דילמת האסיר על חשיפה ב BDSM

טוב,

נויה הל​(לא בעסק){צ} • 25 במאי 2006

לדעתי, אף אחד לא צריך לפרסם בראש חוצות את ההעדפות המיניות שלו. זה לא עניינו של אף אחד ורובם לא רוצים לדעת מה אדם זה או אחר עושה במיטה.
באופן כללי, אנשים שקרובים לי יודעים על ההעדפה שלי. אני לא מסתירה וכשאתה קרוב למישהו דברים מתגלים. זה כמו לדבר עם חברות על הדייט האחרון או משהו כזה.

אנשים אחרים לא צריכים לדעת. גילו אז גילו לא גילו אז לא גילו.
יוצאי הדופן שבאמת צריכים להסתיר זה מי שנמצאים במצב רגיש, כלומר סלבס למיניהם, אנשים מוכרים או כאלה שהסביבה שלהם בפירוש לא תקבל דבר כזה (למשל חרדים).

ובקיצור, זאת לא כזאת דילמה לדעתי, סתם ניפוח של בעיה למימדים גדולים מידי.

נויה

Re: ואני שואל-

קייל​(לא בעסק) • 25 במאי 2006

מסכים עם הנשוי. חוץ מהמשפט האחרון שלא הבנתי

מסכים גם עם נויה הל שזו לא בדיוק דילמה, זה משהו בעייתי שצריך להחליט. אם כל נושא להחלטה בחיינו היה הופך לדילמה היינו בצרות.

להיחשף או לא?

JesseSY​(נשלט){המלכה קייט} • 26 במאי 2006

אולי דילמת האסיר היא רק כותרת מגניבה. ואולי ברמה הפילוסופית אפשר אפילו להשליך אותה על הנושא הנ"ל. אבל לא זו היתה השאלה.

הדילמה שהוצגה היתה שבתור פרט, בשל התדמית עדיף לך לא לחשוף את אהבותיך לסאדו.
אבל בתור קהילה עדיף לך שהנושא יוצג לציבור הרחב כמו שאנחנו חיים ואוהבים אותו וכך אולי בעתיד התדמית תשתנה ואת/ה בתור פרט תוכל לחשוף ביתר קלות ועם פחות דעות קדומות את נטיותיך ואהבותיך. בין אם לאנשים קרובים יותר ובין אם לקרובים פחות.

באופן אישי, חלק מהקרובים אלי יודעים על נטיותי, חלקם לא, תלוי באדם, בקרבתי אליו ובצורך שלי לחשוף את הנושא מולו.
החשיבות לדעתי היא לחשוף את הנושא ופחות את מה שקורה אצל כל אחד מאיתנו בין הסדינים.
מהקרובים שסיפרתי להם על נטיותי, היו גם כאלה שניסו להכנס לחדר המיטות שלי ולדעת מה אני אוהב, אז את מה שקורה אצלי בחדר המיטות, לרוב, השארתי מחוץ לשיחה ועניתי שכמו שאני לא שואל אותם אם הם אוהבים "דוגי" אז שלא ישאלו אותי מה עושה לי את זה.

אבל לאלו שרצו לשמוע יותר על החוויה והנושא, שמחתי להסביר, להציג להם את העולם הזה, לספר על זה שסשן טוב נמדד בכך ששני אנשים בוגרים רוצים לעשות אותו שוב.
להסביר שלדעתי אדם סוטה אפשר להגדיר כאחד שאוהב דברים שהם יותר חריגים ממה שאת/ה אוהב/ת.
ושכל עוד הדבר נעשה בהסכמה בין שני אנשים בוגרים אי אפשר להשוות את זה לסטיות כמו פדופיליה או זאופיליה.
להסביר למה לא כל מי שנמצא בתחום רוצה לשלוט ומה עבד/שיפחה יכולים להרוויח מאיבוד השליטה והתמסרות לאחר. או מה אדם יכול למצוא בלקשור אדם אחר, או להצליף בו.

יש הרבה נושאים שגם אנשים בקהילה לא בהכרח מודעים אליהם, בעיקר החדשים שרק נכנסים לתחום, אבל לכולנו יש כל הזמן מה ללמוד.
יש מידע שלא תמיד קל להשיג, יש סכנות לא מעטות שנובעות מחוסר ידע בין אם סכנה של אונס ובין אם משימוש לא נכון בציוד או משחקים מסוכנים כמו מדיקל, חניקות וכדומה.

ומעבר לכך גם ציבור הונילים הרחב יוצר לעצמו את הדעות שלו על התחום בעיקר מהדברים שהוא נחשף אליהם בעיתונות הצהובה ושאם הוא היה מקבל חשיפה קצת אחרת אולי הוא לא היה רואה רק את התדמית אלא גם נחשף ומכיר את האנשים שמאחורי התופעה.

כל עוד אני שומע ממכרים / ידידים / אנשים ברחוב משפטים כמו:
"העבדים האלה היו צריכים להוולד בתקופה של פרעה, היו נותנים להם לבנות פרמידות ומצליפים בהם והם היו מאושרים". (שזה אולי משפט שיכול לעלות חיוך על השפתיים, אולי פנטזיה סמוייה של עבדים מסויימים, אבל עדיין עומדת מאחוריו תפיסת עולם מעוותת של הנושא) אני חושב שיש מקום לקצת יותר חשיפה נכונה.

בין אם כל אחד בחצר האחורית שלו (או הקידמית) ועם חבריו הקרובים, ובין אם בחשיפה אחרת, מאורגנת יותר, ציבורית יותר בצורת פסטיבלים, סרטים, ספרים, אתרי אינטרנט וכדומה.

המפתח לריפוי דעות קדומות, המונעות מחוסר ידע, הוא בחינוך, או במקרה שלנו - בחשיפה.

Re: ואני שואל-

עינבר • 26 במאי 2006

הקשר הוא הוא שיש פעולה שיכולה להביא למצב שטוב יותר לכולם, ויש פעולה שיותר טובה ברמת הפרט.

השאלה אם יש פרטים שמסתירים את הנטייה מחשש מסוים,
אבל אם הפרטים יחשפו כולם, זה ינטרל את הצורך בהסתרה.

אבל כמו ש SB כתב זה לא העיקר.
אני חושבת שיש טעם של ממש במה שסקורפיו, דוקטורינה, דני D ו SB כתבו.
זה שמדברים על זה כאן כמה ימים, זה לא מנפח את מימדיי הבעייה,
אף אחד לא טוען שזה הבעייה הכי חמורה בעולם, רק שהיא קיימת, בקטנה.