מנהרת הזמן

מנהרת הזמן

akrab​(מתחלף) • 1 בספט׳ 2010

הקדמה קצרה:
אני רוצה להציע פרויקט פנטסיות חדש – "מנהרת הזמן" שמו. הרעיון בקצרה הוא להביא בפני הקוראים סצנות bdsm שמתרחשות בתקופות אחרות, אצל תרבויות אחרות ובמקומות אקזוטיים ברחבי העולם. אני חושב שזה יכול להוסיף מימד חדש של דמיון ויצירתיות לעולם שממילא הוא כזה. אני אשתדל לפרסם מדי פעם סיפורים קצרים, אשמח אם הקוראים יצטרפו לפרויקט ויכתבו סיפורים נוספים או המשכים לסיפורים קיימים.





מנהרת הזמן

רומא 1,200 לספירה, סיפורו של אנטוניו – פרק א

אנטוניו היה בדרכו אל השוק. הוא עבר דרך סמטאותיה של רומא כאשר מסביבו רעש והמולה של יום השוק השבועי. הוא חלף על פני דוכנים של מזון טרי שנקטף לפני מספר שעות מהשדה, עצר לאכול ארוחת בוקר קלה בפונדק צדדי, והמשיך בדרכו. סוחרים פרקו סחורה, גלגלו חביות שכר ושידלו לקוחות מזדמנים לעצור אצלם. אנטוניו המשיך והגיע אל שוק הבשר – עשרות תרנגולות שחוטות היו תלויות על אנקולים, עגלים צעירים נגררו בחבל אל אזור השחיטה. ריח חמוץ של דם מילא את נחיריו. אנטוניו לא עצר גם שם. פניו היו מועדות אל שוק בשר מסוג אחר – שוק העבדים של רומא.
כמה קילומטרים משם עשה את דרכו לכיוון השוק – קרון גדול שהיה רתום לארבעה סוסים. את הקרון ליוו כמה שומרים רכובים על סוסים. הקרון היה מסורג – ובתוכו היטלטלו כמה עשרות עבדים שהיו בדרכם למכירה בשוק. שילה, נערה יפיפייה בת 18 שכבה קרוב לסורגים, היא הייתה לבושה בבלויי סחבות. עיניה היו עצומות והיא שחזרה בדמיונה את מה שעבר עליה בימים האחרונים. בשבוע שעבר היא עוד חיה חיים מאושרים בכפר שלה יחד עם הוריה, יצאה ביום לעבודה בשדה ובערב נפגשה עם מרקו הצעיר, שלו עמדה להינשא בקרוב. היא שמעה על המלחמה אבל חשבה שלא תגיע לאזור שלהם. היא ידעה שטעתה כאשר שמעה לפנות בוקר את שעטות הסוסים של הצבא הרומי בסמטאות הכפר. החיילים פרצו לבית, העירו את בני המשפחה וגררו אותם מתוך המיטות. את אביה הם רצחו מיד בדקירת חנית. היא ואמה התחננו על חייהן והחיילים בתגובה אנסו אותן באכזריות, אחד אחרי השני. היא שמעה אותם דנים בגורלן. "האם לא תביא להם כל תועלת, היא מבוגרת מדי". ביצוע גזר הדין היה מהיר – אחד החיילים שלף סכין ודקר את אמה בין הצלעות. נשמעה זעקה ואחר השתרר שקט. שילה שהייתה בהלם לאחר שאיבדה את הוריה חשבה שהיא הבאה בתור, אך אחד החיילים תפס אותה,שלף צרור חבלים מנרתיקו וקשר את ידיה ורגליה. הוא הועמסה על אחד הסוסים, שאר החיילים עלו גם על סוסיהם והתרחקו מהכפר, בזווית עיניה היא יכלה להבחין שהכפר שלה עולה בלהבות. לאחר מספר ימים כשגופה כואב מתנוחת השכיבה על הסוס, העור בפרקי ידיה וקרסוליה מדמם מלחץ החבלים, והיא רעבה וצמאה, פגשו החיילים את סוחר העבדים. היא שמעה אותם מנהלים משא ומתן ולאחר שהוסכם המחיר, העביר אותה סוחר העבדים אל הקרון. שם היא הצטרפה לעוד כעשרה גברים וכחמש נשים.
הקרון החל להאט את נסיעתו, ושילה פקחה את עיניה – הם נכנסו לאזור השוק.הבוקר כבר עלה ובאופק נראתה הקתדרלה של רומא. דלת הקרון נפתחה ומספר שומרים עם מגלבים בידיהם החלו לזרז בצעקות את יושבי הקרון החוצה. ליד הדלת הם חיברו לצוואר של כל אחד מהעבדים טבעת מתכת שבצד החיצוני שלה היו מספר לולאות מתכת קטנות. ללולאה הם חיברו שרשרת ברזל שאותה הצמידו לצווארו של הבא בתור. וכך הם צעדו בשרשרת אנושית בעקבותיו של הסוחר. שילה פחדה, היא התחילה להבין שהיא עתידה להימכר לשפחה וחששה מהעתיד הצפוי לה.
אנטוניו היה בדרכו לקנות לעצמו שפחה. אתמול הוא קיבל את השכר על עבודתו במשך שנה בתור שוליה של מעבד העורות, והכסף יועד למטרה זו. הוא שמע מחברים שהיום מגיע לשוק משלוח חדש של עבדים מאזורי המלחמה והוא קיווה שימצא שם את מה שהוא מחפש. אנטוניו היה נער יפה תואר, לא חסרו לו נערות איתם היה יכול היה להשתעשע, אבל הוא רצה לשלוט. הוא ידע שהשפחה שיקנה תהיה חייבת לבצע כל מה שידרוש ממנה, והיו לו הרבה דרישות. הוא צעד ברחוב המרכזי של שוק העבדים וסקר את המתרחש. לאורך הרחוב היו פזורים עמודים רבים אליהם היו כבולים עבדים ושפחות – רובם עירומים לחלוטין. אלו היו העבדים הפחות משובחים. ליד כל עמוד היה שלט קטן שציין את המחיר. קהל הלקוחות היה יכול לבדוק ולמשש את הסחורה ככל שרצו. העבדים שהיו כבולים לעמוד בידיהם ורגליהם לא יכלו להתנגד. אנטוניו לא התעניין בהם – סכום הכסף שקיבל היה גבוה יחסית כיון שהיה עובד מצטיין, והוא חשב שיוכל להרשות לעצמו שפחה קצת יותר יקרה. את העבדים הצעירים היפים והחזקים – היו מוכרים במכירה פומבית על במות קטנות שהיו מפוזרות לאורך השוק. ליד כל במה כזו עמד כרוז שניהל את המכירה. אנטוניו התקדם לעבר הבמה בה עמדו למכור את שבויי המלחמה שהגיעו לשוק לפני זמן קצר. הוא חלף על פני חנויות לממכר אבזרי אילוף ושליטה – עשרות שוטים ומגלבים, שרשראות ואזיקים, מתקני קשירה ותלייה – כל הדרוש לשליטה בעבדים.
שילה צעדה במרכז שרשרת העבדים, בעקבות הסוחר שקנה אותם. הם הוכנסו לכלוב גדול בעל סורגים עבים, שעמד בירכתי דוכן גדול. שילה הבחינה בבמת מכירות שעמדה בחזית הדוכן. על הבמה עמד צלב גדול אליו נקשרו העבדים שהועמדו למכירה. צעקות של נערה משכו את תשומת ליבה לעבר במה מרוחקת יותר. שפחה צעירה שבדיוק סיימו למכור אותה – התנגדה לבעליה החדשים, שניסה לגרור אותה אל מרכבתו. הסוחר שמכר אותה הגיב במהירות, בשוט הקצר שבידו הוא הצליף בה מספר פעמים על גבה וירכיה, פסים שותתי דם הופיעו במהירות. והשפחה שהייתה בהלם מעצמת התגובה, הוכנסה במהירות למרכבה. מן הכלוב הוצאו מספר עבדים. המבוגרים והחלשים נקשרו לעמודים צדדיים לצד תג המחיר. שני עבדים הוצאו למכירה פומבית על הבמה ונמכרו לאחר זמן קצר. שילה המתינה בדריכות ובחשש לתורה.
אנטוניו הגיע אל הדוכן של הסוחר שקנה את שבויי המלחמה. לשמחתו לא ראה הרבה קונים וקיווה שלא יהיו לו הרבה מתחרים על השפחה שיבחר. הוא צפה במכירתם של עבדים שלא עניינו אותו. אח"כ הועלתה לבמה שפחה צעירה, הכרוז הציג את הסחורה תוך שהוא חושף בהדרגה חלקים שונים מגופה על מנת לגרות את הלקוחות. היא לא הייתה מספיק יפה לטעמו ולכן החליט לא להשתתף במכירה בשלב זה.
דלת הכלוב נפתחה, ושילה ראתה את אחד מעוזרי הסוחר ניגש ישירות אליה. לבה החל לפעום המהירות ושפתיה התייבשו. העוזר ניתק את השרשרות שחיברו אותה בצווארה ומשך אותה לכיוון היציאה מהכלוב. שילה שהייתה לבושה בקרעי הבגדים שהיו עליה עוד בזמן שנלקחה בשבי, ניסתה להסתיר כמיטב יכולתה את מערומיה מעיני הסובבים. השומר שגרר אותה גיחך למראה מאמציה. הוא הועלתה לבמה – ידיה נכבלו באזיקים שהיו צמודים לזרועות הצלב רגליה נקשרו בשרשרת שהייתה צמודה לבסיס העמוד. אל הבמה עלה הכרוז לבוש שחורים, והחל להכריז על מעלותיה. תוך כדי כך הוא משך את החלק העליון של הכותונת שלה וחשף את שדיה. לשילה היו שדיים גדולים ויפים והיא ראתה את הריר הנוזל על שפתי הגברים שסובבו את הדוכן ואת עיניהם הנעוצות בגופה כמו שיפודים. בשלב הבא הוסרה הכתונת לגמרי ושילה נותרה עירומה. זו הייתה הפעם הראשונה בו נחשפה בעירום לפני גבר כלשהו והיא רצתה למות מבושה. אך ייסוריה רק החלו, כי לאחר מכן הזמין הכרוז את הלקוחות למשש ולבדוק את הסחורה מקרוב. מספר גברים עלו על הבמה ושלחו ידיים גסות אל שדיה, דחפו אצבעות מלוכלכות למפשעתה פתחו את פיה לבדוק את שיניה. הכבלים מנעו ממנה כל נסיון התנגדות. כשאחד הגברים משך בפטמה בחוזקה היא פלטה זעקה כבושה. לאחר מספר דקות ביקש הכרוז את הגברים לפנות את הבמה והחל במכירה. הוא הכריז על מחיר התחלתי של 10 דינרי זהב וחיכה להצעות מהקהל.
מבט חטוף אחד בשילה הנקשרת לעמוד, הספיק לאנטוניו. הוא ידע שהיא השפחה שנועדה בשבילו. הזין שלו שהזדקף בקשיחות, אישר את הבחירה.
הוא החליט להיכנס למכירה בשלב מאוחר יותר. ובהתחלה צפה בהתמודדות בין שני גברים מבוגרים שכנראה גם הם חשקו בשפחה היפה. המחיר טיפס ל-12 ואח"כ ל-15 ו-18 דינרים. כשאחד הגברים העלה את המחיר ל-20,אנטוניו ראה היסוס מה בפניו של הגבר השני ואז הוא נכנס למכירה והציע 25 דינרים. המתמודד שחשב שיזכה בה הסתובב אליו כשהבעת אכזבה על פניו. אנטוניו הבין שהמחיר שהציע היה גבוה בשבילו. אף אחד לא הציע סכום גבוה יותר והכרוז שספר עד 3 הכריז על אנטוניו כזוכה בשפחה.
שילה קלטה את מבטיו של הגבר הצעיר והנאה שהביט בה מהרגע שהועלתה אל הבימה ולרגע חלפה במוחה המחשבה על האפשרות שהוא יקנה אותה. האם יהיה אכזר או טוב לב? איכר בור או בעל מקצוע משכיל? המכירה החלה והיא התאכזבה כששמה לב שהוא לא משתתף. כשזכה בה בסוף – חשה מעין הקלה ואולי אף שמחה מסוימת.
אנטוניו שלשל לידיו של הסוחר 25 מטבעות של דינר. הוא ידע שיאלץ לוותר על דברים רבים כי השקיע כאן את רוב כספו, אבל הוא חשב שההוצאה תצדיק את עצמה.
אחד העוזרים הביא את שילה לירכתי הבמה היכן שעמדו אנטוניו והסוחר, לאחר שהלביש עליה כיסוי מבד גס שנחתכו בו חורים לראש ולזרועות.
"איך אתה לוקח אותה" שאל הסוחר "האם יש לך מרכבה?" ."לא" השיב אנטוניו. "תכבול אותה באזיקי ידיים וקרסול, ותחבר שרשרת לטבעת הצוואר שלה. שים עליה את האזיקים הכבדים ביותר שיש ברשותך", הוסיף. הסוחר הביט בו בתימהון אבל עשה כפי שהתבקש. ידיה של שילה נמשכו מאחורי גבה והיא חשה באזיקים כבדים כמו משקלות שמחוברים אליה. דקות אח"כ חוברו אזיקי קרסול כבדים לרגליה. ושרשרת ארוכה שבסופה ידית חוברה לצווארה.
שילה הסתכלה במבט מתחנן אל בעליה החדשים בתקווה למצוא בעיניו הבעה של טוב לב, אבל לאכזבתה הוא פנה אליה בקול קר כקרח: "כשאת לידי,הראש שלך יהיה תמיד מורכן ארצה, את תביטי בי רק כשתקבלי הוראה לעשות זאת"
הוא החל לצעוד כשהוא גורר אותה בשרשרת הצוואר ושילה נשרכה בעקבותיו כשהיא בקושי סוחבת את האזיקים הכבדים. אנטוניו עצר באחת החנויות לממכר ציוד שליטה ואילוף לעבדים, ורכש שם מספר שוטים בגדלים שונים, אחד מהם היה סינגל טייל שחור עם רצועה ארוכה ודקה. וכן קנה חזרן דק ומאיים. ליבה של שילה נפל בקרבה, היא הבינה שהוא לא יהיה כנראה הבעלים שקיוותה שיהיה. תוך מחשבות אלו וכשראשה מורכן, היא התקדמה בצעדים איטיים בעקבותיו אל דירתו הקטנה.
המשך יבוא...

בגדול,

זאת​(שולטת) • 1 בספט׳ 2010

הרעיון מקסים והסיפור לא פחות,
אבל יש לי כמה בעיות ... ברשותך:
א. למה בפורום הבנים על הבנות ולא ביצירה מקורית?
ב. כאשר כותבים סיפור היסטורי, חייבים, כלומר ממש ממש מוכרחים! לבדוק את העובדות.
לדוגמא: כתבת קתדרלה. ברומא, אין אחת (בגלל הותיקן וכאלה)
מכירות פומביות של עבדים אמנם היו, אבל הם אפיון תקופתי של האזור דווקא בשנות הקיסרות ולא בתקופה של סוף הביזאנט על גבול אני תיכף מתחיל רנסנס ... של תקופה שהתאפיינה יותר באחדות איטליה ושלטון דתי שמכונה (ולא בכדי "האימפריה הכובשת")
ג. ערים וכאלה... לא ממש היו מפותחות בתקופה הזאת, ולרוב, החברה היתה פאודאלית
ד. בתקופה הזאת הערים האיטלקיות לא נלחמו אחת בשניה אלא יותר בגאלים (הצרפתים) ... לכן, סביר להניח שהשפחה שלך גם לא דוברת את השפה המקומית. אי לכך, הדום שקנה אותה לא ממש מתקשר איתה מילולית...
ה. אם פנטזיה אז למה לא עד הסוף? מצידי, שהדמויות יהיו גם מכוכב אחר. אז אתה פחות מחוייב לעובדות. אז את יכול גם "להמציא" ו/או "לייצר" יד שלישית
ו. תריץ את הסיפור בוורד לפני, כמדומני שהיו איזה 2-3 שגיאות כתיב, לא ממש התעמקתי בתחביר

פרלין​(נשלטת){ש} • 1 בספט׳ 2010

אחלה סיפור!

מחכה בכיליון עיניים ל"המשך יבוא..."

(לא חושבת שיש שגיאות כתיב, בוטן. בדרך כלל הן קופצות לי מול העיניים.)

שלגי • 1 בספט׳ 2010

הסיפור העלה לי זכרונות מסיפורי שוק העבדים שהיו בסוכנות ארוטיקה של אלון רונן
(זקנה שכמותי).


מה שכן, זה כתוב טוב יותר, אולם פחות מחרמן (או שאולי הזכרונות תמיד נדמים מתוקים יותר מההווה?).

מצטרפת לפרלין בענין שגיאות הכתיב.

JuSt LiLi​(מתחלפת) • 1 בספט׳ 2010

[align=center][B][I]דבר ראשון אחלה רעיון
דבר שני התחלה של סיפור מרתק...

מצפה להמשך...
מקווה שלא יקח הרבה זמן...

זאת​(שולטת) • 1 בספט׳ 2010

פרלין ושלגי היקרות לי מכל וכל,
הפכתן אותי קטנונית, כשכוונתי הטהורה היתה לתת הערות בונות. ככה יפה, ככה?

אבל אם אתן מתעקשות... הרי לכן דוגמא:
"... בשלב הבא הוסרה הכתונת לגמרי ושילה נותרה עירומה."
המלה כתונת היא בגד עתיק שלבשו הכוהנים
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%AA_(%D7%91%D7%92%D7%93_%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94)
אני מניחה שהוא התכוון למילה כותונת ... וכאן הוא "דורך" על קונוטציה של כותונת הפסים של יוסף, הסיפור המקראי. ה-עבד התנכ"י. (תיכף תבוא ריין ותחלוק על דבריי)
מעבר לכך, וזה באמת משהו שוורד יעזור, יש לו בעייה של חוסר ריווח אחרי פסיק ו/או נקודות. עניין מינורי, שמתוקן בשניות ע"י כל עורך טקסט

דבריי חפים, אגב, מכל התייחסות של אהבתי / לא אהבתי, מחרמן או לא, מהסיבה הנורא לא מושקעת שמסתכמת במילים "המשך יבוא".

פרלין​(נשלטת){ש} • 1 בספט׳ 2010

[quote="בוטן"]פרלין ושלגי היקרות לי מכל וכל,
הפכתן אותי קטנונית, כשכוונתי הטהורה היתה לתת הערות בונות. ככה יפה, ככה?

חס וחלילה!
אבל אני כן מוכרחה להגיד משהו גם בקשר לביקורת בונה.

ביקורת בונה היא יופי. באמת. והיא יכולה להיות מועילה ביותר. אבל בשביל שהיא תהיה מאוד מועילה היא חייבת להיות קצת יותר ממוקדת. שבעה סעיפים של ביקורת בונה יכולים לייצר אצלי, ככותבת, אנטי מיידי. אחרי הכל סיפורים הם משהו שמושקע בו לא מעט אגו ונשמה.

וספציפית לגבי הכלוב: אני לא חושבת שהמקום שופע כותבים וסיפורים מעניינים וטובים. לכן כשמופיע סיפור שמעניין אותי ובעיניי הוא בהחלט כתוב היטב, אני אשתדל לפרגן ולעודד את הכותב. יכול להיות שזו גישה מעט אינטרסנטית וצרה, אבל היא באה להסביר מדוע מיהרתי להגיב אחרייך ולנסות "לרכך" קצת את הביקורת.

זאת​(שולטת) • 1 בספט׳ 2010

[quote="פרלין"]

רוב הביקורת שלי, סובבת את העובדה שהוא מקשר את הסיפור, לרומא שנת 1200
ולכן יש לו המון אי דיוקים היסטוריים
אבל אני מסכימה עם דברייך, לגבי העובדה שלפחות בחלק שפורסם, יש המון פוטנציאל
נדמה לי שזאת הסיבה שבכלל הגבתי ... כשהמטרה להפוך את הסיפור, לטוב יותר
ו/או כפי שנהוג בכלוב "מחרמן" יותר
(רשמתי לפניי שביקורת בונה, אם בכלל, רק כאשר אתבקש לכך באופן מפורש)

זה הרעיון של הסיפור

masterpice​(שולט) • 3 בספט׳ 2010

[B]
שלום לכולם,

אני בד"כ לא מגיב.
זה כל הרעיון בסיפור,
הוא לא חייב להצמד לעובדות היסטוריות ,כאלה ואחרות.

תהנו מהסיפור.

ני

ראובן • 3 בספט׳ 2010

נספח פנימי

רישום קליטה, חיברות ומסירה: נערה 0126

0.01
נמסרה למכון כף-התקווה-הטובה על ידי הוריה.
הביעה התנגדות פיזית למסירתה לצוות, נוטרלה בהלם ארומטי.
נלקחה לסריקה גנטית-פיזיונומית (תוצאות: ר' עמוד 11).
תוצאות הסריקה שוקללו לפי מדד היידגר. ניקוד: 414.
בהתאמה, שולם להורים סך 12,302 אשראיון גלקטי.
(קבלה ומסמך ויתור חתומים ע''י ההורים, ר' עמוד 22).

0.02
מסרבת להישמע להוראות הצוות: מסרבת לאכול ולשתות,
אינה משתתפת באופן פעיל בשיעורים: שפה, היסטוריה אלפא-קנטאורית,
תחזוקת בית בכבידה משתנה, נימוסים והליכות בזירה הגלקטית.
בנוסף, אינה עונה לשם האלפא-קנטאורי אשר נבחר עבורה.

מביעה עניין בשיעורים: מחול זרחן, איפור כרומוזומטי.

0.03
התפרעה בחדר האוכל לאחר שנשללו ממנה תלושי הממתקים.
הובאה לקליניקת הענישה והותאם לה מחוך לשון חשמלי.
כוונון: 9 וולט כל רבע שעה, 20 וולט בעת חריגה ברמות האדרנלין,
בשעות שינה: 3 וולט בכל שעה עגולה.

0.035
נצפתה בשעת שינה נוגעת בעצמה באופן אירוטי, תוך כדי בכי.
פעילות זו נחשבת כמועילה להסתגלות ולפיכך לא הופסקה.
(תיעוד הולוגרמטי, ר' נספח וידאו, עמוד 2)

0.04
עלייה ברמות הקורטיזול לאחר שניסתה להגות מספר מלים בקנטאורית.
(ר' נספח גרפים – גלאי ביומטרי בכיתת-שפה).
בשל מחוך הלשון, דיבורה היה מהוסס. ניכר כי התאמצה חרף הכאב.
סנקציה חיובית: הוחזרו לה תלושי הממתקים.

0.042
לעיניה, נענשה נערה 038 בכיתת-שפה, לאחר שזו הקניטה אותה
על מחוך הלשון. סנקציה שלילית: הלם ארומטי לאילמות זמנית.

0.05
התקדמות בלימודי שפה, נימוסים והליכות בזירה הגלקטית, תחזוקת בית בכבידה משתנה.
כעת תשולב בשיעורים: התעמלות בונה עצם בכוח כבידה משולש, עינוג השרוול הקנטאורי.
זכתה במקום ראשון בתחרות שכבתית: מחול זרחן.
סנקציות חיוביות: יציאה לטיול למוזיאון השלום החדש. תלושי ממתקים.

0.06
נסיגה התנהגותית: ניסתה להימלט ממתחם מוזיאון השלום החדש.
יתכן כי רצתה להגיע אל אמה העובדת בנמל הרחפות הסמוך.
סנקציות שליליות: בידוד דרגה 4, למשך שלושה מחזורים עשרוניים,
טבעת איזוק דגדגנית עם הטענה ביו-אלקטרית,
שלילת תלושי ממתקים.

0.07-0.09
במהלך הבידוד, אינדוקטרינציה ארומטית לשרוול העינוג הקנטאורי,
התנייה חזותית-חשמלית למיקוד שדה הראייה מתחת לקו שקיק העיניים.

0.10
בצאתה מהבידוד, התייפחה. מיוזמתה, נלקחה להיכל ההשבעה
שם אישררה את אמנת השירות הבין-כוכבית בחתימה כימית.
חרף מחאותיה, אמצעי הריסון הושארו על גופה.

0.11
הצפה: הוצבו בתאה סממני התרבות האלפא קנטאורית הבאים:
הולוגרמה ליבידינלית של הרוכש, כדור ריח, מוסיקה א-טונאלית,
פסל סיליקון מוקטן של שרוול העינוג הקנטאורי.

0.11.3
נצפתה בשעת שינה מנסה להחדיר את פסל שרוול העינוג לתוכה.
לאחר שלושה נסיונות הצליחה, תוך מאמץ רב.

0.11.5
נלקחה למרפאה ועברה איחוי נרתיק והרחבה המוגלובינית.
סנקציה חיובית: תלושי ממתקים, ערכת איפור כרומוזומטי אישית.

0.12
ענתה לראשונה לשמה האלפא-קנטאורי, ''ני'', כאשר נקראה
לביקורת איחוי במרפאה. סנקציה חיובית:
תדר עינוג הוסף לטבעת האיזוק הדגדגני.
(ר' דיון בנושא ''זכויות הפרט האנושי בעידן שלאחר הסכמי השלום החדש'', ספריית הקונגרס)

0.13
השלימה את לימודיה בכל המקצועות.
מקום ראשון בכיתתה במקצועות:
נימוסים והליכות בזירה הגלקטית, מחול זרחן.
סנקציה חיובית: קיבלה שמלת אקווריום אישית

0.13.5
נתפסה בתאי השירותים יחד עם הנערות 212 ו-038,
בעת שניסו להגיע לפורקן מיני תוך תיאום תדרים
של טבעות האיזוק הדגדגני.
(תיעוד הולוגרמטי, ר' נספח וידאו, עמוד 3)
סנקציה שלילית: אין באפשרותה להפעיל אישית
את תדר העינוג.

0.14
הוצגה בפני הרוכש.
הגלאי הביומטרי באולם התצוגה אותת על חריגה ברמות
האדרנלין והקורטיזול – לפיכך נוטרלה באמצעות
מחוך הלשון (תדר חירום: 42 וולט) – על מנת שלא
תגרום לתקרית דיפלומטית.

לרוכש הוסבר כי התעלפה מהתרגשות.
הומלץ לרוכש להחליף את תדר מחוך הלשון.

0.14.2
הרוכש הביע את שביעות רצונו ועשה בה
שימוש כבר במעמד התצוגה. אמנם לא הייתה בהכרה,
אולם הצוות היה גאה ביכולת גופה להכיל
את שרוול העינוג של הרוכש, אשר ניחן במידה חריגה.

נלקחה לאיחוי במרפאה,
נמסרה בשמלת האקווריום.
(תיעוד הולוגרמטי, ר' נספח וידאו, עמוד 4. עותק נשלח להורים).


מוקדש ל''אמן החושים'',

R