בהוקרה לשפחתי [אישתי ואם יילדי ]

אין מנוס

אורחת 40​(אחרת) • 30 באוק׳ 2005

ובכן, א-י-ן מתרפאים ממחלה זו לעולם, יש רק הפוגות ונפילות ותרופות שמסממות.
לימדו אותנו שלא משאירים פצוע בשדה הקרב, לכן הדילמה שלך קשה מאד, אתה נקרע בין להיות איתה ולשמור עליה לבין השפיות שלך והרציאונליות של השכל.
עצתי - תתחיל בחיים חדשים, כי לה לא תוכל לעזור ואתה תתפרק לרסיסים.
הזמן יעשה את שלו, עוד צפויות לך רגעים של אושר, אבל עם ישה אחרת.

אקטואלי

dahanc​(שולט) • 31 באוק׳ 2005

אכן צודקת את , עשיתי כול שבידי לעשות,

את רסיסי לא מוצא עד עצם היום.

תודה

Re: אני מאחלת לך ימים טובים יותר

dahanc​(שולט) • 31 באוק׳ 2005

תודה מעומק ליבי , וכן מיסתכל קדימה .

נוריתE • 12 בנוב׳ 2005

ילדים??
שפחתך ואם ילדייך

הסיפור נגע בי עמוק
אבל השילוח שלך
איש
ז''א הרמת ידיים וויתרת?
שם מי יטפל בה? מי מטפל??

מחלות הנפש האלו ניתנות לטיפול תרופתי ולשליטה ואפשר לחיות איתן
כמובן שלא מומלץ למי שחלה בהן לעסוק בבידיסמ
כי זה לא בריא.

אבל..
הילדים?
שלך ושלה?
לא היבנתי ואם כן , איפה הם??


מיצטערת ששוברת כך את שירשור הפירגון
אבל
אני באמת רוצה להבין .