מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2004
הרוכל - ספור (שכתבתי פעם).
שוק תלפיות. אני יורד במדרגות לחלק התחתון של השוק. אוהב לראות "ירקות" רעננים וטריים. מבטי נתקל בו. גברבר צעיר ירוק עיניים, מעט מושפלות, בחן את גופי, או יותר נכון, את מה שבלט מתחת לחגורה השחורה, אשר הבליטה ביתר חושניות את אזור חלצי. מבנה גוף צנום, פנים נאות, לחיים מגולחות, שיער שחור – פאנקי, רווי בג'ל.
שמן, נרות, קפה, אורז, שימורים וחבילות וופל מצופה היו פזורים על דוכנו. כל מרכולתי הייתה, הזין שלי, אשר החל לפעום בעוצמה. נעצרתי ליד הדוכן. שלפתי את ה"נובלס" בקשיחות, אחזתי את הסיגריה עמוק בין אצבעותיי ושלחתי אליו מבט תוהה, אשר זעק אליו בשתיקה: 'תביא אש...!' עוד בטרם הספקתי להשלים את המבט הקשוח, ניצב הוא מולי וגופו הרועד נאבק בלפיתת אצבעותיי את פרק ידו. פסעתי צעד קטן לכיוונו ונעלי השחורה מעכה בחוזקה את רגלו הנעולה בנעל ספורט. שפתיו התכווצו. פניו לבשו את הדרת הכאב וסדקים ראשונים של מבוכה בצבצו על לחייו. הרחקתי את רגלי. הוא פער את פיו לנשימה ארוכה ומרגיעה ולבו פעם לרווחה. העליתי רבע חיוך של לעג על בדלי שפתותיי ובחנתי את מה שהחל להתנפח מתחת לג'ינס שלו. לחשתי לו להתרחק לכיוון הדוכן, באיטיות, בצעדי דוגמן ולשוב חזרה אלי, כדי שאוכל למדוד את מרחב ההצלפות מן הכתפיים אל תחתית הישבן. הוא פסע באיטיות. מבטו נזרק לרצפה, כמו שחיפש הוא איזה שקל שנפל. כפותיו היו מאוגרפות לצידי גופו, אשר שב לרעידות התרגשותו. כאשר עשה את התפנית לשוב אלי, קרבה לדוכן לקוחה. הוא התחנן אלי שארשה לו למכור לה. הנהנתי בראשי ל- 'כן' ובמהירות הוא השיב לה את העודף וחזר לתנוחתו הכנועה בדרכו אלי. התעניינתי כמה עולה חבילת הוופלים שהיא קנתה. דרשתי ממנו לפסוע חזרה לדוכן ולהביא לי חבילה כזו. הוא הכניס אותה לשקית והגיש לי אותה ביראה רבה. ידי האחת אחזה בשקית, כאשר כפה מועכת את אצבעותיו. השנייה אחזה בכתפו והפילה מטבע של עשרה שקלים על הרצפה. שחררתי את אחיזתי מידו ומכתפו, עשיתי צעד אחד לאחור, שילבתי ידיי מעל לחגורתי ורגלי תופפה קלות ממש ליד המטבע. הוא התכופף להרים את הכסף ובאיטיות מכוונת, הוא פספס מידי ניסיונו לאחוז במטבע. הוא בחן את הסביבה ומשחש, שהאזור נקי ממבטים, הוא ליטף את נעלי. בניסיון האחרון דרכתי על אצבעותיו. עיניו נעצמו. לחצתי. פניו התעוותו. הגברתי את עוצמת המעיכה ושחררתי בבת אחת. עיניו נפקחו לכיווני. עיניי סימנו לו להרים את המטבע. הוא התיישר ומבטיו נותרו על נעליי. "אני רוצה אותך!" לחשתי ברעבתנות אל אוזנו. "תודה, אשמח להיות לך ל...", לחש ברטט ונדם בגמגום. "להיות לי ל...?!" התעקשתי. "להיות...", שוב נאלם פיו. "אתה לא רוצה סטירה כאן ליד כולם, נכון?" שאלתי בטון אכזרי במיוחד. הוא צבר את יתרת נשימותיו וחילץ מפיו: "לא, לא כאן, בבקשה. אני אהיה כולי שלך, בבקשה, א..." "א...???" "אדוני. אדוני, בבקשה...", התחנן הוא כמעט בדמעה. אפשרתי לו לאסוף את רסיסי "כבודו" בפני חבריו הרוכלים. הלקוחה הבאה הצילה אותו מעוד מעמד של מבוכה בנוכחותי. הוא שוב שאל במבט אם מותר לו לגשת אליה ואני אישרתי. הוא ניסה לשרת את הלקוחה, אך הבלבול תקף אותו ונדמה היה, שהוא כלל לא מקשיב לה. מבטיו התגנבו כל העת לכיווני. ניגשתי אליו, לחצתי את ידו והצמדתי פתק אל כפו. "להתראות", סיננתי מבין שפתיי שאך בקושי נפתחו. רגלי נתקלה במדרגה, על פי צו רצוני וכדי כאילו להימנע ממעידה, נאחזתי במכנסיו, באותו אזור בו עדיין היה הזין שלו תפוח. הוא הושיט את ידו כדי לסייע לי. סירבתי לעזרתו במבט קפוא ואמרתי: "אתה בסדר..." טיפסתי במדרגות וחשתי את מבטיו הננעצים בגבי. הרכבתי את משקפי השמש ובתנועה חדה הסתובבתי אליו. עיניו נפקחו ובאותה פליאה הושפלו אל פיסת הנייר, אשר הצמדתי אל כפו: 'שעה אחרי שאתה מסיים את העבודה ורק שאתה אחרי מקלחת, מבריק, מצוחצח ומוברש, אתה מגיע לכתובת הזאת! זה ברור לך? אם לא, תסמן לי כשאני עוד באזור ואבוא להבהיר לך בקול רם!' הוא הצפין את הפתק עמוק בכפו וכיסה אותו באגרופו. התכרבל אל המבוכה ונשימותיו הקטועות הבהירו לי שהבין את דרישתי. הסרתי את המשקפיים, שלחתי אליו קריצה דוקרנית ועשיתי דרכי אל המשך הקניות. שבע וחצי בערב. חריקה מגומגמת של רכב נשמעה מתחת לחלוני. זרקתי מבט מבין שלבי התריס. אורות המכונית כבו. פנס הרחוב השליך על הגברבר קרניים מבהירות. הוא סידר את מכנסיו. הידק את החולצה פנימה ואצבעותיו מיששו את הג'ל שעל שיערו. הוא הגניב מבטים לצדדים. בדק שאיש אינו הבחין בו ואז הצמיד את רגליו זו אל זו. ידיו התהדקו אל צידי גופו ועיניו חיפשו סדקים באדמה. לפתע הוא שלח את ידיו באחת אל מאחורי גבו ושפתיו מלמלו אל האוויר: 'כן, אדוני', כך שיכולתי לקרוא אותן ממרחק חלוני. הוא שלח מבט אל המרחב, כמו ביקש לוודא שוב, שאכן, איש אינו מבחין בו ובהיסוס החל לקפל את ברכיו, לאט, לאט, עד שנגעו הן באדמה היבשה ובאחת התרומם. ניקה את מכנסיו מן האבק ושב לעמידתו הכנועה. חייכתי לעצמי בהנאה. הוא נראה לי כמי שעושה תרגילי משמעת עצמית, ואם לומר את האמת, אהבתי את ההכנה הזו לקראת המפגש. ניגשתי לארון ושלפתי מכנסי עור צמודים. על חזי עטיתי ריתמה משולבת בשרשראות וברצועות עור. גרבתי גרביים ונעלתי את מגפיי הגבוהים. הכנסתי את שולי המכנסיים לתוך המגפיים. פסעתי בהילוך שמוט סבלנות לכיוון המראה, כי גם אני כבר רציתי את יופיו בקירבתי, אך בחרתי לאפשר לו להמשיך ולהתאמן. המראה קלטה את מלוא תשוקתי. ניפחתי לעברה שרירי קשיחות מבית החזה שלי והבליטה בין רגליי שפעה מבעד לעור המבריק. הנחתי שם את כפות ידיי ושפשפתי מעט, להגברת ולהאדרת התבלטות הזין שלי, עד שחשתי שהוא נחנק בתוך המכנסיים. לחצתי על מתג הנוקשות ומחקתי את חיוכיי ההנאה מעל פניי. הצצתי בשעון הקיר. שמונה בערב. ניגשתי לתריס. הוא עוד עמד שם בידיים צמודות לגוף ובמבט שפוף. פתחתי את התריס. הוא הביט לעבר הרחש. סימנתי לו לעלות. השארתי את הדלת פתוחה, כיביתי את האור בכניסה ובסלון ונכנסתי לחדר השינה. הדלת נסגרה מאחוריו. נתתי לו להמתין לי. יכולתי לשמוע את נשימותיו המחפשות מפלט בין עשני להבות הנרות הרבים, שפיזרתי ברחבי הבית. על הרצפה בסלון השארתי שני שוטים, חגורה, שרשרת ברזל, כיסוי עיניים ועוד כל מיני אביזרים להשפלות ולמכאובים. צעדתי בחדר השינה. נקישות עקבי מגפיי הרעידו את הסמפונות שלו וסימפוניה של קוצר נשימה חרחרה מגרונו. "אתה עוד עומד?" שאלתי, כאילו אני רואה אותו. "סליחה, אדוני", מלמל הוא ביראה וברכיו נחבטו ברצפה. "קום!" "כן, אדוני". נזכרתי בשפתיו שמלמלו ליד הרכב. המראה שלו, שם בחוץ, שב ועלה ומידי פעם נתקפתי בחיוכים, כמעט עד צחוק בקול רם. עצרתי את הזיכרונות האלה. הקפאתי אותם בתאים הרחוקים של המוח, על מנת שלא יפריעו לי לתפקד והוריתי לו: "תנעל את הדלת!" "אני נועל, אדוני", השיב וגרר את התרגשותו הנסערת לעבר הכניסה. השמעתי עוד כמה נקישות מגפיים. שמעתי איך המפתח מתבלבל בין אצבעותיו. יכולתי להישבע שברגע זה, הזעה ניגרת ממצחו, ואם היה יכול, היה פורץ בבכי עז מעוצמת התסכול, על שאיננו יכול עדיין לראות אותי. ואני לא מיהרתי. שלטתי בזמן. ניווטתי אותו לצרכיי שלי. לצרכיו שלו להיות במצבור של חוסר אונים ואי יכולת שליטה על גופו ותפקודו. צלילותו כמו התנוונה ומוחו כמו תוכנת לציית אך ורק לפקודותיי. "תתפשט!" דרשתי ושללתי מריאותיו עוד כמה נשימות עם תיפוף אחד של עקב המגף. "אני עירום, אדוני", לחש הוא בקול של מיתר כינור נרעד. "על ארבע!" צרחתי לעברו. חבטת ברכיו על הרצפה כמעט קרעה את עור התוף של אוזניי. נהניתי ממהירות ביצוע פקודותיי ושאלתי: "מה אתה רואה על הרצפה, כלבלבון?" "אדוני, אני רואה..." "שתוק! אין לי זמן לתשובות שלך! קח את כיסוי העיניים מייד!" "כן, אדוני, הכלבלבון לשירותך". "אתה עוד תהיה כלב צייתן במהירות כזו, שלא חשבת עליה בכלל!" "כן, אדוני, תודה, אדוני", השיב בהתרגשות נסערת. הוא נטל את כיסוי העיניים והמתין להוראתי. דרשתי ממנו לכסות את עיניו. הוא החשיך את יכולתו לראות וטלטולי הרעד של גופו ניתרו מתוך כריעתו. "מצח צמוד לרצפה!" המרצפת כמעט נסדקה. צעדתי אל גופו וכף ידי נחתה על ישבנו בעוצמה. "אתה רוצה לשבור לי את הבית, אידיוט?" "סליחה, אדוני", לחש והתכרבל אל השתיקה. "תזחל קדימה ועם הפה בלבד, חפש את השוט השחור, ברור?" "כן, אדוני", השיב והחל לזחול, כשפיו פעור וטועם כל מרצפת. בכל זמן זחילתו וגישושו אחר השוט, התכוון מבטי אל הישבן הקטן שלו. החור הטמון בין שני העכוזים עיכס לי מול העיניים והזין שלי לא מצא מרגוע ולא ידע שלווה. אשכיו היטלטלו בין רגליו והזין שלו השתפשף על המרצפות. ברכיו נתקלו באבזמי הקולרים ובמגע הקר של שרשרת הברזל. כף ידו האחת נדקרה מפין הקולר והשנייה חפנה את הדילדו הענק. ההתנגשויות האלה לא הסיתו אותו מן המשימה שלו והוא המשיך ללקק את הרצפה עד אשר שפתיו לפתו את ידית השוט. "תזחל אלי!" פקדתי. הוא סב על ברכיו ונתקל שוב בכל אותם האביזרים הפזורים על הרצפה. כיווצי לחייו העידו על כאב הדקירות, אך שפתיו ליקקו את המגע באושר. הוא הגיע עד לרגליי על פי נקישות המגף. הרים את ראשו והניח את השוט על ירכיי. אחזתי בשיערו והנפתי את ראשו כלפי מעלה. קירבתי את פי אל פיו ולשוני אנסה את לשונו. אחזתי בפטמותיו ומוללתי בעונג. חשתי את אדי נשימותיו בחלל פי ונגסתי בשפתו התחתונה. הוא התמסר לכאב והגיש לאצבעותיי את חזהו. הרמתי אותו כלפי מעלה בעזרת הפטמות הזקורות שלו וקמתי מכיסאי. פי עדיין אחז בפיו ושיני בשפתו לסירוגין ודחקתי את גופו אל הקיר. הזין שלו הפריע לי להיצמד. תחבתי אותו בין רגליו וציוויתי עליו להצמיד את הרגליים. נתתי לו לחוש את עוצמת הבליטה שלי מבעד לבד העור המבריק. פי התרחק מפיו. גם גופי עשה צעד אכזרי לאחור והמבע על פניו התחנן שאתקרב שוב. לחצתי בשתי אצבעות על לחייו עד שפיו נפער וירקתי אל תוכו. הוא נשם את ההפתעה ובלע את רוקי. "תודה, אדוני", נרעדה אמירתו. סובבתי אותו. מגפי בעט בין רגליו, רמז לפישוק. על פרקי ידיו, השלובות לאחור על גבו, השחלתי קולר שרשרת של כלב והידקתי במנעול. לקחתי את החבל וקשרתי את בסיס האשכים עם בסיס הזין שלו ומתחתי את החבל כלפי מעלה. קצה אחד כרכתי סביב זרוע אחת שלו וכך את הקצה השני של החבל לזרועו השנייה. כרכתי קולר שחור סביב צווארו ואל האבזם השחלתי את החבל כאשר שני קצותיו נופלים על חזהו. יצרתי קשר עבה בין שני הקצוות. משכתי את הקצוות אל הגב ושוב ביצעתי קשר והעברתי את הקצוות לחזה וחוזר חלילה, עד אשר גופו העליון היה כרוך בקישוטי קשירות. אחזתי בזין הזקור שלו ובדקתי את צבעו. עם מגעי בו, ניגרו יללות עונג מפיו. "טוב לך, עבד?" "כן, אדוני. תודה, אדוני". "יפה", אמרתי וחשבתי לעצמי, שלא ייתכן שהוא יתענג יתר על המידה. החבל המתוח לאורך חריצו, הותיר לי חשופים את פלחי ישבנו. העברתי עליהם את כפותיי בליטוף. בליטוף ובצביטות. בליטוף ובנשיכות. בהצלפות. אחר כך נקשו עקבי מגפיי אל פינת הכביסה. הבאתי את קופסת האטבים. אטבי עץ חדשים, אשר צבתותיהם עדיין לא נשחקו. לחצתי בשתי אצבעות בפינתו של עכוז אחד ועל הקפל שנוצר, הצמדתי אטב. ועוד אחד. כל אטב גרר אחריו את המשכו של הקפל. ועוד שורה כזו. חמש שורות של אטבים על כל עכוז. "אתה בסדר?" שאלתי תוך שאני מתקרב אל פניו. "כן, אדוני", השיב נואק וכואב. ליטפתי את לחיו ונישקתי את שפתיו. כריות אצבעותיי פסעו ברוך בין המרווחים של החבל הכרוך על חזהו. לשוני הילכה בגירוי על פטמותיו. ליקקה וינקה ומבלי הודעה מוקדמת נשכה ומשכה. הסרתי את הכיסוי מעיניו. רציתי לראות איך העונג ניבט מהן. העונג והכאב. והן נעתרו לי. הן הביעו בדיוק את התחושות המופלאות של הכאב המתוק. אחזתי במותניו בעדינות ונצמדתי אל גופו. הנעתי את גופי בתנועות ארוטיות, כשמידי פעם שפתיי מתקרבות לשפתיו ונסוגות עוד בטרם נגיעה. הגירוי האדיר שיגע אותו. סייעתי לו להתרחק מעט מגופי וידיי נעו על העור השחור, המכסה את הזין שלי. הוא עצם את עיניו בתשוקה עזה, אך הסטירה החזקה הבהירה לו שעליו להישאר מפוקח למצב בו הוא לא יכול לגעת, אלא רק להתגרות ולהתענות. אצבעותיי לפתו את החגורה. משכתי אותה באיטיות. ס"מ אחר ס"מ, כשעדיין גופי נע במתכוון מול מבטיו. פתחתי את הכפתור העליון. תחבתי לו שלוש אצבעות לפה וסובבתי אותן בפראות בין לחייו הפנימיות, תוך כדי עשיית פרעות בלשונו. ידי השנייה עסקה ברוכסן. חציו היה פתוח ותחתוניי השחורים נתגלו לעיניו, כאשר עוביו של הזין שלי בולט לאורכם. הוצאתי את האצבעות מפיו ובמגע של חבטות, ניגבתי את הרטיבות על לחייו. כרכתי את זרועי סביב עורפו וכיוונתי אותו בכיפוף כלפי מטה. פטמתי סימנה לו לחנות עליה. לשונו עינגה אותה בליקוק ובנשיקות. ידי השנייה חפנה בתוכה את הזין שלי מבעד למכנסיים ולתחתונים. העברתי את פיו לפטמתי השנייה ובעת הליקוק הידקתי את כריכת זרועי סביב עורפו השפוף. עדיין לא הוצאתי את הזין שלי. לא רציתי שהוא יתכופף אליו, כי חששתי שהאטבים יפלו ממתיחת העור של עכוזיו ולי הייתה תוכנית רקומה בראש, איך להסיר אותם מעליו. לכן הוא זכה בעוד נשיקה. צמודה ולוהטת. הרחקתי את פיו וקירבתיו אל פי תוך כדי משיכה בשיערו, לגירוי תנוחת המגע. מעכתי את לחייו בחוזקה. נשכתי אותן וליטפתי. ונישקתי את שפתיו הנגוסות. הנחתי לו. התרחקתי מרחק שלוש פסיעות ושאלתי: "אתה בסדר, עבד?" "כן, אדוני", לחש הוא בקול רוטט. ליטפתי את הזין הזקור שלו ובדקתי שוב את גווניו. צעדיי הבטוחים מרטו את אי ידיעתו, מה הוא הולך לעבור כעת. הגדלתי את מספר הצעדים הבלתי נחוצים ונקישות העקבים תופפו והלמו בכל איבריו. הקליק של כפתור המצית כיווץ את גופו. הדלקתי את הסיגריה והתיישבתי על הכורסא. ממרחק קל של גירוי, בחנתי את גופו הקשור. למדתי את קצב תנועותיו ואת משמעותם. את הבעתם. נשימותיו רפרפו בחלל והצטרפו להתנדפות עם עשן הסיגריה שלי. תשוקותיי גברו. כל כך רציתי להתקרב אליו ולחבקו חזק. לעודד אותו בעבור התמסרותו הבלתי מתפשרת. לומר לו, עד כמה גופו מעורר את הזין שלי. עיניי נחו על האטבים, שעדיין צבטו את עכוזיו החלקים והמגרים. החלטתי שזה הזמן להסיר אותם. באיטיות ממוזמזת מעכתי את הסיגריה ובין צעד לצעד, ספרתי עד חמש. יכולתי לשמוע את פעימות ליבו הדופק בחוזקה אך לא הצלחתי לספור אותן. הן נעו בקצב רצחני, הרבה מעבר לכל אפשרות מדידה של מהירות. "אני הולך להסיר את האטבים מהתחת שלך, עבד", לחשתי לו ונגסתי בתנוך אוזנו. "תודה, אדוני". גופו התקמר להנאתי. סטרתי לו קלות ובגב כפי העברתי ליטוף קר על עצמות לחייו הבוערות. אצבעי ריחפה מעל שפתיו. נגעה וחשה את הרטט המצמרר אותו. התרחקתי. ספרתי שבע פסיעות אל הכיסא ושבוע אחרי כן, הלכתי לשוק לקנות נרות... |
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2004
וואווווווו.....
איזה סיפור ועוד כאן... 
אבל תגיד, היה חסר לי הקטע בסוף, מה איתו??? למה לא המשכת??? דורשת השלמות!! 
|
|
|
blue_slave(נשלט){מאסטר יקיר}
|
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2004
אוי אדוני,
זה כל כך נפלא, אדוני. אני חש כל מילה כתובה, אני פשוט מכיר את ההרגשה, כל מי שנמצא תחת ידיו של אדוני חש את טעם גן העדן... תודה על שאדוני משתף אותנו בסיפוריו. |
|
|
| מאזו(מתחלף) |
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2004
האדון והרוכל - סיפור פנטסטי המשלב את האנושי והחייתי
אהבתי מאוד,
באסה שלי אין באסטה בשוק בתלפיות 
|
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
24 באוג׳ 2004
הוטי אהובתי,
בינתיים עזבתי העיר ועברתי למרכז... 
מאזו יקירי, אתה מוזמן לשוק הכרמל או לשוק עליה 
עבד שלי... ידי עוד נטויה
|
|
|
|
blue_slave(נשלט){מאסטר יקיר}
|
לפני 20 שנים •
25 באוג׳ 2004
אדוני, התמסרותי, בטחוני, ואמוני
באדוני אינה יודעת גבולות. ממתין בכושר רוח, עם המון אהבה והתמסרות |
|
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 20 שנים •
26 באוג׳ 2004
גם אני דורשת השלמות ומיד!
חבל שגם לי אין באסטה בשוק.
אולי אני אפתח עסק עם מאזו... ופלים אתה אומר..? |
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
26 באוג׳ 2004
אחלה רעיון!
יאללה תפתחו אני בא....
|
|
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 20 שנים •
26 באוג׳ 2004
במחשבה שניה..
זה לא שווה את ההשקעה,
בסוף תיקח את מאזו ואני אשאר קרחת מכאן ומכאן. טוב, תמיד ישארו לי הופלים... 
|
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
27 באוג׳ 2004
Re: במחשבה שניה.. בכוח המוח-אשה כתב/ה: זה לא שווה את ההשקעה,
בסוף תיקח את מאזו ואני אשאר קרחת מכאן ומכאן. טוב, תמיד ישארו לי הופלים...
|
|
|