שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Food is still hot

Dunbar{Supreme93}
לפני 14 שנים • 3 בנוב׳ 2010

Food is still hot

Dunbar{Supreme93} • 3 בנוב׳ 2010
הייתי בתקופה טובה ולא טובה שלי. שנה שלישית, לקראת סיום התואר הראשון. כמעט ולא יצאתי, אבל עבדתי ולמדתי הרבה, הרגשתי סיפוק מהסובלימציה.
זה מוזר כשאני חושב על זה עכשיו. זה היה מוזר. ישבתי באולם ההרצאות בשורות האחרונות, כמו שאני אוהב. לילה קודם הלכתי לישון מאוחר, העיניים חצי נעצמו לי מול המשוואות המרחפות. ומתוך אווירת החצי חלום הזאת, ראיתי כמה שהיא יפה. זה מוזר חשבתי לעצמי, איך מישהי כל כך יפה, פשוט יושבת באולם הרצאות ומסתכלת על הלוח, מרוכזת. יש פה הרי משהו כל כך ייחודי, כל כך קסום, פראי, קדום, היופי הענוג הזה, ארוז בבגדים ובושם אלגנטים שרק עושים לו עוול. זה תופעת טבע ייחודית ומתפרצת בשקט שלה. אז, זה קצת מוזר הפרוזאיות והפשטות, אל מול הקסם המופלא הזה, אל מול המפץ הגדול הזה.
בהפסקה היא ניגשה אלי. שלא יהיו לכם אשליות (לי היו). היא אמרה לי שהיא רואה שאני מסכם הכל על הלפטופ. היא הייתה שמחה לקבל את הסיכומים. חיוך ענוג ועדין. זאת לא פעם ראשונה שדיברנו. בכל פעם הרגשתי שאני שני אנשים בגוף אחד - המנומס, שמחייך, ומשתדל להוציא הלצות קטנות ולא מזיקות, והמשתחווה, שהוא, טוב הוא פשוט רק משתחווה.
היא נשענה על השולחן הארוך. אולי עלי להפריד את המציאות לחלקים קטנים, כדי שיכילו איך שהוא את הקסם הזה – היא, שבנויה מרגליים, ישבן ענוג ומיוחד, פות קסום, שיער ערווה, בטן מתוקה, שדיים ממוצעים, צוואר לבן וענוג, ופנים - שבסטירת לחי מחזירים אותי אל העפר ואל הילדות. היא, המולקולות שלה, המולקולות של הישבן שלה, עטופות במולקולות של תחתוני חוטיני שחורים, ועליהם מולקולות של פרמונים, כל המולקולות הקסומות האלה, מאוחדות באיזה כישוף של מכשפות מקבת, נשענו אל השולחן.
"בוודאי, בוודאי שאתן לך את הסיכומים, ואולי גם תרצי את הזרתות שלי?" אמר לה המשתחווה, והמנומס דווקא התלוצץ בצורה מנומסת. המשכנו לקשקש קצת עד סוף ההפסקה. עוד מספר שיעורים, עוד נסיעת אוטובוס אל העבודה, עוד אנשים להתעסק איתם, ישראלים פרוזאים, מולקולות ישראליות, ואני מופתע שהמולקולות של הישראלים האלה הן אותן מולקולות שבונות אותה. הרי לא ייתכן, המולקולות שלה לא עשויות מקוורקים וכל אלה, בשבילה יש חלקיקים זוהרים, מיוחדים, שטעונים באנרגיה אחרת.
בלילה אוננתי טוב טוב. בניתי סצינות מורכבות שכוללות משוואות, הרצאות, סיכומים ומהמגפיים השחורים שלה.
כשהתקרבו מבחני סוף הסימסטר היא הציעה שנלמד יחד. המולקולות הפחותות שלי התרגשו מאוד מהמחשבה להיות קרובות למולקולות המורכבות שלה, כשנעביר את עשרות השעות ביחד. נזמין אוכל מג'ירף. השולחן סלון שלה יהיה מכוסה בניירות. אני אשתדל להיות חכם ככל האפשר בשבילה. כל שאלה שאפתור, כל נושא שאשתדל לפשט במחשבתי, כמו לקלף בשבילה תפוח שנפל מהאולימפוס.
כשיושבים כל כך הרבה ביחד, בסוף זה נפלט. אני לא זוכר איך בדיוק הצגתי את זה. מצחיק. דווקא את הנקודה הזאת אני לא זוכר במדויק. והרי נקודה זאת היא נקודת המשען של ארכימדס. הנקודה הזאת היא סוד היקום. איך להציג בפניה את הנטיות המזוכיסטיות שלי. תקראו את כל הסיפורים כאן, באתר הכלוב, או את כל מאות הסיפורים שקראתי באתרי ה news groups בזמנו (אלה היו הימים, למי שזוכר). זאת הנקודה שבה ויהי אור. ודווקא את זה לא? אז אם אני חייב להתאמץ, זה היה משהו כמו אסוציאציות חופשיות על נשיות, ומשהו על זה שהיא מלכה. אני חושב שזה ברור שהיא לא הייתה מופתעת. מתברר שהמשתחווה יותר בולט ממה שהמנומס חושב.
היא הסתכלה אלי במבט היפה שלה, בחיוך הקטן שלה, בלעג המתוק שלה. "אתה מוזמן לעשות את הכלים" היא אמרה לי.
כששטפתי את הכלים שלה, שהצטברו במשך שבוע אינטנסיבי של לימודים, עורפי מסמיק כמו שלא הסמקתי מעולם, הרגשתי את העיניים היפות שלה נעוצות בי. ואחרי זה בישלתי לה. אני לא בשלן רציני, אבל חביתה עם כל מה שטוב במקרר אני יודע להכין לא רע. היא אכלה אותה כשאני יושב על הרצפה.
וכשסיימה, אמרה לי, שאני צריך להבין, שהיא יוצאת עם מישהו, והיא ממש לא מעוניינת בי, וגם כל הנושא הזה זר בשבילה. אבל, היא תשמח אם נמשיך להיות ידידים, ונמשיך ללמוד ביחד, והיא גם אוהבת את החביתה שלי. ואני אמרתי לה תודה.
[תומר]​(אחר)
לפני 14 שנים • 3 בנוב׳ 2010
[תומר]​(אחר) • 3 בנוב׳ 2010
אוי..לך תתעסק עם וניליות...זר לא יבין.
כלבלב אנושי
לפני 14 שנים • 4 בנוב׳ 2010

סיפור קרוב לליבי :)

כלבלב אנושי • 4 בנוב׳ 2010
יופי של סיפור...מקווה עבורך שזה אכן התרחש במציאות...
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 14 שנים • 4 בנוב׳ 2010
בכוח המוח​(שולטת) • 4 בנוב׳ 2010
מלכה, אין מה להגיד.

בדרך הכי טבעית היא לקחה מה שרצתה, אמרה את זה מפורשות, וזרקה את השאר.
לפעמים בלב הוניל נמצאת המשמעות האמיתית, הראשונית, של ההשפלה icon_smile.gif

מעולה. כרגיל.
Brave Dwarf
לפני 14 שנים • 4 בנוב׳ 2010
Brave Dwarf • 4 בנוב׳ 2010
הקטע הזה מאוד דיבר אלי. מודה שהייתי צריך לעשות בו שינוי או שניים, אבל זאת עוד אחת הסיבות שריגש אותי - שעשיתי ועדיין, כמו ברנדי חימם את הגרון.
לדעתי, אתה צריך לכתוב לכתוב ולכתוב.
(פה היה כתוב: "מתנצל על הפלישה". אבל מחקתי)
הדורבנים​(נשלט)
לפני 14 שנים • 5 בנוב׳ 2010
הדורבנים​(נשלט) • 5 בנוב׳ 2010
מעולה מעולה מעולה.
מדבר אליי מאוד. דווקא בעיקר המחשבות שלך של "איך היא עשויה מאותם מולקולות?" וכו'. ממש קראת לי את המחשבות.
ומסכים עם בכוח המוח - על הפשטות שהיא לקחה רק מה שרצתה. גם מקסים.
דוכיפת​(נשלט)
לפני 14 שנים • 5 בנוב׳ 2010
דוכיפת​(נשלט) • 5 בנוב׳ 2010
אהבתי
חתיכת מולקולה הסטודנטית שלך.
מענין,מה ההבדל בין נצלנית לבין מלכה.יש כזה??.יש
רק שלסאב,לסאב,כן לסאב לפעמים ההבדלים מטשטשים להם.
רק שזה באמת לא חשוב,כל עוד אתה נהנה לשרת,לתת,מבלי לצפות לקבל.
Dunbar{Supreme93}
לפני 14 שנים • 5 בנוב׳ 2010
Dunbar{Supreme93} • 5 בנוב׳ 2010
תודה על התגובות.
בכח המח, תפסת בדיוק את העניין.
Morticia
לפני 14 שנים • 5 בנוב׳ 2010
Morticia • 5 בנוב׳ 2010
וואלה סורי להיות פארטי פופר, הכל באהבה
אבל לא ממש הבנתי איך אתה יודע לספר על החוטיני שלה והפות שלה ואיך נראות שיערות הערווה שלה.

כאילו עוד סיפור החפצה
על בחורה זרה ויפה שבמכסימום נהנתה מזה שהכנת לה חביתה
אני מנחשת שהיא נשארה לבושה
וזה מוביל אותי לשאלה של דוכיפתוש...

מה הקשר בין הצורך המזוכיסטי שלך לבין זה שהיא מלכה?

מצד שני, אני לא ממש בקטע לאחרונה
ואיכשהוא זה לא גורע מהסמכותיות ו/או האצילות שלי
נצלנית גדולה אני לא
איך זה משרת אותי באמת?

הנה רק היום אחד מחבריי לעבודה הכריז שאני המלכה
והביא לי קפה ועוגייה
צודק
קיבל נשיקה
icon_smile.gif

שבת שלום.