להתמודד עם כאב

מוזר

חיצונית​(מתחלפת) • 19 במרץ 2006

מוזר לי שכולם מסכימים שהקושי מצדיק תגובה "נמוכה" ומהפך ברגשות.
מוזר לי שאף אחד לא מגנה תגובות כאלו.
מוזר ששואלים מאיפה אני יודעת ומאיזה צד הייתי (הייתי בשניהם כמובן)
מוזר
ואפילו חבל.

Re: מוזר

melody • 19 במרץ 2006

חיצונית,
ככל הנראה לא התעמקת בתגובות.
מה שבעיני הכי חבל זה הרושם שנוצר, שבכל מצב תמיד תחפשי את מי לגנות.
מציעה שתחזרי להודעתו של רפאל שבחוכמתו ורגישותו הרבה, הצליח להעביר
בדיוק רב, במה דברים אמורים.

משתדלים לא לשפוט - אולי יותר מדי?

ערגה • 19 במרץ 2006

יש נורמה בקהילה והיא להשתדל לא לשפוט.
בצידה יש פירגון לאלו עם הצרכים האקסטרוורטיים. שני אלו תורמים אין ספק לשתיקה עליה את מדברת.
אני מצטרפת לעמדה שאין להכפיש שם אדם ברבים ויש המעוותים את המציאות לטובת צרכיהם הם ואיני מצדדת בכך. מצד שני אי אפשר אף פעם באמת לדעת מה קורה בין בני זוג ולכן אני מעדיפה להשאיר מצבים קיצוניים לרשויות החוק ומצבים אינטימיים פחות קיצוניים לשותפים בקשר. לי אין מקום שם.
איני יכולה להתייחס אישית למקרה זה או אחר, קודם כל היות וחזרתי הנה לאחרונה אחרי מספר שנות גלות ואיני מעורה, ושנית היות וממילא לא אהיה מעורה היות ואני משתדלת להדיר את רגלי מויכוחים וכביסה מלוכלכת של אחרים...
גיליתי עם הזמן בפורומים אלו ואחרים שעודף תגובתיות למקרים שכאלו מעודד עוד יותר "התחרפשות" ונפשי זרה מכך.
עבורי בדסמ הוא חלק מחיי והשהות ברשת אמורה להיות חלק ממלא ומספק. אין זמן ו/או כוח להיכנס למריבות ולקחת את הדברים כה רחוק על הרשת.
כשיחסים הם אמיתיים ונכונים ב-rl, שם הזירה האמיתית להתמודד עם דברים והרשת היא אלמנט משלים ולא זירה לויכוחים פומביים. כך הדבר בעיני בימינו.
לכן, אני חושבת שלפעמים עדיף לא להגיב ולהשקיט דברים מהר.

שיהיה כל טוב לכל הכואבים (שלא מרצון... ) ואושר לכולם ))

melody • 19 במרץ 2006

ערגה, מימי אדונים ומשרתים ?
וולקום באק

רפאל

חיצונית​(מתחלפת) • 19 במרץ 2006

ברור שכגודל האהבה עומק התגובה הרגשית
השאלה שלי הייתה
למה עם כאב פיזי אנחנו מתמודדים בשקט ויודעים להנות ממנו
וכאב נפשי לוקח אותנו לפינות אפלות של קנאה ונקמה.

Re: רפאל

המלט • 19 במרץ 2006

** מתפרץ לתוך השיחה **

זו לא שאלה. ולמה זו לא שאלה. משום שהיא מתעוררת רק בגלל שהמלה 'כאב'
מופיעה פעמיים בסמיכות. 'כאב פיזי', ו'כאב נפשי'. זהו. חוץ מהשיתוף במלה 'כאב' - אין שום
שיתוף בין המושגים. זה כמו שאשאל: 'למה עם כאב נפשי אני מתמודד ככה וככה, אבל עם
כאב שיניים אני לא מצליח ככה וככה, ועם כאב ראש אני בכלל לא מצליח להתמודד'. וכו.

המלט

חיצונית​(מתחלפת) • 20 במרץ 2006

מבחינת ההגדרה הלשונית אם אני שמה סימן שאלה אז זו שאלה
בלי קשר לסמיכויות במשפט
אולי רצית להגיד שזו לא השוואה.
ובכל זאת אני חושבת שיש מקום להשוות שכן יש הרבה משותף בין שתי הסמיכויות.
מלודי:
אני לא שופטת ולא מגנה.
הפוך.
בקהילה סגורה וקטנה כמו פה
אם כל אחד ישפוך את ה"חרא" שלו על הרצפה
הקרקע תהפך לביצה מסריחה שמעלה אדים רעילים
ואנחנו שואפים לקהילה שעומדת על קרקע מוצקה ויציבה.
לכן אפשר וצריך להגיב לרגשות
אבל לא לפרוק מתוך זעם
רעלים מיותרים.

בוקר טוב ויפה לכולם.
בעיקר לזיו.

צ'יטה​(שולט) • 20 במרץ 2006

בהקדמה לסיפרו המצויין של ארווין יאלום, תליין האהבה, הוא מציין ארבעה גורמי סבל עיקריים בחיינו.
אחד מהם הוא חופש הבחירה המוחלט שיש לנו בחיינו, ומתוך כך הקושי בלקיחת האחריות על בחירותינו. הקושי בעצם, לקיחת האחריות על כל מה שקורה בחיינו. (תוספת שלי. אנחנו אחראים לכל מה שקורה לנו. אנחנו מחוללים את תגובת העולם אלינו).

תסמונת האשם:
יש לאנשים נטייה, לחפש אשם במשהו רע שקורה להם. לא עולה על דעתם שבעצם הם אחראים למה שקורה להם. קשה להם שאין את מי להאשים. קשה להם להביט בעצמם ולחפש שם את האשם.
נכשלה מערכת יחסים .... הבן זונה הזה. פשוט חרא של בן אדם.

לעצור רגע, להתבונן בעצמך, לבדוק מה האחריות שלך לפרידה הזו. מבט משתומם, אני ? מה פתאום, זה הוא גרם להכל. הוא הרשע.

כמה נוח, אבל לא באמת.

תגובה שכיחה: קיתונות רותחין של הטחת הצלפות מאשימות. חוסר הקשבה, ואפילו במקרים מסויימים, השמצה. זיהוי ברור של האשם המרושע, ומייד הסרת כל אחריות מאשמה עצמית במקרה. יש סופסוף אשם ברור. הוא צריך לשלם על מעשיו הנוראים. וישלם המניאק, בטח ישלם.

במקרים של אישיות פסיכוטית, ייתכן גם חיזור גורלי.

aka BODYGUARD • 20 במרץ 2006

תגובה נכונה , צ'יטה...
אולם תמיד, תמיד...
קיימת האופציה השלישית
של פרידה מכובדת,
ויתקנו אותי הבאות אם אני אומר דברים חסרי טעם...

קאלי- נשארנו חברים טובים, לא יצאה
שום ביצה.
דומי- נשארנו חברים טובים, היינו לפני
ונישאר אחרי.
וגם יהלום, שהיא ואני כבר לא מופיעים יחד,
אולם נישאר חברים טובים.

ומה המסקנה?
בגרות, קבלת החלטות נכונות ובזמן,
וכמובן גישה של כבוד ..
כבוד בין אדם לחברו.

ציטה ובודי

חיצונית​(מתחלפת) • 20 במרץ 2006

תודה על התגובות
מסכימה עם כל מילה של בודי
שאפשר וצריך להפרד יפה
ומוסיפה שגם אם לא כך נגמרו היחסים
התגובות של שני הצדדים צריכות להיות בוגרות ואחאיות.
ציטה אמר נכון , שקשה לנו להאשים את עצמינו- ב ר ו ר
אני חושבת שהמניע הכי בעיתי לזריקת הליכלוך הוא החבר הגדול " כבוד עצמי"
וצריך לזכור
עם כבוד עצמי לא משלמים במכולת.
עם כבוד עצמי לא יושבים בחגים ובערבים.
עם כבוד עצמי לא מתחממים בלילה.
אז אולי הוא לא כל כך חשוב?
ב ר ו ר.