נזמית לופתת
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
דקריפיליה, זעם ומיינד פאק של קיץ חם
--
"את כל כך יפה כשאת נסערת", הוא מחייך אליי בזחיחות ומנסה לחבק את מותניי. "תזוז ממני", אני הודפת אותו ממני, "אתה לא רואה שאני עצבנית עכשיו?" "אז זהו, שאני דווקא שם לב לזה. אני רק לא מבין מה החלק שלי בזה. אולי את רוצה להסביר לי?" "אז זהו (אני מחקה את הטון השליו הכה מעצבן שלו), שזה לא ממש קשור אליך, אבל השלווה האדישה שלך מוציאה אותי עוד יותר מהכלים כרגע." "באיזה אופן אני אדיש? נהפוך הוא, אני מנסה להבין למה דחית את החיבוק שלי. אולי בעקיפין את כועסת עליי ונמנעת מלהוציא את העצבים עליי כי את פוחדת שזה יוצא מההקשר?" אני מביטה אליו בתמיהה מוחלטת ויורה לעברו בחוסר סבלנות מופגן: "מה? מה זה קשור? תפסיק לדחוף את עצמך לכל מקום, לא הכל סובב סביבך." הוא מחייך חיוך לטמבלית שאינה מבינה דבר ומסביר, עדיין בשלווה גמורה: "אני חושב שיש לך כעסים מודחקים עליי שאת נמנעת מלהביע אותם מתוך חשש שזה ייצא משליטתך. אני טועה?" אני מסתכלת עליו ומרגישה את הלחיים שלי בוערות והעיניים בורקות מרוב תסכול שפושה בי. הוא שוב מנסה לחבק אותי ומרוב זעם אני מרחיקה אותו ורוקעת ברגלי. "תגיד, אתה רוצה לריב איתי? או מה?!" "ממש לא, טיפשה, אני ממש מחבב אותך כרגע. ממש מאד. חוץ מזה שאני לא כועס על כלום. אני רק מנסה להבין, על מה את כועסת?" אני עומדת ליד השולחן, קצת ריקה מאנרגיות אבל עדיין ממש נסערת. זה לא מדויק, אני לא ריקה מאנרגיות, אבל האנרגיות שלי מבולבלות. אחרי שכולן דחפו למקום אחד בבת אחת ועכשיו כולן עומדות ומסתכלות אחת על השניה, מחכות שאואיל בטובי להנחות אותן מה לעשות. אני מתעייפת מלחשוב על כל זה ומתיישבת. הוא מזהה הבלבול ומייד מנצל את ההזדמנות ומתקרב אליי, עומד זקוף לידי ומשהה בידו כוס מים צוננת, כמו מנכיח את היותו אדם חזק, שקול ויציב יותר ממני. "אני כועסת כי אני עצבנית ואתה משחק עם זה. כי אני מצפה שתבין אותי ותניח לי כשאני עצבנית" אני עונה לו לאחר ההשתהות. "קחי, תשתי" הוא מגיש לי את כוס המים לבסוף, כמו פרס על זה שעניתי. תוך כדי שאני שותה, הוא אומר: "אבל דווקא כשאת עצבנית אני מרגיש שאני לא יכול להניח לך. את כולך גוש אנרגיה של סערת רגשות ואת כל כך מתוקה." אני לוגמת ומביטה עליו מלמטה. סערת הרגשות שלי מאיימת להתפרץ בסופת דמעות והוא מזהה את זה. איך הוא יכול לחשוב שאני מתוקה אחרי כל הג'יפה שאני מוציאה עליו, אחרי שאני גוש בשר אדום ורגזן. אני לא צריכה הרבה יותר מכף יד מלטפת כדי שהדיסוננס הצורם הזה בין הכעס והתסכול לעדנת הליטוף ישבור אותי, והוא כמו קורא את מחשבותיי מלטף אותי ברוך, עוטף את כתפיי, ואני, איך לא? מתחילה לבכות. הליטופים שלו לאט הופכים עיקשים ואינטנסיביים, קשים ומיניים וביחד איתם הבכי שלי מתחזק. הוא רוכן, מביט בי ושואל בשקט ברצינות תהומית: "על מה את בוכה?" "אני בוכה על כל השנה הזאת. על הניתוח, על הלימודים, על מה שאמר לי הבוס שלי", אני ממררת. "אני בוכה על איך נהרסה אחת החברויות הטובות שלי. על זה שבכל פעם שאני מתעצבנת אני מרחיקה אותך ממני. על זה שאני חלשה יותר ממך. אני בוכה כי אני מתנהגת לפעמים באנוכיות כמו ילדה", אני אומרת והדמעות זולגות וכאב של שלושה חודשים מתפרץ ממני. הוא מחייך ומלטף לי את הדמעות. "את לא חלשה יותר ממני. את זקופה וגאה. תראי אותך עכשיו, איך את מתעלת את הכעס שלך למשהו שאני יכול להשתמש בו." "למשהו שאתה יכול להשתמש בו? למה אתה מתכוון?" אני מביטה בו בחוסר אמונה, ומעט בהלם. "בוודאי", הוא נושק ללחיי ולדמעותיי ולוחש קרוב לאוזני: "תגעי בזין שלי - כמה הוא קשה עכשיו ממך. את כל כך יפה כשאת בוכה. את רוצה להרגיש? בואי, מתוקה, תרגישי", הוא שואל, ספק מציע וללא ספק דורש תוך שהוא מסיע את כף ידי הקטנה לכיוון המפשעה שלו, נוגע בעצמו דרכי, מחכך את עצמו באמצעותי ותוך שאני מביטה בפלא הזה מבחוץ בשתיקה. "זה לא הרבה יותר טוב ככה? מאשר לכעוס ולהתעצבן? תראי כמה זה יופי, את מרגישה אותי ואת כל כך מבולבלת עכשיו", אומר ומשהה את דיבורו, ביד אחת עדיין אוחז בפרק כף ידי חזק מצמיד אותה לזין שלו, ובשניה מפשק את רגליי, מסיט את התחתון ממפשעתי וגורף באצבעותיו מעט מהנוזלים שניגרים. הוא מלקק את שפתיו ומבטו אומר זימה תוך שהוא בעצמו אומר "ואת כל כך רטובה, את רטובה עכשיו בשבילי. כל הכבוד, את טובה". -- אחר כך נשב וננתח את כל הדברים, אלטף את שערות ראשך המיוזע, כף רגלך תונח על השוק שלי בטבעיות (אותה טבעיות שבה מחצת איתה את המצח שלי לרצפה תוך כדי שדפקת אותי), ותאמר לי בקול שקט ונמוך, בלחישה צרודה: "נו, את לא חושבת שככה אני מקשיב לך הרבה יותר טוב? כששנינו פרוקים מכלינו. את מביעה את עצמך בצורה הרבה יותר רהוטה. כשאת ככה, רכה וענוגה, כמו שאת. אני חושב שעלייך לומר לי תודה". |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
פששש... במקומך הייתי מנחיתה לו בקבוק וויסקי על הראש. לא, וויסקי זה יקר. עדיף מטף כיבוי או לום.
אבל הכתיבה שלך מטמטמת 
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
amy כתב/ה: פששש... במקומך הייתי מנחיתה לו בקבוק וויסקי על הראש. לא, וויסקי זה יקר. עדיף מטף כיבוי או לום.
אבל הכתיבה שלך מטמטמת למה? |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
אני אוהבת. גם את הכתיבה וגם את הדינמיקה בינכם, חד פעמית.
נהדר
|
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
למה הכתיבה שלה מטמטמת או למה הייתי מחטיפה לו?
הכתיבה שלה מטמטמת כי היא ככה, והייתי מחטיפה לו כי אני שונאת שמנצלים מצבים כאלו לצרכים מיניים. הייתי מרגישה מנוצלת, ולא בדרך טובה. או שלא. אני לא באמת יכולה לדעת איך הייתי מרגישה בקשר שליטה נתון. אלו מקומות עמוקים, נכון? שעונים על צרכים סותרים במקביל. אבל כשאני שומעת על זה כאן, ככה, הוא היה מקבל את הלום בראש, זה כן 
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
amy כתב/ה: למה הכתיבה שלה מטמטמת או למה הייתי מחטיפה לו?
הכתיבה שלה מטמטמת כי היא ככה, והייתי מחטיפה לו כי אני שונאת שמנצלים מצבים כאלו לצרכים מיניים. הייתי מרגישה מנוצלת, ולא בדרך טובה. או שלא. אני לא באמת יכולה לדעת איך הייתי מרגישה בקשר שליטה נתון. אלו מקומות עמוקים, נכון? שעונים על צרכים סותרים במקביל. אבל כשאני שומעת על זה כאן, ככה, הוא היה מקבל את הלום בראש, זה כן מה הסיפור הזה עם הניצול כל הזמן? את עצמך רואה שהיא בטוב ורגועה אחר כך. גם מבינים מהכתיבה שמדובר בקשר, ושהוא מבין אותה. זה לפחות מה שעולה לי מהכתיבה. העולם לא מתקיים רק כדי לנצל אותנו, ויותר מזה - יש מערכות יחסים בהן יש הרשאה למה שאת קוראת "ניצול מיני" בנסיבות כאלה. איך מסתדר לך עצם היותך נשלטת עם תפישה כל כך מוקפדת ורחבה של "ניצול מיני"? |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
בכוח, אני הגבתי מהבטן לגבי איך שאני חושבת ש א נ י הייתי מרגישה. אין פה תפיסות רציונליות מגובשות. יש תחושות. כפי שראית, גם כתבתי לאחר מכן שאני לא יודעת איך הייתי מרגישה בקשר שליטה נתון, כיוון שקשרים כאלו עונים על צרכים סותרים שונים והם מורכבים מאוד. אגב, אין לי גם תפיסת עולם שאני מנסה להתאים להיותי בהגדרת הנשלטת. לפני הכל אני בן אדם
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
amy כתב/ה: בכוח, אני הגבתי מהבטן לגבי איך שאני חושבת ש א נ י הייתי מרגישה. אין פה תפיסות רציונליות מגובשות. יש תחושות. כפי שראית, גם כתבתי לאחר מכן שאני לא יודעת איך הייתי מרגישה בקשר שליטה נתון, כיוון שקשרים כאלו עונים על צרכים סותרים שונים והם מורכבים מאוד. אגב, אין לי גם תפיסת עולם שאני מנסה להתאים להיותי בהגדרת הנשלטת. לפני הכל אני בן אדם
אני יודעת. ואני יודעת שאת בן אדם. שאלתי בקשר אליך. זה סקרן אותי בהקשר מסויים אותו ראיתי אצלך בבלוג שם כתבת: "שם אני ארגיש מוטרדת מינית" כשמישהו הציע לך לבוא לים. ואז חשבתי על פורום הסאביות הסגור ופתאום חשבתי: זה עניין אמיתי אצלה, התפישה הזו. וכשענית ככה כאן, כבר הייתי צריכה לשאול, מבינה? אבל אולי אנחנו קצת מסיטים את העניין מהפוסט. |
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
אני חושבת שאנחנו כאן מסיטות את העניין מהפוסט, באמת
את מוזמנת לפרטי שלי. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
20 באוג׳ 2011
למה?... amy כתב/ה: אני חושבת שאנחנו כאן מסיטות את העניין מהפוסט, באמת
את מוזמנת לפרטי שלי. גם אותי האופ-טופיק שלכן מסקרן, יש מצב שתפתחו דיון פומבי נוסף בבקשה? טנקס...
|
|
|