seelinewoman
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית
ולכל מי שתומך בשינוי חוק ההתיישנות
המגביל את האפשרות להגיש תלונה אחרי יותר מעשר שנים. תקף בעיקר לילדים וילדות שלוקח להם זמן להגיע להכרה בכך, ולטפל בזה. מאיה ורד לב שובתת רעב מול הכנסת בדרישה לשנות את החוק, והמאבק שלה מיועד לצורך שינוי חברתי מהיסוד, כדי שלא ישתקו ולא יפחדו יותר. המכתב שלה הופץ בפייסבוק וסיפורה מתפרסם גם באתר תפוז. התמיכה בה מתרחבת ובשבוע הבא תהיה הפגנה והופעת אמנים למען המאבק ברחבת המוזיאון. מצ"ב הקישור למכתבה, למתעניינים: http://pa-in.facebook.com/topic.php?uid=116439515067303&topic=34 |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
על פי המכתב שלה, נראה שמדובר באישה שזקוקה לעזרה ואת המאמצים המושקעים בתמיכה במאבקה כדאי להשקיע קודם כל בתמיכה בה.
בין הציטוטים ממכתבה שהביאו אותי לחשוב כך: "מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה ... אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו" |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
אני לא רואה שהיא מעלה טיעונים לשינוי החוק,
אני רואה רק שהיא יוצאת בהשתוללות נגד כולם, חוק חברה ותקשורת, ומאיימת בהתאבדות באם לא ישימו את הנושא ואותה בראש העניינים. אני לא בטוחה שהיא מתאימה להוביל מאבק מהסוג הזה, ואני גם לא בטוחה שצריך להוביל מאבק מהסוג הזה. ההתיישנות ממילא נספרת מאז הגיעו של הקטין לגיל בגרות, ובמקרה הזה הוא לא מופלה לרעה מכל קורבן אחר. מעבר לכך, יש סייגים להתיישנות, ומי ש"נזכר" או "גילה" בגיל מאוחר יותר, יכול להכנס בגדרי הסייגים. לא במקרה ישנה התיישנות, ואם כל נושא ההתיישנות בעייתי מבחינת התפישה שלו, צריך לבחון אותו כרעיון, ולא לשנות אותו ספציפית כי מישהי מאיימת להתאבד אם לא יתנו לה ולסיפורה את הנפח שהיא החליטה שמגיע לזה. |
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
זאלופון כתב/ה: על פי המכתב שלה, נראה שמדובר באישה שזקוקה לעזרה ואת המאמצים המושקעים בתמיכה במאבקה כדאי להשקיע קודם כל בתמיכה בה.
בין הציטוטים ממכתבה שהביאו אותי לחשוב כך: "מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה ... אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו" אני לא חושבת שהיא אכן מתכוונת להתאבד, אלא שהיא אכן עושה כאן רעש גדול וקיצוני, ולכן מנסים להקיף אותה מכל הכיוונים. היא אכן זקוקה לעזרה, מסכימה אתך. יחד עם זאת, העובדה שיש כאן בעיה גדלה והולכת עם הזמן של תקיפות מיניות בכל הגילים, מחייבת שידוד מערכות רציני. הכל משתנה, ולא רק לטובה. חייבים לעשות שינוי מן היסוד בתחום זה, ואני מודה שהיא המכשיר, ונראה לי שהיא יודעת זאת. העובדה שקמה צעקה גדולה סביב הנושא יותר מאשר מההתאבדות המובטחת שלה, מוכיחה שרבים שותפים לחרדה ולמיאוס מהדרך שבה מטפלים בנושא בימינו. לכולם נמאס לקרוא חדשים לבקרים על מקרי אונס קבוצתי ושפחות מין בתוך המשפחה, לא? אני מצטרפת לקריאתה, ולא לנושא ההתאבדות, כמובן. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
זאלופון כתב/ה: על פי המכתב שלה, נראה שמדובר באישה שזקוקה לעזרה ואת המאמצים המושקעים בתמיכה במאבקה כדאי להשקיע קודם כל בתמיכה בה.
בין הציטוטים ממכתבה שהביאו אותי לחשוב כך: "מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה ... אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו" נכון, זה הציטוט העיקרי בו עלתה בי המחשבה שהיא חולה וצועקת לעזרה אישית, אבל לא יודעת להסביר מה היא באמת צריכה. זה לא שזה לא עצוב, זה עצוב מאוד, אבל אי אפשר להתאגד מאחורי מחלה, על מנת להוביל שינוי. זה יהיה שינוי חולה. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
seelinewoman כתב/ה: זאלופון כתב/ה: על פי המכתב שלה, נראה שמדובר באישה שזקוקה לעזרה ואת המאמצים המושקעים בתמיכה במאבקה כדאי להשקיע קודם כל בתמיכה בה.
בין הציטוטים ממכתבה שהביאו אותי לחשוב כך: "מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה ... אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו" אני לא חושבת שהיא אכן מתכוונת להתאבד, אלא שהיא אכן עושה כאן רעש גדול וקיצוני, ולכן מנסים להקיף אותה מכל הכיוונים. היא אכן זקוקה לעזרה, מסכימה אתך. יחד עם זאת, העובדה שיש כאן בעיה גדלה והולכת עם הזמן של תקיפות מיניות בכל הגילים, מחייבת שידוד מערכות רציני. הכל משתנה, ולא רק לטובה. חייבים לעשות שינוי מן היסוד בתחום זה, ואני מודה שהיא המכשיר, ונראה לי שהיא יודעת זאת. העובדה שקמה צעקה גדולה סביב הנושא יותר מאשר מההתאבדות המובטחת שלה, מוכיחה שרבים שותפים לחרדה ולמיאוס מהדרך שבה מטפלים בנושא בימינו. לכולם נמאס לקרוא חדשים לבקרים על מקרי אונס קבוצתי ושפחות מין בתוך המשפחה, לא? אני מצטרפת לקריאתה, ולא לנושא ההתאבדות, כמובן. מה הנושא ומהו הפתרון בעצם? |
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
בכוח המוח כתב/ה: אני לא בטוחה שהיא מתאימה להוביל מאבק מהסוג הזה,
ואני גם לא בטוחה שצריך להוביל מאבק מהסוג הזה. ההתיישנות ממילא נספרת מאז הגיעו של הקטין לגיל בגרות, ובמקרה הזה הוא לא מופלה לרעה מכל קורבן אחר. מעבר לכך, יש סייגים להתיישנות, ומי ש"נזכר" או "גילה" בגיל מאוחר יותר, יכול להכנס בגדרי הסייגים. לא במקרה ישנה התיישנות, ואם כל נושא ההתיישנות בעייתי מבחינת התפישה שלו, צריך לבחון אותו כרעיון, ולא לשנות אותו ספציפית כי מישהי מאיימת להתאבד אם לא יתנו לה ולסיפורה את הנפח שהיא החליטה שמגיע לזה. אין אנשים מתאימים יותר או פחות למאבק כזה, לצערי. ולגבי טיעונים: יותר מדי אנשים לא נופלים בגדר הסייגים, אחרת לא היתה בעיה. נראה לי שאפשר לצרף את זה לתחושת המיאוס מכך שסקס היום נעשה פשע "מקובל" ונורמטיבי כמעט, לנוכח מה שקוראים כל יום כמעט. |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
seelinewoman כתב/ה: זאלופון כתב/ה: על פי המכתב שלה, נראה שמדובר באישה שזקוקה לעזרה ואת המאמצים המושקעים בתמיכה במאבקה כדאי להשקיע קודם כל בתמיכה בה.
בין הציטוטים ממכתבה שהביאו אותי לחשוב כך: "מראש הודעתי להרבה גורמים שאני מתכוונת לתת 3 חדשים בלבד של הקרבה עצמית שהבטוי שלה הוא מחאה בגן הוורדים מול הכנסת, אם אמשיך לראות שכל מאמציי אינם מצליחים להרים קול צעקה אמיתי, אני מתכוונת לשים קץ לחיי כיוון שאני לא רואה עתיד טוב לחברה שמתנהגת בצורה כל כך רעה ואטומה ... אני דורשת עכשיו שכל החברה תפסיק את כל עיסוקיה הטפלים ותתעסק אך ורק בעיכול הנושא הזה של התעללות מינית בילדים על כל רבדיו" אני לא חושבת שהיא אכן מתכוונת להתאבד, אלא שהיא אכן עושה כאן רעש גדול וקיצוני, ולכן מנסים להקיף אותה מכל הכיוונים. היא אכן זקוקה לעזרה, מסכימה אתך. יחד עם זאת, העובדה שיש כאן בעיה גדלה והולכת עם הזמן של תקיפות מיניות בכל הגילים, מחייבת שידוד מערכות רציני. הכל משתנה, ולא רק לטובה. חייבים לעשות שינוי מן היסוד בתחום זה, ואני מודה שהיא המכשיר, ונראה לי שהיא יודעת זאת. העובדה שקמה צעקה גדולה סביב הנושא יותר מאשר מההתאבדות המובטחת שלה, מוכיחה שרבים שותפים לחרדה ולמיאוס מהדרך שבה מטפלים בנושא בימינו. לכולם נמאס לקרוא חדשים לבקרים על מקרי אונס קבוצתי ושפחות מין בתוך המשפחה, לא? אני מצטרפת לקריאתה, ולא לנושא ההתאבדות, כמובן. בהחלט נמאס, אבל מה הפתרון? אני חושב שכולם יסכימו ש"מאבק נגד תקיפה מינית בתוך המשפחה" הוא חשוב ומוצדק, אבל היא לא מפרטת מהו המצב הקיים, מה לקוי בו ומה היא רוצה לעשות כדי לתקן את המצב. כשלעצמי, אני לא מספיק בקיא בפרטי הנושא כדי לגבש עמדה. אני חושב שיש עוד רבים כמוני. אם יוצרים רעש גדול, כדאי להסביר בדיוק על מה ולמה. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
seelinewoman כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: אני לא בטוחה שהיא מתאימה להוביל מאבק מהסוג הזה,
ואני גם לא בטוחה שצריך להוביל מאבק מהסוג הזה. ההתיישנות ממילא נספרת מאז הגיעו של הקטין לגיל בגרות, ובמקרה הזה הוא לא מופלה לרעה מכל קורבן אחר. מעבר לכך, יש סייגים להתיישנות, ומי ש"נזכר" או "גילה" בגיל מאוחר יותר, יכול להכנס בגדרי הסייגים. לא במקרה ישנה התיישנות, ואם כל נושא ההתיישנות בעייתי מבחינת התפישה שלו, צריך לבחון אותו כרעיון, ולא לשנות אותו ספציפית כי מישהי מאיימת להתאבד אם לא יתנו לה ולסיפורה את הנפח שהיא החליטה שמגיע לזה. אין אנשים מתאימים יותר או פחות למאבק כזה, לצערי. ולגבי טיעונים: יותר מדי אנשים לא נופלים בגדר הסייגים, אחרת לא היתה בעיה. נראה לי שאפשר לצרף את זה לתחושת המיאוס מכך שסקס היום נעשה פשע "מקובל" ונורמטיבי כמעט, לנוכח מה שקוראים כל יום כמעט. אונס ילדים רחוק מלהיות נורמטיבי ומקובל. על מה את (או היא) נסמכת כשאת אומרת שיותר מדי אנשים לא נופלים בגדרי הסייגים? אני לא שואלת סתם, אני באמת לא בקיאה בחומר ובסטטיסטיקות. אני כן רוצה לתת לך דוגמה למאבק דומה שעל פניו אני בעד, אבל כשאני בודקת את ההשלכות שלו, אני נגד. אני רואה את הוריו ומשפחתו של גלעד שליט, איך הם יוצאים מביתם להקים קול זעקה על מנת שיחזירו להם את גלעד. ליבי יוצא אליהם, אם הייתי פוגשת בהם הייתי מעבירה את הזדהותי הכנה. האם זה אומר שאני מסכימה להחזרתו של גלעד בכל מחיר הביתה? ברור שלא. ולכן, להזדהות מול כאב זה קל, אבל כדי לשקול שינוי צריך לייצר דיון שונה לחלוטין בעד ונגד, ובו לכאב יהיה משקל, אבל הוא לא יהיה הדבר שבעטיו תגזר ההחלטה. אז מה בעצם ההצעה לשינוי? |
|
|
|
seelinewoman
|
לפני 14 שנים •
16 ביולי 2010
בכוח המוח כתב/ה: seelinewoman כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: אני לא בטוחה שהיא מתאימה להוביל מאבק מהסוג הזה,
ואני גם לא בטוחה שצריך להוביל מאבק מהסוג הזה. ההתיישנות ממילא נספרת מאז הגיעו של הקטין לגיל בגרות, ובמקרה הזה הוא לא מופלה לרעה מכל קורבן אחר. מעבר לכך, יש סייגים להתיישנות, ומי ש"נזכר" או "גילה" בגיל מאוחר יותר, יכול להכנס בגדרי הסייגים. לא במקרה ישנה התיישנות, ואם כל נושא ההתיישנות בעייתי מבחינת התפישה שלו, צריך לבחון אותו כרעיון, ולא לשנות אותו ספציפית כי מישהי מאיימת להתאבד אם לא יתנו לה ולסיפורה את הנפח שהיא החליטה שמגיע לזה. אין אנשים מתאימים יותר או פחות למאבק כזה, לצערי. ולגבי טיעונים: יותר מדי אנשים לא נופלים בגדר הסייגים, אחרת לא היתה בעיה. נראה לי שאפשר לצרף את זה לתחושת המיאוס מכך שסקס היום נעשה פשע "מקובל" ונורמטיבי כמעט, לנוכח מה שקוראים כל יום כמעט. אונס ילדים רחוק מלהיות נורמטיבי ומקובל. על מה את (או היא) נסמכת כשאת אומרת שיותר מדי אנשים לא נופלים בגדרי הסייגים? אני לא שואלת סתם, אני באמת לא בקיאה בחומר ובסטטיסטיקות. אני כן רוצה לתת לך דוגמה למאבק דומה שעל פניו אני בעד, אבל כשאני בודקת את ההשלכות שלו, אני נגד. אני רואה את הוריו ומשפחתו של גלעד שליט, איך הם יוצאים מביתם להקים קול זעקה על מנת שיחזירו להם את גלעד. ליבי יוצא אליהם, אם הייתי פוגשת בהם הייתי מעבירה את הזדהותי הכנה. האם זה אומר שאני מסכימה להחזרתו של גלעד בכל מחיר הביתה? ברור שלא. ולכן, להזדהות מול כאב זה קל, אבל כדי לשקול שינוי צריך לייצר דיון שונה לחלוטין בעד ונגד, ובו לכאב יהיה משקל, אבל הוא לא יהיה הדבר שבעטיו תגזר ההחלטה. אז מה בעצם ההצעה לשינוי? אדייק: האונס עצמו לא נורמטיבי, אבל משנה לשנה הפשעים האלה נחשפים יותר ויותר, ואילו השופטים לא מדביקים את החומרה בענישה מתאימה, והמשטרה ורשויות הרווחה אינן מתוקצבות בהתאם כדי לטפל ולחקור ילדים אלה. ולא רק ילדים אגב. בכלל. תראי איזו הזנחה יש בנושא זה, שאמורה לקבל כעת מענה, אבל אני ספקנית. השאלה היא איך הגענו למצב כזה בכלל: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1178420.html?more=1 אני טוענת שזה חלק מההזנחה הכללית של התקיפות המיניות, לא רק במשפחה, שגם התוקפים וגם המותקפים גילם הולך ויורד, ואנחנו מוצפים במקרים האלה, ומרוב הזוועה אנשים כבר משותקים. מבחינתי, זה מצוין שקודם כל דנים בזה ומדברים, ומציפים את זה. ההשתקה איומה וקטלנית. עכשיו נדון מה יש לעשות ואיך. וגם אם יש חקיקה מתאימה, הרי שהשינויים החברתיים הקיצוניים לא מטופלים. ויש מספיק הצעות לשינויים והתאמות בחינוך המיני לילדים ונוער כדי לסכל ולמנוע ככל האפשר. |
|
|