נשלטת שהיא שולטת

אין לחמוק מזה, יש ז׳אנר של נשלטות שהן שולטות. לא הטמטום הזה שקוראים לו שליטה מלמטה. הן ממש שולטות. בכל מה שקשור לחיים שלהן מחוץ למערכת יחסים אפשרית עם שולט, הן שולטות ללא מצרים. באמת באופן דומה לגברים נשלטים בתוך מערכת יחסים עם שולטת, בעודם שולטים ביד רמה ובהצלחה רבה בכל תחום אחר בחייהם.
אז אני פונה לשולטים- איך אתם מתמודדים, ולמה בעצם תקחו לכם כזו חבילה מאתגרת?
ולנשלטים- איך אתם מצליחים? יש רגעים בהם הדומיננטיות המבריקה שלכם זולגת אל יחסי השליטה? מה קורה אז?

(כתבתי בעקבות דבריו הנחרצים של יוסי- ראו אצלי בבלוג פוסט שכותרות ז׳ק)

הייתי אומר על עתמי שאני שולט ב"חיים האמיתיים", לפחות חלקית (בחיים המקצועיים שלי). לא יצא לי שזה התנגש והתפרץ בתוך סשן שאני הנשלט בו, אבל אולי זה עוד יקרה. אבל זה גם משפיע על מה אני מחפש. אם יש יום שבמהלכו אני מרגיש חזק ושולט ותותח, זה עוקב אחריי הביתה, ואני רוצה לשלוט. אם יש יום שלא היה בו שום דבר מיוחד, לא אכפת לי. אם אני מבואס ומרגיש אפס, אני מחפש את הנוחות של להישלט.

מעטים הדברים שיותר מחרמנים מלחזות באישה מנהלת את היקום ביד רמה ולדעת שרבע שעה קודם לכן היא נישקה את כפות רגליך ואוננה לך על הברך כמו כלבה, לא לפני שביקשה יפה רשות.

לפעמים הדומיננטיות בהחלט זולגת החוצה
אני לא בדיוק שולטת בהכי הצלחה (לא כזאת שהייתי רוצה) בשאר תחומי החיים שלי שהם לא בדס"מ אבל אני בהחלט דומיננטית שם
בהחלט דוחפת, יוזמת, מנהלת, מסדרת ולוקחת אחריות על המון דברים (כולל על עסק אישי)
לפעמים, במערכות יחסים שהיו לי בעבר, זה גם הרס כי לא ידעתי למצוא את האיזון הנכון וכי גם הפרטנר שהיה איתי לא התאים לי וגם אני לא התאמתי לו
כיום?
אני פשוט מתחברת מאוד למה שזאלופון כתב ואני יודעת שבמערכות היחסים שלי בשנים האחרונות זאת באמת היתה הגישה.

נשלטת שהיא סמרטוט זה לא סכסי בעיני.
אני אוהב שהאישה שאיתי יודעת ורוצה לקחת על עצמה ניהול של כל מיני אספקטים שאני פחות אוהב או פחות טוב בהם.
נגיד, אני ממש לא אוהב לנהוג, אז אני נמנע מזה ככל יכולתי. אם יש נשלטות שרואות בזה פחיתות כבוד, אני פשוט לא מתאים להן.
אני חושב שיש הבדל בין התנהלות מהבית ולחוץ, מול רשויות וחברים, לבין התנהלות לבית פנימה.
ניהול אדמיניסטרציה, תשתיות ויחסי חוץ אין לי בעיה להאציל.
מבחינתי הבעיות מתחילות אם הנשלטת אומרת לי "לא בא לי X".
גם עם "בא לי X" יכולות להיות לי בעיות.
אבל הכל עניין של התאמה. ובירור ההתאמה (ההדדית) זה תהליך שלא באמת נגמר אף פעם.

מה זה בכלל אומר לשלוט בחיים האמיתיים? ומה זה אומר לא לשלוט בחיים האמיתיים?

הנחת שזה חבילה מאתגרת בלי להסביר למה זה מאתגר.
מה מאתגר פה בעצם? איפה הבעיה?

אתה צודק.
תחשוב על זה כמו נהגת מצוינת שיודעת לנהוג מהר ובדיוק, אבל בוחרת לשבת בכיסא הנוסע.
והמאמץ הוא לא פיזי, הוא פנימי. כי הזהות שלך רגילה להיות זו שמחזיקה את ההגה.
כמו שכתב קארב, אנשים נמשכים אליך ורוצים בקרבתך בדיוק בגלל ההילה הזו שלך של מוביל מוצלח. ואז, את רוצה להיות אחרת. ויש פחד גדול מה האחרת הזו הוא בעצם או האם עדיין יאהבו אותי.
אנשים קוראים לזה בטעות ויתור. מבחוץ רואים רק את חוסר הפעולה. לא רואים את העבודה הפנימית

אנשים מתעסקים בהגדרות יותר מאשר בתוכן.
"שולטת", "נשלטת", מה זה משנה איך תקראי לזה?
זה בסך הכל מילים שמשמשות כקיצורים לא מדוייקים בעליל בשביל שימוש באתר מסויים.
בתכלס מה שמשנה זה אם מתאימים אחד לשני ומה שמרגישים אחד לשני, ולא הטייטל שזורקים על זה.

אני חושב שההיפרגמיה הנשית מקבלת כח בריבוע ביחסי שליטה כשהאישה נשלטת. זה הכי טבעי לה להעריץ את השולט, ולבחור אחד שיכולותיו גדולות משלה באופן מובהק.
אז זה די פותר את עצמו, לא?
יש עניין הפוך - כשהשולט מפגין חולשה. אז זה באמת מאתגר את הקשר. יש נשלטות שרואות בזה הפרת חוזה ממש.