האם אנחנו המין המתיש?

בימים האחרונים אני בבינג׳ של ״המורדים״. עזבו את הסיבות, זה קשור לחזרה של דמות יותר מדי משמעותית מהעבר, זיכרונות ובלה בלה בלה. קיצר, לפעמים המוח פשוט צריך משהו מטומטם לבהות בו (ולנסות להבין איך הוא היה מכור אליו כילד) וככה מצאתי את עצמי בוכה כשמריצה גילתה שפבלו התערב עליה.
קיצר, לענייננו: באחד הפרקים, מנואל אומר את המשפט הכי קלישאתי ונכון בעולם: ״נשים לא צריך להבין, נשים צריך לאהוב״.
וזה גרם לי לחשוב.. על עצמי.

ברור לנו שקשה להיות נקבה. בהרבה מובנים אנחנו המין היפה, המתוחכם, זה שגם משכלל את העולם. אבל יש שאלה שמטרידה אותי: יכול להיות שאנחנו גם המין המתיש? בחיי שאני לא שואלת כעלבון אלא ממש כשאלה כנה. כי כשאני מסתכלת על הציפייה שהגבר יכיל, יבין, יקרא בין השורות, יהיה שם רגשית.. אני תוהה אם זה פייר ואני תוהה מאיפה זה בכלל הגיע.
כשאני מסתכלת על זוגות מבוגרים יותר ממני, לרוב, אני רואה משהו אחר. חלוקה ברורה יותר, פחות ציפייה רגשית אינסופית, יותר תפרנס ותספק ופחות תנחש ותבין מה עובר עליי. ואני שואלת את עצמי:

מאיפה הציפייה הזאת בכלל הגיעה אלינו? האם זה משהו שספגנו מהתכנים שגדלנו עליהם? מהסדרות, מהרומנים, מהאופן שבו תיארו לנו אהבה? האם זו תופעה של הדור שלי ספציפית, או שזה תמיד היה ככה ופשוט עכשיו יש לזה שם?
אני לא בטוחה שיש לי תשובה. אני לא בטוחה שאני אפילו יודעת מה בדיוק השאלה. אבל אני סקרנית לשמוע אם זה מרגיש מוכר גם לכן, או שאני פשוט מקרינה את החפירות והתסביכים שלי על כולן.

צודקת לגמרי. שימי עוד תמונה בבלוג. 😉

איזו שאלה מתישה
(סליחה, הייתי חייב)

וברצינות? אני חושב שכמעט כל נסיון לבצע הכללות על קבוצה שהיא כ 50% מהאוכלוסיה, נידון לכשלון. כל אשה והאופי שלה.

בני אדם באופן כללי יכולים להיות מתישים, גברים או נשים. זה הכל תלוי באופי.
ואני באמת לא רואה מה הבעיה שגבר יכיל ויבין ויהיה שם בשבילי רגשית. זה חלק מזוגיות, בדיוק כמו שמצופה ממני גם להיות שם בשבילו.

אתן המין המחוזר; וככזה, אתן המין שמעלה דרישות, מציב סטנדרטים, ושופט מי כן ומי לא עומד בהם. זה המבנה החברתי הסטנדרטי וזה באמת לא כזה לטובתכן. לא יודע אם הייתי קורא לזה מתיש, אבל אם יש מתיש ומותש אז במבנה הזאת התפקיד שלכן הוא להתיש את כל מי שלא מפסיק טוב ולבחור מבין הנותרים את מי שכן, את מי שמספיק טוב.

אחרי שהסכמנו על זה אפשר לדבר על הסטנדרטים שאתן מציבות והאם הסטנדרטים המודרניים סבירים, יעילים, עובדים לטובתכן, עובדים לטובת החברה, וכו'. באופן כללי, סטנדרטים גבוהים מידי ודרישות מופרכות עובדות לרעתכן, ובמקביל לרעת הגברים הכי גרועים שקיימים. כאילו, תחשבי על זה שמשהו כמו 10%-20% מכלל הנשים פשוט מוציאות את עצמן מהמירוץ לחלוטין עם רשימת דרישות מופרכת; אבל הן מפוזרות באופן שווה לאורך האוכלוסייה, אולי עם הטייה קטנה למעלה, ואז אפקטיבית פשוט יש יותר גברים במשחק, וזה אומר שהגברים שבתחתית הסולם החברתי - האינסלים, הזנאים הכרוניים, אנשים עם מומים או נכויות, עניים, כאלו דברים - ימצאו את עצמם לבד, במקביל לכל הנשים שגוזרות על עצמן בדידות כי הן לא מסוגלות לבנות רשימת דרישות מציאותית. הגברים הסבירים יהיו בסדר, רק ישבר להם הלב קצת יותר בדרך. זה מוסיף בדידות למערכת, לכולם, אבל בסופו של דבר הנזק העיקרי הוא לנשים ולגברים בתחתית הסולם.

את מדברת על ציפיות שגבר יכיל, יהיה זמין רגשית, יקרא בין השורות וכו'; אבל יש הבדלים בעוצמה בין גרסאות שונות של הדרישות האלו. אני יכול להכיל ולהיות זמין רגשית עד רמה מסויימת, והבעיה היא רק בקצוות של הדרישות האלו, לא בבסיס שלהן. עוד בעיה היא חוסר היכולת להכיל כישלון - יש הרבה נשים בעולם ולכל אחת יש את אזור הגולדי-לוקס שלה, המקום שבו נעים לה והיא רוצה שהגבר יהיה, אבל גברים לא יודעים מראש מה האזור שלך ואיך להיות מה שאת רוצה, אז ההיגיון אומר לכוון לאמצע ולעשות כוונונים עדינים; אבל הרבה נשים מתעצבנות נורא מהר אם אתה מפספס קצת וישר מסיימות את האינטראקציה. זה לא בדברים דרמטיים - נניח, זה בדברים כמו "אחרי כמה זמן לעבור לוואטסאפ משיחה באפליקציה"; הרבה נשים מתעצבנות כשזה מהר מידי או לאט מידי, והרבה נשים מפספסות קשרים שיכולים להיות מדהימים רק על זה.

בקיצור, לא הייתי מתאר את זה בתור "המין המתיש", אבל יש בעיות מערכתיות עם הדרך שבה נשים מודרניות ניגשות לדייטינג והכרויות, כן.

וואי וואי, למה הם לא מתישים? רק מלחשוב על גברים נהייתי מתה מעייפות.

וואלה לא בטוחה, גברים הם יצור כל-כך מתיש שאני לא בטוחה שיש יצור אחר בטבע מעייף יותר.

לגבי ציפיות בזוגיות, וואלה אם ציפייה שבן הזוג יהיה מכיל, מבין ושם בשבילי זו ציפיה גבוה או מתישה אז הבעיה היא בהחלט לא בי.
זה לגמרי בסיסי שבזוגיות בני הזוג יהיו מכילים, מבינים ונמצאים שם אחד בשביל השני, זו ממש המהות של זוגיות.





ובתכלס, בנינו, בני אדם הם יצורים מתישים מעייפים ומיותרים.

חושבת שקשה להכליל אבל מבינה לגמרי למה שאת מתכוונת.
אני מתישה את עצמי עם המחשבות של עצמי. ולא חושבת שמישהו יכול או צריך להכיל אותם, ויותר מזה, מעדיפה שמישהו יבוא ויצליח לגרום לי לשנות את קו המחשבה....

נראה לי שזה כי זה מה שלא מעט נשים מחוברתות לעשות בעבור אנשים אחרים שהן מעוניינות להפגין בעבורם אכפתיות, חיבה ואהבה, לא? הגיוני שזו תהיה הציפייה שככה אהבה תהיה מופגנת כלפיהן.

בעיניי, יש הבדל בין הכלה, הבנה ולהיות שם בשבילי לבין לקרוא בין השורות ולנחש מה עובר עלי
האחד: זוגיות בריאה שבה שני הצדדים מכילים, מבינים עומדים שם אחד בשביל השנייה (ולהיפך כמובן)
השני: חוסר תקשורת וציפייה לא ריאלית של לקרוא מחשבות
אין קשר למגדר, יש גם גברים שעושים את זה.
למעשה, כל מגדר עושה את זה

מסכימה שיש שינוי בין תפיסת "תפרנס אותי ותדאג לי" שהיתה יותר בעבר לבין תפיסת "תהיה שם בשבילי, תכיל אותי ותאהב אותי" שיש יותר כיום
יחד עם זאת, לפעמים שתי התפיסות קיימות במקביל