יחסים/זוגיות/קשר.

venus in our blood​(שולטת) • 22 במאי 2006

______________________________________________________________

או ליצור \ לבנות אחרת.


מאוד חזק, עצוב, וכן, יש בזה את אפרוריות החיים , וגם את טיפות האושר.
קל להיכנע לשיגרה.

עוד ניעור חשוב לאיך כל אחד \ אחת היה רוצה ( ויכול ! ) לעשות את זה אחרת.
זוגיות זה הרבה מעבר לקסם הראשוני.
זו מחוייבות רגשית, אישית והדדית .

FrozenLips • 22 במאי 2006

רק אני, דווקא ממרומי גילי הצעיר, מצליחה לראות בזה דווקא את הרומנטיקה הכי ריאלית שיש?

בסופו של דבר - זה רק הוורסט קייס - ובידיעה הזאת - הוא הולך על זה. יש בזה משהו מקסים.

אהבתי.

Re: יחסים/זוגיות/קשר.

FairyInChains​(מתחלפת){SimbaInCha} • 22 במאי 2006

אם זה מה שמחכה לי כשאגדל...אני עכשיו הולכת להתאבד

אם מתחילים ליפול לשגרע שכזו כבר מההתחלה...אז משהו בקשר כבר לא עובד...שימו לב שמתחילת הסיפור- עם כל האהבה שמתוארת שם- כבר מההתחלה כל הזוגיות שלהם מתוארת כמשהו מאד משעמם ומונוטוני וצפוי. חמוד, מרגש- אבל צפוי. אין ריגושים, אין הפתעות...פלא שאחר כך האהבה מתה ומתחילים לשנוא אחד את השני?

Whip​(שולט) • 23 במאי 2006

משעשע באופן עצוב.
כל כך הרבה נמצאים שם, מעטים כל כך חומקים ממלכודת השגרה,
שגם אם לא נרצה, היא מחכה לרובנו.
אז לא תמיד זה כל כך גרוע,
אבל כמה מכירים זוגות מבוגרים שבאמת אוהבים זה את זה בלהט הראשוני ההוא?
ההתאהבות היא כימיקל שמופרש במוחנו, שלצערנו מפסיק להיות מופרש אחרי כשלוש שנים,
(אבולוציונית מספיק בדיוק לקרבה, יחסי מין, הריון וגידול הילד עד למצב שהנקבה יכולה לגדלו לבד)
ואז זה הופך לאהבה
שהופכת לשגרה.
אז תמיד עדיף להלחם בה,
עדיף בהרבה מסתם כניעה, מהפיכת היחסים לזומביים כאלה,
מתים-חיים שרק נגררים לכיוון הסוף הבלתי נמנע של כולנו.

אבל יש גם צד אופטימי,
כי למרות הידיעה הוא הולך לשם.
בעיניים פקוחות,
(שלרוב הצעירים אין אותם..."אנחנו לא נגיע לשגרה...אנחנו נהיה שונים"...מצלצל מוכר?)
אך בידיעה שכל החרא הצפוי יהיה שווה את כל הדבש שבדרך.

(הציניים יגידו שאולי הוא נכנס לזה בידיעה שלא משנה עם מי הוא יהיה, העתיד אותו עתיד, אז מה זה משנה עם מי....?)

electro-z • 23 במאי 2006

אפשר אחרת, ויש לי הוכחה

ההורים שלי בני 71 ו- 61
הם כבר פאקינג 26 שנה עובדים ביחד על כל מיני פרויקטים שלהם, כמעט לא עוזבים אחד את השני, ממש 24 שעות ביממה ביחד. עברו מאז איזה 10 בתים שאת חלקם הם גם בנו ביחד.

לא שלא היו להם עליות ומורדות, אבל עדיין אחרי 37 שנות נישואין (עוד שבועיים) הם עדיין מאוהבים. (קצת תלותיים מידיי זה בזו לטעמי, אבל מי אני שאשפוט?)

מה עוד שלפני איזה חודשיים, לקראת ארוחת שבת אצלם בבית, אמא שלי עומדת במטבח וטורחת על משהו ואבא שלי ניגש אליה לומר לה משהו, לא לפני שהוא מנצל את ההזדמנות ומוריד לה איזה ספאנק קטן וחביב על התחת

(אם שאלתי את עצמי מאיפה זה בא לי כל זה לעזאזל, כנראה שהתשובה טמונה ברגע הזה)

ליהי_​(נשלטת) • 23 במאי 2006

אני מקווה שאף אחד מהם (ההורים) לא גולש בכלוב וקורא את הווידוי שלך.




מרגש.

electro-z • 23 במאי 2006

א. יש מצב שמישהו מהם גולש כאן, אי אפשר לדעת...לפני 5 שנים חיברתי אותם לאינטרנט ומאז הם טוחנים אותה בלי רחמים. אולי הם גם הגיעו לכאן.

ב. ואם הם וקראו את הוידוי הזה? אז מה?

Re: יחסים/זוגיות/קשר.

דלפי דולפת • 23 במאי 2006

את מוזמנת להגיע לביתי קומה 6 ולקפוץ דרך המרפסת מכה אחת וחסל.
את באמת חושבת שעם ילדים קטנים שחלקם מתעוררים בלילה ואת חייבת לקום או בן זוגך שלידך לטייל חצי לילה עם הפעוט שרק אלוהים יודע מה יש לו. להרדם לשעה ולקום לעבודה כי אין מה לעשות להתקיים חייבים, להגיע אחרי יום עבודה מלא להמשיך את העיסוקים המחייבים של השגרה האפרורית להגיע לערב ומה שאת רוצה באמת זה לראות את עצמך במצב מאוזן רגוע וישן.
אם את חושבת שיהיה לך זמן לריגושים או חשק להוציא את עצמך מהשגרה המשעממת את מוזמנת ליצור איתי קשר כשתהייה במצב הזה.
צריכים המון סבלנות כדי להשאר ביחד במצב הזה. אחרי כמה שנים זה משתפר אבל זה מחייב את שני בני הזוג להיות סבלניים גם אם מגיעים למצב של חייבים מידי פעם לענג אחד את השני כי עבר הרבה זמן.

פייה{O} • 23 במאי 2006

ורדית -
אני חושבת שמה שהחריד את רובנו (אותי לפחות) דווקא לא היה השגרה, אישית אין לי שום בעיה עם שגרה (כל עוד היא מבחירה והיא ממלאת את חיי באופן כללי בשמחה ולא באומללות).
הבעיה היא בהתייחסות לעתיד לכאורה בלתי נמנע של חוסר עניין ותיעוב הדדי.
השלמה מראש עם אפרוריות מדכאת של חיים זוגיים שכאילו חייבת לקרות.

פייה יקרה

דלפי דולפת • 23 במאי 2006

מעט מאוד אנשים קולטים מוקדם מאוד שהם נכנסים לאיזו שהיא שיגרה אפורה.
זוג צעיר בדרך כלל רץ אחרי דירה, מכונית, ילד ובשביל כל זה הוא צריך לעבוד (אלא אם כן נולדת להורים עם כפית מזהב) כל הדברים "החשובים" שהם נהגו לעשות לפני זה נדחקים הצידה, והראש נתון באיך לצוף מעל פני המים.
בגלל המהירות שאנו רוצים להשיג את הדברים אנחנו רצים מהר מאוד, לא שמים לב לדברים הקטנים שלפעמים יכולים לצבוע את החיים בקצת יותר מאפור וההתפכחות מזה מגיע בדרך כלל כשהילדים גדלו עדיין לא יצאו מהבית ופתאום חוץ מלדבר על הילדים אין לך יותר על מה לדבר עם בן זוגך.
הדינמיקה של החיים ומרוץ אחר הכל מבלי להבחין בסובב אותך, אחרי כמה שנים מביאה אותך לאפרוריות נוראית כי על הקשר בינך ובין בן הזוג לא דאגתם לשמור מראש ובראשונה.