איך יודעים אם זו סקרנות או רצון לחוויה?

נגיד והתחלתם להתעניין והסקרנות הולכת וגדלה,
איך אתם יודעים שאתם באמת באמת רוצים ומוכנים לחוות משהו.
לא מדובר על משהו ספציפי, כל אחד שיקח את זה לכיוון שלו, ולדברים שהוא התנסה בהם לראשונה.

השאלה היא:
איך אתם יודעים שאתם באמת מוכנים ורוצים לחוות משהו שאתם סקרנים לגביו?
מה אתם עושים כדי לגלות?
האם אתם מחכים לראות אם העניין יעבור או יתגבר?
או שאתם פשוט מנסים ובודקים אם זה מתאים לכם או לא?
האם יש איזה מבחן פנימי כמו שאלות מסויימות שאפשר לשאול את עצמנו ולדעת אם זה רצון אמיתי או שרק המחשבה מסקרנת?
ואיך יודעים אם אתם מוכנים לנסות או שעדיף לחכות עם זה ולהישאר בשלב הפנטזיה והסקרנות בינתיים?
האם זה משהו שיודעים רק אחרי שמנסים?

אני יודעת, מלא שאלות.

שאלות 1-5: כן, בול שאלה 4. אם אפשר, פשוט מנסים ובודקים.
שאלות 6+7: בעיני יש שתי דרכים: א' לקרוא באינטרנט. ב' לעשות את האקט עם פרטנר שמנוסה בו, ולסמוך עליהם. אני מעדיף את ב' כי אני עצלן, אבל א' יותר אמינה.

סקרנות < פנטזיה/מחשבה < רצון < צורך < תשוקה < התמכרות.
הרצון קיים אחרי התנסות, הפנטזיה או המחשבה לפני התנסות ( אני משתטח ומכליל לשם התשובה הפשוטה).

המעבר מפנטזיה למעשה תלוי מאוד בך ואיך את מייצרת תחושות נכונות עבורך,למשל: נוחות, פרטנר מתאים, תזמון, מקום וכו'

אם יש לך מענה לדברים שגורמים לך לתחושה נוחה לעשות ( להגשים) זה בדרך כלל הזמן הנוח לעשות.
ניתן כמובן לדחות, אבל יש מצב שיעבור זמן רב עד שהכל יסתדר שוב.

ניתן כמובן ללכת חלקית,כלומר כאשר לא הכל "נכון". אבל זה הימור על התוצאה והתחושה הסופית שלך ושל הצד השני.

בהצלחה 💫

אם אני ''מוכנה ובאמת רוצה לחוות משהו'', אז אני פשוט מנסה.
וניסיתי דברים.
ניסיתי עם ההבנה מראש שאין ערובה לכלום.
יכול להיות שאני אתאכזב.
יכול להיות שזה לא יהיה דומה למה שחשבתי.
בדיוק כפי שזה יכול להיות מוצלח, זה יכול להיות גם כשלון גמור.

אבל....
מי שממשיך ומתלבט אם להכניס את הרגליים למים כי הם אולי קרים מדי או עמוקים מדי, לעולם לא ילמד לשחות.

אם יש משהו שאת באמת רוצה לעשות, תעשי.
גם אם בסוף זה לא ימצא חן בעינייך כמו בפנטזיה, לפחות את יודעת שניסית.

לפי הזוית

איך אני יודעת שאני באמת רוצה לחוות משהו? אני רואה את זה נעשה על ידי או למישהו/' מולי ואני רוצה להיות במקומם? כנראה שזה לא רק פנטזיה. אם אני רואה את זה נעשה מולי וזה מרטיב אותי אבל אין את הרצון הזה לראות את עצמי במקום אחד הצדדים - רק פנטזיה.
לגבי מוכנות - זה כבר פיזי יותר ממנטלי, אבל יש גם את העניין של לבטוח בצד השני וזה לא תמיד קל.
אבל כל זה עובד לי, יכול להיות שלך זה פחות יעבוד. כי לכולנו נסיון חיים שונה ואנחנו אנשים שונים בעלי פרופיל פסיכולוגי שונה.

כמו כל דבר אחר בחיים, אפשר לנסות מינונים ממש קטנים ולא ישר לצלול למים העמוקים. קובעים סשן של עשר דקות עם זמן קצוב ואפילו טיימר ועוצרים לבדוק איך הרגיש. מדברים על זה פתוח עם הפרטנר, ותמיד מותר להתחרט או להחזיר את הרעיון לכספת בראש.
לא כל פנטזיה חייבת להתממש במציאות, זה לגמרי סבבה להשאיר פנטזיה כרק מחשבה שמדליקה אותך בראש ונותנת לך דלק למשחק.

אני לא יודעת. אז מתחילה לאט, בודקת איך זה מרגיש, אם זה נעים ממשיכה, אם לא אז לא.

אם זה מסקרן זו סקרנות
אם רוצים לעשות את זה, זה רצון

השאלה נורא מוזרה לי.

כנראה שאתה יודע טוב מה אתה רוצה, יש אנשים שמעורפל להם ההבדל בין סקרנות לרצון.
זה לא פשוט כמו: אני רוצה לאכול עוגה או לא.
כשזה משהו שעוד לא חווית והוא חדש לגמרי, זה מערפל את הידיעה והיכולת להבדיל.
לפחות אצלי זה ככה, לא יודעת מה אצל אחרים.