נאמנות

נאמנות

המלכה מתל אביב​(לא בעסק) • 5 בינו׳ 2004

בתחילת הדרך שלי בדבר הזה, לפני טיפה יותר משנה, שמתי לב שיש המון נשואים ונשואות שמחפשים מלכות/עבדים.
בכל מקום אחר זה היה נחשב כמוקצה או לפחות היה נלחש ככה, בלי שישימו לב, תוך כדי גלגולי עיניים.
התיידדתי, אז, עם סאב מתוק אחד. נשוי ואב גאה ומאושר שהיה מרקד לו מסשן לסשן בלי למצמץ בכלל.
כששאלתי אותו על כל מני מילים כמו "מוסר" "נאמנות" "בושה" וככה קבלתי תשובה ארוכה ונוגעת ללב שהסטייה יותר גדולה ממנו ואשתו לעולם לא תצליף בו ולא תדע וגו'.
אותו סאב הפך מהר מאוד לדום וגם עכשיו הוא מסתובב עם שפחות לא מאוד חוקיות.
לא שאני מצליחה להבין את רעיון הסוויץ' בכלל אבל אני לא מרגישה נח עם בגידות ועם הלגיטימציה שאנחנו נותנים להן.
זה כבר לא צורך קיומי שמבעבע מילדות. זו סתם חרמנות גרידא. שאני ארביץ, שירביצו לי, שמישהי תשחק איתי ויהיה לי מגניב בשעות שבהן אני לא רואה מבט לחדשות עם אשתי.

ועוד הגיג:
ביום שישי פגשתי עוד סוויץ' חביב (מתרבים בטירוף אילו....) שתוך כדי שיחה רמז די עבה שאני מוזמנת להיות סאבית שלו, אולי מלכה שלו, אולי לשחק איתו שש בש, משהו.
ההצעה נהדפה מיד ודילגתי עליה כאילו בלי לשים לב. אבל אח"כ בבית, עם בן זוגי היקר, האהוב והכנוע פתאום התחלתי להרגיש גרדת.
הרי בעולם הגדול לא כל מי שהזדיינה פעם אחת ישר רצה לפאבים לזיין את כל העולם.
על אותו המשקל – גם אני יכולה לצאת עם אהובי לפאב ולשוחח עם אנשים אינטליגנטים או סתם לרכל ולבהות באנשים יפים. לא?
או אולי זה שאני מלכה הופך אותי מייד לחיית מין שלא רואה ממטר? זה שהגבר שלי כנוע לי הופך אותי מייד לאדם לא מוסרי? אולי ברגע שבחורה יודעת לאזן שוט היא אוטומטית מקבלת אישור להקמת קומונות מין פרועות עם נשים גברים ופילי מחמד?

דעתו של SEAMASTER .

SEAMASTER​(שולט) • 5 בינו׳ 2004

לדעתי הנושא יותר פשוט מהקומבינציה שאת מציגה , אפשרי שהבחור תחילה היה סאב , הוא עוד לא היה סגור על עצמו ולכן התנסה בדברים על מנת למצב את עצמו במקום המתאים לו ביותר.
אני לדוגמא בתחילת דרכי ( למרות שתמיד ידעתי שאני דומיננטי ) אהבתי לראות ולצפות בהכל , ראיתי וחשתי כי רציתי לדעת מה להעניק ואיך לעשות זאת על הצד הטוב והמקצועי ביותר .
הכל ליגיטימי , עלינו להיות דינאמיים ומאוד ליבראליים בעולם המבורך הזה .

לגבי נשואים / גרושים / רווקים / ושאר המינים - לדעתי הכל מותר והכל ליגיטימי , אני רווק וקל לי לדבר אך אני רואה בכל הדברים כליגיטימיים ונכונים שהרי חיים פעם אחת . לכן שכל אחד יעשה מה שטוב לו כל עוד זה לא פוגע באחרים קרי-שותפיו לחיים . אגדיל ואומר שיכול אף שזה רק מועיל לפרטנרית ה"נבגדת" - לא שאני קורא לזה בגידה חלילה אך אוסיף ואומר שזה אף יכול להועיל בעקיפין שהרי מר בחור יחזור הביתה עם חיוך ועם רעיונות סקסיים חדשים .

kamor​(נשלט) • 5 בינו׳ 2004

נאמנות זה הדבר הכי חשוב .


משום מה זה מכעיס אותי שאנשים מוותרים על הערך החשוב הזה .
לא יפה נפש או מתחסד , אלא בעל ערכים ומצפון ושמח מאד שיש לי אותם .

אבל אל לי לשפוט אותם או להטיח ביקורת , כל איש הישר בעניו יעשה .


התוצאה הרעה של בגידה בסופו של דבר תופיע לה בין כה וכה בהמשך חייהם .

אולי קל לי לומר זאת משום שתשוקותיי ממומשות . אבל גם לפני כן , לא העזתי .

Tame • 5 בינו׳ 2004

בני אדם המציאו לעצמם כללים של מוסר... עכשיו הם צריכים ללמוד לחיות איתם (או בלעדיהם)
עניין ה"בגידות" נפוץ לא רק בבדסמ אלא גם בעולם הונילי... לפעמים בדסמ הוא רק תירוץ...

בקשר לעניין הסוויצ'יזם (מקווה שאינפי לא תכעס על שהשאלתי ממנה את המילה) - לדעתי העניין של שחור ולבן בבדסמ הוא מאוד נדיר, לא הרבה סאבים ודומים נמצאים על הקצה הטוטאלי של הסקאלה, לדעתי יש אפשרות למשחק על הסקאלה הזו.. עם הזמן אנשים משתנים (אולם יש גם כאלו שלא - מי שעל הקצה והוא סאב או דום טוטאלי יהיה האחרון להשתנות אם בכלל).

בכל אופן דברים לא אמורים להכעיס אותנו אלא אם כן הם הבעיה שלנו.
כל הפוסל במומו פוסל
(כן, אני יודע שאני נשמע כמו תקליט שבור)
מצטער

kamor​(נשלט) • 5 בינו׳ 2004

תראה גדלתי בבית בלי ערכיי מוסר או נאמנות . ראיתי כמה סבל זה גורם לאנשים אחרים .
ולעולם אבל לעולם לא אגרום סבל כזה למישהו אחר ובמיוחד לא לאישתי בעתיד .

מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך (במיוחד לא לאשתך ) .
זה שאתה מקבל את עניין הבגידות באופן כלכך פתוח טיים , יפה לך . ומקווה שכאשר אישתך תבגוד בך תמשיך לקבל את זה יפה .

בכל אופן אנשים שבוגדים הם אנשים מסכנים , שלא מרוצים ממה שיש להם או שהם בעלי עניים גדולות .

ושוב איש הישר בעניו יעשה .

Tame • 5 בינו׳ 2004

לא אמרתי שאני מקבל או לא מקבל את עניין הבגידות kamor.
אני מצטער, תן לי לחדד את תגובתי כדי שלא תחזיר אותך ליילדותך ולדברים שפגעו בך באותה תקופה.

התכוונתי שערכי המוסר הם אלו שגורמים לנו בסופו של דבר גם להיפגע מאי קיומם.
הערכים הללו אינם טבעיים (אם הם היו, התופעה של שבירת המוסר לא הייתה כל כך נפוצה) והם נכפים עלינו כתוצאה מהחינוך שלנו.
אם היינו חיים בחברה שלא הייתה מחנכת למונוגמיה, איש לא היה נפגע מ"בגידה" ויתרה מכך, המושג "בגידה" אפילו לא היה קיים...
ברגע שהכנסנו את עצמנו לתוך ה"בוץ המוסרי" (סליחה על המינוח) אנחנו לא יכולים לצפות ולהישאר נקיים ממנו...

מה שהתגובה שלי באה לומר (בדרך הרמיזה) שאם אנו מחליטים לכפות על עצמינו ערכים מוסריים (אולי מתוך תקווה שאנו רוצים שבני זוגנו יקיימו אותם אף הם) עלינו לקיים את הערכים הללו בעצמינו, אולם אם אנחנו מודעים לעובדה שזה נוגד את הטבע שלנו (ולא מרגישים מספיק חזקים בכדי להתעלות מעל הטבע ולכבוש את היצר) עלינו להצהיר על כך מראש ולא להיכנס למערכת יחסים מחייבת (ובכך לצפות שגם בני הזוג שלנו לא ישמרו לנו "אמונים" במובן המיני)

זהו הפישוט של המשפט "בני אדם המציאו לעצמם כללים של מוסר... עכשיו הם צריכים ללמוד לחיות איתם (או בלעדיהם)"

אם משהו אחר מפריע לך בתגובתי זו או הקודמת (למעט המשפט שציינתי) אשמח אם תאמר לי ואנסה להסביר את עצמי יותר לעומק..

QriS​(מתחלף) • 5 בינו׳ 2004

רק מנקודת מבטי האישית שכלואה בתוך הקונפליקט הזה בדיוק, ממש בימים אלה, אבקש להאיר באור נוסף..


א. הביצה והתרנגולת:
התחלתי לדבר עם המיניות שלי הרבה יותר רק לאחרונה. בעקבות הדיאלוג נשים אחרות התגנבו לזרועותיי, בעקבות זה גם רחרחתי את דרכי למעמקי הכלוב המתפרץ מיניות. לאו דווקא באתי למועדון או לפורום לחפש זיון או "לבגוד" באופן לגיטימי. הכל נבע ממשהו שחל בי והוא הביא את השינוי. בתור אחד שנמצא עם אותה האישה הרבה שנים, אוהב אותה ואוליד לה ילדים ואגדל אותם איתה, אני מספיק רגוע בשביל לראות גם איך אני חי עם זה, מה אני עושה עם זה, ומה אני עושה עם עצמי ועם הזין שלי בתקופת החיים הנוכחית. אני מבין, שמה שאני לא אעשה בחיים האלה אני כבר כנראה לא אעשה, ואני לא כל כך מצליח לחיות עם המחשבה הזאת.


אז כן, אולי אני חזיר, אולי כל הגברים חזירים, אולי יש גם נשים כאלה.. אבל זה מביא אותי לב':

אני עושה את החשבון שלי עם עצמי והמצפון שלי נהיה מיי וורסט נייטמיר, אני שהייתי נאמן כמו הכלב שבפרופיל שלי, נהייתי זונה שוביניסטית שלוחת רסן.. יופי לי.. אני אלך לגיהנום זה כבר בטוח ומי שרוצה שינסה להציל את עצמו.

ככה או ככה, הבנתי שמה שלגיטימי בעיני כשזה נוגע אליי, צריך להיות לגיטימי גם כלפיה. משמע, אני יכול לקבל מצב שבו היא, האישה שלי, שאני כל כך אוהב והיא אותי, תעשה סקס ונילי או בדסמי עם גבר אחר. אני לא אוהב את זה, אבל אני אחיה עם זה. אני אעבוד על עצמי עד שאבין שזה מה שטוב לה, ולכן גם לזוגיות שלנו, ולכן גם לי. אני אמצא את הדרך לחיות לצידה בכל מצב, ואני מקווה שהיא תנסה לעשות את אותו הדבר. אני רק אעדיף לדעת. וזה כבר לא לבגוד. לכן כתבתי כל הזמן בגרשיים: "לבגוד" כי מה זה לבגוד ? זה תלוי בנבגד....



ריספקט. זה רק אני.

Tame • 5 בינו׳ 2004

לזה התכוונתי כשאמרתי שאי אפשר להיכנס לבוץ המוסרי בלי שהוא ילכלך גם אותנו..

ה"נבגד" נפגע מעצם ה"בגידה" וה"בוגד" נפגע מטעמי המצפון שלו ומההרגשה של חוסר השליטה ביצרים שלו (ששליטה בהם פירושה איבוד משהו אחר והרגשה נוראה גם כן - משמע זה מצב בו שתי האופציות הן להפסיד "loose loose situation" )

דיברת על זה עם אישתך?
האם אתה חושב שהיא תיפגע מהגילוי?
האם אתה חושב שהיא תרצה יחסים פתוחים?
האם אתה חושב שבכלל כדאי לך לספר לה (זה לא תמיד הדבר הכי נכון לעשות)?

אני שואל באמת מתוך עניין עמוק ואני יכול להזדהות מאוד עם המצב בו אתה נמצא (אולם לא הייתי בו מעולם) ורוצה לדעת איך מישהו אחר מתנהג במצב שכזה..

תודה

תאיר​(נשלטת) • 5 בינו׳ 2004

אני לא מסכימה עם טיים שמונוגמיות היא החלטה חברתית. ישנן סיבות אבולוציוניות לשני המינים להעדיף שבן הזוג שלהם יהיה נאמן להם. הקינאה היא יצר מאוד מאוד בסיסי וטבעי לנו.

אני חושבת גם שאתם מצמצמים את נושא הבגידה לפעילות הגופנית של הזיון.
אני רואה ביחסים שלי עם אמא שלי, כמה הסוד הזה של הבדסם מרחיק אותנו, ופה לא מדובר ביחסים רומנטיים. אני לא יכולה להסביר לה שגבר מסוים שניסו להכיר לי לא מצא חן בעיני כי הוא לגמרי לא דומיננטי, אני לא יכולה לספר לה שרבתי עם מישהו בפורום או שהיה לי סשן נפלא או אפילו איפה באמת הייתי ביום חמישי בערב. אז אני משקרת ומתחמקת ועונה תשובות קצרות לשאלות כמו מה נשמע ומה קורה.

אני חושבת שהייתי מאוד מתקשה לחיות עם בן זוג ולהסתיר ממנו חלק כל כך משמעותי מהחיים שלי.

אז כשאתם חושבים האם הייתם מוכנים להתנהגות סימטרית מבת הזוג שלכם, אל תחשבו רק על זה שהיא מזדיינת עם מישהו אחר, תחשבו על זה שהיא מאוהבת במישהו אחר, שהיא מתרגשת לקראת פגישה איתו, ועצובה אם הוא כועס עליה.


ואם נחזור לשאלה המקורית: אותו אדם הצדיק בפני עצמו את הבגידה שלו בכך שהוא חייב להיות נשלט. אבל זמן קצר אחר כך פתאום הוא כבר לא היה "חייב להיות נשלט" אלא "חייב להיות שולט".
ממה שזכור לי בדיון בפורום הסוויצ'ים הדגישו שסוויצ' יכול להיות בן זוג בדסמי נאמן כיוון שמדובר רק בשתי אפשרויות ולא בשני צרכים שחייבים להגיע למילוי. אז אולי לא כל הסוויצ'ים דיברו בדיון ההוא, ואולי לפעמים הבדסם הוא רק תירוץ.

זאלופון​(שולט) • 5 בינו׳ 2004

מסכים איתך Tame בנוגע ל"בוץ המוסרי". גם את את התגובה של QriS אהבתי, היא מעוררת מחשבה ומזכירה לי צורות גבוהות של אהבה הודית.
אבל אני רוצה להתייחס לנושא מכיוון שנראה לי קרוב יותר לשאלה המקורית. רובם המוחלט של האנשים סביבנו, עקב החברה בה גדלו, מתקשים לאהוב ללא קנאה כלשהי, ואם הם נבגדים - העובדה כי זהו טבע האדם והמונוגמיה היא מלאכותית לא מנחמת אותם. הכאב והעלבון שהם חשים לא מלאכותיים כלל, בייחוד כיוון שהגורם להם הוא דווקא אדם אהוב עליהם כל כך.
לא אשפוט ולא אקבע מה צודק ומה לא. יש טיעונים טובים מאד בזכות הבגידה הזו, וחלקם נכתבו כבר בשרשור זה. אני רק רוצה לחדד נקודה אחת:
לא משנה אילו הצדקות אנו נותנים לעצמנו, לא חשוב אם בן הזוג החוקי לא בקטע, לא משנה אם לא רוצים אותו בקטע הזה, לא מעניין אילו צרכים שלנו הוא לא ממלא ולא רלוונטי כמה סימפטיה יש לנו לאנשים שהבדסמ נתקע להם באמצע הוניל - זו עדיין בגידה בגידה בגידה. אם בחרת לעשות זאת, לפחות תודה בפני עצמך במה שאתה עושה - הולך מאחורי גבו של אדם שאוהב אותך ומאמין בך, ומבצע מעשים שסביר למדי שהיו פוגעים בו מאד לו ידע עליהם. אם מישהו בוחר להעדיף על פני זה את שחרור התסכולים הבדסמיים הלא ממומשים - לא אבוא אליו בטענות. רק הוא יודע כמה אומללות הם גרמו לו ומה עדיף בשבילו. שיעשה מה שמצפונו אומר לו. אבל שלא יעשה למצפון הזה שטיפת מוח.