אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

האישה שאיתי

lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

האישה שאיתי

lain • 13 במאי 2005
שוכבת על הגב
ידיי שלובות על בטני
גופי נוקשה
קר כמו גוויה
עיני מרוחקות בפינה אפלה
אדישות
בוהה בנקודה המרוחקת
שולחת בה גיצים של כעס
תסכול
הפינה האפלה לא משיבה לי מבט
וגם לא עוזרת

תוהה ביני לבין עצמי
(הפינה הוציאה עצמה מזמן מהמשחק)
איך קרה שנשארה לבדה
כיצד מכל הנפשות האומללות
דווקא הטובות אינן מוצאות מנוח
היש צורך ברשעות על מנת לשרוד בעולם
היש צורך בנבזיות על מנת לאהוב
הצריכה היא לכווץ ליבה על מנת לקבל אהבה

ברגעים שכאלו
בהם אני כואבת את כאבה
אני תוהה
איזו מציאות מוזרה היא זו
בה שתינו חיות...
ואף על פי כן
בין כל הרפש ומרור
הצלחנו למצוא האחת את השניה
לרגע היה נדמה לי שזיהיתי מבט חודר מן הפינה שלי.
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

נגה לא יודעת

lain • 13 במאי 2005
נגה אומרת לי

"לא מוצאת את עצמי
בין כל דיעותיי המוצקות
לא מוצאת מה נכון
בין כל שקריי הלבנים
לא מוצאת מה מציאותי
בין כל ההזיות"

אינך מחפשת באמת
אומר לה הקול הקטנוני הזה שלא מרפה ומוכיח בחיוך יודע דבר
והיא,
עייפה מלשוחח עם עצמה
עייפה מלהלחם בשדים
ובכלל מגלה כי אינם

הכל בדיחה מתובלת בתבלין חריף ומר
אומרת לי

ואני משיבה
אז אולי תצחקי קצת .
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

עץ הדעת

lain • 13 במאי 2005
בשקט כמעט מוחלט
בעדנה ורוך אין סופיים
בבטחון גמור
בזרימה איטית ומכוונת
בלחישה דקה כחוט המשי
בצלילים הנושאים על גבם עלי שלכת אדמדמים

את מטילה על נפשי צל כבד
הזורע פחד בליבי
כפי שאף מפלצת מתועבת השוכנת בשורשי תסכולי לא תוכל לעשות
ואף יצור חושך הגר בגזעי טירופי לא יוכל לגרום לי
וגם בן הכלאיים המעוות השוכן בצמרות ראשי
אינו גורם לי למעט מהרגשות שאת גורמת לי בלחישתך הארסית

היא מנערת כתפיי בחוזקה וקוראת לי
"אני אוהבת אותך"
אבל אני יודעת
שביום שאתמסר לאותה לילית יערות
זה יהיה אובדני הסופי בים השכחה
כי לא אוכל לזכור עוד
מי היא
אך יותר מכך
לא אזכור מי אני.
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

ערגה

lain • 13 במאי 2005
עור חלק ובהיר
מרושת ורידים נפוחים
גורם לידיי להזיע
אצבעות ארוכות ודקות
גורמות ללשוני לרקוד בחלל פי
לשפשף את שיניי בציפיה

זרמים בוערים עולים במעלה חלציי
לא פוסחים על אף איבר
ושוכבים לנוח מאחורי תנוכי אזניי
עד הזרם הבא

עיניי פעורות לרווחה
פוחדת למצמץ
פן המראה החושני יתמוסס לתוך הלילה
ויגרום לתקוותי כאב בטן

רוצה לנשום אותה
מתאווה לגעת בה
חושקת בעורה הלבן
רוצה אותה על פי
רוצה אותה בתוכי
לחוש את מגעה הנוקשה והקר על כל גופי החם

ולא אכפת לי שאני מתרפסת
כמותה עוד לא ראיתי
כל יישותי מתכווננת אליה
אין דבר בעולם שחשוב כרגע מלבדה
גם לא האדם אותו היא נושאת.
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

החמצה

lain • 13 במאי 2005
הוא מגיע אליה
מיוזע ודואב
הוא מגיע אליה
מלוכלך ובוער מתשוקה
הוא מגיע אליה
כמו בהמת משא מזוהמת
הוא מגיע אליה
רעב לבשרה
צמא למיציה
כואב למגעה
הוא מגיע אליה
נגוע בתחלואי החברה האנושית
מתחנן על סף דלתה
הוא מגיע אליה
על ארבע,

היא פותחת דלתה
והנה הוא מחכה לה
רואה מבטו המתאווה
מריחה זיעתו המסממת נחיריה
מרגישה ברעבונו אליה
מבועתת מן הטירוף בעיניו
והיא
שפויה וסטרילית
מבטה קר
אכזרי
בלתי מתפשר
ליבה קשה
אגרופיה קמוצים
שפתיה נוקשות
ובאצבע יציבה
שולחת אותו מעל פניה.

אחר כך בלילה כשהכל שקט ובודד
חושבת לעצמה
"מעולם לא נדבקתי במחלה".

lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

שפירית

lain • 13 במאי 2005
האהבה זרה לי כל כך
אותה אהבה שמדברים עליה
בין שני אנשים
ואשר גורמת להם אושר אמיתי
כמעט מוכנה להאמין כי אינה קיימת
הסיכוי לקיומה שקול לשפירית קטנה היוצאת מתיבת פנדורה
כל כך קטנה ואולי אף נראית חסרת ערך אל מול כל שדי האבדון שזחלו עימה החוצה...

ניסיתי לעקוב אחר השפירית במעופה
אך לשווא
ניסיתי לתפוס אותה בכנפיה
ונשאר בידי אויר מרושע הצוחק בפניי מלאות התסכול
אז ניסיתי לקרוא לה
והיא
הביטה בעיניי חייכה וברחה
כמו אומרת "אני קיימת אבל לא בשבילך"
השדים התחילו ללעוג לי ולנעוץ ציפורניהם בליבי המיותם
סגרתי את תיבת השרצים בטריקה
השפירית תחזור אני יודעת
תמיד היתה באויר ותמיד תהיה
אבל כבלתי מושגת.
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

בושה

lain • 13 במאי 2005
חדלי להביך אותי" הוא אומר לי
"את לא שפויה"

מתכנסת לתוך עצמי
משפילה מבט
מנסה לשכנעו, לגרום לו להבין
אבל בתוך תוכי יודעת שגם לי זה לא מובן
לא יודעת מדוע אני עושה זאת
מהיכן מגיע הצורך ולאן הוא לוקח אותי
רק יודעת כי כשהוא לידי אין לי ברירה אחרת
זה חזק ממני
אין פה קשר לשליטה - אין משפיל ומושפלת
גם לא לאהבה - ברוב הזמן מוצאת עצמי תוהה על קנקנו של הקשר המוזר הזה
רק צורך עז כקרן שמש המגיחה מתוך ענן כבד ,ביום חורפי במיוחד, אשר מחממת ,על אפו ועל חמתו של הענן, את גופי המשתוקק

מנסה להסוות את הצורך, להסתירו
אך מעולם לא הייתי טובה במלחמות
ובעיקר כשמדובר בחבר המוכר שלי - היצר
בעבר היה אוייבי הנורא מכולם, כיום אימצתי אותו לחיקי
אך היחסים בין חברי הטוב לגבר הזה אינם טובים כפי שהייתי רוצה שיהיו
הוא מאיים עליו
הוא מאתגר אותו
הוא לא נהיר לו
הוא זר

מנסה לפייס בין השניים, לגשר
נקרעת בין הבושה לבין אהבתי לחברי הטוב - היצר
מודה בפה מלא מרירות כי יש לי חבר טוב שגורם לי להתבייש בו


עכשיו אני מקבלת אותו כמו ילד אשר מביך את הוריו בכל פעם מחדש
הוא חלק ממני
והגבר שעימי – לא מוכן לאמץ את ילדי הקט
רוצה אותי שפויה ונקיה
רוצה אותי מובנת
רוצה אותי שקולה
רוצה אותי מאופקת

אבל מה בסך הכל ביקשתי
לשים ראשי תחת כנפו
ולהסניף אל קרבי את בית השחי
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

משחק מסוכן

lain • 13 במאי 2005
הפחד להשתגע חזק מבעבר
הצורך לדעת מהו השיגעון מפתה אותי יותר מתמיד
רוצה לטעום את שפתי כוס הטירוף אך לא את תכולתה
לא
הניחי את הכוס בצד אל תשתי מן הרעל הזה
עד מתי אגרד את קליפת שפיותי
ככלב נגוע פשפשים המגרד עצמו למוות
אך אני שותה
בולעת בשקיקה כל טיפה של שיגעון
וכתמיד ממהרת להקיא הכל החוצה
לא נותנת לרעל לחלחל לעורקיי שפיותי
נוגעת לא נוגעת
משחקת עם המחשבה
כי אני שפויה בכלל.
lain
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005

ללא שם

lain • 13 במאי 2005
כוס ריקה
ערפל
נדחס אל מוחי
נותר
זרזיף שפיות אחרון.
ספל חמאה
לפני 19 שנים • 13 במאי 2005
ספל חמאה • 13 במאי 2005
מה את עושה?
תרגעי!

תני כבוד! לכל שיר מגיע פוסט משלו, בכדי שנוכל להגיב בהתאם (החמצה, למשל, בכלל לא צריך להיות בפורום הזה).
מה העניינים איתך?
יאת כותבת יפה ונוגע, אבל אני כבר לא זוכרת על איזה שיר רציתי להגיב, כל אחד זורק אותי לכיוון אחר, אני חושבת: וואוו איזה יופי! מגוללת למטה בכדי להגיב, והנה עוד שיר, וגם זה -וואו, אני חייבת להגיב! והנה עוד אחד ועוד אחד. ככה, יקירתי, לא עושים!
ש לי הרגשה שאת חוששת שאם לא תפרסמי הכל - כאן ועכשיו - כבר לא יהיה לך אומץ לפרסם אותם בכלל...
חבל, דברים טובים מגיעים במנות קצובות, והפיספוס כאן הוא הדדי.


>ספל חמאה בטוחה שבנתיים נוספו עוד שני שירים לפחות<