בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הספייס הראשון שלי

009​(אחר)
לפני 18 שנים • 23 בספט׳ 2005
009​(אחר) • 23 בספט׳ 2005
שתהיה לכם אהבה גדולה

ממני באהבה

009
אדמונית​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 23 בספט׳ 2005

תודה

אדמונית​(לא בעסק) • 23 בספט׳ 2005
תודה רבה לכם על כל התגובות החמות והמפרגנות ,
כייף לקרוא ולדעת שאהבתם flower3.gif

לילך חומד, שאלת האם הספייס בטוח נגמר לאחר האירוע? אוכל לומר לך שבפעם היחידה שחוויתי את הספייס (בתקווה שעוד יהיו הרבה כאלו icon_redface.gif )
עוד התענגתי עליו זמן מה בין זרועותיו המלטפות של אדוני ועד שיצאתי ממנו לאט לאט,
לפי מה שאדוני למדני חשוב מאד להיות קרוב וללטף לאט לאט עד שיוצאים מהספייס,
אני מאחלת לך שתרגישי את הרגשת הריחוף הזו בקרוב ואז תוכלי גם את לשתף אותנו בהרגשותיך.

תודה מיוחדת לחוצפנית הקטנה שסובלת אותי ואת כל התפרצויות האושר שלי ומלווה אותי נפשית שלב שלב, יד ביד מההתחלה -אוהבת אותך יקירתי kiss.gif

תודה נוספת למולטידמיונר- לגבי מה שביקשתי.... אז ההפתעה שלי היתה מושלמת ותודה רבה לך .

וכמובן לאיש שבזכותו הגעתי להרגשה הזו, בזכותו אני כל יום וכל היום מחייכת, בזכותו אני מאושרת
לאדון היקר שלי,למורי ומובילי בדרך הנפלאה הזו בכל פעם מחדש,
וכמו שאמרת כל שיא הוא שיא מקומי וקרש קפיצה לשיא נוסף חדש,
שלא נפסיק להגיע לשיאים חדשים בכל פעם יחד אדוני
תודה תודה תודה

שלך תמיד בכניעות bowdown.gif bowdown.gif
שפחתך האדמונית
שאוהבת אותך מאוד מאוד icon_profilekiss.gif

נ.ב מקווה שבקרוב אפרסם עוד דברים שאשמח גם בהם לשתף אתכם
aka BODYGUARD
לפני 18 שנים • 23 בספט׳ 2005
aka BODYGUARD • 23 בספט׳ 2005
תודות לכולם ואותי שוכחים....

אדומה אדומה....מאושר באושרך...
יודע שהשיחות גיבשו בך משהו והלכת עם זה קדימה..

רק אושר ואושר!
אדמונית​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 23 בספט׳ 2005

איך..איך לא אמרתי ... :)

אדמונית​(לא בעסק) • 23 בספט׳ 2005
בודי איש יקר

אכן ,התודה הראשונית היא לך , השיחות איתך עוד לפני שהחלטתי שאני בוחרת בדרך הזו,
צומת הדרכים בפניה עמדתי....
מילותיך עוד מהדהדות בי- את מוכנה כבר- את רק צריכה להחליט

תודה ענקית מכל הלב על השיחות ועל ההכוונה kiss.gif

תודה
אדמונית
aka BODYGUARD
לפני 18 שנים • 23 בספט׳ 2005
aka BODYGUARD • 23 בספט׳ 2005
ה-BODY רושם לעצמו עוד חיוך....

icon_biggrin.gif
שלגיה א ח ת
לפני 18 שנים • 30 בספט׳ 2005

אדמונית

שלגיה א ח ת • 30 בספט׳ 2005
קראתי ונזכרתי בספייס הראשון שלי.
כתבת נפלא והצלחת להתחבר כל כך לתחושות שלך.

שמחה שהוא קשוב ודואג לך. זה הכי חשוב ביחסים כאלה.

הספייס הראשון שלי היה בלתי נשכח. זה ממכר כל כך. תחושה של יציאה מהגוף. כלום כבר לא משנה. דומה לתחושה של טריפ או אקסטסי. ממש הרגשתי שאני לא שם. ריחוף שאין דומה לו. הייתי אסירת תודה אחר כך והרגשתי בספייס עוד לפחות רבע שעה אחרי שזה הסתיים.

מאחלת לך עוד רבים כאלה,

שלגיה
עינבר
לפני 18 שנים • 30 בדצמ׳ 2005

תודה Re: הספייס הראשון שלי

עינבר • 30 בדצמ׳ 2005
אדמונית כתב/ה:
אתה מוביל אותי על ארבע, מושך בבטחה בשרשרת הברזל המחוברת לקולרך הענוד בגאווה על צוארי, זוחלת לכיוון המיטה, "עלי על המיטה כלבונת שלי!", עולה עליה.
"שכבי על הבטן!" שומעת אותך מורה לי. אני נשכבת על המיטה בלב הולם ומצפה לבאות, ראשי מופנה הצידה ושערי האדמוני המתולתל עוטף ומסתיר את פני.

אני מתחילה להרגיש את רצועות שוט הז'אמש הרכות מלטפות את גופי בכתפיים, על הגב, על התחת, בין הרגליים. אתה מזיז את הרצועות כך שאבין שאתה רוצה שאפשק יותר את רגליי ואני אכן מפשקת אותן הכי חזק שיכולה.
אתה מטייל עם השוט על הכוס, על הרגלים ועל כפות הרגלים, כל הצלפה כמו ליטוף, הרגשה חמה ונעימה מתפשטת בכל גופי. אתה מצליף בי אבל השוט מלטף.

עוד הצלפה ועוד אחת, עוצמת ההצלפות מתגברת בהדרגה, עוד אחת ועוד ועוד. איבדתי את הספירה, כבר לא סופרת , מתמכרת להרגשה המשכרת.
אתה עוצר לרגע, מלטף אותי לכל אורך גופי, מחליק בידך על שיערי, מזיז מהפנים, שואל אם הכל בסדר, אני מהנהנת הכל נפלא.

אתה מתחיל להצליף מחדש, הפעם ההצלפות שונות, החלפת את השוט, עור גס ונוקשה יותר.
מהצלפה להצלפה העוצמה מתגברת, מדי פעם אתה מלטף אותי ומביט בי מוודא שוב שאני בסדר. הפעם אני לא רק מהנהנת ,אני גם מחייכת אליך, מחייכת עמוק מתוך הכאב.

ההצלפות מתחדשות, אני מרגישה משהו שונה, חד צורב את ישבני, זה הקיין, אותו קיין שבהתחלה הפחיד אותי כל כך עד שגרם לי לבקש ממך שלא תשתמש בי איתו, אותו קיין שלגביו אמרת לי "אל תבקשי את זה, בטחי בי שאדע מתי ואיך להשתמש בו", אותו קיין שהיום אני כמהה להצלפותיו על גופי בכל פעם מחדש.

עוד הצלפה. בהתחלה הן היו מגיעות אחת אחת עם מרווחים של כמה שניות בין אחת לשניה, ועכשיו כבר אין מרווח, אחת ועוד אחת ועוד ועוד ברצף. כאמן אתה מצייר ומטביע על ישבני פסים אדומים, לוהטים וצורבים, אבל אני כבר מעבר לכאב, מרחפת מנותקת ממנו כמי שמצליפים בכלל במישהי אחרת, מרחפת ומזמזמת לעצמי חרישית שיר שאני אוהבת, מזמזמת ומחייכת .
עוד הצלפה, שוט, קיין, מחבט עץ, מחבט עור, לא משנה כלום, אני כבר לא פה.

לאחר פרק זמן שאת משכו אינני יכולה לאמוד פסקו ההצלפות. אתה עוצר, מלטף את גופי לאורכו, מגיע לראשי, מלטף את השיער, מזיז אותו שוב מעל פני. רואה אותי, עיניים עצומות, פנים שלוות ומאושרות מחייכת לעצמי ולך, שומע אותי מזמזמת, מתכופף לעברי ולוחש לי:" אוהב אותך שפחה מקסימה ומדהימה שלי".

נשכב על ידי, "בואי תני לי לחבק אותך!" אתה אומר לי, אני עדיין מזמזמת לי, מתקרבת אליך, אתה עוטף ומכרבל אותי אליך חזק בחיבוק אוהב, מלטף אותי, מלטף ומחבק עד שאני נרגעת ויוצאת אט אט מהספייס המדהים שחוויתי, הספייס הראשון שלי.

ואז אני שומעת את עצמי אומרת: "תודה לך אדוני, אוהבת אותך מאוד מאוד ".


תודה לך איש שחור , על עוד תשובה שלי, אני פשוט עדיין לא נרגעתי מהספייס האחרון שלי.
ועדיין מפנטזת שהוא יחזור , רק לשעה קלה, לחבק וללטף אותי עד שאצא אט אט מהחוייה ההיא.
שהיא תהפוך להיות חוויה מדהימה, במקום סיוט ואז, אני אהיה חופשיה להמשיך בדרכי, בלעדיו.

ובמיוחד, תודה לך, אדמונית, על הסיפור המרגש,
אניי מקווה שחווית הרבה דברים מופלאים מאז והרבה ספייסים מדהימים וטובים.