הוא(שולט)
|
לפני 18 שנים •
1 ביולי 2006
איימי
מה זה "להיות שלם עם עצמך", וכיצד יכול אדם לדעת אם הוא "שם"?
מדוע אתה נמנע מלהשתמש בהערצה? מה לדעתך ההבדל בין הערצה לאהבה? אפשר לאהוב אדם, אבל לא להעריץ אותו, לא חושבת שאפשר להקביל את שתי התחושות. אנסה בכמה שורות , זה מצב של מינימום דילמות ומקסימום תשובות על דברים לא פתורים באישיות ככל שאדם מפתח את עצמו משקיע באישיותו במהלך התהליך הוא מגיע לתובנות לתשובות הוא חש עצמה שלוה פנימית ואושר שלא חש קודם אישית הערצה מתקשרת למשהו "עיוור" אמוציונלי מאד ויוצא מפרופורציות אני מעדיף אהבה בה חסרונות בת /בן הזוג מתקבלים בהשלמה כי היתרונות ומה שהוא מביא לקשר מביאים לתחושה זו. ענין של העדפה מעבר לסמנטיקה. לא אוהב שתולים בי ענייים בוהות ומתיחסים אלי כגורו, זה נתפס אצלי כמשהו לא בוגר. אפשר לאהוב ולא להעריץ ואפשר גם להעריץ יש כאלה שאוהבים את זה. |
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
2 ביולי 2006
הכוח הוא בידים שלנו.
איימוש
אני לא רואה בזה ביטול עצמי. למה? כי בסוף היום כשתחשבי על זה את בוחרת עם מי לדבר את מי לפגוש ועם מי לצור קשר ומערכת את לא מבטלת את הצרכים והרצונות הבידסמיים, אלא מקבלת ומגשימה אותם על ידי נתינת הכוח לעשות את זה בידיים של מישהו אחר הכוח לתת ולעשות לך בעצם את הדבריםשאת צריכה ואוהבת לא העברת כוח אלא נתינת סמכות אם אפשר לכנות את זה ככה אני עוד חושבת על מינוח מתאים יותר מאשר "העברת כוח" ואת יכולה בכל שעה נתונה להחליט להפסיק את הקשר כשבתוכו את קובעת ושמה גבולות מחליטה מתי למתוח או לעבור אותם ואם בכלל ותמיד את יכולה להגיד לא או את מילת הביטחון ולעצור הכל. השליטה,על חיינו היא בידיים שלנו הבידסמ,זה רק סוג של מישחק רציני מאוד אבל עדיין משחק עם חוקים וכללים משלו הוא לא כל החיים הוא רק חלק מהם. רק אם את נותנת לחלק הזה של חייך האורינטציה המינית שלך להשתלט על החיים ולהכתיב אותם על פי זה או אם את נותנת לאותו אדם את היכולת לשלוט לך על ולהכתיב לך חיי יום יום אם את מוותרת לעצמך ומסירה מעל עצמך אחריות רק אז אולי אפשר להגדיר את זה כמו שהיגדרת אבל שוב השליטה על כל זה, ההחלטה,היא ביידים שלך, בהכל. בידיים שלנו הנישלטות, למעשה. |
|
|
| באדי |
לפני 18 שנים •
2 ביולי 2006
איימי_ כתב/ה: זאלופון כתב/ה: זה לא חדש שאנשים "נכנסים לתפקיד". ברגע שאנחנו מגדירים את עצמנו כאוחזים בתפקיד כלשהו, בוודאי תפקיד מרכזי שיש לו משמעות עבורנו, הוא הופך להיות חלק מזהותנו ואנו נוהגים, במידה מסוימת, בהתאם למה שלדעתנו התפקיד מרשה או מחייב.
אין רע בלהעריך אדם אחר ולהיות מסורים לו. יש רע בלחשוב שהוא מושלם, כי אז אנחנו לא באמת מעריכים אותו אלא את הדמות שיצרנו לעצמנו. כך למשל, שפחה שלא מרגישה לגמרי נוח עם לראות עצמה כשפחה, לא תוכל להכנס לתפקיד בשלמות? כך למשל, אני יכולה לראות כיצד אישה הנמשכת לכניעה, אך עברה חוויות של אונס או התעללות בעברה, תסבול מדיסוננס והתנגשות רגשית בין המשיכה שלה ללהיות שפחה, לבין הצורך שלה לשמור על שליטתה בחייה. על מנת שיתאפשר לה לבדוק עד כמה באמת היא נמשכת לכניעה, היא תצטרך קודם להתמודד עם השדים בעברה. ייתכן שהיא תצטרך קודם להגיע למקום בו היא חשה חזקה ובשליטה, לפני שתוכל להיות שלמה עם וויתור על שליטה. אני רוצה לדבר מהבחינה העקרונית כמו שהתבקשנו כי אני לא מכיר את איימי. כולם מדברים מנקודת המבט של הנשלטת אבל מעניין שכל השולטים שענו פה כתבו שהם לא רוצים שפחה ש"תעריץ" אותם. אני חושב שההערצה נמצאת על סקאלה. אחד מסכים שיעריצו אותו כמו הילדות מכיתה ו'1 שמעריצות את המשתתפים ב"כוכב נולד" וההערצה לא מחייבת אותו אפילו להתייחס אליהן. בצד הנגדי יש הערצה שמלווה בהרבה מאוד דרישות שלא אומרים אותן. במקרה כזה השאלה היא של השולט שצריך להחליט אם הוא רוצה שיעיקו עליו בקשר של הערצה עם דרישות. אני זוכר בתחילת הנסיון בבדס"מ קשר עם שפחה טוטלית שהחליטה להעריץ אותי כדי שאני אהיה מי שיעזור לה לפתור את כל יחסיה הבלתי פתורים עם משפחתה. התכונה שהיא העריצה בי היתה נכונה ואני אוהב לעזור אבל ההערצה הזאת היתה מכבידה במידה שלא תאמן. היה בהערצה הזאת הרבה "קורבניות" ואגוצנטריות כי אם אני הדמות המוערצת אני צריך "תמיד להיות בשבילה" "להכיל את כאביה" "לסלק את פחדיה" והכל הסתובב מסביבה כי היא הקרבן התמידי. קראתי במקרה את הפרופיל של קיחוט וצחקתי: "בשלב זה של החיים, אשמח לשמוע משפחות פוטנציאליות, אבל מז'אנר קצת אחר" "פשוט מאוד, התעייפתי קצת מלהציל, מלפתור בעיות, מלתמוך, לעודד, להחזיק, לתקן ולאחות. עשיתי את כל אלה בלי סוף בתקופה הפעילה שלי פה (שלא להזכיר בכלל את המימד המסתורי הזה הקרוי "חיים" מחוץ לקהילה) ובכל הכנות, בשלב מסויים תשו אפילו הרזרבות של הספיירים של מאגרי החירום של כוחותיי. http://www.thecage.co.il/profile,4513.html  אני חושב שהבנתי מה קיחוט מרגיש
בניסיון שלי עם הערצה במקרה מצאתי שהיתה מלווה בקורבניות תמידית ומאוד לוחצת ולכן חשוב לשאול את השולט אם הוא מסכים להערצה. אם הוא לא מסכים כי הוא מבין מה הדרישה האמיתית ממנו ההחלטה היא לא של "השפחה". מבחינה אישית כשאומרים לי שמעריצים אותי אני בורח. גם אני לא מעריץ אנשים מאז שסיימתי את בי"ס יסודי. מצד שני אני מכיר שולט שלא יכול בלי שיעריצו את האדמה שהוא דורך עליה. 
בקשר כזה צריך שניים לטנגו ולא יכולה להיות החלטה של צד אחד. באדי |
|
|