tch(נשלט) |
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
ברור...
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
tch(נשלט) • 28 בנוב׳ 2005
שאני רכוש,אם אני שייך לגבירתי,אני רכושה.
|
|
aka BODYGUARD |
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
ואגב רכוש...
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
aka BODYGUARD • 28 בנוב׳ 2005
לפעמים אני מרגיש נשלט של שלוש הנשלטות שלי...
חחחחח.... אז אני שמח שזזה כך וענין הרכוש הוא תואר נאה.. מצביע על הקשר והחיבור ביננו... אני מקצה שתי בחירות לנשלטות שלי: האחת להכנס.. השניה לצאת... זה מקלקל למישהו את הגדרת הרכוש? |
|
teacher(שולט) |
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
רכוש
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
teacher(שולט) • 28 בנוב׳ 2005
תפיסת הרכוש משתנה מאדם לאדם.
יש כאלה שכמהים להרגיש שמשתמשים בהם כחפץ, אובייקט, ללא יחס מיוחד או פריווילגיות. אביזר ותו לו. אלה יאהבו מאוד (בין אם בפנטזיה או במציאות) לשמש כשולחן או כיסא. הצד השני הוא הרצון להיות רכוש במובן היותר מטאפיזי. להיות חיית מחמד או בעלי תפקיד מאוד ספציפי (נהיגה, ניקיון, זונה). זה מה שמקרב אותם הכי הרבה ללהרגיש רכוש של מישהו - לתת שרות, להיות משרת או עוזרת. הפנטזיה של להימכר כשפחה או רכוש אחר, במכירה פומבית או רגילה, גם היא קשורה מאוד לרכושנות (במובן ההפוך מהוונילי..) זה סוג של מימוש מאוד ארצי ואמיתי, לרצון הנפשי להקטין את העצמי לדרגת חפץ. אם אני מנסה לנתח את זה, אני חושב שיש פה רצון מאוד חזק להיות שייך. במערכת יחסים רגילה, קשה לכמת או לשים מסגרת מסביב לעצמת השייכות, אחד לשני. לפעמים קיים הצורך להרגיש בדיוק עד כמה קיימת המחוייבות והרכושנות, (הפעם בדיוק במובן הוונילי) ולמרבה הפלא, המימוש הפיזי מייצר את התחושה ההפוכה ממה שהיינו מצפים: תחושה של שייכות עמוקה, של מחוייבות, אחריות וקירבה. זה מוזר, אבל אולי חוסר הרגש שיש לנו לאביזרים הקרובים אלינו, הכיסא, מנורת השולחן, דווקא מביא לאינטימיות הכי גדולה - אין מה שמושך, אבל גם שום דבר אינו דוחה. זה פשוט שלי. teacher |
|
שפחה גדולה{{אדון ברוך} |
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
Re: אני רכוש..
לפני 18 שנים •
28 בנוב׳ 2005
שפחה גדולה{{אדון ברוך} • 28 בנוב׳ 2005
בלהבלה כתב/ה: כי אני לשימושו. לספק את רצונותיו.
האם אני באמת ובתמים רכוש? לא נקניתי בכסף ולא ברכוש. נקניתי באהבה. האם אדון יכול להחזיק בשפחתו בניגוד לרצונה? לא אדון אינו יכול להחזיק בשיפחתו בניגוד לרצונה. אבל אנחנו---------------------------------------------------------------------------------------------- כמובן רכוש-------שפחה שמתמסרת טוטאלית נהפכת לרכושו של אדונה,ובבעלותו הבילעדית. נירכשנו, לא בכסף, או דמים,אלא " באהבה,במסירות,ובכניעה" לילה כתבה-- " שבע שנים תשרת ובשנה השביעית תצא לחופשי עם רכוש" " אם אמשיך להיות שפחתו/כלבתו של אדוני שבע שנים לא ארצה בכלל לצאת לחופשי,אפילו אם רכוש או בלי רכוש ----ארצה,לחתום קבע ואעשה עם אדוני, הסכם 24/7 ללא תנאי פדיון ולילה יקירה------ כלום לא מונע מאיתנו לקום וללכת,לעזוב את האדון,או לחפש אחר. חוץ מהדבר העיקרי והחשוב, שבגללו אנחנו מתמסרות לאדוננו,שביגללו אנחנו הופכות לרכוש שלו, " האהבה--= ההתמסרות--= הכניעה." וזה הסיבה היחידה, שמונעת מאיתנו לקום וללכת. כי אם אין אהבה,בכל ענין,המסירות,הכניעה,ונתינת השליטה עלינו,ועל חיינו,בידי אדוננו אז הכול משחק,הכול זיוף,ולא יעזור המזוכיסטיות שבנו,ולא הרצון לכאב והשפלה. תמיד נחפש ונימצא פגמים, ביחסים,ובאדון,ולא ניהיה שלמים, עם הכניעה. -------- בלי אהבה, אין התמסרות,ונתינת שליטה--------- ואז מה שנישאר זה רק לקום וללכת, ולחשוב למה ביכלל ,ניכנסנו לזה ,ולהחליט שאם ניגמרה האהבה,ניגמרה,ההתמסרות,והכניעה,ושלום,סוגרים את הדף,ומחפשים להתחיל,דף חדש בחיים,עם אדון חדש. כי אף אחד לא יכול להחזיק אותנו בניגוד לרצוננו. שפחה גדולה/שייכת לאדון ברוך ורכושו הבילעדי של אדוני |
|