שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

תדמית

Tobias​(אחר)
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012

תדמית

Tobias​(אחר) • 13 ביולי 2012
דילמה היפותטית שהועלתה בשיחה

נאמר ואתן אוהבות את השולט שלכן מאוד קשוח,
מאוד אכזר,
מאוד גברי.

נאמר שאתן והוא כבר מסתשנים זמן מה,
ורק לדמיין את המבט הזה שלו, את הקול היציב החודר, את היציבה הבטוחה, את הנוכחות החזקה והמורגשת,
כבר ממיס אתכן בין הרגליים

ונאמר שיום אחד הוא מחליט
לעשות לכן סשן,
ברוטאלי, אכזרי, קשה, לא מתפשר.
רק שהוא מחליט לעשות את זה,
כשהוא לבוש בצורה הכי נשית וסיסית שיכולה להיות.

האם הייתן מסוגלות?



ונקח את זה אפילו עוד שלב,
נאמר שהוא היה עושה את זה כשהוא לובש רק חיתול?
האם הייתן מסוגלות אז?

כמה בעצם המקום של התדמית משמעותי,
וכמה מקום הוא תופס,
האם האדם הוא אותו אדם?
או שאולי אנחנו מחפשים יותר את הדמות?

מה אתן אומרות?
נילי ונילי
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
נילי ונילי • 13 ביולי 2012
זה בערך כמו לשאול: אם יש לך פטיש מדים, אבל הבחור בתוכם הוא אפס קטן ומטופש, האם עדיין המדים ירטיבו אותך?

תשובה מורכבת. אני נוטה ל'כן'.
Episode​(לא בעסק)
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
Episode​(לא בעסק) • 13 ביולי 2012
יוצאת מנקודת הנחה שמדובר בדום אכזר וכו' וכו' ושאני מאוהבת בו מפה עד לשמיים.
לא, לא יפריע לי. מצידי שיהיה מכוסה בצואת חמור וישיר "שובי שובי לים".

(ציטוט ממישהי שמכירה אותי מספיק טוב - "את יודעת למה? כי..את מחוברת לנפש של האדם. זה מדהים בעיניי.")
lori{ע_מ}
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
lori{ע_מ} • 13 ביולי 2012
לא לא לא ולא.
פשוט לא.

וזה לא קשור לפוזה או תדמית, זה קשור למשיכה לגבר שמשדר משהו מסויים.
הקשיחות, הנוכחות החזקה, הקול השקט והיציב - זה לא פוזה או הצגה שהוא עושה, זה חלק ממי שהוא.
לכן נראה לי לא אפשרי בכלל (אני אפילו לא מסוגלת לדמיין) מה שכתבת.
שאדם שזה חלק ממי שהוא וממה שהוא יחליט לגחך את עצמו, לא רק מולי, או בכלל.

ואגב, בהקשר הזה לדעתי הבדל בין להכנס לתפקיד ולבין לחיות את זה.



*הבהרה: כשאני כותבת "לגחך את עצמו" אני לא אומרת שזה לא בסדר אם זה אצל אחרים. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. בהקשר של הקשר שבו אני נמצאת, זה יהיה מגוחך.
המלט
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
המלט • 13 ביולי 2012
אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז, אז זה דום מסוקס.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
טוב, חשבתי על זה ונראה לי שלא. רגע, לא. לא יודעת.
אני מנסה לדמיין את זה. זה יהיה מצחיק. לראות מישהו שאני רגילה לראות אותו קשוח, פתאום בתחפושת, זה יהיה קורע מצחוק. אני אחסל את המתח כי פשוט אתגלגל מצחוק. אז זה לא יעבוד.
זה לא "יהרוס" לי אותו, אבל בסיטואציה המסויימת הזאת אני אצחק וכבר לא אקח ברצינות שום דבר שיגיד או יעשה, בסיטואציה הזאת.

אבל אם הוא יתעקש ויוציא ממני בכח את הצחוק, אז אולי.
ומה שעלול "להרוס" לי לפעם הבאה, זה אם אני זו שאצליח לשבור אותו ולגרום לו לוותר.

אם כבר החלטת לעשות לי קטע כזה, לך עם זה עד הסוף. אל תוותר לי. אל תיתן לי להחליט. וזה אפילו לא עניין של להישאר רציני. אפשר לצחוק. אבל לא להניח לי להשתלט על המצב ולהכתיב את מה שיקרה. אני בטוח אנסה, אבל אם לא יתנו לי, זה עשוי לעבוד.

אני מתקשה לדמיין מצב שבו מנצחים אותי כשאני צוחקת. צריך סבלנות. אם אין לך סבלנות, אל תתחיל איתי באתגרים. מי שיעשה לי קטע כזה, זה להעמיד את עצמו במצב שהוא יכול או להפסיד או לנצח. אין באמצע.
Tobias​(אחר)
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
Tobias​(אחר) • 13 ביולי 2012
ללורי ויולי,
אתן תהיו היחידות שתתייחסו לעניין,
הוא בפני עצמו יתנהג כרגיל,
ולאו דווקא ישאיר לכן ברירה, צוחקות בוכות או כל דבר אחר..

השאלה היא
מה קורה כשגבר בחיתול וקוקיות ורודות, תופס אותך בצוואר עם מבט של רוצח,
ומכופף אותך לשתיים?
כמה צחוק נשאר כשקנה הנשימה חסום?
מה המחשבה שתעבור לך בראש ברגע הזה?

ואיך תסתכלי עליו אחר כך?
חיתול וקוקיות ורודות and all
Tobias​(אחר)
לפני 12 שנים • 13 ביולי 2012
Tobias​(אחר) • 13 ביולי 2012
לורי, האם האדם בתוך הלבוש משתנה בגלל הלבוש?
האם הוא מגחיך את עצמו או שאולי הוא מוכיח מעל לכל ספק שהוא זה הוא עצמו, לא משנה הכסות או התדמית?