שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
12 בדצמ׳ 2003
סשן-מגן דוד סגול
רצועות העור הסגולות, נחתו על עור ישבנה הלבנבן והמדליק והשמיעו את הצליל
המוכר והמרגש. להבות האש באח, רטטו ופיזרו חום משכר חושים, חיממו את אווירת הלילה הצונן והחורפי של הצפון. היא כרעה על ארבע, תוך כדי הצמדת ראשה לרצפה. היה זה אחרי שמעכתי את עורפה לרצפה בדריסת כף רגלי, הנעולה במגף גברי שחור ומאיים. דקות לפני זה, עוד אספתי אותה במכונית אל דירת אימי המבודדת ללא שכנים. הרגשתי, שליטת ההרמון והיא עבורי שפחתי המסורה ,היפה והמרגשת. סרבל צבאי חסין אש, עטף את גופי ומתחתיו בגד גוף שחור וגופיה ירוקה צבאית, עם חורים. נעלתי נעלי צבא מגושמות, דורסניות שכאלו, שלא מותירות ספקות לכוונותי. הייתי בשבילה הקצינה, המפקדת, המלכה, הגבירה וכל מה שרק יכול לאפיין עבורה שליטה ודיכוי, חוסר אונים, תלות חסרת פשרות בי בגופי ברצונותי הבלעדיות. זמן רב עבר, מאז השסן האחרון איתה והגעגוע לשליטה שלי בה, להרגשת ההשתעבדות למעני, להתמסרות שלה חסרת הפשרות לגופי, למה שאני ולהיותה שפחה נאמנה ואוהבת שכזו, נכרו במבטה המתרפס והזועק אלי, אנא גברתי עשי בי כרצונך. עיניה היפות זעקו בדממה,הכי בי גברתי, לושי אותי, אני שלך. בבקשההההההה ! הכאיבי לי, חזק .אני שלך גברתי ועד הסוף. והכל... בדממה רועמת, מלחשת , מתמסרת ללא גבולות. מכות השוט המשיכו, לצלוף בישבנה תוך שאני ממשיכה להצמיד את ראשה לרצפה, עם הנעל המגושמת שלא השאירה בה כל ספק לכוונותי ולחוסר האונים, שהיה מנת חלקה. רגעים עוד לפני זה, מייד בהכנסה, ציוויתי עליה להתפשט. מוטי, זוגי , הסאב המסור והנהדר שלי, תפס עמדה עם המצלמה והוריד על עצמו שתיקה מרגשת ורועמת, כזו שהטריפה את חושיו,אולם לא העז להשמיע ולו קול. היה הוא באותם הרגעים, בחזקת צלם ולא יותר. קשרתי אותה בחבל והידקתי את רגליה כך, שלא תוכל להניע אותם, להרגיש ולו לרגע חופשייה לפעול, לעשות להגיב עם אבריה, מבלי שאני, קבעתי זאת מראש. המשכתי להכות אותה על ישבנה, עם כל העוצמה ובהמשך עם התותחת הארוכה והמאיימת שלי , עד שהתחת האדים ושני ישבניה הפכו לשתי גבעות וונוס אדומות ולוהטות. קוביות קרח , הוסיפו לאודם והגבירו את רמת הסיפוק שלי. המראה היה בלתי נשכח. שפחתי שרועה על הרצפה, קשורה בצורה הכי מהודקת ברגליה. שני ישבניה שהיו פעם לבנים, הפכו אדומים ושזופים, רטובים ורוטטים מעצמת הטיפול המסור שעברה. יצקתי את חלב הנר הסגול על גבה הלבן והיפה, תוך שאני מעצבת את סמל המגן דוד היקר שלנו. מה לעשות שאני כזו פטריותית! ואיך אפשר, שלא לכבד את הסמל היקר הזה שלנו שלא בדם, יזע ,חום ודמעות??? ניכר היה על פניה, בתחושת הסבל שסבלה למעני ובלבד לרצותני. המשכתי במלאכת הצריבה, האומנות ועברתי לקטע ההתמסרות וההשתעבדות. עיצוב האותיות של שמותינו, E ו S על גבעות הוונוס הלוהטות וקישטתי במחטים חודרניים. משכתי אותה לעברי, ליטפתי את פניה ואת ישבניה הלוהטים. תוך שאני לוחשת לה, צרור של קללות: "כלבה שלי, שפחה שפוטה, זבל חסר ערך". בשלוב מילות נחמה , בהפוך לקללות ולהשפלה. חיוך מלא סיפוק, עלה על שפתיה שנעלם מיד עם סטירות הלחי שספגה מידי, להבהיר לה שזכותה להנות ולחייך, זו זכות שאולה ממני ובטח שלא משביעות רצונה או, על דעת עצמה. זמן רב עבר מאז, ייסרתי אותה מתחת לגופי, בתאוות תשוקה לוהטת. שתינו חיפשנו את השסן הזה, לבד בדירה המבודדת , על רקע הלהבות המרצדות באח שמוטי אהובי הדליק מראש. שתינו הרגשנו במחסור הזה, כמו אויר לנשימה, כמו מכורות למשהו הנשגב הזה. לשייכות ההדוקה הזו, של שליטה והתמסרות חסרת פשרות . כל גופה רטט שוב וכל הצלפה נוספת, הרעידה את גבעות הוונוס המאדימות יותר מרגע, לכל רגע נוסף. לפתע, לקחתי את המצבטים, שיש בהם את הרטט המסויים והצמדתי אותם לשפתי ערוותה. הכוס החם והמשגע שלה, החל להגיב בתאווה. אז, משכתי אותם והרפיתי ושוב משכתי ושוב הרפיתי. היא התפתלה לפני על הרצפה כמו כלבה מיוחמת, רטובה ונוטפת. על סף האורגזמה ,על סף השיא המיוחל, חסרת אונים, נשלטת, כואבת, רוטטת, לוהטת, מתחננת, מתרפסת. ואני אז בדיוק מרפה, עוזבת, מותירה ולא נוגעת. מונעת ממנה את שיא ההנאה. את המיוחל מכל ,האורגזמה האדירה. טרם זמנה, עדיין לא! עליה לסבול יותר, לתת מעצמה ועוד, לכאוב ולחוש את רצונות גבירתה, השולטת בה , בכל גופה ובעיקר בנשמתה. אני היא הגבירה! והיא - השפחה! שוב משכתי במצבטים ,צבטתי לה והפעם את הפטמות. ליקקתי וצבתתי. ליקקתי שוב ושוב צבתתי בחוזקה, אולם בשיא הרגש והתאווה. ובכל פעם שהגיעה לסף המיוחל, הרפיתי, הפסקתי ושבתי לסורי, להתעלל בשפחתי, המסורה והאוהבת, השפחה המתוקה שלי! כי כך, רציתי. כי... כזו.... אני! ברגע הנוסף, התפשטתי ונשארתי עם בגד הגוף. אפשר היה לחוש בתשוקה האדירה שלה, בציפייה שלה לחוש אותי, לגעת, ללקק את גופי ואכן היא עשתה זאת. ראויה הייתה, ראויה מאוד. היא ליקקה אותי בתאווה חסרת ריסון, לתפוס וכמה שיותר מגופי. חששה שרק לא ייגמר. רצתה ללטף, לגעת, לחוש וידיה היו קשורות, חסרת אונים, כלבה מיוחמת, משכתי בשיערה והטחתי קלות את ראשה , קיללתי אותה, דרסתי אותה בגופי, בכפות רגלי היחפות. והיא מצצה וליקקה,ליטפה עם פניה את ירכי , את גופי,כל מה שרק יכלה במגבלות. לרגע, מתוך להט הרגשות שבי , החום שכיסה את גופי והתשוקה שבערה בי, הבחנתי במוטי, אהובי והעבד שלי. מוחי הפרוע, פעל מייד בנחישות. שחררתי את החבל, שעל ידיה ואיזקתי אותה לרגלי השולחן שבסלון. היא נשארה כך, ישובה על הריצפה, כבולה חסרת אונים , עיניה מכוסות, בחוסר וודאות מוחלט. בעטתי בעכוזה הלוהט, ושוב השפלתי וקיללתי. ואז הבטתי בצלם שלי, התקרבתי אליו. הוא היה קצת מבוהל. הוא מכיר אותי, הוא הבין את המצופה, וידע שמשהו הולך לקרות לו. אלא, שאני עצמי טרם ידעתי. אני לא יודעת אף פעם, מה אני הולכת לעשות. הוא עזב את המצלמה, נגעתי בו והרגשתי איך הזנבון שלו מתחיל להזדקר. כמובן שעל זה הוא חטף , סטירה ומעיכת ביצים. הוא התקפל ואז גם זכה, לבעיטות בישבנו. ציוותי עליו להיכנס לחדר, תוך שאנו מותירים את שפחתי קשורה בסלון לשולחן. קרעתי מעליו את הגופיה הלבנה, התחלתי לשרוט אותו בכל גופו. הרגשתי כל כך חמה. המון אנרגיות היו בי, הרגשתי כמו ערפדית, צמאה לדם. מצצתי את צוארו, עד כמעט חנק. משכתי אותו בחצאי הגופייה שנשארה עליו, למטה אל מקדשי,לענג אותי . הוא עשה זאת הכי טוב שאפשר. הוא יודע, הוא מכיר. לשונו כל כך השתוקקה, למיצי התאווה שלי. ואילו אני, ללשונו המשגעת של אהוב ליבי. הגענו יחד,לשיא מטריף חושים. מאוחר יותר, ישבנו כולנו , עישנו,שתינו וברכנו על שהכרנו... האחד את השני. שוקולית. |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
12 בדצמ׳ 2003
גבירתי קראתי כבר שלוש פעמים ולא האמנת בהתחלה שנו...שבאמת זה כאן ,את יודעת
רק דברים שבאמת מביאים אותך לכדי השראה גורמים לך לכתוב ופשוט אין לי מילים...לומר לך מה הרגשתי בסשן המטריף ויותר מזה...אין לי מילים לתאר את מה שהרגשתי כשראיתי שכתבת... קמתי בבוקר עם חום וכאבים ואיך שראיתי את זה...מרגישה הרבה הרבה יותר טוב !! 
אני אוהבת אותך כן ,השתוקקתי , כן זעקתי , כן ,רציתי לצעוק ולהתחנן ...לעוד...כאב שאת מעניקה וכן אהבתי לשבת אזוקה לכסא ומכוסת עיניים ולהמתין ,עם כמה שזה נראה נצח - כשחזרת זה היה שווה את זה ! ממש אבל ממש מתרגשת שכתבת... שפחתך |
|
|
גידיאפ(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
14 בדצמ׳ 2003
וואו מדהים מאלף
במיוחד הקטע שמוטי נכנס לתמונה תרתי משמע |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
14 בדצמ׳ 2003
גידי כן זה היה מאלף !
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
16 בדצמ׳ 2003
WOW!!!
יקירתי, אהובתי, איזה תאור מפורט ומגרה!!!! למה אני לא מתפלא ש"הזנבון" של מוטי התחיל להזדקר??? זנבון???? 
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
16 בדצמ׳ 2003
יפהפה. ואוו, איזה תיאור.
|
|
|
|
אפורי(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
22 בדצמ׳ 2003
גד... זה היה כזה מדהים...
מעולה את (: |
|
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
23 בדצמ׳ 2003
אהובי,שמחה שאהבת וכן,הלוא אתה יודע איזה זנבון שי למוטי...חחח
אלמוני,למה אלמוני למה? |
|
|
| MIRI_BIG |
לפני 20 שנים •
23 בדצמ׳ 2003
אופס זה סיפור יפיפה , את אינפי כבר ראיתי מס פעמים במועדון בסשן [מדהים]
והתאור שלך להתרחשות ולהתנהלות האירוע בפרט שאני זוכרת את המבט בעיניה כל כך מקרוב , את גופה המושלם . ואת ההתמסרותה הטוטלית .בכלל לקרוא את שניכן זה מרגש , וידעת להעביר זאת לקריאה כאן , כאילו אני צופים דרך עיניו של מוטי מאחורי העדשה 
אהבתי
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
23 בדצמ׳ 2003
מירי תודה על המחמאות עכשיו אני
ומשהו שרציתי לומר שאולי קשור ואולי לא - ות'אמת - כשמתסמסרים חשים אמנם אותו אדם אך עם תשוקות שגוברות , עם משאלות שהדרך אליהן נפתחת לפניי לפתע, עם כאב שבלעדיו אינני (כן ,מודה !) , עם רגשות משגיעות לשיאן ועם הרבה אהבה בלב כאילו כל דבר מתעצם פתאום ולעומת זה כל כך הרבה דברים מתגמדים פתאום - בעיקר אלה שבאמת לא צריכים ללוות אותנו (: , ואולי לכן גם הגוף כל כך רגיש למגע באותם רגעים . ואין מי שיודעת להטיב ולתאר זאת יותר טוב מגבירתי נו כי היא פשוט מכירה ויודעת . |
|
|