עבודת מאסטר{lori}
|
לפני 14 שנים •
13 ביוני 2010
סצינה מיום שישי האחרון
אחרי שהבית כבר מסודר ומאורגן, ויש ריח מטריף בכל הבית של לחמים שאפית, ואני סיימתי יום של ניקיונות והכנות והבית עם אוירה של הכנסת אורחים כמו שרק שנינו יודעים, ישבנו בסלון עם אחד החברים שלך שהגיע בין הראשונים לחגוג את יום הולדתך.
הוא ניגש בשלב מסויים למטבח, אולי לקחת לעצמו נשנוש או לפתוח בקבוק יין ואני ישבתי צמודה אליך על הספה אחרי מקלחת, עם ריח של היפנוטיק פויזון שאני יודעת בדיוק מה הוא עושה לך, לשם שינוי הפעם גם השקעתי באיפור מה שאני בדרך כלל לא עושה וזרקתי איזו התגרות מיותרת. ממש מיותרת. מהעיניים שלי זו אפילו היתה התגרות "חמודה", בלתי מזיקה. בדיעבד זה היה ממש לא במקום. באותה שניה ידעתי שתנחת עליי סטירה. לא היית צריך אפילו לסובב את הראש שלי, מיד הסתובבתי אליך וחיכיתי שהיא תנחת, אולי עשיתי את זה בשביל זה, לא זוכרת מה עבר לי בראש באותו רגע, והחבר שלך עדיין במטבח מחפש משהו באחד הארונות. לא הסטירה עצמה העליבה אותי כמו העוצמה שלה. הרגשתי את הפרצוף עף לצד השני ואת הלחי שלי בוערת. אפילו לבכות לא הייתי מסוגלת. רק הסתכלתי עליך המומה חסרת יכולת להוציא מילה. כשהחבר שלך חזר לסלון הורדתי את הראש למטה והתחלתי לשחק עם האצבעות של הרגליים שלי, עם השוליים של המכנס, כל דבר שיעסיק אותי רק לא לפרוץ בבכי. לא עכשיו. למרות שכבר התחילו לרדת דמעות. יד אחת שמתי על הלחי, מנסה להרגיע את החום שמתפשט בכל הפנים. וכל כך נעלבתי. מה שרץ לי בראש זה "יא ראבק! איפה המידתיות כאן??" אספת אותי אליך בחיבוק ובכעס כבוש התרחקתי ומלמלתי שאני רוצה שתעזוב אותי. ושוב הרצתי לעצמי מילים מרגיעות בראש, לא לפרוץ בבכי ולא להתחיל פה סצינה מול אדם אחר שפשוט התיישב והמשיך לראות טלויזיה כאילו כלום. כנראה חשב שסתם נכנס לי משהו לעין. המשכנו לשבת שם משהו שנראה כמו דקות ארוכות, בלי תזוזה ובלי קול. הפנים שלי נהיות רטובות מבכי עצור, רק דמעות, משיכות אף כדי ששום דבר לא ייזל, ואיפור מרוח. בסוף שלחת אותי ללכת לשירותים ובאת אחריי. הגשת לי טישו שאנקה את האיפור ושתקת. שתיקה שאפילו לא צריך להסביר אותה. אני יודעת שזה הגיע לי. אחרי שנרגעתי והצלחתי לתקן את המסקרה ולהסיר את העיפרון השחור שגם ככה אתה לא אוהב שאני שמה, הורדת אותי על הברכיים ודפקת לי את הגרון כל כך חזק ששוב פרצו דמעות. הפעם כבר לא טרחתי לתקן האיפור, ניגבתי את העיניים ויצאתי ככה. *נכתב על ידי לורי, נטולת כינוי עצמאי. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
13 ביוני 2010
חזק. מגרה. מעולה.
|
|
|
להבה חשופה
|
לפני 14 שנים •
13 ביוני 2010
לורי יקרה.!@!
כל כך התגעגעתי לכתבייך - מצויינת את.!
לורי, חזרי בטובך לכתוב לעיתים מזומנות יותר. רק בשבילך שווה להכנס לאתר ולקרוא *אותך*!! דבר נוסף, מזל טוב לע"מ 
להבה חשופה.!@! |
|
|
מישלי
|
לפני 14 שנים •
13 ביוני 2010
ככה זה...
כשיש לך את ככה...
אותך, נטולת כינוי עצמאי, אני לא מכירה במציאות - לצערי, אבל את האיש שלך, קצת כן... אפשר לבקש ממך טובה קטנה ? לתת לו חיבוק קטן של מזל טוב, ממני ? את כותבת כל כך נוגע, מדוייק, אמיתי, חכם... עושה חשק לתת גם לך חיבוק... תודה לך ! |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 14 שנים •
14 ביוני 2010
אגרוף בבטן, לורי
איזו סיטואציה זוגית מסובכת, בחיי.
|
|
|
| Needles And Pins(לא בעסק) |
לפני 14 שנים •
14 ביוני 2010
וואלה, התגעגענו.
מזל טוב עבודת מאסטר
|
|
|
לא סתם אישה(נשלטת){octopus}
|
לפני 14 שנים •
14 ביוני 2010
חזק. נהדר.
תודה לך, על הכתיבה. ומזל טוב לו, ליום ההולדת
|
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
14 ביוני 2010
מכורה לכתיבה שלך.
תודה,לורי. יום הולדת שמח ומז''ט לאיש שלה. |
|
|
| פנטין |
לפני 14 שנים •
14 ביוני 2010
ממש התגעגעתי לכתיבה שלך.
קטע חזק, יפה, זוגי. פשוט נהדר. |
|
|
morgause(מתחלפת){מ}
|
לפני 14 שנים •
14 ביוני 2010
כרגיל, נפלא.
|
|
|