creamy
|
לפני 19 שנים •
27 במרץ 2005
אנטומיה
אנטומיה
את עולה במדרגות. אולי היחידה שלא מתעלפת אחרי חמש הקומות בבניין המרשים עם התקרות הגבוהות. המעשנים, אני ביניהם, מחכים מחוץ לכיתה, מחזיקים עד לרגע האחרון את הסיגריה, וכשאת מגיעה, את מסתכלת עלינו. עם חיוך קטן את זורקת הערה בנוגע לריאות שעליהן למדנו לפני חודש, לא מבינה איך אנחנו ממשיכים בהרגל המזיק. אני מוצצת עוד שתי שאכטות מהסיגריה, מתערפלת קצת לפני שנצלול אל מעמקי הגוף האנושי ואת תסבירי עם המון דוגמאות ואין סוף פרטים על מערכת זו או אחרת. הסטודנטים נאנחים עם כל מונח חדש בלטינית שצריך לשנן, ואני, עסוקה בשפתיים שלך שזזות בעדינות עם כל עיצור ותנועה. תמיד רוצה לדעת עוד. כשאת מדברת, הכל מעניין. מתחילת השנה אני יושבת על הרצפה. כולם יושבים על הכיסאות עם השולחן הקטנטן שמחובר אליהם, שאחרי שיעור אחד הבנתי שהם ממש לא בשבילי. במקום מתקן העינויים הזה אני שמה כרית מתחתיי ומתיישבת על הרצפה. שורה ראשונה בצד שמאל. נשענת על הקיר. כולך מולי, ומעלי. את פוסעת הלוך ושוב בנעלייך הכבדות. עקבים עבים מעץ מקישים על הרצפה ואני מרגישה את הדופק פועם בבניין ובתוכי. שדייך הכבדים והגדולים עטופים בחזייה שאף פעם לא מצליחה לכלוא אותם לגמרי והסוררים פורצים ממנה מידי פעם ובתנועה בלתי מורגשת את מחזירה אותם אל מחבואם. שומרת על חזות מהוגנת ומסתכלת עלי. עברו חודשיים מתחילת הקורס עד שהבנתי שגם את נהנית ממני. הולכת בעיקר לידי. מכתיבה ומסכמת אל תוך המחברות כשאת עומדת לידי והעט נשמטת ממני שוב ושוב ואני לא מצליחה לעמוד בקצב. החיוך המרוצה לא מש מפנייך ואת לא זזה. כולם עסוקים במחברות ואני עסוקה בך. את כל כך קרובה אלי עכשיו. אם תניחי את נעלך על היד הפרושה שלי ותעבירי את משקלך אליה אני ארגיש אותך קרוב. רוצה את הנעל שלך קרובה אלי. את המשקל שלך שבתוכה – בי. נגמרת ההכתבה. את חוזרת למקומך ליד הלוח ועוברת הלאה, אל הנושא הבא. אני מחזירה את היד. מרימה אותה בבושת פנים ממקום הנעיצה שלא קרתה. עלבון צורב עולה בי ואני פונה אלייך במבט מתחנן ומבקשת הכרה. את מזהה את הצורך שלי, ומדברת אלי. מסבירה לי את הנושא כמעט באופן אישי. כשאת מדברת ומסתכלת אלי, כולם נעלמים לי. המעבר בין ישיבה ובין זחילה לעברך הופך מזערי. תני לי שבריר שנייה ואני לידך, מתחככת בשוק העטופה בג'ינס, מתחננת אל הנעליים שידרכו עלי. מוכנה לספק כל גחמה שיש לך או שתהיי מוכנה ברוב טובך להמציא... כשאת כותבת על הלוח וגבך אל הכיתה, כולם מדברים. מפריעים לך ללמד. כשאת מסתובבת, את בודקת קודם כל אותי. הקשבתי? את יודעת שאני מקשיבה מתוך עניין גדול אבל יודעת גם על הזרמים שעוברים בי כשאת זזה. אני שואלת שאלות מעמיקות מעבר לנדרש. מסביבי עיניים תמהות נפערות: "למה את שואלת? לא מספיק לך?" אני מתעלמת. כשאת עונה לי אני בעננים. שתינו מנהלות שיחה שלא מעניינת את השאר ולכן אנחנו לבד באותן השניות. אני שומעת אותך לוחשת לי בין לבין כמה שאת אוהבת ללמד אותי ושמחה על נוכחותי בכיתה. הייתי שואלת לנצח לו ידעתי מה... עוד חודש הקורס נגמר. את נוסעת לחו"ל ומתחילה אח"כ סטאז' בעיר אחרת. היום הזמנת אותי ללמוד את קורס ההמשך אם תלמדי אותו בשנה הקרובה. שאלתי אותך: "אבל איך אדע?" ואת זרקת:"קודם תפסיקי לעשן, אחר-כך נדבר..." ברכיי פקו. לכי תמצאי הסבר ברפואה מערבית לתופעה...חייכתי כל הדרך הביתה כשבדרך התנגן דניאל סלומון: "רבות הדרכים לאהוב אותך ארוכה ביותר הדרך לשכוח אהבנו עמוק, אהבנו בטוח אבל הכי בטוח – זה מרחוק". 
(התנצלות: במסמך המקורי היו אפילו מרכאות אבל הן לא הצליחו לעבור. תסתדרו.  )
|
|
|
נעמה26(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
27 במרץ 2005
ווואוווווו יש לי צמרמורות בכל הגוף.
מדהים , מרגש ומרטיב 
|
|
|
|
creamy
|
לפני 19 שנים •
27 במרץ 2005
עשית לי כל כך שמח......
הייתי משוכנעת שזה לא גס מספיק.... 
תודה, נעמונת. |
|
|
זיקית
|
לפני 19 שנים •
27 במרץ 2005
אוי
ממש מגרה. אבל ממש..
עוד ? בבקשה ? 
|
|
|
|
creamy
|
לפני 19 שנים •
27 במרץ 2005
את מוזמנת להזמין אותה לסשן בשמי.
לי אין אומץ, כפי שניתן להבין.... לפנטז? תני לי אותה, אמיתית ורכה. אכזרית וחכמה. ואז אכתוב כל כך הרבה את תדרשי ממני להפסיק.... 
המון תודה על הפירגון. }}{{ |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 19 שנים •
28 במרץ 2005
כתבת יפה קרימי
|
|
|
Aiko(נשלטת){Jake}
|
לפני 19 שנים •
28 במרץ 2005
אין סיכוי שנדרוש ממך להפסיק קרימי.
אהבתי... אוייש, אין לך מושג כמה אהבתי
|
|
|
| בiני |
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
מצויין.
כיף גדול להתחיל כך את הבוקר... אהבתי מאוד. תודה
|
|
|
| noga |
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
ממש
אבל ממש אפשר לראות אתכן. מקסים, חכם, סקסי וכמו היה מתרחש ממש לפנינו.
נגה |
|
|
Tamashi Nawa(שולט)
|
לפני 19 שנים •
29 במרץ 2005
גם אני מצטרף לחות הדעת.
מגרה ומרגש באמת |
|
|