| underfoot |
לפני 14 שנים •
8 בפבר׳ 2010
חיילת מג"ב - הגיגים על פנטזיה
אז קראתי לא מזמן איזה ווידוי של חיילת מג"ב משוחררת שמספרת במגזין-כיבוש (kibush.co.il) על התעללות בפלסטינים והתעמרות של חיילות ושוטרות באנשים שמחכים במחסומים. כמובן שלצד הזעזוע האנושי מסיפורי זוועה, ולצד הבושה הגדולה מתיאורי התעמרות כל כך מגעילים באנשים שכל פשעם הוא צבע עורם (או השתייכותם הלאומית, וואט-אבר), צצה גם התרגשות קלה במחלקת האופל. אני יודע שלא כותבים פה על פוליטיקה, אבל על ריגושים מיניים כן.
חיילת מג"ב מחלקת סטירות לפלסטינים? צוחקת להם בפרצוף ומכוונת אליהם את הנשק ופוקדת עליהם לרדת על ארבע? אר יו בלודי קידינג? כמובן שהדמיון עובד שעות נוספות בכדי לקרוע את חתיכת הבשר המדמם הזו מהמציאות ולנקות אותו קצת ולעטוף יפה יפה כך שיהיה אסתטי וראוי להכנסה לחדר המיטות, בלי טפטופי דמעות או דם בבקשה. וכך חיילות המג"ב הפכו ליפות תואר, מעין פריחות סקסיות כאלה, והסיטואציות הפכו לנקיות מגברים, חיילים או מפקדים, הרי אני לא בקטע של מיילדום הומוסקסואלי. המחשבה על חיילות מג"ב סקסיות עם סמכות כוח ומדים כבר עושה אותי חצי זקוף. עכשיו רק נותר לשכוח לגמרי משיקולים וערכים אנושיים או פוליטיים שאני מחזיק ולגייס את העוינות הגדולה שיש לחיילי כיבוש כלפי האויב לטובת העסק. הרי בעיני החייל הממוצע במחסום, הערבי הוא לא באמת בן-אדם אלא סוג של חלאה, מן עששת אנושית שכזאת ולכן אפשר להתעלל בו בנשותיו בזקניו ובילדיו. הדה-הומאניזציה מגויסת מיד לכוחות הפנטזיה והנה קיבלתי את החצי השני של הזקפה, שהרי המג"בניקיות החמושות והלוהטות משעמום וחרמנות אי שם במחסום גם צריכות לנהל קבוצות של גברים פתטיים שיעשו הכל בכדי לעבור את המחסום וללכת לעבודה, לאוניברסיטה או לבית-חולים. אותם גברים הם לא ממש בני-אדם אלא יצורי אנוש נחותים, מלוכלכים, משופמים, מאצ'ואים דה-מיקולו, גנבים, טרוריסטים ומה לא... והם חוצפנים ויש להם רצונות (שולטים מלמטה), הם ינסו לעקוף את המחסום או להדחף, ולכן חשוב שהכוח השולט במחסום יהיה אסרטיבי, אקטיבי ואם יש צורך אז גם ברוטלי. אף אחד לא יעשה פה חוכמות, בטח לא אנשים שבמדרג המעמדות הישראלי נמצאים אפילו מתחת לחיות המחמד שלנו. אומרים שבאייריש-קופי יש את כל ארבעת אבות המזון: שומן, אלכוהול, קפאין וסוכר. והנה גם בעניין חיילות המג"ב בשטחים יש לנו הכל: דומינטריקס חמושה ועוינת, סמכות נשית, קורבן עלוב ומסכן, וכמובן - תחנונים. הקרבן צריך לעבור את המחסום, הוא חייב לקבל אישור מחיילת המג"ב ששונאת אותו ורוצה למרר לו את החיים ולהשפיל אותו. יש לה גם נשק וכך באיומי נשק היא מורידה אותו על ארבע, סוטרת על פניו, חברותיה צוחקות ומצלמות בפלאפון (אחר ישימו את זה ביוטיוב), הוא צריך לנשק לה את _______ (מלא את החסר) ולנקות טוב טוב עם הלשון. למי שמסוגל להפריד בין דיעות פוליטיות ופנטזיות מיניות יש כאן חומרים לא פחות מזעזעים וחזקים מאשר מתוארים בסטלאגים. מה שקורה בשטחים זה בעסה רצינית לחובבי זכויות האדם למיניהם, אבל עונג אמיתי למחפשי הפנטזיות. ובמיוחד עכשיו כשמגיעות עדויות אמיתיות מנשים שהיו שם בשטח. מי האמין שאי פעם יהיה אפשר לאונן תוך כדי קריאת הדוחות של מגזין-כיבוש? *הערה - הגיגים: זאת אומרת שאני נורא רוצה לחפור ולזיין את המוח ולהתפלסף באופן אקדמאי ואינטלקטואלי על הנושא: חיילת מג"ב. פנטזיה: זאת אומרת שמדובר בעולם דמיוני, מדע בדיוני, מקום מחוץ לגבולות המדינה והמוסר, מקום אחר רחוק שבו הכל מותר כי אף אחד לא באמת נפגע. לא חיילים, לא אזרחים ולא פלסטינים. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
8 בפבר׳ 2010
לקח לי זמן להבין למה לא התחברתי לפנטזיה הזאת.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהיא הורסת לי את בועת הסבון המבריקה של האסקפיזם. אבל עכשיו נראה לי שזה בגלל שיש פה מרכיב של כפייה. בפנטזיה הזאת הפלסטינאים מלקקים את נעלי הד"ר מרטינס כדי להגיע לאוניברסיטה או לעבוד בבניין או לכל צורך אחר. אצלי כמעט תמיד העבד הוא עבד מבחירה ולא מכפייה. ברגע ש"כופים" עליו ללקק נעל זה הורס לי הכל. זה הורס לי פעמיים, פעם אחת בגלל שברור לי, גם כשאני עמוק ככל שניתן בתוך מצב תודעה סאבספייסי, שליקוק הנעל הוא צורך של העבד ולא של הגבירה, אז לא אמין בעיני שיכפו עליו, ופעם שנייה, כי תמצית החוויה האנושית של העבד בעיני היא ההשתוקקות לליקוק הנעל. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
8 בפבר׳ 2010
|
|
|
ונסה נאמנה למקור{הכי טוב שי}
|
לפני 14 שנים •
8 בפבר׳ 2010
לא יודעת למה...
אבל הנושא שעלה פה מזכיר לי שיחה שהייתה לי בעבר עם אחד הסאבים מהאתר
כמו בכל אינטרקציה שיש לי עם הנפשות הפועלות שכאן, שאלתי ממה הוא יכול להתרגש (בדסמית מינית ווטאבר) הוא ענה שסרטים שבהם הנאצים מתעללים ביהודים, גורם לו לריגוש מטורף,ולחרמנות אין סוף. בקיצור אין לי בעיה עם החיילים והחיילת במחסומים, ושכל אחד יבצע את העבודה שלו, רק מה שאנשים סופגים מסיטואציה כזו גורם לי לסלידה, אם לא לחשק עז להקיא. ונסה |
|
|
Mary Jane
|
לפני 14 שנים •
8 בפבר׳ 2010
אתה מאוד רגיש אנדר וקשה לי להכחיש,
זה בהחלט מעורר יצרים סאדיסטיים. |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
9 בפבר׳ 2010
העובדה שהערבים המחכים במחסום שונאים את ההתעללות של שוטרות מג"ב בהם היא מזעזעת, וזה מה שמכניס מבחינתי את הריגוש הסדיסטי לעניין.
אין לי ספק שהמוטיב האלים והכפייתי שבסיטואציה יוצר בעבורי את הריגוש ומשחרר את הפורענות מכלאה. |
|
|
Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 14 שנים •
9 בפבר׳ 2010
אם כבר אז משהו שכן מעורר פנטזיה זו מלכה ערביה.
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
9 בפבר׳ 2010
Re: חיילת מג"ב - הגיגים על פנטזיה
אני כמו צ'ארנוחה, לא מתגרה מזה בכלל. אני מנסה להבין למה, ואני חושב שאני "נכשל" בשלב הזה:
underfoot כתב/ה: כמובן שהדמיון עובד שעות נוספות בכדי לקרוע את חתיכת הבשר המדמם הזו מהמציאות ולנקות אותו קצת ולעטוף יפה יפה כך שיהיה אסתטי וראוי להכנסה לחדר המיטות, בלי טפטופי דמעות או דם בבקשה. וכך חיילות המג"ב הפכו ליפות תואר, מעין פריחות סקסיות כאלה, והסיטואציות הפכו לנקיות מגברים, חיילים או מפקדים, הרי אני לא בקטע של מיילדום הומוסקסואלי. . זהו, את זה אני לא מצליח לעשות. הסיטואציה, הקונוטציה, טבועים אצלי יותר מדי עמוק בתודעה. וזה לאו דווקא הסכסוך הישראלי ערבי שעושה לי טרן אוף, גם החיילות האמריקאיות המתעללות לא מגרות בכלל. אולי בגלל הדבר השניי- שיש להם מפקדים גברים, שהן באות לסיטואציה מבורות ומצוקה. איכשהו כל הסיטואציה לא משדרת לי "שליטה". לעומת זאת, קראתי לפני ארבעה חודשים איזה קומיקס מפגר. טייק אוף על מלחמת הכוכבים, שבו איזה שליטה של איזה כוכב שובה כמה אבירי ג'די, ומכריחה אותם וסוחטת אותם להכנע לה, כדי שלא להרוג חבר שלהם ששבוי אצלה. היא עושה את זה בשלבים, מסבירה להם, כמו שהם יודעים, ממילא הרפובליקה רקובה, וזה לא חשוב בשביל מי הם יעבדו, עדיף שהם כבר יעבדו וייצייתו לה, זה ממילא לא משנה. אחר כך היא עובדת לאט על כיפוף האגו שלהם - מכריחה אותם לכרוע לפניה ברך, אחרת תהרוג את חברם. לזחול לעברה, אחרת תהרוג אותו. להשבע לה אמונים... זה גירה אותי ברמות קשות!!! מי יודע מה ההבדל? האם האסקפיזם, או פשוט השליטה שבסיטואציה? |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 14 שנים •
9 בפבר׳ 2010
יהההההההה צ'ארנוחה, איזה שיר יפה. עוד בבקשה.
ואנדר, יש לך כישרון לתאר פנטזיות עד שאפילו אני, הנשלטת הסטרייטית, מתגרה נורא. אולי כי אכזריות מגרה? |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
9 בפבר׳ 2010
|
|
|