להיות שפחה(?) או האכן,ציות מלא טוטאלי קיים?

להיות שפחה(?) או האכן,ציות מלא טוטאלי קיים?

נוריתE • 12 באוק׳ 2012

*אתחיל בזה,שהדור החדש ל אאוב את ההרדות המלאכותיות כביכול האלו לשפחה סאבית נשלטת

אבל תקראו זלה, בכל שם כינוי /גוף/עצם שרצו,עדיין יש את הפרדת אקרא לזה דרגות קושי או lavels שבהתמסרות
אז זירמו איתי ודברו,אם תרצו *



[ולעניין העניין
בפראפרזה על שייקספיר

אביט בשמש
הזורח ומכה במלא עוזו בשעת צהריים
ואגיד
אכן, יפה הירח המלא, בשעת לילה שקטה זאת,בשמיים
ובענייך,אדוני,הוא משתקף יפה
שבעתיים

לא לקח לי הרבה זמן להוציא את החרוזים הקצרים האלו, כי הם טמונים נטועים עמוק בתוכי
במגירת מוחי המסומנת בהתניה מלאה,כ "מהותה של שפחה" ,מהותי אני כהגדרתי
אוסיף לאלו שלא אוהבים את חלוקת התפקידים המיגדרית/מעמדית הזאת של הצד הכנועה של השוט
אז
אדבר ,בלי שמות תואר אלו או אחרים
על
שיא האקסטרימיות הרוחנית- נפשית- פיזית המתמסרת
הציות העייור המותנה בלי תנאים חסר ההתניות
בכל זמן ועת ומקום ומצב
ה אין לך קיום והגדרה עצמית בלעדיו
המוכנות והנכונות המלאות
היכולות לספוג הכל נפשי ופיזי בלי מילת מחאה או ויכוחים
הטוטאליות המונוגמית המלאה

ב-א מת?
ככה?

לא טוטלי, לא שלם

סירופ​(נשלטת) • 12 באוק׳ 2012

לא, אפילו שהתקרבתי לשם כשהיתי מאוהבת מאוד, כשהייתי מכושפת לגמרי

אפילו אז , תמיד היה הקול השפוי הציני בתוכי, הקול השומר, הקול הפוגם ומחבל

רוחש כמו גחלת בחשיכה.

אבל יש פעמים, נגיד אני עייפה אחרי יום ארוך של עבודה ונסיעות, סחוטה ומיוזעת, ורק רוצה

להגיע לנחלה

ואז הוא יתקשר ויאמר

בואי למצוץ לי , עכשיו!

ואני אמצא את עצמי מתקלחת מהר, מתלבשת בספיד ואצה אליו.

זה הכי קרוב לטוטלי אצלי

נוריתE • 12 באוק׳ 2012

הקול השומר
הוא,לדעתי לא פוגם ולא מחבל
ההפך ,לפעמים הוא לא מספיק חזק

Re: לא טוטלי, לא שלם

amy​(נשלטת)​{מבטלעיניים} • 12 באוק׳ 2012

יש כאלה שיקראו לזה פשוט להיות מאוהבת

the rain song • 13 באוק׳ 2012

טוטאליות תמיד תהיה (כנראה) פנטזיה נהדרת ולעולם לא (לדעתי) מציאות.

לי היה קל מאוד להגדיר את עצמי טוטאלית, לפני מיליון שנים, כשניסיתי להיות שפחה לתפארת.
היה קל להגדיר ולבצע כי ידעתי שהוא לא יבקש ממני דברים שאני לא אהיה מסוגלת לבצע.
זה לא באמת קשה לחזור הביתה מהעבודה, להתקלח ולנסוע למצוץ לו. זה יכול להיות אפילו נחמד.
השאלה מה קורה במצבים שחוצים גבולות.
ובראש ובראשונה, בעיני, גבולות זה משפחה ועבודה.
אם הוא יבקש ממך לבוא למצוץ לך בדיוק כשבנך הבכור עולה לתורה לרגל בר המצווה שלו? כשחס וחלילה לאחד הילדים היתה תאונה והוא בבית חולים? כשעיסקה חשובה עומדת על הפרק ואת חלק בלתי נפרד ממנה?

אין מערכות יחסים ולא משנה מאיזה סוג ש-100% מהזמן הכל מושלם.
אם בווניליות קוראים לזה פשרות, ויתורים, התחשבות בזולת
בבדסמ קוראים לזה לוותר על האגו ולציית.

לכל אדם יש מערכת ערכים וגבולות שונה. לכל אחד יש את תנאי המחייה שלו.
זוגות שגרים ביחד דינם אינו כזוגות שגרים בנפרד למשל.

לציית באופן עיוור ואחר כך לבלות יומיים בבית חולים בגלל ניתוח בהרדמה מלאה זה לא טוטאליות בדסמית נהדרת, זה סתם טימטום.

ובכלל, אני באופן אישי לא מבינה שולטים שזקוקים לציות העיוור והטוטאלי הזה.
אם הם כל כך דומיננטים וחזקים ונהדרים, איך זה שהם לא מסוגלים להתמודד עם האשה מולם כבת אדם מידי פעם ולא רק כשפחה?

אפשר להגיע לרמות גבוהות מאוד של ציות, אפשר גם באופן עיוור מידי פעם
אבל כמו תמיד, תלוי מי עומד מולנו, מה הדרישות שלו
השכל הישר כבר אמור לעשות את העבודה שלו ולהציב את הגבול.
לאבד אותו זה כבר לאבד את העצמיות שלנו.
וזה לא משהו שהייתי ממליצה עליו:/

שורה תחתונה - מה אחוז הזמן בו בני הזוג מאושרים מהסידור שלהם?
כי ציות מתוך אומללות או שמוביל לאומללות הוא לא פנטזיה נהדרת. הוא סתם מתכון לשבירה, לכאב ולנזקים.

*ואם לא אמרתי זאת מספיק ברור - כל מה שנכתב כאן הוא לדעתי.

נוריתE • 13 באוק׳ 2012

ריין
(אני לא מצטטת את התגובה שלך כי אני לא אוהבת את הישרשורי ציטוט הארוכים אחד של השני)

את הבאת את הצד השני
כאילו, אם הוא כל כך חזק ונבון והכל ,בשביל מה הוא בעצם צרײַך חיזוק עצמי כה כמו דרישה שליטה טוטאלית
וזאת אחת השאלות שאולי לא נקבל עליה תשובה,לפחות פה
אבל, זה באמת?ה "תנאי"? הנה מה שכתבת

אם הם כל כך דומיננטים וחזקים ונהדרים, איך זה שהם לא מסוגלים להתמודד עם האשה מולם כבת אדם מידי פעם ולא רק כשפחה?(ציטוט ריין סונג)

כי יגידו בצדק של pc שאם "היא צריכה" , אז להמ זה לא יהיה בסדר ולגטימי באותה המידה שגם "הוא צריך"

(אני מחפשת ניסוח) כאילו יוצא שאם "הוא" מפצה על חולשותיו האישיות בכוחנות יתר בסאדו
אז מזה, בהפוכה מקבילה משלימה יכול לצאת ש "היא " מפצה על כוח יתר נפשי, בחיי היום יום האישי םבהפגנת חולשה וכניעה מרחיקות לכת,(מי פה זוכרים את המיתוסים הישנים מהצד הפאםדומי שיש המון נישלטים כנועים עד עפר שבחיי היום יוםשלהם הם בעלי כוח אישי רב ונימצאים בעמדות שליטה ומפתח חשובות)

אשאל את שאלת הביצה והתרנגולת נוסח בידיס''מ :
האם בגלל אילו שדורשים נימצאות אילו שמקיימות או האם זה ההפך? יש כאלו שכן צריכות ומוכנות להיות טוטאליות לא גבולות ולכן "נוצרו" הנישה במקבילה בשבילן"?
או ההפך שזה גם נכון באותה מידה, לגבי הטיעון עצמו, אני מתכוונת (לא בהכרח ב "חוק טבע" )


זה דיוןן אחר ,שייך ולגטימי אבל,אחר. הטיעון הזה שלך. צריך לפתח על זה שרשור נפרד כי זה גם שאלה טעונה ומאוד חשובה פה.

ונניח בצד, גם, לשם הדיון עצמו את הטיעון הנצחי והאמתית באותה מידה ש

"ש הרי ישנם שולטים שלא מרחקי לכת שלא צריכים מחייבים ודורשים טוטאלי מרחיק לכת
בדיוק,כמו שישנן נישלטות של צריכות את זה ולא תעשנה" זה לא האישיו שלי כאן ואין לי חלוקה על זה.

השאלה הבסיסית שלי היא לא רק למה הן זקוקות לכניעה הטואטלית האקסטרימית הזאת אלא יותר ולמה חלקנו עושות אתזה (או מנסות,לפחות)
אני חוזרת ומדגישה
האם זה בכלל ועד כמה, זה אפשר להרחיק לכת עם" זה"?

האם באמת יש, האם זה אפשרי וקיים, "כניעה טוטאלית מלאה". ואם נצא מנקודת הנחה שזה אפשרי אז השאלה היותר חשובה היא מה עלולות ועשויות להיות ההשלכות של זה לגבי אותה הבנאדם?

אז מה הדבר הכי הכי

סירופ​(נשלטת) • 13 באוק׳ 2012

לרוץ כדי למצוץ לו... שבוע שעבר התכוונתי לעשות זאת בנסיעה מהצפון לאילת. הוא היה זה שעצר בעדי ("עזבי, זה מוטרף"), אני דווקא פינטזתי על ים סוף, שקיעה רומנטית, ואי ירוק בים

אז עד אילת לא הגעתי, אבל עשיתי דברים אקסטרימיים אחרים במסגרת הציות

עשיתי חבר מביא חבר, וחבר מביא חברה, שיקרתי למשפחה על ישיבות בזמן ארוחות ערב ולעבודה על ישיבות בהולות בצוותי גוש דן, עשיתי את זה במקומות ציבוריים, בטבע, מעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן......

וכבר שנתיים שאני פוסעת לצידו וטוב ורגוע לי בפנים, הנה כאן ( מצביעה על החזה).

ועוד באקסטרים...והתנסיתי בכמה פרקטיקות מיניות מכאיבות במיוחד, לרווחתי הוא עשה את זה לאט ועם חומר סיכה

ומה אתן? חברות? עד איפה הלכתן, הכי רחוק בשם הציות? מה הדבר הכי צייתני, הכי מנוגד לאינסטינקטים שהיתן מעורבות בו במסגרת המסע בצד האפל?

נוריתE • 13 באוק׳ 2012

כל המחשבות האלו שלי כאן וובלוג ,בנושא הזה
השליכו אותי לכיוון אילוף הסוררת של ויל שייקספיר
ותשאלו,מה קשור ? אני עושה את הקונוטציות שלי לעצמי ומעבירה אותן הלאה
ומי שיבינו אותן מה טוב
אבל זה שייך, לפחות מהנקודה שלי
קטרינה בסוף המחזה מסיימת ככה

נשים, השפילו חוטם עד עפר

ותנו לבחיר לבכן כבוד ויקר!

לו בעלי ישאל מה רצוני,

אשיב לו- לשרת את אדוני.

טוב, תגידו שזה לא קשור אחזור לנושא .
_____________________________________________________________

גם אני,סירופ הגעתי רחוק מאוד, גם אני ראיתי עשיתי ראו בי ועשו בי
בדיוק כמוך וגם אני ,אני חושבת עשיתי את כלזה מתוך הסכמה ורצון מלאים
אבל כמוני כמוך את ידועת שהגבול עוצר בחיים האישיים הפרטים שלנו אלו האחרים שמחוצ לסאדו
וכבר גם ריין ועוד הזכירו את זה. כשדברים חוצים א ת הגבול הזה ומתערבבים אז המצב מתחיל להתדרדר

וכניעות,טוטאלית מחייבת חציית הקו האדום הזה,
מישהו פה,לא? מסכים/ה איתי ?
כי כניעות אינה כניעות ללא כניעות מלאה ושלמה
לא ככה?

אבל לחזור שניה להסכמה והרצון המלאים והשמחה והתענוג שבעשיית הדברים האלו
(לא לא דיון על שפיות ובהסכמה)
טוב לך כי טוב לו טוב לו כי טוב לך וכי עשית מה שהוא רצה

זה לא מה לא נעשה ואיזה גבול לא נחצה כמו מה אנחנו כן עושות ומי קובע לנו את הגבולות

אני,את הגבולות,חד משמעית ,הצבתי על סף דלת ביתי וחיי האמיתים
זה הגבול האחרון והאמיתי.אין לי אחרים פרט למה שיסכן אותי פיזית או עלול להעיף אותי לבית חולים זה או אחר וגם שמה זה גמיש.
ותרימו גבה בצדק נוסח "מה? הסאדו לא אמיתי בשבילך" משחק??? הוא מאוד
מאוד אמיתי
אבל הו א החלק האחר של החיים שלי ,אני לא שלמה בלעדיו. אבל בהחלט מסוגלת להתקיים בחיים שלי בלי.

ובעניין הטוב ל ך -כי טוב לו וטוב לו כי עשית וטוב לך
ואם כל רצונו של הדורש טוטאלי ה מאלף הזה, הוא הציות המלא שלך וממש לא מעניין אותו מה ההשלכות של זה עלייך ואיך את, מרגישה עם זה
ואיך מישהי שידועת שככה זה עדיין ממשיכה עם זה ומוותרת על עצמה לחלוטין?

האם התמסרות מוחלטת דורשת או שהיא שוות ערך ל אלטרואיזם מושלם?
וזאת,הנקודה

ואחזור, ברשותכם ,לשייקספיר ולמחזה אחר ,המלט
להיות או שלא להיות
את מה,תממשי ותחיי במלואו ותמצי את האישה או השפחה?
הן אחת, או שלא?
מה המחיר לכל אפשרות ואיפה, עובר הגבול?

(ואני בהחלט אשמח לראות פה עוד תשבות לשאלת המקור של סירופ! ותודה לך)

ואולי..תהיה :

נוריתE • 13 באוק׳ 2012

הלקח האמיתי בסאדו
זה ללמוד להציב גבול.ולא להכנע ולתת הכל ותמיד להסכים
?

יולי Yuli​(לא בעסק)​{טדי} • 13 באוק׳ 2012

מאד מצא חן בעיני שהבאת פה ציטוט דווקא מאילוף הסוררת, בגלל ההקשר שבו קתרינה אומרת את הדברים האלה, בגלל מה שנאמר בין השורות של המחזה, ובסוף - מי האשה? קתרינה או ביאנקה? עם מי מהגברים היינו מתחלפים? אולי דווקא עם זה שזכה בביאנקה, כי הוא קיבל אישה ופטרוקיו קיבל - מה? היא מדקלמת "לשרת את אדוני" כי זו המנטרה אליה הוא אילף אותה, לכי תדעי אם זה בכלל אומר משהו בשבילה. טוב, אני סוטה מהנושא.

אני, אם אני לא הולכת עד הסוף, נדמה לי שזה "לא זה". ועם רוב הגברים שלי החזקתי את עצמי ולא נתתי לעצמי להיות מה שאני הכי רוצה, כי הרגשתי שבצד השני אני לא אקבל טוטליות ושבמקרה הטוב לא יעריכו את זה ובמקרה הרע ינצלו לרעה, וכך או כך כשזה לא הדדי אז כל העסק מחמיץ ובמקום תחושת התעלות מקבלים תחושת קבס. פעם אחת באמת שחררתי, למרות שידעתי שזה חד צדדי, וזה הרגיש נורא טוב ולפעמים אני מתגעגעת נורא לתחושה הזאת. אבל זה ריסק אותי וכמה סדקים עוד לא התאחו.

ואני מסכימה שיותר חשוב לשמור על עצמך מעוד חוויה שתצאי ממנה שבורה. אבל כל הזמן אני מרגישה שזה חסר לי וכל הזמן הזה חיפשתי את הגבר האחד שאוכל להיות חופשיה איתו. והדבר הראשון שגרם לי לחשוב שזה זה - כי ראיתי שהוא יודע לקבל. עזבי "יודע לתת" - הוא ידע לקבל. אפשר היה לתת לו, בנדיבות ובלי להסס, והוא ידע מה לעשות עם זה. ידע להכיל את הנתינה בלי להתבלבל.
ואם לא הייתי מוצאת אותו לא הייתי משחררת אף פעם.

אבל את יודעת, אהבה - זה נותן תוקף לכל הדברים. איך אפשר למות בשביל מי שלא אוהב אותך? אם יש אהבה אז הכל קל ומשמח, וכשיש בטחון אפשר לפרוש את הכנפיים ולעוף לעבר השמש וגם אם הכנפיים ימסו זה בסדר. אבל איך יודעים? איך משיגים את הבטחון הזה?

או זה, או שאת מחליטה שזה שווה את זה ומרשה לעצמך לקחת סיכונים. אבל אם יש לך ילדים את חייבת להישאר בסדר בשבילם ואת לא יכולה לקחת סיכונים כאלה. יש יותר מידי להפסיד.

לפגוע במשפחה? ברור שזה גבול.
בשבילי הפתרון הוא לערבב, לא להפריד, כי אני לא מצליחה להפריד ולא ולא אוהבת להיות מג"ב וגם לא טובה בזה. המשפחה תמיד באה לפני האדון - ותמיד חסר הסנטימטר הנוסף הזה של להגיד "האדון לפני הכל". אז מה עשיתי? האדון והמשפחה הם אחד, האדון הוא המשפחה שלי ואז אני לא צריכה לבחור. ואני המשפחה שלו והאדונית שלו והשפחה שלו והמלכה שלו והשותפה השווה שלו וגם הוא לא צריך לבחור - כי אני הכל. הכל הכל.
זו בשבילי הטוטליות וכל דבר אחר שניסיתי הרגיש לי חסר.
אבל זו אני. ככה זה אני. לא לכולם טוב ככה. ממה שראיתי, אני דווקא במיעוט.

אני גם חושבת שהנסיון מאד משפיע פה. כולנו סוחבים את החוויה הקיומית שלנו. מה שחווינו, משפיע על המשקפיים דרכם אנו רואים את העולם להבא.
מי שמרגיש שהעולם הוא מקום בטוח, ימשיך להרגיש ככה עד שהברק לא יפגע לו באמצע הראש. ומי שמרגיש שהעולם אינו מקום בטוח, יצטרך הרבה יותר מחיבוק אחד בשביל לנשום לרווחה.