מתי שליטה נשית מפסיקה להיות חופש והופכת לעומס?

מתי שליטה נשית מפסיקה להיות חופש והופכת לעומס?

Daave​(נשלט) • 26 בדצמ׳ 2025

עולה כאן לא מעט שיח על FLR כמרחב מעצים, מחזק ומעמיק לשני הצדדים.
ובכל זאת, מסקרן אותי לשאול בכנות:
מתי דינמיקה של שליטה נשית מרגישה חופש, חיבור ובחירה
ומתי היא מתחילה להפוך לעומס רגשי, לציפייה מתמשכת או לתחושה שצריך “להחזיק תפקיד”?
לא ממקום ביקורתי ולא כדי לעורר ויכוח,
אלא מתוך סקרנות אמיתית להבין איפה עובר הגבול הדק הזה,
ואיך נשים וגברים מזהים אותו אצל עצמם בתוך קשר מתמשך, לא רק בפנטזיה.
אשמח לשמוע חוויות, נקודות מבט ותובנות במיוחד מנשים שחיו או חיות בדינמיקה כזו.

bondman​(נשלט)​{FLR} • 26 בדצמ׳ 2025

ביחסי FLR כמו בכל יחסי זוגיות בעצם,
צריך להיות עדכון פעם בכמה זמן של ה״חוזה״.
כי אנשים ותחושות יכולים להשתנות.


דווקא אני חושב שזוגות בידיאסמים יכולים להיות יותר מודעים לכך מזוגות ונילים שאצלהם בדרך כלל הכל על אוטומט.

מניסיון שלי ביחסי FLR ברוב המקרים העומס הנפשי נופל על השולטת דווקא.
ולכן צריך לעשות התאמות.

Curvy Doll​(שולטת) • 26 בדצמ׳ 2025

אני הרגשתי את העומס כשכל הקיום של הבן אדם מוטל עליי, ואין שעה בלי משבר.
נתקלתי בזה בעיקר בתחילת הקשר, כשפתאום התלות בי גדלה ושעה בלי הודעה ממני הופכת לאתגר שאי אפשר להתגבר עליו לבד, ושמצופה ממני גם להיות פסיכולוגית 24/7.

ומולי זה היה נפוץ, למרות שניסיתי לתקשר מראש ותוך כדי שזה לא משהו שאני יכולה להכיל או לספק.

מה שהכי הקשה עליי זה שבדרך כלל אלו שנתלו עליי כל כך גם לא יכלו לספק לי מקום לפרוק בו. הם רצו את הדיסטנס שלי כלפיהם אבל לא ההפך, וכשאני רציתי לחלוק או לשתף, זה "הוריד" את הפנטזיה.

יולי Yuli​(לא בעסק)​{טדי} • 26 בדצמ׳ 2025

כשצריכים אותי בשביל לקבל החלטות שאפשר היה לקבל לבד. כשרוצים ממני מיקרומנג'מנט.

בדיוק, כל מילה.

Lady cbt​(שולטת) • 26 בדצמ׳ 2025

ואני אוסיף שתחושת המחויבות להישאר באחריות כל הזמן כשמולך יש יותר מדי פסיביות והמתנה להוראות (במקום הגדלת ראש בדברים שהוא יודע בוודאות איך אני רוצה שייעשו ושזה ישמח אותי אם יעשה בעצמו), והתחושה שאין לך שותף (לא כזה שמחליט, אלא שמציע ויוזם) היא מעיקה מאוד.
בנוסף, כשמצופה ממני להיות כל הזמן כיפית ולעשות לו סשנים עם לבוש פטישיסטי ורק לו - אחרת הוא מקנא (למרות שזה סוכם מראש ואלה גבולות שלו או דברים שהוא לא מסוגל או רוצה לעשות) - ויש כל פעם סרטים ודרמות סביב זה, עד שאני לא מרגישה כמעט שאני מממשת את הרצונות המשחקיים שלי אלא בעיקר את שלו. הוא אומר שאני העיקר פה, אבל גורם לי להרגיש להיפך.

כשהדברים האלה מתווספים לרגעים שהוא מסביר לי מה אני מרגישה במסווה של תמיכה ברגשות שלי, מתנער מאחריות ולא מסוגל להתנצל כשהוא פוגע בי באמת ויודע את זה (העיקר כל רגע "סליחה המלכה, סליחה המלכה" על כל שטות) ותמיד מחכה שאני אהיה the bigger person - זו כבר הופכת להיות מערכת יחסים רעילה, מכבה וממש לא מעצימה.
זה להכניס את הלכלוך הפטריארכלי והמיזוגני של הסגברה, גזלייטינג וגוסטינג בתוספת העמסת תחומי אחריות על האישה - כמו בתרבות הונילית - גם להתנהלות בתוך הקשר, למרות שהוא ההיפך המובהק ממנו. אבל לפעמים משאירים את הכל נוצץ למראית עין רק כדי לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.

StreetCat​(שולטת) • 26 בדצמ׳ 2025

זה לא כזה גבול דק,
ברגע שהופכים להיות תלויים ריגשית, נפשית, פיזית בצד השני - זה הסימן.
אם הנשלט לא יכול להחזיק את עצמו כאדם והופך אותי לאמא /המנהלת/ הפסיכולוגית שלו - הוא יכול ללכת לחפש אחרת מבחינתי.
להתמסר ולהיות בקשר FLR בעיני לא אומר להסיר כל אחריות אישית על הקיום והבחירות שלך.

בנוסף, זה גם עניין תרבותי בעיני
נשים בשנים האחרונות התקדמו בהמון בחינות - כלכלית, נפשית, תעסוקתית, קידום עצמי,מיניות ועוד...
להיות בקשר שמטיל עלי אחריות בלעדית נוספת לבריאות הנפשית והפיזית, לאושר, מיניות או לכל צורך אחר של אדם נוסף בקשר - זה פשוט נסיגה לאחור ולא יקדם אותי כאדם.
במקום לשאת אותה יחד, בהובלה שלי, יחד עם החזקה משותפת של הקשר מכל הבחינות.




(נ. ב. בקשה לפותח השרשור - אשמח אם לא תגיב לי בעזרת כלים של מודל שפה מכל סוג שהוא, אני מודעת לכך שאתה משתמש בהם לשיפור ניסוח או ווטאבר בכל תגובה או פוסט שלך, אך מעדיפה שלא להיכנס לדיון איתם במרחב של הפורום כשאני יכולה לעשות זאת בעצמי.
אפשר גם לא להגיב לי בכלל אני לא אפגע מכך.)

Daave​(נשלט) • 26 בדצמ׳ 2025

רק להבהיר כל מה שכתבתי כאן הוא מחשבות שלי בלבד, בלי שימוש בשום מודול או כלי אוטומטי. המטרה שלי היא לפתוח דיון פתוח ומכבד, לא לעורר וויכוחים או סרקזם.

מפית​(קינקי) • 26 בדצמ׳ 2025

אני חושב שיש אחריות גם לצד הנשלט לשים לב שהוא לא מעמיס. זה משהו שצריך להרגיש אחרת מה שווה הקשר, לא מדובר פה בחוזה עבודה ונשלט לרוב יהיה נידי. זה בסדר, ככה זה בנוי. אבל אתה צריך להבין שהשולטת היא לא אמא שלך ואתה לא ילד. לחוש שזה מעייף, שהיא צריכה קצת פסק זמן.

Daave​(נשלט) • 26 בדצמ׳ 2025

אני מסכים בהחלט. שני הצדדים צריכים להיות אחראים ולשים לב למתח ולעומס, ולא רק השולטת. עם זאת, מה קורה כשיש שליטה מנטלית ולא קיימת תקשורת פתוחה? ניסיתי פעם קשר כזה, והעומס של הנשלט, יחד עם חוסר אפשרות לדבר על תחושות וצרכים, יצר חיכוך מתמשך גם עבורי וגם עבור הצד השני.
זה מראה עד כמה תקשורת ושקיפות הן המפתח בשמירה על הדינמיקה, על תשוקה ועל תחושת חיבור אמיתי. בלי זה, אפילו כוונות טובות של שני הצדדים עלולות להישחק, והשליטה עלולה להפוך למעמסה מנטלית ולא לחוויה מבוססת אמון והדדיות.
מעניין לדעת מה אחרים חושבים איך אתם מצליחים לשמור על איזון כזה בתוך קשר FLR?

פישוטו • 26 בדצמ׳ 2025

כשזה מרגיש מאולץ ולא טבעי.
אם אני מוצא את עצמי משרת ומבצע פעולות כי צריך, רק בשביל לשמור על הקשר, באופן קבוע.

זה בסדר לעשות דברים שאתה לא אוהב בשביל לרצות - אבל צריך לשים לב שאת הריצוי מניעה ההתמסרות ולא פחד לאבד.

זה איזון שקשה להבין, כי הדדיות בקשר שליטה זה לא תמיד "החלפה הוגנת".
זה שהקרבתי בשבילה ועשיתי מעבר לרצון שלי אמור להיות מובנה בקשר שליטה כביכול.
אבל יש תמורה נפשית וערך שאני מקבל ממנה, צריך להיות חד ולראות שהערך הזה נוכח כשאני מקריב כנשלט - אם לא אז צריך לעצור ולאפס.

התמסרות פה היא מילת מפתח - למי שיודע איך זה מרגיש.
כשמרגישים אותה עצם הריצוי מספיק.
כשהיא לא נוכחת בתחושה זה סימן מהבטן להתעורר, ולהתחיל לבדוק איך מתייחסים אליי באמת.