמים, כשאת רוכנת כך, פתאום... את מפסיקה לשמוע את פכפוך מי האסלה...
ואז את צריכה להתעסק גם עם יבוש ביצת החולה שפשתה בתחתוניך... 
|
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
Tish Adams כתב/ה:
ענק וזאת הסיבה שמצאתי שיטה שחוסכת את ה"תנוחה" וכל מה שמתלווה אליה. את משתינה בעמידה? חוצמזה, שכשאת מדג'ה התרגלתי שאין ברירה אלא לחכות בסבלנות שתסיימי... פשוט אי אפשר לעזוב את הרחבה... 
|
|
|
SexyRed(שולטת){Woody}
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
מצחיק
חחחחחחח...
למען האמת מעולם לא הבנתי את העניין הזה שנשים הולכות יחד לשירותים- ואני בחורה... אבל אם הסברת את זה כ"כ יפה.. אולי בגילי "המופלג" אעזר בהן
תהום, תודה רבה לך! |
|
|
נולי
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
מזדהה עם כל הנקודות שהבאת תהום ואפילו יותר (בתור אמא לבנות).
נסי פעם ללמד ילדה קטנה להשתין בגינה מבלי להרטיב את בגדיה ואת בגדיך. זה הולך בערך ככה: הגברת הצעירה בת שנה וחצי שנתים, בדיוק לומדת להגמל מהחיתול וחייבת פיפי, אז איפה שלא תהיו, משתינים אותה. כיוון שאנחנו "אחרי לידה" אז עוד יש עלינו כמה ק"ג עודפים, שלא ממש תורמים כאשר מנסים לשבת ישיבת צפרדע, שקצת מזכירה את ה"תנוחה" לעיל בפוסט של תהום. ואז מורידים לצעירה את בגדיה התחתונים עד הקרסולים/ברכיים (זה בערך אותו מקום בקוטן הזה של הגוף) ומצמידים את הברכיים שלנו באותה "תנוחה". מסובבים את זו שלא יכולה להתאפק עם הגב אלינו, תוך תפילה עמוקה שלא תפסס. משחילים את ידינו תחת בתי השחי שלה ואוחזים את ירכיה תחת ברכיה ומרימים. הגב שלה צמוד לברכיים שלך (שזה בטח לא הכי נעים לה) וכולך מתפללת שהיא לא תחליט להתנגד עכשיו ותיפול לתוך השלולית הנקווית תחתיכן. אם היה לך מזל ונעמדת נכון והרמת אותה בזווית הנכונה, הזרם החמים לא ירטיב אתכן ולא יזרום חזרה על רגליכן. ואז כשהידים שלך רועדות והברכים כמעט קורסות את שואלת "גמרת?" והיא, שישבנה מונף חשוף אומרת "עוד לא". כשנשמע ה"גמרתי" את מנסה, בהליכה של צפרדע דרוסה וקיטעת, לדלג מעל לזרזיף הבוץ המושתן בשלום. כפופה מעליה את מלבישה אותה ומגלה שהרטיבה את כל הבגדים וכשאת מצליחה להתישר סופסוף את מבינה שגם נעליך זכו לשטיפה ושהכלב ששוטט בגינה חטף את התיק שלך עם המטליות הלחות כי הבמבה הפתוחה גירתה אותו. ואחר כך לכי תלמדי אותה על ה"תנוחה". N |
|
|
D M Dogy(מתחלף)
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
Tish Adams כתב/ה:
ענק וזאת הסיבה שמצאתי שיטה שחוסכת את ה"תנוחה" וכל מה שמתלווה אליה. האמת,השיטה של טיש חוסכת את כל האי נוחות של עמידה בתור לשירותים,החום וכל מה שמיתלווה לזה רק צריך אח"כ לדאןוג למשהו אחר (אני לא אגלה). |
|
|
| Needles And Pins(לא בעסק) |
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
יו תהום איך הצחקת אותי!!!
מה שכן, אני שייכת לזן שאמא אף פעם לא לימדה אותה איך עומדים מעל השירותים (זה תמיד נשגב מבינתי.. איך אפשר?!) אז אני קודם כל מנקה את הקרש ואז תמיד מרפדת את האסלה ב- 3-4 שכבות לפחות של נייר טואלט. ואני מאוד מזדהה, במיוחד כשבלימודים אני נסחבת בכל רגע נתון עם תיק שמן של לפטופ ששוקל 2.5 ק"ג + תיק צד שמן לא פחות + ג'קט כלשהו כי קר בכיתות. שאלוהים יעזור! |
|
|
| סטיית תקן |
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
זו אחת הסיבות שמברכים "ברוך שלא עשני אישה"
|
|
|
פולו
|
לפני 15 שנים •
26 באוק׳ 2009
נהניתי לקרוא
|
|
|