slave for ever(נשלט)
|
לפני 5 שנים •
30 בדצמ׳ 2018
המועדון התל אביבי שמציע BDSM באווירה משפחתית
סווינגרים, פוליאמורים, חובבי BDSM וכאלה שמתחפשים לדמויות אנימה. כולם מוצאים בית חם בליין הדגל של מועדון "גגרין" שבפלורנטין, שמגדיר את עצמו בתור "האלטרנטיבה של
האלטרנטיבה" --------------------------- באחד מימי שישי האחרונים התקיימה המסיבה הדו־שבועית בליין הדגל הנוכחי של מועדון גגרין שבפלורנטין. מדובר במסיבת פטיש ו־BDSM, אבל מה שמייחד אותה הוא שילוב של מספר תרבויות מעולם המיניות האלטרנטיבית: סווינגרים, פוליאמוריה, אהבה חופשית, קוספליי (התחפשות לדמויות אנימה וכדומה) ועוד. על הבמה הצליף בחור בבחורה קשורה ותלויה מהתקרה. אחר כך הם התחלפו והבחורה טפטפה שעווה לוהטת על אבר מינו. על הרחבה אפשר היה להבחין בזוגות ושלישיות לבושים מעט מאוד ומתחרמנים זה עם זה, זו עם זו, זה עם זו. בדארק־רום, שבניגוד לשמו היה מעט יותר מואר מרחבת הריקודים, נערך סשן על מיטה רחבה עם מצליף, מוצלפת ומשתתפת נוספת שירדה למוצלפת. המוזיקה טכנואידית, מונוטונית והולמת, בניגוד למיקס היותר מיינסטרימי של פופ, היפ־הופ ומטאל שמשמיעים במסיבות פטיש אחרות בארץ. למרות כל הסליז המתואר, האווירה נינוחה, כמעט משפחתית. זאת בזכות צוות מסור של המועדון, שחבריו ניתנים לזיהוי על ידי פסי לד הצמודים לזרועותיהם, ומשרים אווירה של ביטחון והרגשה שאם מישהו יתנהג באופן לא נאות, העניין יטופל מיד. אבל זה גם בזכות האופי הייחודי של המקום, שמושך אליו אנשים שמרגישים חלק ממשהו, שייכות לאווירה של חופש ושל אנדרגראונד. באופן אישי אני זוכר את התרכובת הנסית הזאת של חופש ושייכות ממועדון פלורנטינאי שפעל באמצע העשור הקודם, וגם לו היה שם בעל קונוטציה סובייטית, ה"קוסמונאוט". פלורנטין היא שכונה שאפשר להשוות לקמדן שבלונדון, במובן של ריכוז של כל התת־תרבויות שממשיכות לפרוח למרות שאינן אופנתיות: מטאל, פּאנק, טראנס, רגאיי. אבל בעוד השכונה עצמה נראית לעתים יותר כמו קריקטורה דהויה של המקבילה הלונדונית (שגם היא כבר ידעה תקופות זוהרות יותר), בגגרין הכל נופל למקום. ובתור מועדון האנדרגראונד הכי טוב בעיר, הוא עדיין מחוץ לרדאר של חלק גדול מהקהל והתקשורת, ואולי טוב שכך. "היתה תחרות של 'וואלה' ו'סמירנוף' על מי המועדון הכי אלטרנטיבי — ואנחנו בכלל לא היינו ברשימה", צוחק מנהל המקום, מיכאל קורדובה, בן 39. "אנחנו מביאים הופעות של אמנים כמו 'אנקלפנטס', מוזיקאי אוסטרלי שמנגן מקצבים אלקטרוניים שבורים עם מסכה רובוטית של זין מתנועע על הפרצוף, אבל זה לא הכניס אותנו לרשימה". את ההגגרין ייסדה ב–2012 בעלת המועדון, הרוח החיה והפנים של המקום, אנה וולצ'וק בת ה–38. היא נולדה באוקראינה, הגיעה לישראל בגיל עשר, עברה עשרה בתים ושישה בתי ספר עד שהשתקעה בתל אביב. היא הקימה את המועדון עם ארבעה שותפים, בחלל שבמקור היה הסטודיו שלה. היא ציירת, פסלת ונגרית, שכבר הציגה בארץ ובחו"ל, והיום מתעלת את הכישורים שלה לעיצוב האווירה של המועדון. היא אחראית על ויז'ואלס, על תאורה, הקרנות ותפאורות. קורדובה מתקלט מגיל עשר, ומגיל 15 כבר עבד במועדונים ניינטיזיים כמו ה"וירוס" בשונצינו. חי תקופה בניו יורק והריץ הפקות טראנס, קיבל כאפה מחיכוכים מפחידים עם אנשים מפוקפקים בסצינה שם, חזר לישראל בכוונה להתחיל חיים חדשים, למד הנדסה, עסק בפוליטיקה במסגרת התנועה הירוקה של יעל כהן־פארן, אבל הווירוס המוזיקלי התעקש ולפני חמש שנים הוא חזר להתעסק במסיבות ותקלוטים, גילה את הגגרין, התחיל את ליין הדארק־טראנס של המועדון וכשהתברר שהמקום מחפש מנהל — לקח את המשרה. "שואה של כלבים" הגגרין נולד בכלל מתשוקה אחרת של וולצ'וק: הגנה על זכויות בעלי חיים, עם התמחות ספציפית בפיטבולים. "ב–2004 יצאו התקנות להסדרת החזקה ויבוא של כלבים מסוכנים", היא מספרת, "אני התחלתי להוציא כמה שיותר פיטבולים, אמסטפים ורוטווילרים מהמכלאות כי מה שקרה שם בעקבות התקנות זו פשוט שואה של כלבים. אחרי כמה שנים נקלעתי למצב שיש לי עשרה כלבים בבית ועוד עשרה בפנסיונים, ונגמר לי הכסף. התארגנתי עם חברים צלמים וציירים והרמתי תערוכת התרמה ב–2011 שהצליחה מאוד. תוך יומיים הגיעו 400 איש לסטודיו הקטן שלי. הבנתי שאני צריכה מקום יותר גדול וכך נולד הגגרין. בהתחלה חשבתי שזה יהיה אולם תצוגה לתערוכות אבל מהר מאוד הבנתי שיש ביקוש מטורף לחלל להופעות". מאז אירח הגגרין מגוון מטורף ורדיקלי של הופעות מחו"ל: גיבורי ההארדקור הדיגיטלי הברלינאים "אטארי טינייג' ריוט"; דואו המטאל האלקטרוני המטורף מצרפת "האלגוריתם"; "איגוררר", צרפתי גם כן, שהמופע הקרקסי המלחיץ והבלתי נשכח שלו שילב לא רק מטאל וביטים אלא גם שירה אופראית; אמן האינדסטריאל משוודיה "טרפנרינגסריטואלן"; ולהקות מטאל קיצוני כמו "טאאקה" ו"אנטומבד". למרות שמדובר בלהקות שרוב אזרחי ישראל מעולם לא שמעו עליהן — רובן היו סולד־אאוט. הראיון מתקיים בעיצומה של סופת רעמים, ובין רהיטים ומכשירי עינויים תוצרת בית שמפוזרים בדארק־רום הריק של צהרי יום סגרירי, כך שהאווירה מתאימה להפליא. אנחנו מדסקסים על ליין הדגל. "הליין, שנקרא 'סין אתיקס', הוא דו שבועי ורץ חצי שנה", מסבירה וולצ'וק. "זה ליין שמתפתח מהר כי בזמן האחרון יש יותר פתיחות גם של קהל מיינסטרימי לתכנים של פטיש. נראה לי שזה תהליך שהתחיל עם '50 גוונים של אפור'. עם ובלי קשר לזה, אנחנו מאוד מקפידים על קוד לבוש וסלקציה ומנסים לשמור על איזון בין הוותיקים שיודעים דבר או שניים לבין דור צעיר וסקרן". כמה זה קשה לאכוף את הקודים של העולם הזה על קהל שאיננו מהגרעין המנוסה? "בכל תרבות של מיניות אלטרנטיבית הקודים שונים", אומר קורדובה. "רצינו לשלב את כל התרבויות האלו לליין אחד כדי שיהיה יותר נפח, יותר מגוון, יותר מעניין, אבל גם כדי שאנשים מתרבויות שונות יכירו אלה את אלה. ידענו שתהיה בעיה עם התנהגות אז החלנו את קוד ההתנהגות של ה–BDSM על כולם, כי זה הקוד הכי מחמיר ונוקשה. כתבנו חוקים שאנחנו חוזרים עליהם שוב ושוב בכל אירוע ומוודאים שכל מי שרוכש כרטיס קרא אותם, כדי לתת ביטחון לאנשים לעשות פה כל מה שעולה על רוחם ללא פחד. אם חס וחלילה קורה משהו אז הוא מטופל בצורה הכי טובה ומהירה שאפשר על ידי צוות של כ–20 איש. מדובר באנשים שעוברים הכשרה למטרה הזו, הם יודעים לקטוע משהו לא סימפטי לפני שהתרחש וגם קשובים לקהל. אם מישהו חווה או רואה משהו שלא מתאים הם מטפלים במקום. ברגע שרואים את אנשי הצוות עם הלדים על הזרוע אנשים מתנהגים יפה. כמו נהגים על הכביש שמורידים מהירות כשמשטרת תנועה נוכחת". זו גם הסיבה שאסור לצלם במהלך מסיבות של הליין. וולצ'וק: "בנינו קוד אתי מאוד נוקשה לגבי איך צריך לגשת אל אנשים. אנחנו מפרסמים סרטוני הדרכה בנושא. איך מכירים, מה מותר, מה אסור, מה כדאי. אבל זה לא רק ב'סין אתיקס'. בכל אירוע של הגגרין יש לנו אפס סובלנות להטרדות. אם מישהו רק נחשד שהטריד, הוא יוצא מהמועדון ולא חוזר. יש לנו רשימה". איך אתם סוגרים הופעות? איך מתקבלת החלטה להביא מישהו? וולצ'וק: "אנחנו די מסתמכים על הטעם האישי שלנו. כלכלית זה תמיד הימור, אבל כשזה משהו שאתה אוהב יותר קל להשקיע משאבים ומאמצים. אני מביאה גם הרבה אמנים שמכוונים לקהילת הרוק הרוסית. לא מזמן הבאנו להקת רוק רוסית בשם 'קרמטורי' והיה סולד־אאוט. להקה מאוד פואטית, טקסטים ברמה גבוהה. זו להקה שקיימת מאז שנות ה-80 וככזו היא אחת מהלהקות החשובות שיצאו מזמן התפר הפוסט־סובייטי עם כל המטען שזה מביא איתו. יש קהילה מאוד גדולה של דוברי רוסית שהתרבות הפוסט־סובייטית אליה הם משתייכים לא היתה מיוצגת כאן מספיק, אז השקענו בלשנות את זה". לפני מסיבת "סין אתיקס" האחרונה, נחסמו לפתע חצי מהפרופילים בפייסבוק של אנשי המועדון. גם האיוונט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. וזו לא הפעם הראשונה. "יש אנשים שרוצים שלא יהיה לנו קהל. הפרופיל שאני משתמש בו לקידום האירוע נחסם שלושה ימים לפני", אומר קורדובה, ווולצ'וק מוסיפה: "רצו לחבל לנו בליין בקטע של תחרות, וזו הדרך שהם מצאו לנכון. בגלל האופי של התוכן לא קשה לגרום לפייסבוק לחסום אותנו בכל הערוצים. פשוט יצא גל של דיווחים נגד כל הפרופילים שלנו, מהדף של הליין ועד לתמונות פרטיות של חברי צוות". לדברי קורדובה, ההתקפה בוצעה על פוסטים ללא רמיזות מיניות. "ברגע שמספיק אנשים מדווחים על תמונה, פייסבוק אוטומטית חושב שיש דברים בגו ואחרי המון דיווחים אנחנו על הרדאר של פייסבוק וקשה לנו לפרסם כל דבר", הוא אומר. "עכשיו זה כבר על רובוט, כל דבר שהוא רבע מרומז — אנחנו סופגים אש. וזה משפיע על כל הפעילות כי אם אני חסום אני לא יכול לפרסם גם הופעת מטאל. וגם אם פייסבוק מודה שהתוכן לא בעייתי, החסימה הקיימת נשארת. אני חסום פעם שלישית ל–30 יום על תוכן שפייסבוק הודה שהוא בסדר". אז מה עושים? וולצ'וק: "אנחנו מפתחים ערוצי תקשורת אלטרנטיביים. יש לנו קבוצות סודיות, קבוצה בטלגרם, עושים מה שאפשר אבל יש התנכלויות לפני כל אירוע. למרות הכל, המועדון מחזיק את עצמו וחי בלי חובות". קורדובה מוסיף כי "אחת הסיבות להישרדות הכלכלית של המקום מול מערכות הבירוקרטיה והמיסוי שעמן מתמודד כל מועדון בעיר, זה שאנה אספה סביבה הרבה אנשים עם יכולות לבנות דברים לבד. זה משהו נוסף שאין לו אח ורע בשום מועדון בארץ. אנשים פשוט בנו דברים שבמקומות אחרים רוכשים בכסף רב, מריהוט ועד לצביעות, קרמיקה, אינסטלציה. "רק לפני כמה חודשים התחלנו לשכור פועלים לעבודות מסוימות," מוסיפה וולצ'וק. "עד אז עשינו הכל לבד. הגגרין הוא בית לנפשות אבודות. אנשים הגיעו אלינו ומצאו לעצמם תחומי עיסוק שונים, באם זה הפקות או בנייה, אמנות, וגם הצלת בעלי חיים זה משהו שהביא לפה אנשים שנשארו איתנו. יש לנו ברגע זה 15 חתולים וכלב שמחפשים בית. חלק מההכנסות שלנו הולכות למימון של זה. השאיפה שלנו היא לפתוח חווה שיקומית לפיטבולים בכסף שהרווחנו מהפקות. מיותר לציין שכל עמותה למען חיות או טבעונות שרוצה להרים אירוע התרמה מקבלת את המקום בחינם". אז ככה היית מתארת את האתוס של המקום? "אנחנו כמו השולחן האחורי בכתה, איפה שכל המוזרים יושבים. האלטרנטיבה של האלטרנטיבה. כמה שיותר אפל ונישתי ככה זה יותר שלנו ואנחנו. אנחנו נהנים להיות המרתף/בית הזה. מההתחלה הבאתי לפה אנשים שהיו חברים שלי, בני זוג שלי, האנשים שקרובים אלי עיצבו את האופי של המקום. גגרין זה לא אג'נדה, זה אנשים ואהבה". https://www.haaretz.co.il/gallery/music/.premium-MAGAZINE-1.6786675 |
|
|
Blonde
|
לפני 5 שנים •
30 בדצמ׳ 2018
כתוב מהמם,כל הכבוד!
|
|
|
ימה(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
30 בדצמ׳ 2018
ואין לי עם מי ללכת
|
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 5 שנים •
30 בדצמ׳ 2018
ימה, בואי אתי
נוסטלגיה מאצ' |
|
|
|
ימה(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
30 בדצמ׳ 2018
אין לי מה ללבוש
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 5 שנים •
30 בדצמ׳ 2018
אחלה כתבה. מתמקדת בגגרין ובדסמ רק על הדרך, ועדיין טובה. מה שהכי אהבתי זה שהכתב דיווח מה הוא ראה במסיבה בלי לצנזר ובלי לשפוט או לשאול שאלות כמו "ואנשים נהנים מזה???". הוא פשוט דיווח מה הוא ראה.
וכרגיל, תודה לסלייב פור אבר שמביא אייטמים כאלה. תמשיך ככה |
|
|
porcupine
|
לפני 5 שנים •
31 בדצמ׳ 2018
אני רק שאלה
"המוזיקה טכנואידית, מונוטונית והולמת, בניגוד למיקס היותר מיינסטרימי של פופ, היפ־הופ ומטאל שמשמיעים במסיבות פטיש אחרות בארץ"
אני באמת שואל - חוץ מהדקדנס, באיזה עוד ליינים יש פופ ומטאל? |
|
|
Mary Jane
|
לפני 5 שנים •
31 בדצמ׳ 2018
מישהי הייתה ויכולה להמליץ?
|
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 5 שנים •
31 בדצמ׳ 2018
Re: אני רק שאלה porcupine כתב/ה: "המוזיקה טכנואידית, מונוטונית והולמת, בניגוד למיקס היותר מיינסטרימי של פופ, היפ־הופ ומטאל שמשמיעים במסיבות פטיש אחרות בארץ"
אני באמת שואל - חוץ מהדקדנס, באיזה עוד ליינים יש פופ ומטאל? בדאנג'ן. אם נניח לרגע שיש דאנג'ן, סין ודקה, אז בכולם חוץ מהגגרין יש פופ ומטאל |
|
|
|
Blonde
|
לפני 5 שנים •
31 בדצמ׳ 2018
דרקן
"בדאנג'ן. אם נניח לרגע שיש דאנג'ן, סין ודקה, אז בכולם חוץ מהגגרין יש פופ ומטאל" רק כדי למנוע בילבול. ולא בקטע של התנשאות סין אתניקס זה בגגרין. |
|
|