שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוצה ולא רוצה

רפאל
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013

רוצה ולא רוצה

רפאל • 4 במאי 2013
בשירשור אחר a little different הדביקה קישור למאמר שכותרתו:
Sexual Arousal and Orgasm in Subjects Who Experience Forced Stimulation
ואפשר למצואו אותו כאן:
he.scribd.com/doc/23150432/Sexual-Arousal-and-Orgasm-in-Subjects-Who-Experience-Forced-Stimulation

הטענה המרכזית של המאמר היא שאם אדם חווה התעוררות מינית , אין הדבר מלמד בהכרח על כך שהוא גם מסכים, או מעוניין, במה שגרם לאותה התעוררות מינית. זאת אומרת, אפשר לכפות על אדם מגע מיני, ולמרות שבאמת ובתמים איננו מעוניין באותו מגע מיני - הוא יגיב מבחינה מינית, יגלה סימנים של התעוררות מינית, ואפילו יחווה אורגזמה. המוטיבציה של המאמר היתה, בין השאר, לספק דבר סנגוריה לנשים שעברו אונס, אבל העובדה שהן גילו סימנים של התעוררות מינית במהלך האונס שימשה כדי לטעון שכל מה שנעשה להן - נעשה הסכמה, (כי לכאורה אי-אפשר שאדם גם לא יסכים למשהו וגם יהנה ממנו).

אינני מעוניין לדון כאן בסוגיות של אונס ושל אתיקה. אני גם לא מעוניין לתהות עד כמה חוויה של אורגזמה אמנם רווחת בקרב נשים שעברו אונס (ואם מספר הנשים הללו איננו עולה על מספר בני האדם שיש להם שלושה רגליים). מעניינת אותי שאלה פסיכולוגית, שהתעוררה בקרבי בהשראת המאמר הזה. אנחנו רגילים לדבר על הרצון כאילו הוא תמיד שלם ואחדותי. או לפחות, כאילו יש לו פוטנציאל להיות כזה. אנחנו חושבים שהתשוקות של האדם, ההצהרות של אדם, הדברים שאדם מסכים להם, והבחירות של אדם... שכל אלו באיזשהו מובן חופפים זה את זה ומתקיימים בהרמוניה. ואם לא, אז שמדובר בתקלה, או בטעות, שאפשר וצריך לתקן. אבל האם זה אמנם כך?

בהקשר בדס"מ, האם מה שאתם מסכימים לו תמיד חופף את מה שעושה לכם את זה? האם יש לכם רצון שלם ואחדותי, או שמובנות בו סתירות מסויימות? האם אתם רוצים לפעמים דברים והיפוכם? ואני לא שואל על פנטזיות, שמתקיימות בספירות גבוהות ומנותקות מן החיים הקונקרטיים. האם בחיים שבפועל אתם פועלים למען רצונות סותרים ומנוגדים? האם יש סתירות ביחס שלכם לבדס"מ?
    התגובה האהובה בשרשור
הוא​(שולט)
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013

זה הזכיר לי

הוא​(שולט) • 4 במאי 2013
ראיון בכפר גמילה עם אשה מרתקת אחת המכורות שספרה בין היתר איך בגיל 3 חוותה את האורגזמה הראשונה שלה כשאביה אנס אותה. היא חזרה לסמים ולבסוף התאבדה.

ובהתיחס לשאלה על ספקות וסתירות . מאחר ואקטים בדסמים אינם נורמטיבים הם כרוכים בהתגברות או התמודדות עם עכבות כאלה ואחרות. מלחמה פנימית מתמדת עד להשלמה כלשהי.
Brave Dwarf
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013

Re: רוצה ולא רוצה

Brave Dwarf • 4 במאי 2013
רפאל כתב/ה:
האם יש סתירות ביחס שלכם לבדס"מ?
כן.
the rain song
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013
the rain song • 4 במאי 2013
אני לא חושבת "שהתשוקות של האדם, ההצהרות של אדם, הדברים שאדם מסכים להם, והבחירות של אדם... שכל אלו באיזשהו מובן חופפים זה את זה ומתקיימים בהרמוניה. ואם לא, אז שמדובר בתקלה, או בטעות, שאפשר וצריך לתקן." - שזה נכון.
לאדם, בנגוד לחיות יש רצון. הרמב"ם אף הגדיר את האדם = רצון.
מעבר לזה יש את הצרכים של הגוף שלא פעם הם חזקים הרבה יותר מהרצון.
גם כשאומרים ש"אין דבר העומד בפני הרצון" לא מתכוונים לשנות סדרי בראשית.

המאבק הזה הוא לא תקלה בעיני. זה אנושי
פייה{O}
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013

Re: רוצה ולא רוצה

פייה{O} • 4 במאי 2013
רפאל כתב/ה:
האם בחיים שבפועל אתם פועלים למען רצונות סותרים ומנוגדים? האם יש סתירות ביחס שלכם לבדס"מ?


לגמרי.
ברמה הבסיסית ביותר - מצד אחד אני קונטרול פריקית, מצד שני אני אוהבת את חוסר האונים ודווקא חוסר השליטה ואי הוודאות שבבדסמ.
מצד אחד אני רוצה, צריכה ומאמינה שנכון לחיות בצורה שוויונית, מצד שני מגניב אותי לחשוב על בנזוג דומיננטי.
מצד אחד אני מאזוכיסטית, מצד שני אני מפונקת וגם רוצה עדינות ורומנטיקה.

כשחושבים על זה, זה די מטריד. icon_rolleyes.gif
רפאל
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013
רפאל • 4 במאי 2013
הוא,
אני תוהה ביחס לקיומן של סתירות עמוקות יותר, ולא כאלו שמתסתיימות ב"השלמה כלשהי" במרוצת חיינו הבדס"מיים. כולנו מתמודדים עם דיסוננסים קלים. כולנו יודעים כיצד אפשר לרצות משהו מסויים וגם להתבייש ביחס לאותו רצון, וכו'. אבל דיסוננסים כאלו בסופו של דבר באמת נפתרים ומסתיימים באיזשהו Happy End. זה לא מה שאני שואל. מה שנמצא לנגד רוחי הוא למשל גבר, שהריגוש המיני שלו נובע ממקומות של כפיה אמיתית ובלתי-מצועצעת, ולפיכך הוא חוזר ומגיע במרוצת חייו למקומות שיש בהן מן הכפיה הזו (ובבקשה להשהות לרגע את שיפוט מוסרי ביחס למצב כזה). באותו הזמן הגבר הזה גם נרתע מאוד מהמשמעות של כפיה, ומתרחק ממנה. אני תוהה על אנשים שחיים קונפליטקים כאלו הלכה למעשה, קונפליקטים סיזיפיים שאי-אפשר לפורר אותם באמצעות איזושהי פשרה. עד כמה אנשים מתמודדים עם דברים כאלו בהקשר בדס"מי?

Brave Dwarf,
תוכל לפרט? icon_smile.gif

the rain song,
אני מסכים איתך שיש באדם כוחות נפש שאינם פועלים תמיד בהרמוניה. אבל הרמב"ם למשל, שאת שמו הזכרת בתגובתך, האמין שבסופו של דבר ראוי שהשכל ישלוט באדם, וששלטון כזה הוא מן האפשר. כלומר, בסופו של דבר תיתכן בנפש הרמוניה. גם הפסיכולוג ליאון פסטינגר, טען שאחד המניעים המרכזיים בחיי הנפש שלנו הוא יצירת עקביות והתרתן של דיסוננסים קוגנטיביים. או כפי שפייה התבטאה מוקדם יותר, כשאנחנו חושבים על הדיסוננסים שלנו "זה די מטריד". אבל מה אם מובנים בנו כל מיני דיסוננסים שקשה מאוד, או אפילו בלתי-אפשרי להשתחרר מהם? ומה שמעניין אותי במיוחד הוא אם אנשים סובלים מדיסוננסים כאלו בהקשר בדס"מי.

פייה,
האם המטרד הזה, שאת מציינת, קיים באופן ספקולטיבי בעיקר, כשאת מהרהרת בדברים ואולי מתקשה למצוא ניסוח הרמוני למה שאת רוצה? או שמדובר במטרד שחודר לפעמים אל החיים, כלומר - מתחים, רצונות סותרים בסיטואציות קונקרטיות, וסוג של אי-סיפוק או אי-שקט בדס"מי?
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013
בוודאי!

קראת את "וידויים" של אוגוסטינוס? אני סתם מתעניינת, זה לא כזה חשוב אבל הוא מדבר שם הרבה על הקטע הזה. בכלל, דיסהרמוניה של רצונות מעסיקה את כולם כל הזמן, לא?
למשל, כרגע אני רוצה שהבית שלי יהיה נקי ומסודר, אבל אני גם רוצה לשבת על הספה ולהגיב בפורומים. אלה רצונות מתנגשים icon_smile.gif קונפליקטים קטנים כאלה כמעט שמגדירים את היומיום שלנו.
יש מאמר מאד נחמד שממש מתעסק בדיוק-בדיוק בזה, מנסה למפות את תהליך יישוב הרצונות של בני אדם, שאני לא זוכרת כרגע מי כתב, אנסה למצוא.
ויש כמובן את כל השיח על דטרמיניזם לעומת רצון חופשי, והשאלה - מה זה רצון חופשי בכלל? אני בטוחה שיש לי רצון, אבל האם הוא חופשי? האם הרצונות שלי לא קשורים הדוקות בסביבה המעצבת שלי? האם ניתן להפריד בין רצונות שבאים מתוכי לבין רצונות שבאים מתוך רצון להתאים לנורמה? האם הרצון להתאים לנורמה הוא מעצמי הוא מהסביבה המעצבת? וכו' icon_smile.gif

חיבתי העזה לדיונים פילוסופיים מסיטה אותי. אז... בדס"מ!
אני רוצה לקשור את בעלי ולתת לו מכות. אני גם רוצה שיהיה לו נעים, ובהתחשב בכך שהוא אינו מעוניין בכך שיקשרו אותו וירביצו לו, אני נאלצת לבחור בין השניים. אני רוצה גם לא להיות אשמה בהתעללות, זה מטה בחדות את הבחירה שלי. אוקיי, זה היה פתרון מוסרי, נניח.

אני מנסה לחשוב על "קונפליקט שאי אפשר ליישב באמצעות פשרה" ולא מצליחה. אני יכולה לחשוב על מצבים בהם הפשרה *אינה מספקת* - האם זה התכוונת? או שאני מפספסת?
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013
אוקיי, חשבתי על משהו:

אני רוצה לחוות חוסר אונים וכאב פיזי. בשעה שאני חווה אותם (הפעם האחרונה הייתה מזמן, אבל אני זוכרת היטב) אני חווה מצוקה ולעיתים אף סבל. זהו מצב בו אני מרגישה באופן המוחשי ביותר את רצונותי מתנגשים. "די עוד די עוד" icon_smile.gif

עוד שלב: לעיתים אותה הפעולה ממש גורמת לי תחושות שונות. למשל, הצלפה בשוט זנבות. אני די אוהבת את התחושה, אבל הייתה פעם אחת שזה לא רק שלא היה מהנה, אלא הרגיש כל כך רע שבאותו רגע (וגם זמן מה אחריו) לא הייתי מסוגלת להבין איך זה שאי פעם נהניתי מחוויה כה איומה. לפני שהתחלנו חשבתי שאני רוצה את זה וכשזה קרה רציתי שזה יפסיק. אבל לא ביקשתי להפסיק, כי עדיין הדהדה בי המחשבה שרציתי את זה. זו תחושה מאד מבלבלת. לאחר מעשה ניסיתי לשאול את עצמי מה קרה פה. חשבתי שאולי זה "כי זה לא היה עם האדם הנכון" אבל זו הרי לא הפעם הראשונה עם פרטנר סתמי. ואז חשבתי שאולי זה "כי לא *באמת* רציתי אלא הסכמתי רק כי מההרגל חשבתי שאני אמורה לרצות" - אבל מה המשפט הזה אומר בכלל? dafaq i just read?

* * *
לבני אדם יש קטע מעניין של "רוצה לרצות". למשל, נניח שלבעלי בא סקס ולי ממש ממש לא. מאד לא נוח לי לסרב לו ואני חושבת "הלוואי וכן הייתי רוצה עכשיו".
האם אני יכולה להחליט לרצות משהו? מה שנחמד זה שלפעמים דווקא כן. לפעמים רצון העל (לרצות את הבעלים) גובר על תת-הרצון (לסיים את הספר). לפעמים הוא גובר בכך שאני כן מתחילה לרצות, ולפעמים הוא גובר בכך שאני עושה למרות שאני לא רוצה, כי אני בוחרת לציית לרצון-העל ולא לתת-הרצון.
זה קונפליקט חוזר של נשלטות, לא? לכוון לא רק את המעשים שלי אלא את הרצונות שלי. "לרצות" לעשות את מה שאומרים לי גם כש"לא בא לי". לא רק בחירה ברצון-על במקום בתת-רצון, אלא כשרצון-העל *משנה* את תת-הרצון.

אוקיי, זה נראה לי סבוך מספיק icon_smile.gif עוצרת בשלב זה.
Brave Dwarf
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013
Brave Dwarf • 4 במאי 2013
רפאל כתב/ה:
Brave Dwarf, תוכל לפרט? icon_smile.gif

פירטת כאן:

ציטוט: למשל גבר, שהריגוש המיני שלו נובע ממקומות של כפיה אמיתית ובלתי-מצועצעת, ולפיכך הוא חוזר ומגיע במרוצת חייו למקומות שיש בהן מן הכפיה הזו (ובבקשה להשהות לרגע את שיפוט מוסרי ביחס למצב כזה). באותו הזמן הגבר הזה גם נרתע מאוד מהמשמעות של כפיה, ומתרחק ממנה. אני תוהה על אנשים שחיים קונפליטקים כאלו הלכה למעשה, קונפליקטים סיזיפיים שאי-אפשר לפורר אותם באמצעות איזושהי פשרה. עד כמה אנשים מתמודדים עם דברים כאלו בהקשר בדס"מי?


זאת דילמה קולוסלית. BDsM מנוגד להשקפת העולם שלי מתחילתו ועד סופו, הוא מנוגד למוסר, לראיית עולם, לחינוך לו חונכתי ולחינוך לו אני מחנך. פתרון ההסכמה אינו פוטר אותי מייסורי מצפון כי איני רואה בו מעבר למטרייה קרועה בקצוות. בדומה לגבר המקיים יחסים אינטימיים עם אישה שמאוהבת בו בידיעה שבכך הוא מגרד את פצעיה וגורם להחמרה במצבם, גם מערכת יחסים BDsMית, לדעתי, נסובה סביב מקומות כאובים. איני מזלזל בהחלטה של זו הניצבת מולי, אך גם אני צריך להתמודד עם החלטות שאני עושה בנפרד מהחלטותיה, ואם עד כה במקרים של דילמות דומות בחרתי בדרך המוסרית, כאן אין לי ברירה אלא לשחות עם זרם ההסכמה הבוגדני מבלי שאני סומך עליו או מאמין בו.
פייה{O}
לפני 11 שנים • 4 במאי 2013
פייה{O} • 4 במאי 2013
רפאל כתב/ה:
פייה,
האם המטרד הזה, שאת מציינת, קיים באופן ספקולטיבי בעיקר, כשאת מהרהרת בדברים ואולי מתקשה למצוא ניסוח הרמוני למה שאת רוצה? או שמדובר במטרד שחודר לפעמים אל החיים, כלומר - מתחים, רצונות סותרים בסיטואציות קונקרטיות, וסוג של אי-סיפוק או אי-שקט בדס"מי?


זה בהחלט גולש גם לחיים.
לדוגמא - אחרי יום ארוך בעבודה + ילדים כאשר אנחנו רוצים להשתעשע קצת בלילה ואני במצברוח לבדסמ מאוד קשה לי להרפות שליטה ואני צריכה להזכיר לעצמי במודע לשחרר, ואז כל דבר שלא מושלם לדעתי כמו מוזיקה או תאורה נכונה מעצבן אותי ומוציא אותי מפוקוס עד שאני איכשהו נכנסת לזה.

בשורה התחתונה המשמעות של הרצונות הסותרים האלו בחיי הינה שאני מוותרת על חלק מהחשקים הבדסמים שלי כי הם באים על חשבון רצונות אחרים עזים יותר בחיי.