שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

המנהל שנהפך למשרת – חלק ז

Life energy
לפני 14 שנים • 3 בינו׳ 2010

המנהל שנהפך למשרת – חלק ז

Life energy • 3 בינו׳ 2010
הזרם החשמלי שעבר באשכיו הקפיץ אותו משנתו. הוא התעורר בבהלה תוך שיחרור אנקת כאב, ומהר מאוד חזר למציאות של אי נוחות מעיקה וללא חופש מינימלי כשניסה להזיז את ראשו המקובע לסורג. הוא שמע את צעדיה נוקשים על המדרגות מאחוריו. הוא היה הרבה יותר רגוע עכשיו מליל אמש. לקח לו המון זמן להרגע ולהתרגל לתנוחה הקבועה שנכפתה עליו ע"י מלכתו ועד שהצליח להרדם עבר זמן רב. הלילה הארוך שעבר עליו בכלוב הכריח אותו להתמודד עם פחדיו. לא הייתה לו הרבה ברירה. פתאום כל סרט חייו החל לרוץ בראשו...
הוא תמיד היה עבד מאז ומעולם. מאז שזכר את עצמו. הוא נולד אל תוך העולם הזה וזה תמיד הפריע לו. הוא ידע שזה יהיה מאוד בעייתי במיוחד כשהוא אדם מפורסם ובעל עוצמה וכח רב, אבל היצר שלו תמיד ניצח אותו ותבע ממנו לספק אותו שוב ושוב. התמונות שהיו במחשבו היו תמונות שצולמו בזמן שהיה בסשן אצל מלכה בתשלום שהיה הולך אליה בקביעות. נוצר ביניהם קשר קרוב ומיוחד מעבר לקשר של "בעל עסק - לקוח" והוא הרגיש מספיק בטוח כדי לממש איתה פנטזיות נוספות כמו סשן על מלכה נוספת ואף לאפשר לה לתעד ולצלם אותם ולהשאיר לעצמה "מזכרת". הכל היה בהסכמה והוא ידע שהיא מחוייבת לדיסקרטיות וסמך עליה שלא תעשה בהם שימוש לרעה. היא צילמה אותו במשך תקופה ארוכה וכל פעם הייתה שולחת לו אותם במייל עד שהצטברה אצלו כמות יפה של תמונות ממגוון סשנים. הוא מעולם לא חשב שזה יפגע בו בעתיד כי הם היו במחשבו האישי והוסתרו היטב בתיקיות שאף אחד לא היה חושב לחפש שם, חוץ מזה, מי יעז לגעת במחשב האישי של המנכ"ל?
הוא החשיב את עצמו כעבד מנוסה והיה בטוח שהתנסה בהכל. הייתה לו פעם פנטזיה כזו שהוא עבד למלכה קשוחה 24/7 שכולאת אותו בביתה, וזה היה נחמד לו כל עוד זה בגדר פנטזיה. הוא ידע שזה לעולם לא יהיה אפשרי ולכן זה לא הדאיג אותו. עכשיו יש לו סיבה טובה מאוד להיות מודאג כשכל החיים שלו מונחים על כף המאזניים וגורלו נתון בסכנה ממשית. מה שהייתה פעם פנטזיה שהיה נוהג לאונן איתה, נהפכה לסיוט מציאותי איום ונורא.
הוא שמע משמאלו את הבריח מסתובב ואת דלת הכלוב נפתחת מבלי שיכל להביט. הרצועה נקשרה לצווארו, ראשו וידיו שוחררו מהחבלים והאזיקים והוא נמשך החוצה בחוזקה. כבר היו לו סימנים אדומים ושיפשופים על הצוואר מהמשיכות. היא לא הרבתה לדבר, הוא כבר ידע לבד לזהות מה היא רוצה או מצפה ממנו מבלי שתצטרך להוציא מילה. היא הורידה לו את הגאג שהיה מלא ברוק ונזל על גופו הערום, והוא החל לנשום בחופשיות. "אני מקווה שלמדת לקח כלב. תתרגל לבית החדש שלך." אמרה. באותו רגע נפלה לו אבן כבדה מאוד על הלב. מה יעשה עם אישתו, מה יגיד לה, מה יהיה על רכושו אם תתגרש ממנו ואיך ישלים איתה. הוא גם לא העז להוציא מילה מפיו ללא אישורה, אחרת ידע שיקבל עונש חמור, רק לא ידע איזה וזה הכי הפחיד אותו.
הוא שמר על שתיקה והמסיכה הורדה מראשו כעבור זמן קצר. הוא הרגיש את האוויר הקר והיבש נוגע בפניו והרגיש הקלה מסויימת. הזיעה החלה מתנדפת מעורו, ורק האזיקים על ידיו ורגליו נשארו על גופו. היא משכה אותו אחריה לכיוון המדרגות והם עלו למעלה. היא נעצרה ושיחררה את הרצועה מצווארו. כעבור מספר שניות כשראתה שהוא לא זז, "למה אתה מחכה זבל?! ארוחת בוקר כרגיל קדימה!!!", והצליפה בו עם הרצועה בגבו, "כן מלכתי! סליחה מלכתי!" השיב ביראת כבוד ומיד קם והחל לעבוד במרץ בזמן שהיא התישבה בסלון מול הטלוויזיה וקראה את העיתון של הבוקר. כשסיים ניגש להודיע לה שהכל מוכן. היא התיישבה בשולחן והוא הגיש לה את ארוחת הבוקר שלה. השולחן היה מסודר וערוך באופן מופתי כמו בבית מלון מהודר 5 כוכבים. הוא כבר היה מיומן ומאוד יעיל בעשיית כמה דברים במקביל. בזמן שאכלה המתין לידה על ארבע כשראשו מורכן לריצפה. פתאום הרגיש שהוא חייב לשירותים אך פחד נורא להפריע לה בזמן ארוחתה. הוא התכופף והחל מנשק את אצבעות רגליה המטופחות מאוד מבעד לסנדל העקב וליקק אותם. היא כבר ידעה שהוא רוצה לבקש משהו וגם ידעה מה. בכוונה לא נתנה לו ללכת.
"גבירתי המלכה..." לחש, "מה כלב" השיבה בחוסר עניין, "אני מבקש את רשותך ללכת לשירותים גבירתי המלכה. אני ממש חייב הוד מעלתך." "מה אתה?" ומיד מיהר לתקן את דבריו "אני מתחנן אליך שתאפשרי לי ללכת לשירותים גבירתי המלכה." והמשיך לנשק וללקק את אצבעות ומירק את נעליה בלשונו. היא החליטה להשתעשע איתו קצת. היא המשיכה לסרב והוא התחנן שוב ושוב והשפיל עצמו עד עפר כדי שתרשה לו את הזכות המינימלית הזו. כשסיימה את ארוחתה אישרה לו ללכת לשירותים ופקדה עליו להכין את בגדיה. "3 דקות", "כן מלכתי. תודה מלכתי. אני מודה לך על נדיבותך", ורץ מהר.
הוא הצליח ממש בקושי לעמוד בזמן שאמרה. הוא נכנס למטבח על ארבע והגיע לרגלי גבירתו. פתאום ראה את ידה מניחה לפניו קערית נירוסטה ובה שאריות מארוחת הבוקר שהכין לה. "בתאבון כלב" אמרה בשלווה וברוגע כאילו שזהו המצב האידיאלי והרגיל בין בני אדם. הוא הניח את ידיו מאחורי גבו באופן אוטומטי והחל לאכול והיא המשיכה להתעדכן מהעיתון בחדשות היום והכלכלה, מדי פעם לוחצת על השלט ומעבירה זרמים באשכיו.
הוא סיים, היא חיברה את הרצועה והובילה אותו לחדרה שם הלביש אותה. לאחר מכן הקציבה לו זמן להתלבש לפנות את השולחן ולעשות את הכלים. הוא לעומתה לבש את בגדיו מאתמול והרגיש מאוד לא בנח, כי תמיד היה רגיל להחליף בגדים כל יום וגם עלה בו החשש שישימו לב בעבודתו שהגיע עם אותה החליפה. כשסיימו את כל ההכנות ועמדו בפתח הדלת לצאת לכיוון המשרד היא עצרה בפתאומיות כאילו שכחה משהו. הוא הביט בה במבט שואל ומפוחד כאילו שכח או לא מילא משהו ממה שדרשה. "ארצה! מכנסיים!" הוא הסתובב והוריד את מכנסיו במהירות. הפלאג הרוטט והקר שוב הוכנס לתוכו והוא כבר הבין מה מחכה לו בהמשך היום. היא שיחקה איתו ודחפה והוציאה שוב ושוב והוא נשך את שפתיו ולא העז להוציא הגה. היא העבירה את ידה על אשכיו הקשורים ותפסה אותם בחוזקה, בדקה שהקולר החשמלי במקום ולסיום נתנה לחיצה כואבת.
הם הגיעו למשרד. הוא הביא לה את כל הדואר וההודעות שהושארו על שולחנה הקודם מחוץ למשרד הענק, והיא החלה לרפרף על הדואר שרובו היה מיועד לו. כך הדברים התנהלו במהלך השבוע. בסיום העבודה אחרי שהעמיסה עליו מטלות קשות ומפרכות בטיפול המשרד ובעבודות שוליות של מזכירות, הייתה לוקחת אותו לביתה לטיפול בעבודות הבית, למעט ערב אחד ששיחררה אותו לביתו להתעמת עם אישתו שרק סיבך אותו עוד יותר. הוא לא ידע מה לענות לה כששאלה איפה היה שלושה ימים ולמה לא ענה לטלפון. היא חשדה שהוא מנהל רומן מחוץ לנישואיהם וזה רק חיזק את חשדותיה. שלושה ימים לאחר מכן קיבל מכתב למשרדו שמלכתו פתחה. זה הגיע מאישתו ובו מספר תמונות שלו ושלה. הוא נראה כשהוא לוקח אותה לביתה ונכנס אליה, מנשק את ידה, פותח לה את דלת המכונית ועוד תמונות מפלילות שמספיקות בשביל להוכיח שמתקיים רומן. היא גילתה איפה הוא היה ועם מי היה בזמן שלא היה בבית. היא שכרה חוקר פרטי שעקב אחריו וצילם כל תנועה שלו.
היא קראה את המכתב בעיון וראתה את התמונות. במכתב היה כתוב שהיא יודעת שיש לו רומן והיא דורשת ממנו סכום כסף עצום וחלק ניכר מרכושו, או שתיפנה לעיתונות ולבית המשפט ותגרום לו נזקים תדמיתיים גדולים בטוענה שבגד וניהל רומן מחוץ לנישואים. היא הראתה לו את המכתב. הוא הביט בזה בתדהמה אך איפשהו ידע שיקרה משהו כזה. הוא נכנס ללחץ והיה על סף בכי. פה הוא ממש קלט שהוא נפל. ונפל חזק. הוא לא ידע מה לעשות והבין שזה כבר אבוד.
אחרי לבטים קשים והתייעצויות עם עורך דינו בהסכמתה של מלכתו, הוא החליט להגיע לפשרה עימה.
מלכתו נכחה בפגישה של עורכי הדין ושלהם, בה נחתם שהוא מעביר לה 60% מנכסיו וסכומי כסף גדולים בכל חודש, אך החברה נשארת בבעלותו. הוא לא שם לב לחילופי המבטים והקריצות.
באותו יום כשחזרו לביתה היא הורידה אותו ישר למרתף. שם היא הלבישה אותו וקשרה אותו על הצלב כשעל ראשו המסכה, ועליה הגאג וכיסוי עיניים. הוא שוב איבד את תחושת הזמן ונשאר רק עם מחשבותיו. מדי פעם שמע ציחקוקים ורעשים מהסלון הרחוק מבעד לקירות העבים אך לא יותר מזה. לפתע שמע דיבורים שהולכים ומתקרבים לדלת המרתף, הדלת הכבדה נפתחה ושני זוגות רגליים נשמעו יורדות במדרגות. הוא לא זז. רק הקשיב בדריכות וכל חושיו התחדדו ברגע. הוא החל להלחץ שוב וניסה להשתחרר מכבליו. מישהו יודע את הסוד שלו חוץ ממנה.
"הנה הוא" שמע את קולה של גבירתו שלרגע לא היה בטוח שזו היא. "זה הוא?" אמר קול מוכר נוסף ואז צחוק עז ומתגלגל שהגיע מספר שניות לאחר מכן. "לא מזהה אותו עדיין?" -"אני לא מאמינה!" השיבה.
"כל מה שסיפרת לי היה נכון. הוא עבד אמיתי!" הוא עוד יותר נלחץ עכשיו. הוא שמע את צעדיה מתקרבים אליו וכיסוי העיניים הורד ממנו. הוא ראה את מלכתו מולו ומיד אחרי זה הסיט את עיניו וראה את אישתו עומדת ומביטה בו במבט מסוקרן וחודר. עיניו נפערו בבהלה. הוא קפא במקומו ובהה בה. הוא קיווה שלא תצליח לזהות אותו בגלל המסיכה. היא התקרבה אליו, הוא הסיט את מבטו וניסה להעלם, היא תפסה את ראשו וסובבה אליה. היא הביטה בעיניו בתוך המסיכה ואמרה "כן, עכשיו אני מזהה".
היא לא ידעה אם לצחוק או לכעוס עליו. הוא היה פעם האיש שאהבה, היא תמיד החזיקה ממנו בן אדם חזק ודומיננטי בחייו ותמיד עשה מה שרצה בביתם, ועכשיו הוא מולה קשור אזוק ומושפל ועוד ע"י המזכירה היפה שתמיד נראתה שקטה ותמימה. היא ראתה את הסימנים על גופו ואת הצלקות. היא אפילו זיהתה את איברו הקשור שכבר לא עמד מרב המבוכה.
"תכירי, זה העבד שלי, מה שהיה פעם בעלך". היא נתנה לחיצה על השלט וקיפלה אותו על הצלב כשהוא גונח מכאב. "איזו גאונה את" אמרה לה במבט מעריץ, "תודה שעצרת אותי בזמן ולא נתת לי ללכת למשפט...". הוא היה המום כששמע את מה שאמרה, ואז הוא הבין. פתאום התבהרה לו כל התמונה. הוא התפרץ בזעם וניסה בכח להשתחרר מאזיקיו, הוא החל לצעוק ופלט מספר מילים לא מובנות. היה נשמע כאילו הוא מקלל או מנסה לאיים. היא לחצה על השלט והעבירה בו זרם חזק ביותר, ובו בזמן הצליפה בגופו ועל איברו בחוזקה. הוא ניסה להתנגד עד שנכנע לה. הוא החל לבכות בתוך המסיכה ודמעות זלגו מעיניו אך הן לא ראו אותן.
אישתו החלה קצת לרחם עליו, אך מלכתו לא הראתה שום סימן של חמלה חרטה או הזדהות. כשראתה את המבט המרחם של אישתו היא תפסה אותו בקולר וצעקה לעברו "חתיכת כלב עלוב וחוצפן, אתה עוד תיענש עם ההתפרצות הזאת!!!" ואז הביטה באישתו "אין לך מה לרחם עליו. זה מגיע לו." החזירה את מבטה אליו - מבט נוקם ואכזרי "זה מגיע לו!!"
היא לקחה אותו לסלון וקשרה אותו על השולחן הנמוך כשברכיו על הריצפה, והראתה לה את כל התמונות שהיו במחשבו האישי ואת כל השיחות האירוטיות שניהל עם מלכות אחרות בזמן שהיה נשוי לה. היא קראה אותם אחד אחרי השני, היו כל כך הרבה שהצטברו לאורך כמה שנים והיה נראה לה שאין לזה סוף. משפטים שכתב החלו מובלטים לנגד עיניה ורחמיה של אישתו החלו להתמוגג. שנאה וזעם הוחלפו היא רצתה לנקום בו על הכל. רצתה שיסבול ושישלם על כל הסבל שגרם לה על הלילות והימים שהשאיר אותה לבד, על הזילזול וחוסר הכבוד שהפגין כלפיה ובמיוחד על כל השקרים שהסתיר ממנה. המזכירה לקחה את שוט הרוכבים והחלה מצליפה בו בעוד אישתו יושבת בצד ונהנית מהמחזה. "תראי לו מה זה! לזבל השקרן הזה!" כעבור חצי שעה של הדגמה הושיטה לה את השוט מבלי להגיד כלום. היא היססה. בהתחלה סירבה, ואחרי שיכנוע קל לקחה ממנה את השוט.
היא קמה ממקומה והחלה מצליפה בו. הן היו חלשות אך לאט לאט השתחררה והוציאה עליו את כל תיסכוליה וכעסיה עם שוט הרוכבים של מלכתו. אשכיו נכלאו בתוך ההאמבלר המאסיבי וזרמים חשמליים הועברו בהם להנאתן. "ברב טיפשותי רציתי פעם ילדים ממנו, הוא תמיד התחמק והמציא תירוצים שזה לא הזמן ולא מתאים לו." אמרה, "אבל ללכת עם נשים אחרות מאחורי הגב שלי יכולת, אה זבל? לא היו לך ביצים לבוא ולספר לי. אז עכשיו אתה כבר לא תצטרך אותם... כלב בוגד ומושתן!!". והצלפה חזקה נחתה בדיוק עליהם בעוצמה. היא הצליפה עוד מספר פעמים והוא התפתל וצרח מהכאבים העזים עד שהגיע לסף עילפון...

סוף חלק ז
יוני בשמלה
לפני 14 שנים • 4 בינו׳ 2010

סיפור מדהים

יוני בשמלה • 4 בינו׳ 2010
אשמח מאוד אם הגבירה תנייש אותו קצת....
שמלות, חצאיות, וכו....
יהיה ממש נחמד אם היא תהפוך אותו לסיסי שלה ושל אישתו....
מחכה להמשך הכליון עיניים....
מוצ'ילר
לפני 14 שנים • 4 בינו׳ 2010
מוצ'ילר • 4 בינו׳ 2010
כמו בחלקים הקודמים, נהנתי.
מחכה להמשך.
המלט
לפני 14 שנים • 4 בינו׳ 2010
המלט • 4 בינו׳ 2010
ארוך זה הקצר החדש...
גיא 22
לפני 14 שנים • 5 בינו׳ 2010

יוצא מהכלל.

גיא 22 • 5 בינו׳ 2010
יש תפנית, יש פנטזיות, icon_twisted.gif icon_twisted.gif
חבל על הזמן בייבי.
כנוע26​(נשלט)
לפני 14 שנים • 20 בינו׳ 2010

נו כבר מחכה להמשך...

כנוע26​(נשלט) • 20 בינו׳ 2010
לא יכוך להתאפק. [B] [B]
כנוע26​(נשלט)
לפני 14 שנים • 24 בינו׳ 2010

כבר עברו יותר מ 20 יום

כנוע26​(נשלט) • 24 בינו׳ 2010
מה קורה? האם זה הסוף?