ביקורות סרטים (קשורים ולא קשורים)

ביקורות סרטים (קשורים ולא קשורים)

האקסלי​(נשלט) • 9 באפר׳ 2021

יש מיליון ואחד דברים שכולנו אוהבים מלבד קשירות והצלפות והוראות.

ספרים, סרטים, משחקי מחשב, היסטוריה, לק, ג'ל (כך לפחות לפי כמה דברים שקראתי אצל חלק מכם).

רוב הדברים האילו לא קשורים לנושאים של בדסם. חלקם כן. כמו רד דד רדמפשן (ארתור יודע לקשור אנשים וחיות!)

אשמח לפידבק כי הייתי רוצה לדעת איזה דברים יעניינו אנשים בפורומים ובבלוגים.
כתבתי איזו ביקורת סרטים וסקירה קולנועית ואחרי פחות מחצי שעה מחקתי אותה כי אין לי שמץ אם זה בכלל יעניין פה אנשים.
חשבתי לכתוב משהו על איזשהו סרט כל שבוע, בין השאר בהתאם לבקשות.
שוב, אין לי שמץ עד כמה זה יעניין אנשים.

אני יודע שבעבר אנשים המליצו פה על סרטים. אשמח לעשות את זה שוב. כמו שאמרתי, גם סרטים וסדרות שמציגות אנשים שנמצאים בבדסם בצורה מלאה יותר.
נגיד הבלש בסדרה SINNER
אני בשוק שאף אחד עדיין לא יצר קומדיה רומנטית על אנשים ב-בדסם. אולי אני צריך לעשות את זה בעצמי.

Pixie​(שולטת) • 9 באפר׳ 2021

יש את בונדינג שמתחיל דיי גרוע אבל משתפר. זה קומדיה רומנטית סבבה לגמרה

האקסלי​(נשלט) • 9 באפר׳ 2021

מתי בערך בונדינג השתפר מבחינתך? אני בפרק 4 וזה נראה קצת לא אפוי. מתקרב לדברים מעניינים לפעמים ואז מתרחק. נותן יותר אווירה של סדרה ואווירה של עלילה.

november rain​(שולט) • 9 באפר׳ 2021

בונדינג סדרה מטופשת (מהכמה פרקים שנתתי לה צ'אנס

האקסלי​(נשלט) • 9 באפר׳ 2021

אוקיי, דומיננטי. איזה ספרים, סרטים, סדרות, או רומנים אתה ממליץ? גם מהעולם הזה וגם לא.
מה יש שהוא כמו בונדינג אבל טוב?

Pixie​(שולטת) • 9 באפר׳ 2021

הפרקים הראשונים הזיה, אחר זה ממשיך יותר לכיוון קומדיה רומנטית עם נגיעות בדסמיות. זה חמוד.

האקסלי​(נשלט) • 10 באפר׳ 2021

למי שלא מכיר, אתמול גיליתי שהעונות של בונדינג קצרות וכך גם הפרקים. בערך רבע שעה לפרק. לא חושב שיש אחד שעולה על עשרים דקות.

יש דברים שאהבתי ויש דברים שלא.
אתחיל בדברים הפחות טובים, ואז אסיים בשורה אחת על הדברים הטובים. אני כן אמשיך לצפות בזה.

לא אספיילר שום דבר מלבד הסיסמה לדנג'ן שלהם.
ובעצם בדנג'ן מתחילה הסדרה. רואים את העולם הזה דרך עיניים של אדם שלא מכיר אותו.
זה שהכל נראה בהתחלה מגוחך ומשונה זה בסדר. כל עולם חדש כזה אמור להיראות כך בפרק ראשון.
אבל הם לא מתגברים על זה. לפעמים הם עושים קולות של "עכשיו נדבר על האנשים האמיתיים שמאחורי הפטיש, החיים האמיתיים שמאחורי הלקוחות, ואיך זה משפיע על החיים שלהם" ואז הם מהר מאוד רצים אחורה שניה לפני שהם נוגעים בנימי לבך "היי, תראה, פטיש פינגווינים. יווו, משוגעעעעעעעעעע."
כן, זה קומדיה, אבל אפשר להשקיע קצת יותר. בייחוד בסצינה שבה אשתו של בחור עם פטיש משוחחת עם קרטר על הציפיות שהיו לה מהחיים שלה, והאכזבה כשהיא גילתה שהבעל המושלם שלה מתעניין בדברים שלא תואמים לתבנית. יש כל כך הרבה דברים שאפשר להגיד לאישה הזו. הם פתרו את זה לדעתי בצורה שטחית, כי צחוקים ושיגועים.

בואו נדבר גם על רולף. רולף הוא גרמני נשלט שאנחנו לא רואים את הפנים שלו אף פעם מלבד בסצינה אחת, וגם כאן יש דוגמה לרצון שלהם מצד אחד לצאת לידי חובה ולזרוק איזו סצינה שמציגה אותו לפעמים כחצי אנושי כזה, ואז מיד אחר כך, אחרי שראינו את הכאב שהוא חש, ואת הבעיות הרגשיות הרציניות של הבן אדם הזה, חוזרים לצחוקים ושיגועים. שים שוב את המסיכה, רולף, עכשיו כשאנחנו יודעים קצת על הבעיות הרגשיות שלך, הסדרה היא לא על אנשים שמתעללים בנשלט משעשע חסר פנים. עכשיו הסידרה היא על אנשים שמתעלמים מכאב אמיתי של אדם אמיתי. צחוקים ושיגועים!!!


בואו נדבר על הסיסמה לדנג'ן. הסיסמה הזו באה ללעוג לאדם ספציפי ומשפחה ספציפית.
הסיסמה היא מלניה טראמפ. האם בעונה הבאה הם ישנו אותה לג'יל ביידן?
תראו, אני יודע שהסדרה הזו היא שמאלנית, כי רוב הסדרות נכתבות על ידי שמאלנים, ובייחוד סידרה על דומינטריקס והסיידקיק ההומו שלה בניו יורק.
כל הניסיונות של הסדרה להראות רגישות די הורסים את עצמם. הרבה סדרות וסרטים עושים את הטעות הזו.
"היי, תראו אותנו, אנחנו רגישים, אנחנו אוהבים, אנחנו נכנסים לנבכי הלב של כל אדם ואדם שצופה בנו, אה, ואגב, חמישים אחוז מהצופים הם אפילו לא בני אדם אלא סתם איכסה כאלה שלא הצביעו להילארי שלנו."
שאכתוב רשימה של יצירות "רגישות" שעושות בדיוק את אותו הדבר?
זה די משעשע שגם בפאנלים של תוכניות אקטואליה ובידור לועגים לה כאילו שהיא איזו בימבו מטומטמת עם מבטא מטופש. האישה יודעת חמש שפות.
ד"ר ג'יל ביידן בקושי יודעת לדבר ספרדית גם כשזה במשפט אחד בנאום שהיא התכוננה אליו מראש.
אבל היי, אנחנו שמאלנים אז אנחנו צריכים ללעוג למבטא של אישה ממדינה אחרת, כי זה מה ששמאלנים עושים.

הם כמובן ממשיכים בקו הזה עם אבא של ג'וש. כשג'וש מסביר לבן זוגו למה הוא חצי בארון, הוא מסביר שהאבא שלו "שמרן". כאילו שזה לבד מספיק.
שמרן כמו מי? שמרן כמו העיתונאי השמרן גאי בנסון שנמצא בזוגיות עם גבר? שמרן כמו מנחה הרובין רפורט, דייב רובין, שנשוי למפיק שלו?
שמרן כמו כל השמרנים בארה"ב ש-51% מהם תומכים בנישואים חד מיניים? סבבה. מצחיק שאני מכיר שמרנים אמריקנים יותר מהאנשים שחיים בית אחד לידם, רק כי אני מאזין והם לא. אם אתם אוהבים דיברסיטי אז תאזינו פעם בעשור למישהו שלא מסכים איתכם.
או שלא. אתם תמשיכו לכתוב את הסדרות השמאלניות שלכם על השמרנים הרעים, ואני אמשיך לצפות בכם, וגם להאזין לשלל השמרנים ברדיו האמריקני, חלקם גברים לבנים נוצרים, חלקם יהודים, חלקם אתאיסטים, חלקם שחורים, חלקם ערבים, חלקם אסייתים (או, רחמנא ליצלן, חצי אסייתים), חלקם טרנסים, חלקם הומוסקסואלים, וחלקם לא אוהבים חתולים וכלבים ומשחקי מחשב (וחלקם, כמוני, כן אוהבים חתולים וכלבים ומשחקי מחשב).
סבבה לגמרי.

הדבר הטוב: אהבתי באמת את קטעי הסטנדאפ. בעבר כשאנשים כתבו קטעי סטנדאפ לדמויות בתוכניות טלוויזיה הקטעים היו רדודים ועלובים, סתם כי צריך (אני מסתכל עליכם, צער גידול בנות). אבל כשאני צופה, לדוגמה, בסרט ג'וקר (בקומיקאים האמיתיים, לא ארתור) או במופעי הסטנדאפ בסדרה בונדינג, שם באמת השקיעו. בקטעים שבהם קרטר על הבמה אני צופה בקומיקאי באמת מצחיק, לא במישהו שנכתב כדי להיות כאילו דמות של קומיקאי.

אז זהו, נמשיך לראות, אבל אין מה לקחת ברצינות יותר מדי. צר לי, אבל אפילו בסדרות שאמורות להיות מצחיקות ואדג'יות אמור להיות איזשהו אלמנט של עומק, ולא עומק בכאילו. שמתם על הפרצוף מסיכה של אנשים עמוקים, וזה לא הפטיש שלי. אני אוהב את הדבר האמיתי.

Re: ביקורות סרטים (קשורים ולא קשורים)

Menta​(שולטת) • 10 באפר׳ 2021

בשביל תחומי ענין לא בדסמיים אנחנו יוצאים מדי פעם מהכלוב וגולשים באתרים אחרים.
נניח, כאלה שבהם מי שכותב ביקורות על סרטים אשכרה מבין בתחום ולא רק מתיימר לחשוב שהוא הגאון הראשון שחשב על רעיון שבטח כבר מומש עשרות פעמים.
כזה שהביקורת שלו על בונדינג לא נגועה באמירות מכלילות על רוב שמאלני בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית. לא שבדקתי מה תסריטאים הצביעו, אבל אני מניחה שלא מרצ ולו בגלל שהם אמריקאים.

האקסלי​(נשלט) • 10 באפר׳ 2021

אז ככה: קודם כל, לא כל מי שרוצה לדעת מה אחרים חושבים על סרט הולך לפורום של מבקרים, אלא מחפש לראות מה אנשים חושבים.
זה לא שיש מקום אחד לאנשים שרק מתעניינים בסרטים ומקום אחר לאנשים שרק מתעניינים בבדסם, ומקום לאנשים שרק אוהבים פיצה.

גם כשאני מדבר עם אנשים על סרטים, זה לא עם המבקרים, אלא עם הקהל. אם ביקרת פעם באתר רוטן טומטוס או שמעת אנשים מדברים עליו, אז בטח שמעת שיש סרטים שבהם יש הבדלים משמעותיים בין מה שהקהל חושב ומה שהמבקרים חושבים. זו תופעה נרחבת בימינו.

בכל הנוגע לדעות של התסריטאים בהוליווד, שמעתי שהשמאל קיים גם שם ולא רק בישראל.
ספרים נכתבו על הפוליטיקה והתרבות, והנטייה הפוליטית של אנשים ומוסדות שמהם אנחנו יונקים את התרבות שלנו.
עניין הרוב השמאלני בכותבי סרטים וסדרות זה משהו שאולי היית שומעת עליו אילו היית חוקרת קצת. זה קיים.
דברים דומים קורים בקרב השחקנים. יש אנשים מסויימים, כמו ברוס וויליס, צ'רלטון הסטון ז"ל, ואחרים, שיכולים להיות ימנים באופן גלוי וגם להצליח.
ויש כאילו שלא. שמעת פעם על ארגון הוליוודי בשם "החברים של אייב" שהסתיר מהציבור את שמות חבריו? הנשיא אובמה רצה תקופה מסויימת לחייב אותם לחשוף. מעניין למה. הם לא רצו לחשוף. מעניין למה.
שמעת את הביקורות של רון סילבר ז"ל על השמאל האמריקני בהוליווד? שמעת מה לטענתו קרה לקריירה שלו ברגע שהביע תמיכה במועמד רפובליקני לנשיאות?
שמעת על החוויות של בן שפירו בעת כתיבת הספר PRIMETIME PROPAGANDA?
צפית אי פעם בסרט ג'רי מגווייר שבו מוזכר השופט קלרנס תומס בצורה שלא משתמעת לשתי פנים?
צפית בקומדיה רומנטית עם קולין פירת' שבה כבר בשלוש הסצינות הראשונה מוזכרים אן קולטר ומייקל מור בצורה שלא משתמעת לשתי פנים?
את רוצה שאני כל שבוע אבחר פרק רנדומלי של סדרה רנדומלית ונבדוק באיזה אחוז מהמקרים אני מציג לך ראיה עם גיבוי בלי הכנה מראש?
לא ייצא לי למצוא את זה מאה אחוז מהמקרים. אני מעריך שרק בין תשעים לתשעים וחמש.

בכל מקרה, אם חשוב לך שהמקום הזה יישאר אך ורק עם דיונים על סטרפאון וכלבלבים, אז בסדר גמור. עצוב לי שאנשים פה רוצים להגדיר את עצמם רק לפי המיניות שלהם ולא לפי תחומי עניין או דעות.

בכל מקרה, אם את לא רוצה להמליץ על סרט או סדרה, אני לא מנסה לכפות. הכל בהסכמה, ואף אחד לא חייב להיות פה.

TradeMark​(שולט) • 10 באפר׳ 2021

יש בכלוב הרבה יותר מדי פוסטים ושרשורים על אידיאולוגיה ועל פוליטיקה ומעט מדי פוסטים ושרשורים על תרבות ואומנות.
אם המגמה הזאת תתהפך זה רק ישפר את החוויה של האתר כולו.

הבעיה המרכזית עם בדס"מ וסרטים\סדרות היא הנטיה לייצוג קריקרטוריסטי כמעט של התחום, וזה מובן. זה תחום שהוא נישה ולא ציר מרכזי באמת שנוגע באוכלוסיה רחבה מספיק ולכן מאפיינים מסויימים יוצגו או בהגזה ילדותית כמעט או מאחורי פילטר שמייפה את המציאות או (כמו למשל במקרה של 50 גוונים) עם סוג של כמעט התנצלות מתחת לקו העלילה כדי שכולנו נבין שבדס"מ זה אומנם כיף גדול אבל משהו שצריך להתגבר עליו כדי למצוא אושר ומקום בריא בחברה.

סרט שאני מאוד אוהב הוא Shame של סטיב מקווין מ 2011. זה לא סרט שעוסק בבדס"מ אבל כן סרט שעוסק במיניות, בדחפים שמניעים אותנו (או הורסים אותנו) ובחוויות שמעצבות אותנו. אנשים עם מיניות פתוחה ואהבה לקולנוע יהנו ממנו לטעמי.

נ.ב
האקסלי, אני רואה במה שכתבת שאתה רגיש לנטיה בתעשיית הסרטים והסדרות לאבד את היכולת לספר עלילה טובה כדי לדחוף אידיאולוגיה מסויימת (משהו שדי מפרק את "הקיר הרביעי" שלמעשה אמור להשאיר אותנו שקועים בעלילה כאילו היא מציאות למרות שאנחנו יודעים שזה סרט) אז אם אתה גם נהנה מסרטי מדע בדיוני פנטזיה וקומיקס הייתי ממליץ לך לצפות בערוץ היוטיוב של Doomcock. הוא מתעסק שם לא מעט בנקודה הספציפית הזאת.