קרה שבא לכם לקחת הפסקה? ומה אז?

מרגישים לעיתים שנמאס לכם? שהתעייפתם?
שבא לכם לעצור?
לפעמים, אני מרגישה מוצפת. שדי. שאין לי כח יותר לבדס''מ.
מרתק ומהנה ככל שיהיה.
אני הראשונה שאודה שבדס''מ הוא לא ''דרך חיים'' בשבילי ושאר קלישאות אבל זה לא אומר שזה לא מעניין ומושך אותי.
ועדיין...
הנסיונות החוזרים על עצמם והקושי למצוא את ההתאמות ואת הנכונ/ה לכם, האכזבות והייאוש מהתנהלות של אנשים במרחב הבדסמי שגורמת לכם לתהות ''למה לעזאזל אני צריכה את זה?".
ולפעמים, כמו שקורה לי לפעמים..שזה מגיע מאצלכם פנימה. שהגעתם לרווייה ובא לכם לקחת הפסקה מעולם השליטה והפרקטיקות הבדסמיות ופשוט לחזור להיות ''נורמליים'' כשהשליטה והבדס''מ מונחים להם אי שם ברקע, ממתינים עד שנרצה לחזור אליהם שוב.

זו לא שאלה של רצון.
מי שלא רוצה לקחת הפסקה, לא ייקח הרי.
זו שאלה של יכולת.
על עצמי אני יכולה להעיד שאני מסוגלת ''לקחת הפסקה'' כשאני רוצה.
זה כבר קרה.

איך זה אצלכם?

לגמרי. אצלי זה פחות מתבטא בתחושה של מיצוי ויותר בכך שהבדסמ נמצא על אש קטנה לפעמים. הדחף להכאיב, להשפיל, לשלוט, לא ממש שם. בא לי פשוט לגעת, לטעום, ללטף. וזה יכול להדלק פתאום שוב בבת אחת, אפילו כשבכלל לא חשבתי שבא לי.

אצלי זה כל כך כרוך במיניות… אין לי הדלקות ונילית כל כך. כשאני בתקופה לא מינית, אני גם לא בדסמית. אבל אם אני חרמנית, זה תמיד בדסמ

קרה המון פעמים.
אני חושבת שאני יותר בהפסקה מאשר בבדסמ.

תגיעו לגילי ואז נדבר …

זה חזק ממני.
אני אוהב את זה. חשבתי לקחת הפסקה, מהר מאוד חזרתי.
מאוד אוהב את השליטה, את ההתמסרות,את הכניעה...

כן, לאחרונה יותר ויותר.
כמו שאמרת בעצמך האכזבות מאנשים וההשקעה שזה דורש מצד אחד כדי למצוא מישהו מתאים, והמחיר שזה גובה מהנישואים הוניליים מצד שני בהחלט גורמים לי לחשוב על זה לעתים קרובות (למה אני צריכה את זה).
לאחרונה אני מרגישה שגם המרחב פה נהיה יותר ויותר מבאס. אנשים שאהבתי נעלמו, והרבה מאלה שנשארו הביעו עמדות שאני ממש לא מתחברת אליהן. אז אני מרגישה גם יותר ויותר זרה פה.
אז אני יודעת למה (אני צריכה), אבל השאלה השנייה והקשה יותר היא - האם זה שווה את זה?
אין לי תשובה...

אני חושבת שאצל כולנו זה כרוך במיניות, לא?
בדס''מ בסוף הוא מיני.
אצלך יוצא הדופן הוא שהמיניות היא בדסמית רובה, או כולה.

כן קרה לי בדיוק כך. הרגשתי מן תחושת מיאוס, אכזבה, קצת כמו משהו שמת בי. להחזיק קשר שליטה שואב מלא אנרגיות שלפעמים פשוט אין לי.
זו כמובן לא הפסקה מוחלטת משום שברגע שהכרתי מישהו אני לא מפסיקה להיות אני.
אבל הפסקתי ליצור קשרים חדשים וגם לקחתי הפסקה מהכלוב שהוא בעצם המוקד העיקרי שאני באה לידי ביטוי בו ומתדלק את הצורך.
וזה עשה לי טוב. רמת התסכול ירדה.
כשנרגע קצת התחלתי להתגעגע, עד נקודה שהרגשתי שהספיק לי.
אני צופה עוד "הפסקות התערננות" בהמשך הדרך.

נתון מעניין הוא שלא משנה היכן אהיה אם פתאום נדלק משהו מיוחד, נדיר עם מישהו, בשניה אחת הכל חוזר.
כמו קסם.

אז אין בך את היכולת בעצם