המנהל שנהפך למשרת – חלק ו

המנהל שנהפך למשרת – חלק ו

Life energy • 19 בדצמ׳ 2009

בשבועות שלאחר מכן, הם נכנסו למעין שיגרה של עבודה. הוא ידע שכל יום הוא צריך להגיע למשרד, להכין לה את הקפה שלה, מסמכים, לדאוג לניקיון, לטפל בכל התחזוקה של המשרד ולמלא כל דרישה או פקודה שהיא נותנת, בעוד שהיא מנהלת את כל עינייני החברה, כולל פגישות עם לקוחות חשובים, עינייני כספים וכו'.
הייתה לה מטרה מאוד ברורה והיא תיכננה כל שלב בתוכניתה בקפדנות רבה.כמובן שאיברו היה תמיד כלוא במתקן כליאה וסביבו הקולר החשמלי שהזכיר לו את מקומו. היא אף פעם לא סיפרה לו מה היא מתכננת ותמיד השאירה אותו בחוסר ודאות, אבל עם הזמן הוא התחיל להבין מה קורה סביבו ולאן היא חותרת. מדי פעם הוא היה מנסה לדבר איתה, פונה אליה בצורה הכי כנועה ומכובדת שהוא יודע, מנסה לדבר אל ההיגיון שלה או אל ליבה ובכל פעם היה נענש בחומרה באחת מהדרכים האכזריות שלה או שהייתה מאיימת עליו ברמזים עבים שתחשוף את סודותיו ואת כל המעשים הלא חוקיים שעשה.
יום אחד התקיימה פגישה עם אחד הלקוחות החשובים שבמקרה גם היה אחד החברים הטובים שלו. הוא ממזמן כבר לא מעודכן ולא ידע מה לומר לו. הוא החל לגמגם ולהתחמק ממבוכה בדרכים אלגנטיות. מדי פעם עשה את עצמו לא זוכר ופנה אליה בשאלות, מנסה לרמוז לה בעיניו שתנהל את השיחה במקומו כמו באותה ישיבת הנהלה. הוא כבר התרגל להשפלה הזאת והיה מוכן לזה, אבל היא רק ענתה בקרירות מבלי להביט בו ומדי פעם עקצה אותו, אמרה לו כל מיני משפטים בעלי משמעות כפולה שרק הוא הבין אותם. חברו הביט בהם במבט שואל ולא העלה על דעתו מה מתרחש ביניהם, רק שאל מדי פעם "הכל בסדר?" והיא מיד ענתה במקומו "הוא במצב קצת לחוץ כרגע... מדי פעם הוא שוכח דברים!" ונתנה בו מבט חודר וארוך עם עיניה החתוליות. היו אלה רמזים ממש עבים לכך שהיא עומדת לגלות את סודותיו. היא אפילו שיחקה בו עם השלט והעבירה בו זרמים תוך כדי הפגישה. הוא ממש החזיק את עצמו בכל הכח כדי לא לזוז או להראות שכואב לו, רק התפתל על כסאו והסתיר את פניו בידו. בסופו של דבר חברו איבד את סבלנותו מאחר והפגישה לא התקדמה לשום מקום והחליט ללכת. העבד מיד התנצל על כך ש"לא היה מרוכז" וניסה להציל את המצב. הוא ביקש לקבוע איתו פגישה נוספת עם כל מיני תוספות של תירוצים אך לשווא. "כן, בטח... דבר איתי בהזדמנות. יאללה ביי אחי" ענה לו בחיוך מעושה עם לחיצה רפה בידו ובתוכו ידע שיקח עוד הרבה זמן עד שיפגש איתו שוב אם בכלל...
המשימות החדשות שקיבל עם התקדמות האילוף שלו כעבד היו להגיע אליה הביתה ולעשות את כל עבודות הבית. בכל יום כשהיה מגיע אליה היה מתפשט ומגיע אליה על 4 עם קולרו בפיו, שהיה נסגר על צווארו עם מנעול שאת מפתחו הייתה שומרת בכיסה, בתוך מגפה, או קושרת מסביב לרגלה. היא הכשירה ואימנה אותו איך לנקות, לשטוף, לעשות כלים, כביסה, לתלות להוריד ולקפל בדיוק כמו שהיא אוהבת. היא הייתה יושבת לידו, מביטה ובוחנת כל תנועה שלו בקפידה. בכל פעם שטעה או שלא עשה משהו כמו שצריך הייתה מצליפה בו בחוזקה עם שוט הרוכבים הארוך שנהפך להיות חברו הטוב ושהיה צמוד אליה, או שקיבל זרמים חזקים באשכיו. יום אחד, לאחר תקופה מסוימת כשהיה מיומן מספיק לדעתה, הכניסה אותו למלתחה שלה. היא פתחה את הדלת ולפניו נגלתה מלתחה ארוכה עם המון בגדים תלויים על קולבים ועשרות זוגות של מגפיים ונעלי עקב. את חלקם זיהה כשראה אותה הולכת איתם בעבודה ואת חלקם לא ראה מעולם. "תנקה את כולם. כולל העקבים והסוליות עד האחרון שבהם. אני לא צריכה להזכיר לך אם זה לא יהיה לשביעות רצוני... לעבודה זבל!" היא הסתובבה לצאת ונזכרה לפתע "ושלא תעיז להשתמש בידיים. בעצם..." היא לקחה את האזיקים וכפתה את ידיו מאחוריו גבו, הצליפה בישבנו ונעלמה. הוא החל לעבוד. הוא ליקק וליקק ועבר זוג אחרי זוג, בירכיו וגבו החלו לכאוב וגם לשונו ושרירי הלסת.
לאחר שעות ארוכות מאוד היא חזרה. הוא היה מכופף עם הגב אליה, אשכיו בלטו מבין רגליו והוא התנשף והשמיע קולות מאמץ. היא ראתה אותו ממרק את נעלי הפלטפורמה החדשות שרכשה לא מזמן ונכנסה פנימה. הוא לא שמע אותה נכנסת מרב שהיה עסוק בסבלו ובניקיון נעליה ולפתע הרגיש את עקבה ננעץ בגבו ורגלה מוחצת אותו כלפי מטה. הוא נבהל לרגע, קפא במקומו והצמיד את ראשו לריצפה. היא החלה מסתכלת סביב ובודקת את טיב עבודתו. היה קשה לספק אותה. היא תמיד הייתה מוצאת משהו לא תקין, לא משנה כמה התאמץ וכמה היה מכוון ללמוד מטעויותיו. גם כשעשה את הכל באופן מושלם הייתה מענישה אותו ורק כדי להכניס לו מוסר עבודה ולחנך אותו, כמובן גם לשעשועה האישי.
"זה כל מה שהסתפקת?", "כן המלכה. סליחה המלכה" מיד השיב. היא הרימה את אחת מנעלי הפלטפורמה שעבד עליהם והביטה בהם מקרוב. "יש עליה סימנים. והיא לא נקיה עד הסוף! אתה מנסה לרמות אותי זבל? או שאתה חושב שאני טיפשה?!" ומיד הצליפה בו בחוזקה על ישבנו. "אה? שאלתי שאלה כלב!!" ולחצה על גופו עם רגלה. הוא נאנק והחל להתחנן. הוא ביקש את סליחתה למרות ששניהם ידעו שעשה עבודה מצויינת. היא לא התייחסה לדבריו והצליפה בו ללא רחם. סימנים וחתכים הופיעו על גבו ועל כתפיו ועל ידיו האזוקות מאוד מהר והיא לא הפסיקה עד אשר פרץ בבכי ושמעה את תחנוניו האמיתיים, כשכל ההתנגדויות שלו נמסו כמו באותו יום בסלונה.
היא שיחררה אותו מאזיקיו, פתחה את מנעול קולרו והורדה אותו, "תעשה פה סדר. כשתסיים תיכנס להתקלח ותרד למטה. 15 דקות." ונעלמה שוב. הוא ירד למטה בדיוק בזמן, כל גופו כאב. הוא הגיע אליה על 4 ונעמד ליד רגליה כשראשו מורכן לריצפה. "אתה משוחרר זבל. מחר כרגיל. שאלות?" "לא המלכה. תודה המלכה" ונישק את נעליה ביראת כבוד ופחד כמו שאהבה, לאט וביסודיות. דאג לעשות את זה כמו שצריך ונזהר לא להפגין זילזול. "רשאי." סיננה בלחש.
הוא הסתובב לדלת, התלבש ויצא.
כך היה בסוף כל יום אחרי שסיים את כל המטלותיו. היא הייתה משחררת אותו לביתו עם הוראות חדשות למחר. בינתיים, מצב היחסים שלו עם אישתו הלך והדרדר. היא הרגישה שקורה איתו משהו אבל לא ידעה מה, ובכל פעם ששאלה היה מתחמק מתשובה. היא שמה לב שהוא כבר לא מבקש לקיים יחסי מין, לא מסיר את הבגדים בקירבתה ובאופן כללי לא מרבה בשיחה עימה. זה מצב שנמשך כבר כמה חודשים ומבחינתה זה היה בלתי נסבל. בוקר אחד כשהיו במטבח היא החליטה לשים לזה סוף. "אני רוצה להתגרש" אמרה בפתאומיות. זה היה הרגע שפחד ממנו כל הזמן וידע שזה יגיע מתישהו. הוא ידע מה המשמעות של זה גם מבחינה משפטית וגם כלכלית. הוא ידע שהיא תרצה חלק מהרכוש והיא בהחלט תיאבק על זה. הוא ניסה להעביר את זה בתקווה שהיא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת, "מה? מאיפה הבאת את השטות הזאת?" ואחרי שיחה קצרה היא הבהירה לו שזה בדיוק מה שהיא מתכוונת. היא לא מוכנה יותר לסבול את ההתנהגות שלו ונמאס לה שהוא מסתיר ממנה דברים. "יש לך שבוע להתארגן. העו"ד שלי כבר ידבר איתך." ויצאה מהמטבח.
הוא תפס את ראשו בין ידיו ושנא את עצמו על זה. הוא הרגיש שהטבעת נקשרת ומתהדקת סביבו צווארו והוא מתחיל להחנק. מרב שהיה שקוע בתוך עצמו ובתסבוכת שהיה נתון בה הוא איחר להגיע אליה, ועל זה כרגיל נענש קשות. הוא סיפר לה כחלק מהדיווח היומי שהיה חייב לתת לה על חיי נישואיו, שאישתו רוצה להתגרש. הוא החל להתחנן אליה שתשחרר אותו ותתן לו להציל את נישואיו ודמעות החלו לרדת מעיניו. הוא השלה את עצמו וחשב שהיא תגלה קצת אמפתיה לגביו. אחרי הכל הם הכירו שנים ואישתו הייתה חברה שלה פחות או יותר. אבל היא לא הראה כלום. להיפך, בליבה היא חייכה ואמרה שהכל מתקדם בדיוק לפי תוכניתה.
"למה אתה חושב שזה אכפת לי? הצרות שלך עם אישתך הם לא עינייני" אמרה בטון שקט וקר.
"חכה, זאת רק ההתחלה..." חשבה בליבה. היא ידעה שהיא צריכה למהר, אין לה הרבה זמן והיא חייבת לפעול. באותו יום אחרי שסיים את עבודות הבית שלה היה בטוח שהיא מתכוונת לשחרר אותו לביתו. הוא חיכה לה על ארבע ליד דלת חדר השינה, עירום כביום היוולדו בדיוק בסיום הזמן שהקציבה לו. היא נכנסה כדי לבדוק אם ניקה וסידר את כמו שצריך ואחרי סיבוב קצר אמרה להפתעתו "יופי כלב. בסופו של דבר זה השתלם לאלף אותך". תגובה כזאת הוא לא זוכר שקיבל ממנה אי פעם. פתאום הרגיש את הרצועה נקשרת לקולרו ומושכת אותו אחריה.
הם ירדו במדרגות. היא ירדה באיטיות ועבורו הקצב היה מהיר. מעולם לא ירד מדרגות על ארבע. הוא שמע מקרוב את טפיפות נעלי הבית המוגבהים שנעלה ולא יכל להסיר את מבטו מהם.
הם היפנטו אותו והוא לא שם לב שהם ממשיכים לרדת לקומת המרתף. הוא שם לב רק כאשר היא נעצרה וראה את דלת הברזל הכבדה זזה באיטות ואחריה חדר גדול וחשוך. היא הדליקה את האור העמום בכניסה ומולו נגלה מרתף אפל עם קירות שחורים ללא אף חלון למעט כמה פתחי איוורור קטנים. היא נכנסה וגררה אותו אחריה. היה שם קר ויבש, והוא הרגיש את הקור חודר אליו מכל כיוון. הריצפה שם הייתה יותר קרה מכל שאר הבית ורגליו ובירכיו הרגישו בהבדל. הוא הזדחל אחריה ופחד החל לעלות בגופו. הוא לא ידע מה היא הולכת לעשות.
הוא הסתכל לצדדים וראה מרתף עינויים מאובזר ומצוייד כהלכה. מרתף לתפארת שלא היה מבייש שום בית מטבחיים. היה שם צלב צמוד לקיר ולידו אזיקים עם שלשלאות המחוברים לאזיקי מתכת. היה שם שולחן ענק ארוך ומאסיבי עם רצועות קשירה, שלשלאות שיורדות מהתיקרה וביניהן מוט ברזל, על הקיר קולבים שעליהם מבחר שוטים, ספאנקים, פלוגרים, גאגים מסכות ומבחר ציוד שלא תיאר לעצמו שיש לה. הוא הכיר אותה שנים ומעולם לא ידע שהיא מלכה. מעולם לא נחשף לפן הכל כך סדיסטי ואכזרי שבה. היא הניחה את הרצועה על משענת הכיסא והלכה לפינת החדר לעבר קוביה גדולה שהייתה מכוסה ביריעת ז'מס אדומה ובוהקת. היא תפסה את היריעה ובמשיכה אחת מהירה הורידה אותה וחשפה כלוב גדול עם סורגים עבים מברזל ודלת קטנה עם מנעול ברזל מאסיבי. באותו רגע הוא הבין מה היא הולכת לעשות. הוא נתן בה מבט מפוחד ועיניו נפערו לרווחה אך לא העז להוציא מילה. "ראש למטה זבל! מי הרשה לך להרים אותו?!" הוא מיד הצמיד את ראשו לריצפה, "לא לזוז!"
היא הלכה לשולחן הפינתי ולקחה מספר אביזרים. הדברים הראשונים שהונחו עליו היו אזיקי עור לידיים ולרגליים, לאחר מכן הולבשה עליו מסיכת עור צמודה שהתהדקה על ראשו והעליה הונח מחדש הקולר על הצוואר. היא הייתה מותאמת לראשו באופן מושלם כאילו ידעה מראש מה מתאים לו. היו לה שני פתחים צרים לעיניים, אחד לאף שלא הגביל את נשימתו ופתח קטן לפה שניתן היה לחסמו ע"י חיבור ריתמה תואמת. כשסיימה "להלבישו" פתחה את המנעול של הכלוב ומשכה אותו לכיוון הדלת.
הוא התחיל להכנס ללחץ והתנגד בכל הכח. הוא לא רצה להכנס לכלוב ולהנעל שם וניסה למשוך את צווארו לאחור. היא מיד שלחה את ידה ותפסה את שוט הרוכבים שכל כך אהבה והחלה מצליפה בו בחוזקה בגבו וישבנו. לזה הוא כבר לא יכל להתנגד ובסופו של דבר נכנע ונכנס לכלוב. היא מיד סגרה אחריו את הדלת, נעלה את הבריח עם המנעול ואת המפתח הכניסה לכיס מכנסיה ההדוקים שהבליטו את גופה האלוהי.
היא נתנה בו מבט אחרון. "לילה טוב כלב!" והחלה ללכת לכיוון המדרגות התלולות המגיעות לדלת. הוא תפס את סורגי דלת הכלוב והחל למשוך ולנער אותם. "בבקשה לא מלכתי!!! אני מתחנן!!! אל תשאירי אותי כאן!!!" היא הסתובבה לעברו וצעקה לעברו תוך כדי מבט זועם "תירגע ומהר!!". כשהמשיכה את צעדיה הוא שוב ניער את דלת הכלוב שעשתה רעש חזק במרתף האפל. היא הסתובבה וירדה חזרה. הוא חשב שהיא תשחרר אותו והיה מוכן לעשות הכל ולשתף פעולה למרות שגם ככה לא הייתה לו ברירה. רק רצה שהעיקר תוציא אותו משם.
"תסתובב. גב אלי!". הוא היסס לרגע ולא הבין. היא הביטה מלמעלה מספר שניות ומיד זעם עלה בגרונה "אני לא אגיד את זה שוב." הוא מיד הסתובב. "ידיים!!" צעקה בחוסר סבלנות, פתאום הרגיש את אותם אזיקי המתכת כופתים את ידיו באדיקות מאחורי ארבע סורגים, לא מאפשרים לו לזוז מילימטר. הוא החל להתחנן שוב ובכי עמד על גרונו כשנכנס להיסטריה וניסה להשתחרר. איך שפתח את פיו הוכנס לתוכו גאג שחור וגדול ונקשר סביב ראשו במהרה. הוא התפתל וניסה לצעוק ולהתנגד, ניסה להתחנן וכל מה שיצא מגרונו היו הברות אטומות ולא ברורות. היא עמדה לצאת אך הרגישה שמשהו חסר. נתנה בו מבט מעט מהוסס ואז לקחה חבל וקשרה את ראשו לסורג שמאחוריו.
"אני לא סיימתי איתך זבל. אתה עוד תשלם על החוצפה שלך, זו רק ההתחלה! יהיה לך הרבה זמן לחשוב על זה. לטובתך אני מצפה לשמוע מה הלקח שלמדת. ברור זבל?!" היא לא שמעה ממנו מאומה, הצלפה על גבו עוררה אותו והוא מיד הזיז את ראשו המקובע לסורג ופלט אנחה המאשרת שהבין. "לילה טוב כלב מזורגג!" היא עלתה במדרגות, כיבתה את האור ונעלה את דלת הברזל הכבדה אחריה.

המשך יבוא...

כלבלב בכלוב זהב • 20 בדצמ׳ 2009

חזק ביותר

בלוסום​(לא בעסק) • 21 בדצמ׳ 2009

משתבח מרגע לרגע. מחכה בשקיקה להמשך!

Victoria Frances​(שולטת) • 21 בדצמ׳ 2009

יפה מאוד,נהנתי לקרוא

יואב 31​(אחר) • 21 בדצמ׳ 2009

מדהים
נראה לי שלא קיבלת הרבה תגובות הפעם כי אנשים חושבים שזהו החלק הראשון
תשנה את הכותרת לפרק ו
ואז תראה הרבה יותר תגובות

חזק וקיצוני

ofer00 • 21 בדצמ׳ 2009

אין ספק סיפור חזק מאד כתוב מעולה
קיצוני כמו שלא ראתי הרבה זמן

Morticia • 21 בדצמ׳ 2009

"אתה מנסה לרמות אותי זבל? או שאתה חושב שאני טיפשה?!"

אישית אני חושבת שמלבד העובדה שאין שום דבר בסיפור המצביע באיזו צורה על אפשרות היותה חכמה
היא בוודאי לא מתוחכמת מדי...
היא ממורמרת, אלימה, רעה - כל זאת בשום צורה המתקרבת למחמאה או מאפיין העושה אותה באיזו צורה לנעלה - נכה רגשית, לכאורה כנראה מאוד אומללה ולחלוטין כפויית טובה
אם לא היית אומר עיני חתול הייתי מהמרת על כלבה

כאילו תכלס די זבעלה של אישה

אני לא הייתי מהססת להשיב לה כך על כזו שאלה
מצד שני, אני פשוט לא עבד


(ונראה שגם לו הייתי, הייתי שומרת לעצמי את זכות הבררנות בענייני התמסרות)

הוא בעיני חתיכת סמרטוט רצפה
שקרן, מניפולטור, בוגדן וגם לא חכם במיוחד
(מדהים איך עד שלא ראה את מרתף אביזרי הסאדו שלה הוא לא הבין שהיא מלכה!)
בהחלט זבל
מהסוג המצוי שנהוג לזרוק לפח
בעיני הוא לא חומר אטרקטיבי במיוחד לאישה המכבדת את עצמה
(ע"ע עוד פרשנות לגיטימית למלכה)

בוודאי לא יחסר מי שימצא את הפנטזיה כמגרה
אני עדיין קובלת על האיכות הספרותית הירודה של המסטיק הזה
עשית כמה בחירות לא ברורות ועל פניו לא קשורות

בסופו של דבר
לגבי אשתו
(מאיפה היא צצה? ולמה???)

בעיקר מחזקת את ידה על בחירה נבונה
ובטוחה שאני מדברת גם בשמה
בדרך אצילית אולי מעט יותר באומרי:

לילה טוב כלב מזורגג וד"ש לשפחה...!

הטיבה לומר מורטישה

Aציבעוני​(אחר) • 21 בדצמ׳ 2009

מסטיק

דוכיפת​(נשלט) • 21 בדצמ׳ 2009

מורטישה,
השולטת הוא הכותב
העבד הוא הכותב
ואשתו גם הוא הכותב.
הכל בראשו ועיניו של הכותב.
על מה יצא זעמך??
על הכותב

מוצ'ילר • 21 בדצמ׳ 2009

עוד חלק מצוין בסיפור.
אתה כותב ממש טוב ,אני מקווה שיהיה המשך.