תמונה כפרית
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
התמסרות מול ריצויבאחד הפורומים כתבה מישהי על הכמיהה שלה על ההתמסרות כפי שהיא רואה אותה אנשים ששכחו מהי דרך ארץ התנפלו על אותה בחורה והטיפו לה "התמסרות ולהיות נשלטת אומר לתת לשולט את השליטה, את ההחלטה להתמסר אליו לרצונות שלו, לדברים שלו עושים טוב, לספק את הרצונות והחשקים שלו." ואני תוהה מי שמכם דיין ושופט להחליט עבור האחר מה היא התמסרות, מה נכון מה "אמיתי" במאמר מוסגר לדעתי האישית אותו מגיב/ מגיבה טועים בהגדרתם מה היא התמסרות כי בפועל הם מדברים על ריצוי. לתת למישהו אחר בלי להתחשב בעצמך. בעבר היה לי ויכוח ארוך עם אותה אישיות לגבי הבדלים בין ריצוי והתמסרות בבלוג שלי כתבתי כך אדם מרצה, הוא אדם הפועל לרוב בניגוד לרצונו או לא בשלמות עם עצמו, (קרי הייתי מעדיף שלא, אבל עבורו...) על מנת להשביע את רצון האחר בתקווה לגמול כלשהו, (יאהבו אותי, יעריכו אותי, יקבלו אותי, או לא יזרקו אותי ראש לתוך האסלה בשירותיי בנים בהפסקה. אדם מרצה, מוותר על עצמו, על רצונותיו, והופך לאדם חלש חסר עמוד שידרה, ולבסוף לא מוערך ע"י בדיוק אותם אנשים אותם ניסה להרשים. היות וגורם / מקור הנתינה שלו הוא חיצוני, הוא תמיד נזקק לאותו אישור חיצוני על מנת להרגיש שלם, בעל ערך, ולכן תמיד יהיה סיכוי גדול מאד למפח נפש, שברון לב, ואכזבה, כי הגורם החיצוני לא תמיד יהיה שם להעריך או אפילו יותר מכך יזלזל במאמצי הריצוי או מה שיותר גרוע ינצל אותם לרעת המרצה. לשולט קשה מאד עם נשלט מרצה, כי יש סיכוי רב שתוך כדי ניסיון לרצות את השולט, הנשלט יפגע בעצמו (במיישרין או בעקיפין, נזק מכל סוג) לעומת זאת התמסרות היא נתינה מכח פנימי, מתוך רצון אישי מלא וללא תלות בגורם החיצוני. אני נותן כי אני אוהב לתת, כי זה עושה לי טוב, ואני לא זקוק לאישור מאף אחד לכך. המתמסר בניגוד למרצה יודע לשים גבולות, יעצור לפני שיגיע למצב פגיע (רגשית, נפשית או פיזית) כי אז הנתינה שלו תעצר, כי רע לו ולא נותנים כשרע. מתמסר יודע להביע את עצמו ואת צרכיו, וזוכה להערכה, כי קודם כל הוא מקרין כבוד לעצמו. אני נותן מרצוני ולא מרצונך, זה אולי נשמע אגואיסטי, אבל בעיני זה האקט היותר נעלה. כי הוא בא ממקום חופשי, אישי, ולא ככפיה מבחוץ. (כשאדם עושה משהו כדי לרצות, גם אם האדם השני לא ביודעין כופה את רצונו, הרי שעדין יש כאן כפיה (אפילו של האדם כלפי עצמו) תנו לי התמסרות אגואיסטית כל יום, לא רוצה לראות ריצוי לעולם. מעבר לכך אני לא אוהבת את המוחלטות הזו הנשקפת מתוך התגובה, למה אין מקום לצרכים ולרצונות של הנשלטת? מדוע לקחת ממנה את הקול שלה? למה ההתבטלות המוחלטת הזו? מה רע בדיאלוג הזה של אני מבקשת ש? האם אפשר ש? מדוע שהנשלטת לא תראה את עצמה ואת הצרכים שלה כחלק מהמערכת? אני לא רואה כאן מתן "הוראות הפעלה" אלה הבעה אישית, ועל השולט לקחת אותם בחשבון כשהוא ולהכניס אותם לתוך מערכת השיקולים. אם היא לא תגיד מה היא רוצה, איך הוא ידע? איפה ה 50% שלה בתוך ה 100% של היחסים? למה בשם האלוהים עצמה צריכה נשלטת להעלים את עצמה, ואת הצרכים והרצונות שלה? "יש לי צרכים, יש לי רצונות, אני מבקשת שתקח אותם בחשבון, דע לך שABC חשובים לי מאד" ממתי להיות נשלטת פרושו להיות סמרטוט רצפה? או בובה חסרת עמוד שדרה? כל זה בעיני אינו שייך בכלל לBDSM מי שדורש מנשלטת "התמסרות מוחלטת" קרי ריצוי מוחלט, הינו ילד מגודל ומפונק הרוצה הכל כאן ועכשיו ובינו ובין BDSM הקשר כלל איננו קיים. בעיני אדם המבקש ריצוי אדם הדוגל בריצוי מדליק מיליון נורות אזהרה וסירנות רועמות. |
|
|
קטסטרופה{Adonai}
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
עם כל הכבוד,
מה את רוצה מאיתנו בעצם?
|
|
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
Re: עם כל הכבוד, קטסטרופה כתב/ה: מה את רוצה מאיתנו בעצם?
ממך ? ממש אבל ממש כלום 
|
|
|
נוריתE
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
תמונה
התמסרות ומסירות בין הייתר הן אכן להענות לרצונותיו של זה השולט בך זאת המהות,הבסיסית מהגדרתן הן באות מבפנים הן ניתנות לאדם שניראה לך לי לנו כמתאים הן באות מרצון וצרכים ריגשיים נפשיים הן, מתפתחות עם הזמן ובהתאמה לאדם שמעלייך/מולך הן לא מבטלות את הצרכיים האישיים והרצונות הן רק מבטאות אותן. מוצאיות אותם לאור ולחופשי, להיות שפחה (נישלטת סאבית הכל) פרושו לתת דרור לכל אלו שבתוכך לא יודעת נגד מי "מחו" או "הטיפו" ולמה אבל הדברים האלו באים ממני וזאת הדרך שלי ואם למישהו או משהי תהיינה כאן השגות בנושא ודעות מנוגדות אז הרי כבר נאמר כל אחד בדרכו יחיה הפורום(בפעם המיליון)נועד לתת מקום לכולם להתבטא אני מאוד נגד ירידות באישי ועקיצות מכוונות ורעות אבל לא נגד שעות מנוגדות לזאת שלי |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
אהבתי את הדברים שכתבת.
אני חושב שמה שכינית "התמסרות" איננו יותר אגואיסטי ממה שכינית "ריצוי". בשני המקרים האדם נותן מפני שהנתינה מעניקה לו עצמו גמול רגשי. אלא שהגמול שמקבל המרצה - האישור החיצוני לו הוא נזקק - שונה מהגמול שמקבל המתמסר. כמו כן נראה לי שבדרך כלל קשה לתחום היכן נגמרת ההתמסרות ומתחיל הריצוי ולהיפך. לדעתי הרבה פעמים הם מעורבבים, וגם כשהם לא, לא תמיד קל לזהות מהו המקור האמיתי של הרצון לתת, שכן אדם מרצה ישכנע את עצמו במקרים רבים שהוא בעצם מתמסר. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
Re: התמסרות מול ריצוי תמונה כפרית כתב/ה: באחד הפורומים כתבה מישהי על הכמיהה שלה על ההתמסרות כפי שהיא רואה אותה אנשים ששכחו מהי דרך ארץ התנפלו על אותה בחורה והטיפו לה "התמסרות ולהיות נשלטת אומר לתת לשולט את השליטה, את ההחלטה להתמסר אליו לרצונות שלו, לדברים שלו עושים טוב, לספק את הרצונות והחשקים שלו." ואני תוהה מי שמכם דיין ושופט להחליט עבור האחר מה היא התמסרות, מה נכון מה "אמיתי" במאמר מוסגר לדעתי האישית אותו מגיב/ מגיבה טועים בהגדרתם מה היא התמסרות כי בפועל הם מדברים על ריצוי. לתת למישהו אחר בלי להתחשב בעצמך. בעבר היה לי ויכוח ארוך עם אותה אישיות לגבי הבדלים בין ריצוי והתמסרות בבלוג שלי כתבתי כך אדם מרצה, הוא אדם הפועל לרוב בניגוד לרצונו או לא בשלמות עם עצמו, (קרי הייתי מעדיף שלא, אבל עבורו...) על מנת להשביע את רצון האחר בתקווה לגמול כלשהו, (יאהבו אותי, יעריכו אותי, יקבלו אותי, או לא יזרקו אותי ראש לתוך האסלה בשירותיי בנים בהפסקה. אדם מרצה, מוותר על עצמו, על רצונותיו, והופך לאדם חלש חסר עמוד שידרה, ולבסוף לא מוערך ע"י בדיוק אותם אנשים אותם ניסה להרשים. היות וגורם / מקור הנתינה שלו הוא חיצוני, הוא תמיד נזקק לאותו אישור חיצוני על מנת להרגיש שלם, בעל ערך, ולכן תמיד יהיה סיכוי גדול מאד למפח נפש, שברון לב, ואכזבה, כי הגורם החיצוני לא תמיד יהיה שם להעריך או אפילו יותר מכך יזלזל במאמצי הריצוי או מה שיותר גרוע ינצל אותם לרעת המרצה. לשולט קשה מאד עם נשלט מרצה, כי יש סיכוי רב שתוך כדי ניסיון לרצות את השולט, הנשלט יפגע בעצמו (במיישרין או בעקיפין, נזק מכל סוג) לעומת זאת התמסרות היא נתינה מכח פנימי, מתוך רצון אישי מלא וללא תלות בגורם החיצוני. אני נותן כי אני אוהב לתת, כי זה עושה לי טוב, ואני לא זקוק לאישור מאף אחד לכך. המתמסר בניגוד למרצה יודע לשים גבולות, יעצור לפני שיגיע למצב פגיע (רגשית, נפשית או פיזית) כי אז הנתינה שלו תעצר, כי רע לו ולא נותנים כשרע. מתמסר יודע להביע את עצמו ואת צרכיו, וזוכה להערכה, כי קודם כל הוא מקרין כבוד לעצמו. אני נותן מרצוני ולא מרצונך, זה אולי נשמע אגואיסטי, אבל בעיני זה האקט היותר נעלה. כי הוא בא ממקום חופשי, אישי, ולא ככפיה מבחוץ. (כשאדם עושה משהו כדי לרצות, גם אם האדם השני לא ביודעין כופה את רצונו, הרי שעדין יש כאן כפיה (אפילו של האדם כלפי עצמו) תנו לי התמסרות אגואיסטית כל יום, לא רוצה לראות ריצוי לעולם. מעבר לכך אני לא אוהבת את המוחלטות הזו הנשקפת מתוך התגובה, למה אין מקום לצרכים ולרצונות של הנשלטת? מדוע לקחת ממנה את הקול שלה? למה ההתבטלות המוחלטת הזו? מה רע בדיאלוג הזה של אני מבקשת ש? האם אפשר ש? מדוע שהנשלטת לא תראה את עצמה ואת הצרכים שלה כחלק מהמערכת? אני לא רואה כאן מתן "הוראות הפעלה" אלה הבעה אישית, ועל השולט לקחת אותם בחשבון כשהוא ולהכניס אותם לתוך מערכת השיקולים. אם היא לא תגיד מה היא רוצה, איך הוא ידע? איפה ה 50% שלה בתוך ה 100% של היחסים? למה בשם האלוהים עצמה צריכה נשלטת להעלים את עצמה, ואת הצרכים והרצונות שלה? "יש לי צרכים, יש לי רצונות, אני מבקשת שתקח אותם בחשבון, דע לך שABC חשובים לי מאד" ממתי להיות נשלטת פרושו להיות סמרטוט רצפה? או בובה חסרת עמוד שדרה? כל זה בעיני אינו שייך בכלל לBDSM מי שדורש מנשלטת "התמסרות מוחלטת" קרי ריצוי מוחלט, הינו ילד מגודל ומפונק הרוצה הכל כאן ועכשיו ובינו ובין BDSM הקשר כלל איננו קיים. בעיני אדם המבקש ריצוי אדם הדוגל בריצוי מדליק מיליון נורות אזהרה וסירנות רועמות. היתי במקום הנמוך ההוא. המרצה. זו שמרגישה שאין לה מספיק מעצמה מבפנים כדי לתת לאדם מבחוץ (ולפני שמישהי תקפוץ פה כמו עז אני אומרת שאני מדברת על עצמי בלבד!). ואז המשכתי במסע שהחיים תכננו עבורי. מסע מופלא של התחזקות בכל יום שעובר. פעם הרגשתי אפס מאופס. היום אני רואה את האמת לאשורה: אני אישה חזקה, אולי אחת החזקות שאני מכירה. כל הבטחון העצמי שלי התעצם לגמרי. היום, יש לי הרבה ממה לתת. אני לא מתביישת יותר בכך שיש לי מה לתת - למי שראוי לכך. לא אתן ואזרוק ואשליך את עצמי ואת ההתמסרות שלי לרגלי כל tom dick and harry שעוברים בסך, כדי למלא חסך - לא שלי ולא שלהם. לא, אני לא חפה מטעויות - אני עדיין בחיים. עושה אותן, ולומדת מהן. ממשיכה הלאה, או לפחות מנסה בכל מאודי. החברים והחברות שבחרתי לי פה מלווים אותי בצמיחה ובגדילה האישית והבדסמית שלי (יש בכלל הבדל?...) - רוצה לומר לכם תודה! תודה שאתם פה בשבילי, לעזור לי להתחזק כל הזמן ולא להסכים להיות סמרטוט רצפה. פתאום קלטתי כמה התקדמתי... וואו... אז שוב תודה }{ |
|
|
פעם פרח(נשלטת)
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
תמונה, מאוד אהבתי את מה שכתבת.
נגעת לי בנקודה שלא חשבתי עליה - התחום האפוק שבין הריצוי וההתמסרות. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
תמונה, אהבתי את מה שכתבת, ותודה על ההגדרה המאד בהירה שהבאת, אני חושבת שהיא מאד מאד מדוייקת, וברשותך אני גונבת לך אותה לשימוש עתידי (עם קרדיט, כמובן).
הרבה פעמים אני מנסה להסביר את זה, וזה קשה להסביר, כי יש המון דמיון ויש גם ערבוב, כמו שזאלו אמר מאד יפה, כהרגלו. ולפעמים נדמה, שמה זה משנה בכלל, והפעולה היא אותה פעולה ולמה צריך לנתח כל דבר. אבל בשבילי ההבדל הוא תהומי ועקרוני, כי זה בעצם מה שמגדיר התמסרות עבורי. ואני נמצאת היום במערכת יחסים עם מישהו שלא מכיר את העולם הזה ואת כל מערכת המושגים שלו, ולפעמים הוא תופס אותי על קטעים שהרצונות שלי מתגמשים לרצונות שלו, והוא נבהל - לא, אל תוותרי על עצמך בשבילי, אל תעשי דברים *רק* כי אני רוצה... ואני מנסה להסביר לו, שזה לא עובד ככה, שלפעמים הרצון שלי נולד מתוך הרצון שלו, וגם לראות אותו מרוצה זה חלק ממה ש*אני רוצה*. וקשה להסביר וקשה לו להבין. מה שמצחיק זה שגם הוא עושה את זה כל הזמן בלי לשים לב ולא מבין שזה מה שהוא עושה
בקיצור, תודה רבה לך. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
משפט מפתח ותיק
בקהילה הגוריאנית ב-IRC, ב-DALNET היה משפט מפתח:
A slave is not a doormat שפחה איננה סמרטוט - משפט שנעשה לדעתי חשוב יותר ככל שמערכת היחסים משאירה לכאורה פחות ופחות מקום לקול של העבד/שפחה. בעיני, יש בדיעות שמגולמות במה שצוטט בתחילת השרשור משהו שאולי יש בו חוסר הבחנה בין מציאות לפנטזיה. בפנטזיה (ובתוך הקשר הבדסמי) אני שולט כל יכול, פיראט אכזר, חוקר מרושע, חתול טורף. ולצד ההקשר הזה, קיים הקשר שני, שבו אני אדם, בן תמותה, אין לי חרב על הירך, אין תוכי על הכתף ובטח שלא רגל מעץ - ובהקשר הזה אני יכול לנהל עם השותפה שלי את המשא ומתן, אני יכול לברר מה חשוב לה, מה מפריע לה, מה היה או יהיה כאב טוב עבורה ומהו כאב רע, סיוט עבורה. שם אנחנו שני אנשים שמחפשים את הדרך להנאה הדדית, להזנה הדדית, לאהבה. אינני מעוניין בסמרטוט, במישהי שתעשה הכל כדי לרצות אותי או שנמצאת בתוך מערכת היחסים מתוך פחד או כתהליך של התאבדות בתשלומים - אני מעוניין בשותפה למסע, בשותפה לאהבה במי שנהנית מאותן פעילויות מהצד המשלים שלהן. וכן, זה בהחלט מטיל גם חלק מהאחריות לאושר שלה עליה ולא רק עלי... [ וכבוד, חתולונת, על הדרך שלך, גם אם היא לא קלה ] |
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
2 בדצמ׳ 2009
Re: משפט מפתח ותיק Dan_Kap כתב/ה: בקהילה הגוריאנית ב-IRC, ב-DALNET היה משפט מפתח:
A slave is not a doormat שפחה איננה סמרטוט - משפט שנעשה לדעתי חשוב יותר ככל שמערכת היחסים משאירה לכאורה פחות ופחות מקום לקול של העבד/שפחה. בעיני, יש בדיעות שמגולמות במה שצוטט בתחילת השרשור משהו שאולי יש בו חוסר הבחנה בין מציאות לפנטזיה. בפנטזיה (ובתוך הקשר הבדסמי) אני שולט כל יכול, פיראט אכזר, חוקר מרושע, חתול טורף. ולצד ההקשר הזה, קיים הקשר שני, שבו אני אדם, בן תמותה, אין לי חרב על הירך, אין תוכי על הכתף ובטח שלא רגל מעץ - ובהקשר הזה אני יכול לנהל עם השותפה שלי את המשא ומתן, אני יכול לברר מה חשוב לה, מה מפריע לה, מה היה או יהיה כאב טוב עבורה ומהו כאב רע, סיוט עבורה. שם אנחנו שני אנשים שמחפשים את הדרך להנאה הדדית, להזנה הדדית, לאהבה. אינני מעוניין בסמרטוט, במישהי שתעשה הכל כדי לרצות אותי או שנמצאת בתוך מערכת היחסים מתוך פחד או כתהליך של התאבדות בתשלומים - אני מעוניין בשותפה למסע, בשותפה לאהבה במי שנהנית מאותן פעילויות מהצד המשלים שלהן. וכן, זה בהחלט מטיל גם חלק מהאחריות לאושר שלה עליה ולא רק עלי... [ וכבוד, חתולונת, על הדרך שלך, גם אם היא לא קלה ] לכבוד הוא לי להיות ידידה שלך, DK |
|
|