התמסרות טוטאלית=לשלם על טעויות השולט

שוטרת* • 29 ביולי 2006

טוטאליות היא קיצונית , קיצוניות מטבעה יכולה להיות הרסנית, טוטאליות לאדם עיוור - מסוכנת. אבל יש שני תנאים שאם הם מתקיימים - טוטאליות הינה הפיסגה , השיא , המנוע של הקשר.
התנאי הראשון הוא שאת בוחנת ובוחנת , בודקת חוקרת חופרת והופכת כל אבן באדם שלו את מוכנה להתמסר כך והגעת להחלטה שהוא ראוי.
התנאי השני: שהטוטאליות הדדית. וכאן אני לא ארחיב, זה אמור להיות חד משמעי ובלי פרשנויות.

ועוד משהו , טוטאליות זה לא מחייב לגרום לו לבצע , לפעמים, זה 'רק' לגרום לו להאמין שהוא הולך לבצע ולראות עד לאן הוא באמת יגיע וכמה טוטאלי הוא .

איימי_​(נשלטת) • 29 ביולי 2006

אני חושבת שיש בעיה של בילבול בין "התמסרות גדולה מאוד" לבין "טוטאליות".

טוטאליות היא מבחינתי מחסור מוחלט בגבולות. טוטאליות זה אומר גם להתאבד אם זה מה שהוא רוצה. למה שנשים את הגבול שם? אם זהו רצונו, למה שלא נתאבד למענו?

אני אומרת- מרגע שיש גבולות- זו לא טוטאליות.

למשל, הגבולות שלי מתחילים, מבלי לחשוב בכלל על עצמי עדיין, בכך שאני לא מוכנה לפגוע בבני משפחתי בשם המערכת, ולא בחברים שלי. שם אני אדם בפני עצמי.

זהו, גמרנו, אני לא טוטאלית.

הייתה תקופה בה חשתי שטוטאליות היא ערך נעלה בבדס"מ, משהו שאני צריכה לשאוף אליו. כיום אני חושבת שטוטאליות היא דבר רע. גבולות הם טובים, ולא בהכרח נועדו "להמתח" (לא מדובר פה רק על גבולות בסשן).
אני חשה מין האללה של ערך הטוטאליות בקהילה. הערצה של טוטאליות. אני מבינה מאיפה זה בא, אבל חושבת שההערצה הזאת היא דבר מסוכן מאוד.

באופן אישי, אני הייתי קרועה. חשתי כמו כישלון, משום שלא הצלחתי להגיע לטוטאליות ששאפתי אליה. תמיד "אני" והצרכים הארורים שלי, עמדו בדרכי לציות מוחלט לאדוני- גוף ונפש.

כיום אני חשה שכל הראיה שלי הייתה מעוותת מיסודה, ומתכון לחוסר אושר במערכת יחסים בדס"מית.

תם הווידוי האישי

שוטרת* • 29 ביולי 2006

אם תפעלי לפי הכלל הראשון - הרי שעניין הפגיעה במשפחה/חברים/בך - לא בא בחשבון , כי בחנת את האדם שמולך מספיק כדי לדעת שהוא לא ירצה או ידרוש כזה דבר. למה? כי כאן נכנס התנאי השני , וכאשר הטוטאליות הדדית ולא רק מצד אחד, אם תהיה פגיעה , היא תהיה הדדית. אף אחד לא ירצה לפגוע בעצמו.

והתמסרות=לתת את עצמך באופן טוטאלי. ככה אני רואה את זה בכל אופן (:

איימי_​(נשלטת) • 29 ביולי 2006

אז זהו, שזה לא עובד ככה. לדעתי, אם אני לא מוכנה לתת הכל, גם אם הוא לא ידרוש את זה- אני לא טוטאלית.
וחוץ מזה, אם אני טוטאלית, האם רצונו לא צריך להיות הדבר הכי עילאי בעיני? חשוב יותר מפגיעה במשפחה או חברים?
לדעתי, טוטאליות וההסכמה לה באים על חשבון ערכים והעדפות אישיות.

שוטרת* • 29 ביולי 2006

את תתני הכל לכל אחד? או רק לנבחר?
ועל פי מה הוא נבחר ?
אילו ערכים יש בו שאהבת?
אולי אחד מהם הוא שראית את הדאגה בעיניו?
אולי ראית את השפיות שלו שנמדדת באותו הקו שלך - התאמה?
אולי כי הבנת שהנה סוף סוף יש אדם שאת יכולה לתת לו את כולך כי את יודעת שזה לא ימדד באם את תקפצי מעזריאלי ראש, בלי מצנח? כי את יודעת שהוא ראוי, כי את יודעת שהוא אוהב, כי הוא צריך אותך כמו שאת צריכה אותו והוא לא יפגע בך , גם אם הוא יכול. וזו ההרגשה העילאית , ככה ורק ככה את תשחררי את הידיים מההגה , ככה ורק ככה את תישלטי. (ושוב, זו לא תורה כתובה, זו דרכי ואמונתי)

איימי_​(נשלטת) • 29 ביולי 2006

אני- לא אתן הכל לאף אחד, מלבד לעצמי. פשוט כי אני מאמינה שלתת הכל מנוגד לייצר ההשרדות.
לתת הכל במסגרת הגבולות שלי- כן. אבל אז זה לא הכל.
ואפילו אם יש ביננו התאמה באופן כללי, יש דברים שלא נסכים עליהם, מעצם היותנו אנשים שונים. אי אפשר לדעת הכל מראש.

את מדברת על להכנס למערכת ולהסכים מראש לתת את עצמך טוטאלית, לציית לכל, מתוך "ידיעה" (בגרשיים, כי אי אפשר לדעת דבר כזה) שלא יבקש ממך לחצות את גבולותייך. זה לא נראה לי הגיוני.
זו לא טוטאליות. זו התמסרות של "עסקה"- אלו גבולותיי, אני לא אגיד "לא", ואתה לא תבקש שאעשה את הדברים האלו. זו אשליה.

שוטרת* • 29 ביולי 2006

לא אני לא :


זה תהליך , זה לא קורה בין רגע, זו לא החלטה מודעת ברגע נתון. אבל מבינה את ההסתייגות שלך, ובאמת מאחלת לך שזה ישמור עליך מפני פגיעות.

Lordpain​(שולט) • 29 ביולי 2006

זה שהשפחה מוותרת על כל גבולותיה לא אומר שהאדון חייב לעשות את אותו הדבר .

אני מדבר על שליטה אחראית והכוונה כאן למצב שבו האדון מציב גבולות מסוימים וזה למרות ששפחתו מוכנה לעשות כל דבר (גם אם הוא יאומר לה לקפוץ מהגג) הוא מסרב למצבים בהם יגרם נזק לשלמות נפשה ( בכל היבט שהוא) ושלמות גופה (בכל היבט שהוא) .

היא מוותרת על גבולותיה אך הוא קובע גבולות שישמרו עליה , זו בעיניי שליטה אחראית שמאפשרת התמסרות טוטאלית ללא שום נזקים .

איימי_​(נשלטת) • 1 באוג׳ 2006

לא ממש הבנתי את תשובתך. הסיבה להתמסרות הטוטאלית אינה חשובה. אם ההתמסרות היא טוטאלית, הרי היא טוטאלית- ללא עירעור, ואם אינה טוטאלית- אינה.
גם אם אתה יושב וחושב על כל דבר לפני שאתה מחליט לעשותו, עדיין, אם אתה מציית לכל, התמסרותך היא טוטאלית, או אולי נכון יותר לומר- ציותך טוטאלי.

איימי_​(נשלטת) • 1 באוג׳ 2006

האם ניתן להיות כנועה מבלי לציית לאדון? אז מה זו כניעות בעצם, אם לא ציות? כניעה לרצונו?
לא נראה לי משנה אם השולט יבדוק או לא יבדוק את ההתמסרות. השפחה הטוטאלית צריכה להיות מוכנה לשלם את המחיר בכל עת. מסכימה עם המשפט האחרון שלך לגבי השוויון בין טובתך לטובתו של השולט, ורק רוצה להוסיף שזה מפני שהשפחה הפכה את טובתו של השולט לטובתה, ולא להיפך. אין זה מפני שהוא חושב עליה, אלא מפני שהיא רוצה רק מה שהוא רוצה.